טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שני פרופסורים מתחרים על כסא אחד

חברי הוועדה לבחירת שופטים אמורים לבחור בקרוב שלושה שופטים לבית המשפט העליון. אחד הקרבות המעניינים הוא בין שני נציגי האקדמיה, רות גביזון ומרדכי קרמניצר. המנצח המסתמן: קרמניצר. כתבה ראשונה מתוך שתיים

תגובות

"יש מגמה מעניינת ומאוד מסוכנת בתהליך של מינוי שופטים: נטרול המערכת הפוליטית. אין יותר ניסיון להשיג קונסנסוס בין הפוליטיקאים ובין המשפטנים, אלא בעצם ניצול של יחסי הכוח בתוך ועדת המינויים כדי לנטרל את המערכת הפוליטית". אילו רק היתה יודעת הפרופ' רות גביזון, כשאמרה את הדברים לפני שנתיים, שיום אחד יהפכו הדברים האלה לנבואה שהתגשמה לגביה.

מלחמת עולם מתנהלת בימים אלה בקהילה המשפטית. מלחמה הנושאת אופי של מאבק על תפישות עולם משפטיות ושל מאבק פוליטי. כדרכן של מלחמות כאלה, יש לה חזות מהוגנת, כביכול רעיונית, לכאורה תרבותית. אבל כל הצדדים יודעים שמדובר במלחמה על כל הקופה, שלצדה הימור כבד, כשביד נותרו הקלפים האחרונים, עם פרס ענק הממתין למנצח, והקזינו עומד להיסגר. זה טיבה של המלחמה על כיסא בבית המשפט העליון, שאותה מנהלים הפעם לא המועמדים עצמם אלא תומכיהם ומתנגדיהם בוועדה לבחירת שופטים. על הפרק: בחירתו של אחד מבין שניים מהכוכבים הגדולים הבודדים שהצמיחה המערכת המשפטית, הפרופ' רות גביזון והפרופ' מרדכי קרמניצר.

הזירה רוחשת. הזמן הקריטי הוא עכשיו. במרכז: תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, שאמורים להתכנס בקרוב ולבחור, ברוב רגיל, שלושה שופטים לעליון. הוועדה בנויה על סחר-מכר, על קואליציות-לשעה, על הצטלבויות אינטרסים. הרבה תרגילים מתנהלים בעת ובעונה אחת, הרבה דיסאינפורמציה זורמת בשטח. במאבק הנוכחי נחלקת הוועדה לשני מחנות: בראש האחד התייצבה שרת המשפטים ציפי לבני; לראשו של האחר נדחק, כמעט בעל כורחו, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק.

חדי לשון להכעיס

בין לבני לברק מתנהל קרב הורדת ידיים. לבני אולי לא רצתה בו, אבל היא בחרה בו. היא החליטה להטביע את חותמה על השופטים שייבחרו לעליון בעת כהונתה כשרת משפטים. היא מבקשת להיות דומיננטית בתהליך הבחירה. בדיוק ההיפך מקודמה בתפקיד, יוסף לפיד. לבני החליטה שהיא רוצה את גביזון בעליון. היא מצהירה על כך בכל פורום, בכל הזדמנות. היא רואה בגביזון מועמדת ראויה בגלל חשיבתה המקורית, ומשום שהיא בעלת קול שונה באקדמיה המשפטית. היא מעוניינת במינויה גם בגלל הרקורד שלה כמי שאינה מפחדת "לתת פייט" לברק.

אלא שברק לא ייתן לזה לקרות. בקרב הורדת הידיים, לפי שעה הוא המנצח. נגד גביזון התייצב בוועדה לבחירת שופטים רוב מוצק המתנגד לבחירתה. שישה מחברי הוועדה - השופטים ברק, דורית בייניש ואליעזר ריבלין, נציגי לשכת עורכי הדין בני לוינבוק ויורי גיא-רון וח"כ אברהם שוחט - לא יאפשרו את מינויה של גביזון. לבני נותרת במיעוט, עם השר דני נוה וח"כ שאול יהלום.

מנגד, בתהליך מקביל המהווה תגובת-נגד ליוזמה למינוי גביזון, מסתמן רוב מרעיש למינויו של קרמניצר לעליון. הרוב תלוי בהחלטת פורום שופטי העליון, שעדיין לא קיים את ההתייעצות הפורמלית בעניין, וגם לא התייעצות בלתי פורמלית. לקרמניצר יש סיכוי סביר לזכות בתמיכת השופטים, גם בשל רצונם לחסום את גביזון. יחד עם שוחט וגיא-רון יש לו רוב בוועדה. במקרה כזה, לבני עשויה להצטרף לתומכים בקרמניצר, ולטשטש את סימני התבוסה. בינתיים, לבני לא הרימה ידיים בנוגע לגביזון. כל עוד יש לדעתה סיכוי למאבק, היא אינה קובעת מועד לכינוס הוועדה.

גביזון וקרמניצר הם שניהם מועמדים צבעוניים, חדי לשון להכעיס, מרבים להתבטא בסוגיות ציבוריות, התבטאויות שגרמו לכל אחד מהם להיצבע בצבעים פוליטיים בעיני כמה פוליטיקאים. בין ענפי המומחיות שלהם גם תחומי המשפט הציבורי, החוקתי והמינהלי, המזמינים הבעת עמדות בענייני השעה. הם אינם מומחים לדיני נזיקין או חוזים למשל, מומחיות המאפשרת התכנסות עצמית בבועה המשפטית הקלאסית.

המחלוקת המשפטית העמוקה בין ברק לגביזון אינה ניתנת עוד לגישור. במובן מסוים, ברק חש כי גביזון עלולה להרוס את מה שהוא בנה בעמל רב שנים ארוכות. ברק עמל על הרחבה מעשית של סמכויות בג"ץ, באמצעות ביטול-למעשה של משוכת ה"שפיטות", הרחבת זכות העמידה וקיבוע סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת.

גביזון, לעומתו, מתנגדת להעצמת בית המשפט העליון תוך החלשת כוחה של הכנסת. "דמוקרטיה לא שוללת ביקורת שיפוטית, אבל גם לא מחייבת ביקורת שיפוטית", אמרה לפני שנתיים, בכינוס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כשברק היה אחד המאזינים. לשיטתה, בג"ץ צריך למשוך את ידיו מענייני דת ומדינה, דיני לחימה ויחסי יהודים-ערבים. "מי שרוצה להגן על בית המשפט", אמרה, "מוכרח לעשות צעדים למשוך את בית המשפט מהאזורים האלה. חוסר ביקורת שיפוטית בעניינים כאלה הוא דבר שיש בו המון כוח".

שלושת השופטים חברי הוועדה מתנגדים נחרצות לגביזון, ועמם גם יתר שופטי העליון. ברק בגלל המחלוקת האידיאולוגית. בייניש, יש האומרים, בגלל חוסר רצונה להתמודד מול משפטנית כריזמטית דוגמת גביזון בתקופת נשיאותה הקרבה. בכל מקרה, ההערכה היא שברק ובייניש מתאמים עמדות. יחד הם יתמכו במועמדים, יחד יתנגדו. המינויים הנוכחיים יקבעו את פניו של העליון בקדנציה של בייניש כנשיאה, וברק יודע שימי שלטון היחיד שלו תמו כבר.

השופט ריבלין מסומן לעת עתה כמעין סוס שחור. הוא עצמאי, ואינו מתכופף אוטומטית בפני השופטים הבכירים ממנו. הוא נחשב כמי שעשוי להפתיע בהצבעתו, אולם בכל זאת סביר שיתיישר עם דעת חבריו. השופטים מתנגדים מסורתית למינוי פרופסורים לעליון. לדעתם, השופטים המחוזיים, המיומנים בעבודה הקשה והסיזיפית של הכרעות באלפי תיקים קטנים, הם החומר שממנו צומחים שופטי עליון מוצלחים. אבל גם הם מבינים שיש צורך במינוי מהאקדמיה כעת, כשיצחק זמיר איננו, כשיצחק אנגלרד איננו, כשברק ומישאל חשין פורשים בשנה הבאה. משום כך דנים בקרמניצר ברצינות.

צעד חוסם-גביזון

קרמניצר הוא לוחם ללא חת נגד השחיתות הציבורית, ונגד מה שהוא מזהה כאין אונות של הפרקליטות ובתי המשפט כלפי אנשי ציבור. מכאן יוקרתו. מכאן גם הרתיעה ממנו. רואים בו בעל עמדות פוליטיות נחרצות ומובהקות. מנגד, הוא משפטן מבריק בעל שיעור קומה והכרה בינלאומית, וברק יודע להעריך זאת. זה כמה שנים הוא נחשב למועמד טבעי לעליון. ברק כבר הציע לו בעבר מינוי, אם ישכיל לנפק "דממה תקשורתית" למשך שנה-שנתיים. אבל קרמניצר, כאילו להכעיס, מוצא תמיד את המיקרופון התורן כדי להטיח ביקורת בבג"ץ, ביועץ המשפטי, במי לא.

בפעם האחרונה שדיברו בנושא, סיכמו השניים כי ברק יתמוך במועמדותו של קרמניצר לקראת פרישתו שלו מהעליון, בספטמבר 2006. המחשבה על קרמניצר כפרופסור למשפטים בעל שיעור הקומה היורש את מקומו של ברק, היא מחשבה מסעירה. לצורך הדממה התקשורתית סוכם כי קרמניצר ייצא לשנת שבתון בחו"ל - והוא אכן מתוכנן לנסוע באוקטובר לשנה בברלין. אלא שכעת עשויה תוכנית השבתון להתבטל: ברק שוקל בכובד ראש "להקדים" את תמיכתו בקרמניצר ולמנותו כבר עכשיו, כצעד חוסם-גביזון. בייניש תומכת: קרמניצר היה מהקולות המובהקים ביותר שתמכו ב"כנופיית שלטון החוק", שהיא עצם מעצמותיה. השניים חולקים, כמומחים לפלילים, קו מיליטנטי במאבק נגד השחיתות הציבורית.

לבד מהשופטים, שניצבים עדיין בפני תהליכי הכרעה פנימיים, יתר חברי הוועדה די מגובשים בדעתם לגבי גביזון וקרמניצר. יהלום לעולם לא ירים יד בעד קרמניצר. הוא מתנגד למועמדותו מסיבות אידיאולוגיות: קרמניצר הוא בעיניו איש שמאל התומך ב"מדינת כל אזרחיה". בגביזון הוא תומך, אבל בעיניו יש חשבון קודם שצריך להסדיר: בסיבוב המינויים הקודם לעליון, במאי 2004, הסכים יהלום לתמוך בעדנה ארבל תמורת הבטחה מברק ומלפיד, אז שר המשפטים, לקידומה של השופטת המחוזית דבורה ברלינר לעליון. בינתיים לבני החליפה את לפיד, אבל יהלום לא יתמוך בשום מועמד עד שהחשבון ייפרע, וברלינר תקודם. המצב אצל השר נוה פחות מסובך: הוא תומך בגביזון, הנתפשת כימין אידיאולוגי, ומתנגד לקרמניצר, הנחזה כשמאלן. שוחט, מנגד, תומך במינוי מועמד מהאקדמיה - ששמו קרמניצר. הוא אינו תומך בגביזון, אבל לא פוסל כליל את מינויה. בעניינה, הוא ממוקם בין מתנגד ל"צריך עיון".

נציגי הלשכה חלוקים בדעותיהם באשר לקרמניצר, אבל מאוחדים לגבי גביזון. לוינבוק, עו"ד ותיק המייצג קו שמרני, מסכים שצריך למנות מועמד מהאקדמיה - אחד בלבד - אבל מתנגד לגביזון ולקרמניצר. הוא אמנם רוחש לגביזון הערכה רבה, אולם לדעתו מי שמעולם לא ניהל משפט, ומי שתחום ההתמחות שלו כפרופסור צר וממוקד, אינו מתאים לשיפוט בעליון. קרמניצר, לדעתו, מחזיק בהשקפות לא-ציוניות. גיא-רון הצהיר פעמים רבות על תמיכתו הלא-מסויגת בקרמניצר. מאחר שהוא מעריך שאין סיכוי למינוי שני מועמדים מהאקדמיה, בגלל התנגדות השופטים, הוא לא טרח כלל לגבש דעה בעניין גביזון. מבחינתו זה קרמניצר או כלום.

נותרה שרת המשפטים. את תמיכתה בגביזון היא כבר לא תוכל לטשטש, אבל בעניין קרמניצר עדיין לא התבטאה נחרצות. יכול להיות שלבני מבינה שהמשחק נגמר, והיא בדרך להפסיד. בימים האחרונים נשמעים מכיוונה קולות אחרים ביחס אליו. סימן ההיכר שלו, המלחמה בשחיתות הפוליטית, זיכה אותו בנקודות זכות אצלה. היא מתרשמת מאוד מדעותיו הלא-קונפורמיסטיות. אפשר שהיא בדרך לתת לו את קולה. בין חברי הוועדה עלתה גם האפשרות לפשרה, שממנה ייצאו כולם מרוצים - או שכולם ייצאו לא-מרוצים: גביזון תמורת קרמניצר. תמוך בשלי ואתמוך בשלך. יש בוועדה מי שעשויים להצביע, בחריקת שיניים, בעד המועמד של המחנה שמנגד. אבל האופציה הזאת בינתיים לא ריאלית: ברק מתנגד לגביזון הרבה יותר משהוא תומך בקרמניצר.

מחר: על שאר המועמדים, ובהם דן מרידור

תעודת זהות

*רות גביזון

בת 60. למדה לתואר ראשון במשפטים, פילוסופיה וכלכלה באוניברסיטה העברית, ולדוקטורט באוקספורד. מכהנת כפרופסורית למשפטים באוניברסיטה העברית, מלמדת משפט חוקתי וחוקרת בנושאי דת ומדינה, ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, זכויות אדם והגנה על מיעוטים. מכהנת בקתדרה ע"ש חיים כהן לזכויות אדם. כיהנה כיו"ר וכנשיאת האגודה לזכויות האזרח. שימשה עמיתת מחקר בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה עד שפרשה בשל מחלוקות מקצועיות. השתתפה בחיבור "אמנה חברתית", המציעה פתרון לשאלות הדת והמדינה בישראל. כתבה מאמרים וספרים רבים.

תעודת זהות

*מרדכי קרמניצר

בן 57. למד משפטים לתואר ראשון ולדוקטורט באוניברסיטה העברית, שירת כתובע וכשופט צבאי. מלמד כיום באוניברסיטה העברית, ונחשב למרצה נערץ בדיני עונשין ובמשפט חוקתי. מנהל את מרכז מינרווה לזכויות אדם באוניברסיטה. משפטן בעל מוניטין בינלאומיים, לימד בארה"ב, בגרמניה ובהונגריה. שימש בעבר נשיא מועצת העיתונות. במקביל מכהן כעמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומעורב גם בפרויקט "חוקה בהסכמה" של המכון. פירסם וממשיך לפרסם עשרות מחקרים ומאמרים, ונחשב אחד ההוגים המשפטיים הפוריים והמובילים כיום.



רות גביזון


מרדכי קרמניצר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות