טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהכנסת לבית המשפט העליון?

מועמדות דן מרידור לעליון נשקלת ברצינות, אבל נתפשת כתקדים מסוכן * שרת המשפטים לבני מתעלמת מדיל בעניין קידום השופטת ברלינר * וכדאי לשים לב גם למועמד השלישי של האקדמיה * הקרב על העליון. כתבה שנייה

תגובות

איך אדם הופך מועמד למינוי לבית המשפט העליון? התשובה לשאלה הזאת אפופה מסתורין. פורמלית, יש לכאורה כלים להבחין מי מועמד. מועמדים לשיפוט רשאים להציע נשיא בית המשפט העליון או שרת המשפטים - שניהם חברי הוועדה לבחירת שופטים, כמובן - או כל שלושה חברים בוועדה; המועמדים צריכים למלא טפסים מפורטים, לצרף מכתבי המלצה ולשלוח למזכירות הוועדה; אחר-כך הם מוזמנים לראיון בפני ועדת משנה, שבה שלושה מחברי הוועדה: שופט עליון, חבר כנסת וחבר לשכת עורכי הדין. אבל לא באמצעות הליכים פורמליים כאלה הופך אדם מועמד לגיטימי לעליון. הפרופ' מרדכי קרמניצר, למשל, לא מילא עדיין טופסי מועמדות, מה שלא מפריע לו להיחשב כבר עתה למועמד המוביל.

במיקח וממכר שבין חברי הוועדה, המתנהל בימים אלה בערוצים גלויים וסמויים, האם כל שם הנזרק לחלל האוויר הופך את בעליו למועמד משמעותי? לאו דווקא. יחסי ציבור, חברים, מקורבים ולוחשים למיניהם עשויים לסייע לעתים למועמדות הנחשבת בדיחה לעבור טרנספורמציה ולהיתפש כלגיטימית. זה, פחות או יותר, מה שקורה בימים אלה עם מועמדותו של דן מרידור לשופט בבית המשפט העליון.

חברי הוועדה אינם היחידים המבינים את הבעייתיות במינויו של מרידור לערכאה השיפוטית העליונה, ואפילו בעצם העלאת מועמדותו. גם מרידור עצמו מבין זאת. מי שעסק בפוליטיקה במשך שני עשורים, שימש חבר מפלגה, חבר כנסת ושר - הוא אולי משפטן נפלא ומוכשר, אבל לעולם לא יצליח לעטות על עצמו חזות נייטרלית ומרוחקת באופן אמין. עצם הדיבור על מינוי כזה מקרב את בית המשפט קרבה מסוכנת למלים המפחידות את אהרן ברק יותר מכל - פוליטיזציה של בית המשפט העליון. העניין עם מרידור הוא שמועמדותו אינה בדיחה. היא אולי נשמעת ככזו, היא אולי החלה ככזו - אבל היא צוברת תאוצה והופכת אט-אט לעניין רציני. לפחות שלושה מחברי הוועדה מוכנים לשקול את המינוי, אף שלכל התשעה ברורה לחלוטין הסכנה הגלומה בו.

התמיכה בו נשמעת מסויגת, מהוססת, כמעט מתנצלת. אבל היא קיימת, ובעת הצורך - אם יזדמן דיל מתאים - היא עשויה להתממש ולהושיב את מרידור על כס השיפוט. באופן לא מפתיע, מי שמדברים על כך, בחצי פה אמנם, שייכים לאגף הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים. באופן מפתיע מאוד, הנשיא ברק אינו פוסל על הסף את המינוי. מתברר שברק כבר הציע למרידור פעמיים בעבר להתמנות לעליון, הפעם הראשונה היתה לפני כעשר שנים. מרידור הוחמא, הודה לברק על ההצעה, אולם השיב לה בשלילה. הוא חשב שאדם פוליטי אינו יכול להתמנות לשופט, ולו בשל התקדים. גם אם יהיה קונסנסוס שמרידור הוא משפטן ראוי (ואין קונסנסוס על כך), מינוי כזה יפרוץ את הסכר ששופטי העליון עמלים כל-כך קשה לשמר, הסכר המגן עליהם מפני האשמות בנקיטת עמדות פוליטיות. ואם מרידור ימונה, המועמד הבא עלול להיות קצת פחות משפטן, קצת יותר עסקן פוליטי.

יוזמה של בייגה

אבל ברק לא ממהר להתנגד לרעיון. בגלל הלחץ עליו למנות מועמדים שאינם לרוחו, מנתח מי שעוקב אחרי שופטי העליון מקרוב, ברק מוכן לשקול "מינוי ציורי" כמו מרידור. לשניים קילומטרז' ארוך, הם נפגשו פעמים רבות ושוחחו ארוכות בעניינים משפטיים. בעת כהונתו של מרידור כשר המשפטים ברק אמנם לא כיהן עדיין כנשיא העליון, אבל יחד הם פעלו למען חקיקת חוקי היסוד ב-1992, שברק קרא להם אחר כך "המהפכה החוקתית". בשבועות האחרונים התקשר אחד משופטי העליון למרידור, לגשש אם יש טעם לקדם את הרעיון. ברק עצמו לא התקשר. מרידור ביקש מהשופטים לרדת מהעניין. לא מפני שהוא לא מוכן אפילו לשקול את המחשבה שימונה לשופט, אלא מנימוק הרבה יותר פרגמטי: לפי שעה אין לו רוב בוועדה. אחרי כמה ימים התקשר למרידור ח"כ אברהם שוחט, חבר הוועדה והדוחף העיקרי של היוזמה. גם הפעם מרידור לא טרק את הטלפון. הוא מודע לכך שזה מינוי בעייתי, אבל בשום מקום לא כתוב שאסור למנות פוליטיקאי לשעבר לשופט.

שוחט תומך במרידור בעיקר בשל היכרותם העמוקה. כפרלמנטרים ותיקים, משני צדי המתרס אמנם, הם העבירו יחדיו ימים רבים בכנסת. אבל גם בייגה, שכבר שוחח בעניין עם השופטים חברי הוועדה, מבין את הבעייתיות בהצעה: המועמד הפוליטי הבא יחסר קרוב לוודאי את התכונות החיוביות של מרידור, וילקה בכל התכונות השליליות של פוליטיקאי. נציגי הלשכה יורי גיא-רון ובני לוינבוק מתנגדים לרעיון - מרידור עוד עשוי להיחשב כמינוי "מהשוק הפרטי" ולתפוס את המשבצת הזאת לשנים ארוכות; שרת המשפטים ציפי לבני אינה פוסלת חד-משמעית את הרעיון, אבל מציעה תקופת צינון ארוכה יותר לפוליטיקאים בדימוס; גם עמדתו של השר דני נוה אינה חד-משמעית; ורק ח"כ שאול יהלום נחרץ - לדעתו אסור בשום פנים ואופן למנות אדם פוליטי לכס השיפוט.

אי אפשר לטעות בתדמיתו הציבורית של מרידור. הוא לא התארח לרגע בזירה הפוליטית, היא היתה לו בית. לפני יותר משנתיים, בגיל 56, נטש מרידור את המערכת הפוליטית וחזר לעיסוקו כעורך דין. אבל עד בחירות 2003 הוא היה שקוע במשך שני עשורים כל כולו בפוליטיקה. לאחר שעבד כמה שנים כעורך דין, וכחבר ליכוד ופעיל במפלגה, מונה ב-1982 למזכיר ממשלתו של מנחם בגין. כעבור שנתיים נבחר לחבר כנסת, ובה כיהן ברציפות במשך 19 שנה. תוך כדי הוא שימש גם שר המשפטים בשנים 1992-1988, שר האוצר בשנים 1997-1996 ולבסוף, אחרי שנטש את הליכוד לטובת מפלגת המרכז, שר בלי תיק בממשלת שרון ב-2001. היום הוא מחזיק בתפקיד עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומשמש גם שותף במשרד עורכי דין חיים צדוק.

אגב צדוק, מרידור מזכיר בימים אלה כי ההצעה שקיבל להתמנות לעליון אינה בגדר תקדים: יואל זוסמן, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הציע בשעתו לחיים צדוק המנוח, לאחר פרישתו ממשרד המשפטים, להתמנות לשופט בעליון.

הסכמה סמויה

הקרב הלוהט בין תומכי הפרופ' מרדכי קרמניצר לתומכיה של הפרופ' רות גביזון כמעט השכיח מכמה מחברי הוועדה לבחירת שופטים, שעל הפרק עומדים שלושה מינויים - לא אחד. המאבקים הרעשניים עשויים לשחק לטובתם של המועמדים האחרים, שההסכמה בעניינם הולכת ונתפרת בימים אלה, סמויה מעין רואה. בגזרת השופטים המחוזיים הממתינים לקידום, המועמדים המסתמנים כמובילים במרוץ הם יהונתן עדיאל ודבורה ברלינר. עדיאל, בן 63, מסיים בעוד כחודש 15 חודשי כהונה בפועל בעליון, שבה הותיר רושם מצוין על חבריו השופטים. הוא יעיל, שקט, רציני ושולט בחומר. בייניש תימנע מהשתתפות בדיון עליו בוועדה לבחירת שופטים: לפני מינויו למחוזי ב-1994 היה עדיאל שותפו של בעלה של בייניש במשך שנים רבות.

הסיפור עם דבורה ברלינר, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מורכב מעט יותר. בסיבוב הקודם של מינוי שופטים לעליון רצה ברק להשיג תמיכה פה אחד במועמדותה השנויה במחלוקת של עדנה ארבל. תמורת הצבעתו של יהלום בעד ארבל הבטיחו ברק ויוסף לפיד, שהיה אז שר המשפטים, כי בינואר 2005, עם פרישתו של השופט אליהו מצא, תמונה ברלינר לכהונה בפועל. בינתיים החליפה לבני את לפיד והודיעה כי הדיל שנכרת אינו קדוש בעיניה, אולם יהלום לא מתכוון לוותר. הוא לא ישתף פעולה בנוגע לאף מועמד אחר, עד שההבטחה תקוים וברלינר תקודם. אצבע אחת פחות בוועדה של תשעה עשויה להיות קריטית והלחץ מצד יהלום אפקטיווי: ברלינר זוכה לתמיכתו של לוינבוק, שוחט שמע שמדברים בה טובות והתרשם, וגם מצד לבני היא זוכה בסופו של דבר להערכה רבה.

העיכוב במינויה של ברלינר, הממתינה כבר מינואר, עוד עשוי לשחק לטובתה: לפיד קיבל את העיקרון שקבע ברק, ולפיו לא מקדמים שופט מחוזי לעליון בלי כהונה בפועל, שבה ניתן לבחון את תפקודו של המועמד. לבני מסרבת להסכים לשיטה: היא מתנגדת עקרונית למינויים בפועל, ורואה בהם מסלול עוקף-ועדה. ברלינר עשויה לדלג על החניכות ולהתמנות לכהונת קבע מיידית.

שופטת מחוזית נוספת ששמה הוזכר בלשכתה של לבני היא הילה גרסטל, הנהנית מהילה של הערצה בקרב עורכי הדין - לא רק אלה המכהנים בוועדה לבחירת שופטים. גרסטל היא אחת השופטות היעילות ביותר במחוזי בתל-אביב, ומתמחה במשפט מסחרי ודיני תאגידים. עם זאת, כמה שופטים צופים בקידומה המטאורי בחוסר אהדה. גרסטל, עוד לא בת 50, החלה את הקריירה השיפוטית שלה בגיל 35. אם תמונה כעת לעליון - היא עשויה לכהן כנשיאה אחרי פרישתה של אסתר חיות ב-2023.

ויש עוד עניין אחד שהמאבק בין גביזון לקרמניצר השכיח, וזו העובדה שהם אינם המועמדים היחידים מטעם האקדמיה. הפרופ' מיגל דויטש מוזכר בתדירות גדלה והולכת בין חברי הוועדה. יש מי שמסתייג ממנו, בטענה כי פרופסור לדיני קניין ודיני חוזים, שמעולם לא הביע עמדה בעניינים ציבוריים בוערים, אינו בנוי להכרעה בבג"צים מטלטלי-יסודות. אבל אחרים מתרשמים מהאופק האקדמי הרחב שדויטש מציע. לוינבוק, המתנגד לקרמניצר ולגביזון, ייתן לו את קולו; לבני מעריכה אותו; וברק עבד אתו בצוותא במשך 20 שנה בוועדה שהולידה את הקודקס האזרחי, שאולי ייהפך פעם לחוק. במאבק בין קרמניצר לגביזון, דויטש עוד עשוי לצאת וידו על העליונה.



מרידור והשופטת בייניש. הוא אולי משפטן נפלא ומוכשר, אבל לעולם לא יצליח לעטות על עצמו חזות נייטרלית ומרוחקת באופן אמין


השופטת ברלינר. היישר למינוי של קבע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות