אתה מבלבל הומור עם אלימות מילולית, הקפטן המסנן באוזנו של השחקן עושה מעשה לא ספורטיבי ,גזעני ואלים איזה הומור יש לראות בסיטואציה הזאת?! למה אנחנו הישראלים צריכים תמיד לחפף, להחליק ולהגיד סתאאאאם צחקנו איתך כשמישהו מטנף? למה לא לחנך לנימוס אלא לדחקה ממוצעת על חשבון האחר? זה לא קשור לשימוש בנאצים זה קשור למה שהפה שלנו משחרר בלי שום סינון. והטרחנית עם הסיגריה היא סתם טרחנית שמייצגת את התופעה ההפוכה לגמרי מחובבי הנאצות, אילו הצדיקים יותר מהאפפיור, שני קהלים שונים לגמרי.

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

אם הוא היה צוחק על השיער הבלונדיני הארוך של שולדבראנד ומפציר בו להצטרף למעודדות של מכבי, אף אחד לא היה אומר כלום. לא היה שום הומור בתקרית הזו, אח תבלבל בין השניים.

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

ברור שמקרה פניני נופח ויצא מכל פרופורציה - דבר שאכן מעיד על מחסור מסויים בחוש הומור ועל כך שאנו לוקחים את עצמנו יותר מידי ברצינות. אבל לגופו של מקרה, פניני עיצבן כל כך הרבה אוהדי ספורט, ולרוב כאלו שמשחקים או שיחקו כדורסל, כי הוא דרך על ערכי הפייר גיים והספורטיביות. פניני הזכיר לכולנו את אותו ילד מעצבן שלא בא לשחק אלא סתם לעצבן ולהרוס לכולם. כל מי ששיחק כדורסל מכיר את המונח טראש טוק, ויודע שיש קו די ברור בין מה הולך, ומה סתם לא קשור. לא הייתי רוצה לעלות על המגרש עם פניני ודומיו, הם מוציאים את הכיף והחשק מהמשחק, וגם הורסים לאוהדים.
אגב פניני, הוא מאז הספיק להצהיר בתקשורת שהוא בכלל הקורבן, שיונתן הקניט אותו לאורך כל המשחק ושהוא התלונן על כך לשופט. גם יונתן וגם אותו שופט אמרו שלא היה ולא נברא. פניני יוצא מכל הסיפור הזה סתם ילד גועלי, ועל כך יוצא קצפם של אוהדי כדורסל.

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

מעניין מה דעתו של ציפר על קריאות "הו הו הו" לשחקן שחור או "מחבל" לשחקן ערבי - אתם יודעים, סתם הומור מצחיק שכזה, לכיף. בטח אז הוא היה תוקף את שרת החינוך והחברה הישראלית שלא איכפת להם מזה וכו'.
ציפר - אני מאחל לך כל טוב, באמת, אבל אתה ושכמותך הם ההוכחה בעיני שקיצוניים (משמאל ומימין ובכל תחום) זה מצב נפשי דווקאי שכזה יותר מאשר דעה מוצקה ורציונלית. קשה לי ליהתייחס ברצינות לאנשים כמוך. הרי אתם ממש מלאי הומור שכזה, אז אי אפשר לדעת... :-)

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

כשמישהו התקשר לשי ודרור וניסה למתוח אותם רדיופונית הם התרגזו ואמרו שרק להם מותר למתוח אחרים. אותה גברת לבנת בשינוי אדרת. אל תביא אותם כדוגמה להומור אמיתי חסר פניות כי את עצמם הם כן מוציאים מהכלל

• הגב לתגובה זו
• סגור

בַּמֶּה מְמַלְּאִים סֻפְגָּנִיָּה


תָּמִיד לִפְנֵי חַג חֲנֻכָּה
סָבְתָא שֶׁלָּנוּ טְרוּדָה, עֲסוּקָה,
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה הִסְפִּיקָה לִשְׁכֹּחַ
אֵיזֶה בָּצֵק מַתְאִים לוֹ לִתְפֹחַ.

הַאִם לְהוֹסִיף שְׁמָרִים וְסֻכָּר?
הַאִם הֶחָלָב חַמִּים אוֹ סְתָם קַר?
הַאִם לָתֵת גּוּשׁ חֶמְאָה נְמֵסָה
עַל רֹאשׁ עֲרֵמַת-אַבְקָה מִקֻּפְסָה?

וְאַחֲרֵי שֶׁכַּדּוּרֵי הַבָּצֵק יֵהָפְכוּ זְהוּבִים
הַאִם לְמַלְּאָם בְּרִבַּת עֲנָבִים?
וְאוּלַי לְהַגִּישׁ עִם כַּפִּית שֶׁל שַׁמֶּנֶת
וּמֵעַל סֻכָּר הַנִּבְזָק מִמִּסְנֶנֶת?

וְאוּלַי כָּךְ וְאוּלַי אַחֶרֶת
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה כְּבָר אֵינֶנָּהּ זוֹכֶרֶת,
תִּפְתַּח מַחְבֶּרֶת יְשָׁנָה עִם כְּתָמִים
אוּלַי כָּתוּב בָּהּ מָה שָׁם שָׂמִים?

אָז סַבָּא צוֹחֵק וּמַצִּיעַ חִדּוּשׁ
סֻפְגָּנִיָּה מְעֻלָּה הַשָּׁוָה מַמָּשׁ כָּל גָּרוּשׁ -
לָאוֹפֶה נֵלֵךְ עִם אַרְנָק וְעִם סַל
וְנִקְנֶה סֻפְגָּנִיּוֹת רַכּוֹת וַחֲסַל!!!

כּוֹעֶסֶת סָבְתָא, דִמְעָה לָהּ אוֹ שְׁתַּיִם,
סֻפְגָּנִיּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת לָהּ בֵּין הַיָּדַיִם -
בְּאַחַת טָמְנָה חִיּוּךְ וּנְשִׁיקָה
וּבַשְּׁנִיָּה נֵס שֶׁל חַג חֲנֻכָּה!

• הגב לתגובה זו
• סגור

לַסְּבִיבוֹן קָשֶׁה לְהִסְתּוֹבֵב

אֶצְלִי בַּחֶדֶר, בְּאָרוֹן הַסְּפָרִים,
יֵשׁ פִּנָּה קְטַנְטַנָּה, מְכֻסָּה בְּקוּרִים,
שָׁם מִסְתַּתְּרִים יַתּוּשׁ וּלְעִתִּים נְמָלָה,
וּשְׂמָמִית עֲצוּבָה שֶׁאָבְדָה לָהּ דַּרְכָּהּ.

אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, אַף אֶחָד לֹא מַכִּיר,
הוּא קָרוֹב לַפִּנָּה, בְּקָצֵהוּ שֶׁל קִיר.
שָׁם מִתְחַבֵּא גַּם סְבִיבוֹן, יָשָׁן מֵהַגַּן,
שֶׁקִּבַּלְתִּי בַּחֲנֻכָּה, פַּעַם, מִזְּמַן.

הוּא כָּתַב לִי מִכְתָּב עַל דַּף דַּק מְאֹד
שֶׁהוּא זָקֵן וְעָיֵף וּמִתְקַשֶּׁה קְצָת לִרְקֹד,
לְהִסְתּוֹבֵב כְּמוֹ פַּעַם הוּא פָּשׁוּט לֹא יָכֹל
כִּי חָלִילָה וְחָס עָלוּל הוּא לִפּוֹל.

הֵבַנְתִּי בְּדִיּוּק אֵיךְ הוּא מַרְגִּישׁ -
גַּם לִי קְצָת קָשֶׁה לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ,
וּכְבָר שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם רוֹאִים בְּצִלִי
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ נִשְׁעַן עַל מַקְלִי...

וּכְשֶׁאֲנִי מִסְתּוֹבֵב מַהֵר כְּמוֹ תַּקְלִיט
סֻפְגָּנִיָּה שֶׁאָכַלְתִּי לֹא יְכוֹלָה לְהַחֲלִיט
הַאִם לְהַמְתִּין בְּכֶּרְסִי הַתְּפוּחָה
אוֹ לִבְרֹחַ מַהֵר לְמַרְבֶּה הַמְּבוּכָה...

אָז אֲנִי מִתְיַשֵּׁב בְּפִנַּת הַסַּפָּה
וְלוֹקֵחַ סֵפֶר עִם תְּמוּנוֹת וְשִׁירִים,
וְקוֹרֵא בְּקוֹל , כְּמוֹ הָיוּ לִי שׁוֹמְעִים,
"אֶצְלִי בַּחֶדֶר, בְּאָרוֹן הַסְּפָרִים...."

וְאַחַר כָּךְ אֶשְׁכַּב, אֶתְכַּסֶּה בַּשְּׂמִיכָה,
אַנִּיחַ הָרֹאשׁ, אֹמַר "לֵיל מְנוּחָה"
וְאֶלְחַש לַפִּנָּה הַנֶּחְבֵּאת בָּאָרוֹן:
שְּׂמָמִית קְטַנְטַנָּה – שַׂחֲקִי בַּסְּבִיבוֹן.

• הגב לתגובה זו
• סגור

מעשה פרץ בגבעה

כאשר יוצא אדם לדרכו, הוא מניח אחריו את ביתו בטוב. הקירות במקומם, הגג במקומו, המנורות נותנות אורן והצינורות שופעים מימיהם. אומר אדם בליבו : "אשוב אמצא ביתי על מכונו." והנה הוא נושא פתילו, חותמו ומטהו בידו ומרחיק עד קצווי העולם. גם אני יצאתי לי לדרכי ומששבתי התבשרתי כי נפל דבר בישראל. חברו פרצים לציפורים ולא ישליו.

הולך אדם בדרך, הולך יצרו עמו, שאין היצר בבחינת לבנה מטויחת שמריש השער מצמיד אותה למקומה, ואינו רעף חרס שחובר אל טפחי הגג, או צינור המושך מימיו שראשו בבאר ורגליו אזוקות בין שורשי העץ.

ממילא מתעייף היצר מטרדות הדרך והריהו לוחש על אוזנו של ההולך: "שמא נשב בצל התאנה? שמא נשכב על מפתן החאן, או אולי... נכנס אצל הקדשה ונשיב רוחנו בכוס קטנה של יין?"

כאשר יצא רב זרח ברב יהודה בדרכו מצפת להר מירון כדי להדליק נר של חנוכה על קברו של הרשב"י, הלכו עמו תלמידיו. הכבידה הדרך על רב זרח, כבדו רגליו ותלמידיו פוסעים ברגל קלה. קוראת להם מצוות הדלקת נר ועולה באפם ריחה המתוק של סופגנייה בריבה. לא עבר זמן רב ונעלמו מעבר לעיקול. רק צעיר התלמידים נותר עם רבו, שהייתה כתפו נתונה באצבעותיו הצפודות של הרב והרי הוא מתאים את שעליו לצעדיו של הרב הבא בימים.

"אמור לי רבי," שאל התלמיד, "וכי ראוי היה שמשיח בן דוד צאצא יהיה למעשה ניאופים?"

ענה לו רב זרח "סיפר לי אבי זקני שהיה ממקובלי צפת:

"כבר רמז לנו הכתוב יותר מפעם אחת , שמעשי לידתו של פרץ קשור היה בנשים שדעתן קלה.

אלא, שלא טעה יהודה בנו של יעקב אלא בדבר אחד. שכבר נאמר אצל אברהם אבינו: "אֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר.... וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.... וַיִּקַּח ... אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם... וַיֹּאכֵלוּ." (בראשית י"ח ז-ח) ואילו אצל יהודה נאמר: "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי," (בראשית ל"ח כ )

ללמדנו שכאשר גובר יצרו של אדם, הרי הוא מזדרז להשביעו, לא על ידי שליח, לא על ידי שרף ולא על ידי מלאך. אך משהגיעה עת תשלום, ישלח את רעו תחתיו, שמא יטעה זה בדרך וכספו אינו נפסד...

משכרעה תמר ללדת, תעתע בפרץ יצרו משל היה עשיו. דחף את אחיו שידו כבר יצאה ונדחק לצאת ראשון.

אמר הקב"ה: "אינני נותן לפרץ דבר וחצי דבר עד שיעברו שבעים ושבעה דורות.. ששכח סבו נדרו ואמו "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם," (בראשית ל"ח ח)

המשיכו השנים ללכת בשביל והשמש משרכת דרכה אל קצווי מערב כאישה שעיתותיה בידה. כשראו התלמידים כי רבם מתעכב, מהרו לחזור ונשמתם פורחת.

אמר להם: "מה דאגתם כל כך?"

שחקו עמו: "שמא ראית קדשה בדרך והרי אנו מחפשים פתילך, חותמך ומטך..."

אמר להם: "איני מבקש לי תמר שמא פרץ יעלה בידי..."

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור