בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלוחמת מספר אחת של האצ"ל

דבורה נחושתן, לוחמת בבריטים, יקירת ירושלים, 2005--1925

תגובות

דבורה לבית קלפוס נולדה בתל אביב וגדלה ברמת גן, בת למשפחה שומרת מסורת וחדורה בתחושה לאומית: האב משה יוסף קלפוס היה ממעריציו של זאב ז'בוטינסקי, ואין פלא ששלושת הבנים ושלוש הבנות של המשפחה היו פעילים בבית"ר ובאצ"ל.

דבורה עברה קורס סגנים (מפקדי כיתות) של האצ"ל במבצר שוני שליד בנימינה וחזרה לרמת גן לשמש מפקדת כיתת בנות. חברה לארגון, מנחם מלצקי, מספר על אומץ לבה. כאשר הכריז הארגון בפברואר 1944 על תחילת המרד בשלטון הבריטי, היא השתתפה בפעולות רבות: באוקטובר 1944 השתתפה בהחרמת אריגים ממחסני משרד התעשייה הקלה ששכנו ברחוב נחלת בנימין, כדי לממן את פעילות אצ"ל. עליה הוטל לשכנע באיומי נשק את נהגי המשאיות, שהוזמנו כדי להוביל את האריגים בלי לחשוד בדבר, לנטוש את המשאיות. מרדכי ציפורי, סגן שר הביטחון לשעבר, ששמר על הנהגים עד תום הפעולה, מספר כי אחד הנהגים, למרות חרדתו, לא הפסיק להתפעל מהנערה הנועזת ארוכת הצמה.

במאי 1945 נסעה לחיפה באוטובוס, כשבתיקה בקבוקים עם חומצה גופריתית, למשימת חבלה בצינור הנפט ליד חיפה. בדצמבר נמנתה עם הלוחמים שתקפו את מתקני הצבא הבריטי במגרשי התערוכה בתל אביב, וב-25 בפברואר 1946 השתתפה דבורה - שבנה עדו משמש היום סגן מפקד חיל האוויר - בתקיפת שדה התעופה לוד ובחבלה במטוסים הבריטיים ששהו בו. פרופ' יהודה לפידות, לוחם אצ"ל וחוקר תולדות הארגון, שהסתייע בזיכרונה הפנומנלי כשכתב את סיפורן של לוחמות האצ"ל, "הלילה שרה הקטנה", אומר כי היתה "הלוחמת מספר אחת של האצ"ל".

ב-2 באפריל 1946 עשה האצ"ל פעולה גדולה לשיתוק תנועת הרכבות בדרום הארץ. דבורה ביקשה לקדם את פני הלוחמים החוזרים, בהם אחיה יואל, בחולות בת ים. אלא שהבריטים גילו את החבורה והסתערו עליה. חייה של דבורה ניצלו הודות לסמל בריטי שקרא: the girl" "Don't kill . היא נידונה ל-15 שנות מאסר "ללא יחס מיוחד", ובבית המשפט הצבאי נשאה באוזני השופטים נאום חוצב להבות. דב שילנסקי, יו"ר הכנסת לשעבר, שפעל מטעם האצ"ל באירופה, אומר כי כשהגיע אליו הנאום הוא נפעם. בו ביום תרגם אותו ליידיש, והדפיסו בכרוזים שנתלו במחנות העקורים. הרושם שעשו הדברים על שארית הפליטה היה עצום, אומר שילנסקי. "כאילו היתה זו גיבורה תנ"כית שדיברה אל האודים המוצלים מאש, שכה נזקקו לזקיפת הקומה היהודית אחרי השואה".

דבורה הועברה לבית הסוהר בבית לחם. גאולה כהן, חברת לח"י, אשר חלקה עמה ועם ברכה בירנבוים-צפוני את תא הכלא, מתארת בספרה "סיפורה של לוחמת" את חילוקי הדעות בינה לבין דבורה בנוגע לדרכי המאבק בבריטים, וכן את שירתה הערבה מפילת המחיצות של דבורה, וכיצד, מכוח ההדר הבית"רי, "הטביעה את דמותה על מדי הכלא וניצחה את בית הסוהר, את סוהריו ואת גזר דינם".

צילה עמידרור, בספרה "במעצר בבית לחם", מתארת מפיה של אסירה אחרת, פנינה בג'יאו, כיצד אחרי החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 התמרדו העצורות המנהליות, שהוחזקו ב"וילה סאלם" הסמוכה לבית הסוהר, וסירבו לעבור מבית לחם למחנה המעצר בעתלית אלא אם כן יועברו עמן האסירות השפוטות, ובהן דבורה; וכך היה.

במארס 1948 הצליחה דבורה להימלט מעתלית במדי שוטרת, יחד עם חברתה יהודית בן אמיתי, והשתיים מצאו מקלט בקיבוץ נוה ים ומשם המשיכו לתל אביב. כאשר הגיעה לקיוסק בלילינבלום פינת הרצל, אשר לפני מעצרה שימש צומת להעברת שדרים סודיים, דרשה ממנה בעלת הקיוסק תשלום על קופסת סיגריות שלקחה בהקפה שנתיים קודם לכן.

דבורה רשמה את תחושותיה כל אותן שנים במחברת. כשנפלה העיר העתיקה היא נשבעה לחברותיה הלוחמות בירושלים כי תיתן כמותן הכל למען העיר: "הרבה הרי לא נשאר לי, משפחתי סבלה בסוהר שנים (מלבד אחיה יואל, גם אחיה נתן שוחרר מהצבא הבריטי ונשלח למאסר), את שנותי הצעירות נתתי, את עצבי גזל הכלא... ואילו אני, האני הגשמי, מהלך ללא תועלת".

אולם דבורה התעשתה. עם קום המדינה היא פעלה בלשכה ללוחם והחייל, שדאגה לאנשי אצ"ל שהתגייסו לצה"ל, והיתה צירה בוועידת יסוד תנועת החירות. היא נישאה ליעקב נחושתן, אף הוא לוחם אצ"ל שבזמן הסזון הוסגר לבולשת הבריטית ונשלח למאסר באפריקה, ונולדו להם הבנים עדו ויורי. היא השלימה את ההשכלה שנקטעה בשל המאסר, עשתה תואר ראשון ושני בהיסטוריה ואף החלה בעבודה על דוקטורט. היא היתה פעילה בהקמת מדרשת תגר לחינוך לאומי, היתה מיוזמות תערוכת אסירות בית לחם במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, ועמדה בראש הוועדה הממשלתית לאסירי ציון. לאחרונה הוענק לה אות יקירת ירושלים.



דבורה נחושתן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו