בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמה נקודות קב"א שווה השכלה תיכונית

סירובו של צה"ל לפרסם כיצד הוא קובע את דירוג האיכות של המתגייסים יתברר בקרוב בבית המשפט. שבע שנים לחוק חופש המידע - הטלטלה שרבים ציפו לה עדיין לא התרחשה

תגובות

יש דברים שאינם כתובים באנציקלופדיה, באתר אינטרנט כלשהו או בחוברות המהודרות שמדפיסים משרדי ממשלה לסיכום שנת התקציב. לפעמים מדובר במידע המצוי בנחלת הכלל, שמעולם לא זכה לאישור רשמי. במלה אחת, שמועות. בדיוק כמו השמועות הרוחשות זה שנים על השיטה שבה מחשב צה"ל את דירוג הקב"א (קבוצת איכות). דירוג הקב"א הוא ציון שניתן למתגייס על ידי מאבחנת פסיכוטכנית, הקובע את גורלו בהמשך השירות - לקצונה או לשירות כחייל פשוט, לטיס או לליקוט בדלי סיגריות עד יום השחרור.

לטענת אנשי התנועה לחופש המידע, המציינת בימים אלה שנה להיווסדה, לנוסחת חישוב הקב"א השתרבבו לפי השמועות משתנים שאינם ממין העניין, כמו מספר הילדים בחדר בבית שבו גדל המתגייס, האם הוריו גרושים ועוד סעיפים שאינם תלויים בו ואינם אמורים להשפיע על איכות שירותו הצבאי. לפני שבועיים עתרה התנועה, באמצעות עורך דין אילן יונש, לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בדרישה לחייב את צה"ל לחשוף את הנוסחה.

לעתירה קדמה פנייה לדובר צה"ל, אולם התשובה לא סייעה רבות לפיזור הערפל. "הערך המקצועי של כלי המיון וההערכה הצה"ליים", נכתב בתשובת הדובר, "תלוי במידה רבה בסודיותם ובאי חשיפת הדרך שבה הם מבוצעים. חשיפת שיטות העבודה הינה בבחינת חשיפת מידע שגילויו יכול לשבש את כלי ההערכה ואת יכולתן של רשויות הצבא למיין, לבחון ולהעריך את כוח האדם. כך, חשיפת המידע משמיטה את הקרקע שעליה עומדים מרבית הכלים על ידי פגיעה משמעותית במהימנות ובתיקוף כלים אלה".

קשה לומר שהתשובה הפתיעה את אנשי התנועה לחופש המידע. הרפלקס הגורם לרשויות השלטון להתכווץ באי נוחות למול כל דרישה לחשיפת מידע מוכר להם היטב. אלא שהפעם החליטו לא לוותר. "אין מנוס מהתחושה כי הצבא מתחמק ממסירת המידע בטענות סרק וכי לא הופעל שיקול דעת אמיתי ונכון בקבלת ההחלטה שלא למסור את המידע המבוקש", נכתב בעתירה המינהלית. "היה ותשובת צה"ל היתה כי השכלה תיכונית 'שווה' חמש יחידות בדירוג הקב"א, והשכלה יסודית שוויה שתי יחידות; כיצד היתה נפגעת יכולת הצבא למיין, לבחון ולהעריך את כוח האדם?"

השנים הרזות

אנשי התנועה לחופש המידע - ראש התנועה, העיתונאי רביב דרוקר, הד"ר יובל קרניאל והד"ר יורם רבין, ממייסדיה - אינם רואים בפנייה לערכאות משפטיות הטרדת-סרק של הרשויות. בחודשים האחרונים הצליחו, בשיטת פעולה דומה, לחשוף לציבור מידע שהרשויות העדיפו להשאיר במגירה. למשל, הסכם ניגוד העניינים של ראש מינהלת סל"ע (מינהלת ההתנתקות), יונתן בשיא, שבו התברר כי הוא משמש גם מנכ"ל חברת "מהדרין" המחזיקה אדמות באזור ניצנים; הסכמי ניגוד עניינים נוספים, כולל אלה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן ויועצו של אריאל שרון, דב וייסגלס; ואפילו את רשימת בעלי הדרכונים הדיפלומטיים שאינם חברי כנסת, אנשי מערכת הביטחון או אנשי שירות החוץ. הרשימות וההסכמים, אגב, מופיעים כעת באתר האינטרנט של התנועה.

שבע שנים חלפו מאז שהתקבל בישראל חוק חופש המידע. החוק עצמו היה מעין מהפכה תודעתית בנוגע לזכותן של רשויות השלטון להסתיר מהציבור מידע שנצבר אצלן. האפשרות להגיש על פיו עתירות לבית משפט, בדרישה שגופי ממשל שונים יחשפו מידע, היא התפתחות בכיוון הנכון. אולם עצם העובדה שבמקרים רבים הרשויות מסרבות לחשוף מיוזמתן מידע לציבור ומאלצות אותו לפנות לבתי משפט, שם הוא משיג הישגים חלקיים, מלמדת שהחוק לא חולל את הטלטלה שהיתה אמורה להתרחש.

ואמנם, "שבע השנים הרזות" היה שמו של הכנס השנתי הראשון של התנועה, שהתקיים בשבוע שעבר בפקולטה למשפטים במסלול האקדמי - המכללה למינהל בראשון לציון. "אין חולק שהחוק קידם את חופש המידע בישראל", כותבים הד"ר יורם רבין ורועי פלד במאמר שיתפרסם בקרוב בכתב העת "המשפט"; "הציבור זוכה כיום לקבל מידע שלא היה גלוי לפניו בעבר. עם זאת, קשה לתאר את שהתרחש בשנים אלה כ'מהפכת השקיפות'. רשויות השלטון, על אף הצהרותיהן המתקדמות, ממשיכות לנהוג במידע מנהג בעלים. הציבור איננו מגלה נכונות להילחם על זכותו למידע ולעתים קרובות הוא מעדיף לוותר על המידע המבוקש או להשיגו בדרכים לא פורמליות. בתי המשפט, בבואם להחליט בבקשה לגילוי מידע, ממשיכים מצדם לנהוג במידה גדולה של כבוד לשיקולים הארגוניים של הרשות, לחופש הפעולה שלה ולשיקול דעתה".

כשהיה היועץ המשפטי של הרשות השנייה שימש הד"ר קרניאל חבר בוועדה בראשות השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן, שהכינה את הצעת החוק. בוועדה היו חברים גם השרים משה שחל ודוד ליבאי, וחבר הכנסת אז, דדי צוקר. "חשבנו שזה בכלל חוק הנוגע לאמצעי התקשורת", אומר קרניאל. "המחשבה היתה שעיתונאים וכלי תקשורת יהיו הגורם שיפעיל את החוק ויפיח בו רוח חיים. אבל בשנים שחלפו ראיתי בצער איך התקשורת כמעט מתעלמת מקיומו. עיתונאים אינם יודעים שהחוק קיים, לא עושים בו שימוש בתחקירים וכלי תקשורת ממעטים להגיש בקשות לפיו. לי ברור שהשקיפות וחופש המידע הם הבסיס לכל מלחמה בשחיתות המאיימת היום על החברה הישראלית".

קשה ליישם

במונחים של שקיפות הפעילות השלטונית, ישראל עדיין משתרכת אי שם הרחק אחרי כמה ממדינות המערב. בשוודיה, למשל, רשאי הציבור לעבור על הדואר הנכנס והיוצא בלשכות שרי הממשלה, אפילו לפני שהמכתבים נקראו על ידי הפקידים עצמם. בבריטניה הורה נציב חופש המידע לשרי הקבינט לפרסם את לוח הפגישות שלהם. השרים התקוממו, אבל נאלצו לאפשר לציבור להציץ גם ביומניהם.

בישראל, חוק חופש המידע חל על חלק ממוסדות המדינה: משרדי הממשלה, לשכת נשיא המדינה, הכנסת, מבקר המדינה וגופים המבוקרים על ידיו, בתי משפט, רשויות מקומיות, תאגידים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות וחברות שבשליטת רשויות מקומיות. אולם גופים ציבוריים רבים אינם מחויבים לשקיפות הנדרשת בחוק.

לפני ארבעה חודשים ניסח יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן מהליכוד, הצעת חוק שלפיה יתווספו לרשימה גם המוסדות להשכלה גבוהה - האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות. הצעת החוק הוגשה בעקבות החלטתו של שר המשפטים הקודם, יוסף לפיד, לדחות את בקשתו של איתן להוסיף באמצעות צו את האוניברסיטאות והמכללות לרשימת המוסדות שהחוק חל עליהם. החלטתו של לפיד התקבלה לפני כשנה.

איתן נמנה עם המוזמנים לכינוס התנועה לחופש המידע בשבוע שעבר. "המידע הוא האור של הדמוקרטיה", אמר בפאתוס, "אם אין מידע, אין אור. כולנו בחושך. הכלל היסודי אומר שלממשל אין שום דבר משל עצמו, אלא הוא נאמן של האזרח. לכן המידע אינו שייך לממשל, אלא לכולנו. נקודת המוצא הזאת אינה מופנמת במדינת ישראל". המנחה, הד"ר רבין, הזכיר לנוכחים את הצעת החוק של איתן, אבל ציין שבשבוע שעבר החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעה.

אלא שעל הבמה ישבה גם יו"ר הוועדה, שרת המשפטים ציפי לבני. השרה הסבירה כי הממשלה החליטה להתנגד להצעה, אבל ההחלטה התקבלה רק מפני שבניגוד ללפיד, היא דווקא נתנה את הסכמתה להרחיב את הצו בדבר חופש המידע ולהחילו גם על קופות החולים, האוניברסיטאות והמכללות. לכן, הוסיפה, אין צורך לתקן את החוק. "באתי לכאן היום כדי לגייס את עצמי מרצוני לעניין הזה", אמרה לבני, "גם מפני שהעניין עצמו חשוב וגם מפני שיש לי אחריות כשרה הממונה על ביצוע החוק".

לבני הקשיבה לטרוניות על כך שמשרדי ממשלה מסוימים לא מינו ממונה לעניין חופש המידע, כנדרש, וגם אלה שמונו עדיין לא הפנימו את גישת השקיפות העולה מן החוק. "מדובר בתהליכים מאוד אנושיים", ניסתה להסביר, "שבסופו של יום הופכים את יישום החוק לקשה עד בלתי אפשרי. גם אני לעתים מתקשה בנושא הזה".

שרת המשפטים סיפרה איך, למשל, התנגד נציג משרד המשפטים בוועדה לניסויים בבעלי חיים לרישום פרוטוקול בישיבות; כיצד הפרוטוקול הנרשם בישיבות הוועדה לבחירת שופטים איננו מייצג את כל מה שנאמר בהן; כיצד גם בדיונים משפטיים בבית המשפט העליון לא נרשם פרוטוקול; כיצד מבקר המדינה אינו מפרסם את שמות המבוקרים בדו"חותיו.

"והכי חשוב", הוסיפה לבני, "במשרדי הממשלה אין זיכרון קולקטיווי. אנחנו לומדים את אותם דברים כל פעם מחדש. חומרים שנאספים אינם מרוכזים בשום מקום ולעתים כלל אינם מועלים על הכתב, מחשש שאם יכתבו אולי גם ייאלצו לפרסם. ביקשתי, בתור השרה הממונה, לדעת מה קורה במשרד המשפטים בנושא הזה. בסך הכל יש הבנה שמדובר בקושי של המערכת הפקידותית להפנים את נוהלי העבודה והפרסום, לא בגלל שחיתות אלא מפני שכך אנחנו עובדים כל השנים. לכן יש השתלמויות ובמשרדי הממשלה ובתאגידים הסטטוטוריים מתקיימת היום בדיקה בשאלה אם כולם באמת פועלים על פי חוק חופש המידע".



מתגייסים בבקו"ם. הצבא טוען שגילוי המידע יפגע ביכולת הצבא למיין ולהעריך את כוח האדם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו