ככל היהודים הספרדים, אני רואה את עצמי באופן טבעי נצר של שושלת אריסטוקרטית מפוארת. אין לזה שום הוכחה ממשית, כמובן. ייתכן מאוד שבספרד, שממנה גורשנו בשנת 1492 בעקבות הצו הנודע לשמצה של המלכה איזבלה הקתולית ובעלה פרדיננד, היו אבות אבותי יחפנים גמורים, בני דלת העם. אבל מסורת היא בקרב בני עדתנו להמציא לנו עבר מפואר, ולספר על חביות הזהב שהיו לסבא שלנו, שעליהן נאלץ לוותר כאשר עלה לארץ, ושבבואו לכאן ריססו אותו בדי-די-טי ותקעו אותו במעברה.

לצערי, התקלקל דמה הספרדי של משפחתנו בדור האחרון בעקבות נישואיה של אמי לאשכנזי, לא עלינו. אבי, שהיה ציניקן וספקן לא קטן, היה מלגלג באוזנינו, הילדים, על אותה נטייה של יוצאי ספרד להמציא להם אילנות יוחסין ששורשיהם תמיד בחצרות נסיכים ודוכסים. אין ספק שמה שתרם לגאווה העצמית היתרה של היהודים הספרדים במוצאם היתה השפה הספרדית שהמשיכו לדבר בה ולשיר בה רומנסות בתוך הסביבה הדוברת ערבית או טורקית שאליה נקלעו אחרי הגירוש.

והנה למרבה ההפתעה, מה שנחשב לאגדה – התגשם במציאות: הכתר הספרדי הכריז חגיגית בשבוע שעבר כי פתח הליך מזורז הנועד להשיב את הנתינות הספרדית לכל היהודים שלפני 520 שנה גירשה אותם המכשפה הרעה איזבלה. מתוך שהידיעה התפרסמה בזמן שכאן היינו בעיצומו של מבצע "עמוד ענן", היא לא זכתה כמדומני לתשומת הלב הראויה. על כן הריני לחזור עליה כאן: ממשלת ספרד הודיעה על כוונתה להעניק ליהודים יוצאי ספרד אזרחות בהליך מזורז, בתנאי שיוכיחו ששמרו על המסורת הספרדית במנהגיהם ודיברו בשפה היהודית הספרדית, או יוכיחו את ספרדיותם בעזרת רישומים בפנקסי הקהילה.

מן הסתם הבין הכתר הספרדי מה שהבינו לפני כן גרמניה ועוד כמה ממדינות מזרח אירופה, שהאובססיה היהודית לדרכונים זרים היא דבר שאפשר, אחרי ככלות הכל, להרוויח ממנו כמה גרושים. כי מן הידועות היא שאין יהודי מסתפק בדרכון של המדינה שהוא חי בה, וחושב בלבו: "מה אם יהיה כאן גל של אנטישמיות, או שואה חדשה חלילה, לאן אלך אז?". גם הבחירה בישראל כמדינת המקלט הטבעית של היהודים יצאה מן האופנה, ולראיה: הישראלים עצמם מתרוצצים בלי הרף בין קונסוליות זרות ובלשכות של פרקליטים המטפלים בהנפקת דרכונים רומניים, פולניים, סלובקיים ובולגריים, והכל כדי לזכות בדרכון הנכסף אל האיחוד האירופי.

יש כנראה משהו, בלהט הזה ובגעגועים האין-סופיים והעל-זמניים הללו של יהודים לארצות שגורשו מהן, המפתה את הספרדים להאמין שהיהודים שישובו אל חיקם יהוו אלמנט חיובי ואולי אף מושיע, שיחזיר את ספרד לימי הזוהר שלה, או לפחות יוציא אותה מהבוץ שהיא שרויה בו עכשיו. ואמנם, ההיסטוריה מלמדת שהמיתוס הזה אינו מופרך לגמרי. ראו את פולין של המאה ה-16, שפרחה בזכות היהודים, וגרמניה של תחילת המאה ה-20 שפרחה אינטלקטואלית וכלכלית בזכות היהודים, וארצות הברית – שהיהודים נחשבים בה כיום אחד האלמנטים הכלכליים החזקים ביותר.

ולהפך: מדינות שיהודיהן עזבו אותן שקעו אט אט לתוך דקדנטיות וניוול. וראו את מדינות המזרח התיכון כגון מצרים ועיראק. וספרד עצמה – איכה הידרדרה ב-520 השנים שחלפו מאז 1492!

מצד אחד, קשה להאמין שהספרדים באמת מסוגלים לשגות באשליה השטותית הזאת, שהיהודים מביאים אתם שגשוג לכל מקום שהם נוהרים אליו. מצד אחר, הבה נחשוב רגע: הרי היהודים הספרדים קיבלו ממישהו את הנטייה הזאת לשגות באשליות, ולחלום חלומות באספמיה על הארמונות שהשאירו מאחוריהם ועל חביות הזהב שהטמינו במרתפים של אותם ארמונות. הם קיבלו אותה בלי שום ספק מהספרדים עצמם, הנחשבים אכן עם של חולמי חלומות בהקיץ. ולראיה: הביטוי עצמו, "חלומות באספמיה", שיש לו מקבילות בניב האנגלי build castles in Spain  ובמשל הצרפתי הנודע של  לה-פונטן על האיכרה ה"בונה טירות בספרד" ומפנטזת על הרווחים שתעשה ממכירת כד החלב שלראשה, הנופל ומתנפץ לבסוף.

כלומר, הליך ההתאזרחות מחדש של יהודי ספרד יכול להיות מזורז אפילו יותר מזה שמציע כיום הכתר הספרדי. כל יהודי שיוכל לבוא ולפנטז באוזני פקיד הקונסוליה, ולספר שהוא בעצם מזרעם של מלכת קסטיליה והגנן היהודי שלה, חיים סלומוניקו, שהועלה לדרגת דוכס בזכות הסטוץ בגן, וקיבל את השם חואן דה-סלומוניקו, וכן ארמון בפאתי מדריד, יתקבל מיד כאזרח שווה זכויות. מפני שיתברר בלי שום ספק שהוא נושא בתוכו את הגן הדומיננטי ביותר של הספרדיות האמיתית: היכולת לבדות ולחלום ולבנות מגדלים באוויר.

ואם יתמיד אותו חואן-חיים-דה-סלומוניקו ויחפור בגן הטירה שלא היתה שלו מעולם, הוא עוד יגלה בה המון חביות מלאות במטבעות זהב שהטמין אבי אבי אבי סבו בטרם פורענות. לאמיתו של דבר, הוא לא יעלה דבר בחפירותיו, אבל הוא יוכל לשוב לארץ ולספר באוזני חבריו כאן שבספרד הוא מיליונר מכובד, ורק כאן, בישראל, לא מפרגנים לו, ומפלים אותו, ומס הכנסה דופק אותו, והמושחתים האלה בביטוח הלאומי לא מאמינים לו שהוא מקרה סעד וביטלו לו את הקצבה, והכל רק בגלל שהוא ספרדי.

איור: ערן וולקובסקי.