בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דווקא מתנחל פרימיטיווי כמוני

ההתנחלויות יכולות להיות האצבעות של היד הישראלית המושטת לשלום. בעקבות הראיון של ארי שביט עם יהונתן בשיא, ראש מינהלת ההתנתקות (מוסף "הארץ" 8.7)

תגובות

חידוש הלוחמה בין ישראל לפלשתינאים ערב ההינתקות מהווה תזכורת לעובדה המרה, שלמרות המאמצים הכבירים שעשינו להביא שלום עוד לא קיימנו את המצווה "בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד, י"ג). על פסוק זה אומרים חכמינו שיש לבקש את השלום במקומו ולרדוף אותו גם במקום אחר. אחרי שפיכות הדמים בעקבות תוכנית אוסלו ונוכח הלוחמה בעקבות תוכנית ההתנתקות אולי הגיע הזמן לחפש את השלום במקום אחר?

שלום עם האחר בנוי על הכבוד לאחר. דווקא בין אוהבי השלום השמאלנים יש המביאים את דבריו של ר' נחמן מברסלב, ששלום הוא דווקא בין הפכים. אבל מה המשמעות של אמירה זאת לענייננו? רודף השלום, שבדרך כלל עולמו הרוחני הוא העולם ההומניסטי הליברלי המערבי, צריך ללמוד עם מי הוא רוצה כל כך לעשות שלום.

הפלשתינאים לא נמצאים בעולם המערבי. עולמם הרוחני שונה מאוד. לכן, על בסיס הנחות היסוד של העולם התרבותי המערבי אפשר להגיע אתם להסכמי שלום באוסלו ובוואשינגטון. אבל כדי להגיע לשלום ממשי על פני האדמה הקשה של הארץ הזאת - צריך קודם כל לעשות מאמץ לצאת מעצמנו כדי להכיר ולכבד את עולמם התרבותי.

אחרי כשלושים שנה של חיים בתוך הפלשתינאים, של שיחות וגם של לימוד עם פלשתינאים מכל מיני סוגים (שייחים, אקדמאים, קציני צבא, אנשי אש"ף, אנשי חמאס ועוד) הייתי מתרכז כאן בעניין אחד בסיסי ביותר: היחס לאדמה. הקשר של הפלשתינאי לארץ שונה מאוד מיחסו של העיתונאי הגר בקומה החמישית בדירתו התל אביבית (יהונתן בשיא הביא בראיון, כדוגמה לאי הבנה בסיסית, איש תקשורת ישראלי שאמר שאינו מבין מה הבעיה של אנשי גוש קטיף, שהרי הוא עבר לאחרונה דירה בלי שום בעיה). כדי להסביר את הבנתי מה היחס של הפלשתינאי לאדמתו יכול אני להביא ממקורותי שלי את הביטוי בפסוק בתורה (דברים כ', י"ט) "כי האדם עץ השדה". ובעצם אפשר להביא נתון תרבותי בסיסי יותר: המלה אדם הקשורה ודאי למלה אדמה - "וייצר - - - את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב', ז').

אדם המגדיר את עצמו כקשור בצורה בסיסית לאדמה, אפשר להגדירו "פרימיטיווי". אפשר גם לטעון שאדם הנמצא ביחס של "צומוד" כזה לאדמתו אינו אדם חופשי (כפי שעץ אינו עובר בקלילות ממקום למקום). אבל אם רוצים לחפש דרכים איך לעשות שלום עם אדם כזה צריך להכיר ולכבד את הגדרתו העצמית. מכאן המסקנה שלי, עד כמה חשובים לשלום אותם ישראלים שגם הם חיים את הקשר שבין אדם לאדמה. ובמלים יותר מפורשות: דווקא המתנחלים יכולים להיות גשר השלום בין עם ישראל לבין העם הפלשתיני. או בניסוח פיוטי יותר, שאני חוזר עליו שנים: ההתנחלויות יכולות להיות האצבעות של היד הישראלית המושטת לשלום, כאשר למלה אצבעות יש אסוציאציה למגע ולרגישות.

אבל לניסוח הפיוטי הזה יש גם משמעות מעשית. במשך השנים התיידדתי עם מנהיגים פלשתינאים לא מעטים, שמצפים שמיעוט יהודי גדול יעניק למדינתם את מה שהם כל כך רוצים בו: אופי מערבי מבחינת השמירה על זכויות האדם ורמת החיים הכלכלית.

יודע אני מניסיוני עד כמה הלך מחשבתי, הנראה בעיני הגיוני לחלוטין, נראה בעיני רבים כל כך מטורף לחלוטין. אבל מה אני יכול לעשות? היכול אני להתכחש לניסיון חיי במשך שנים רבות, שדווקא מתנחל פרימיטיווי כמוני יצר קשרים והבנות והסכמות עם המנהיגים הפלשתינאים - ובכללם אחמד יאסין ויאסר ערפאת - דווקא משום שהוא מתנחל, דווקא משום שהוא פרימיטיווי.

איפה הגבול בין שיגעון לבין הפתרון של הבעיה הקשה שהלך המחשבה המקובל לא הצליח עד כה לפתור? הלך המחשבה המקובל (גם בשמאל וגם בימין) אומר שכדי לשחרר שטח מן השליטה הישראלית צריך קודם לעשותו "נקי מיהודים". המסקנה הפוליטית של מהלך המחשבה המוצע פה דומה לרעיון שהעלה יהונתן בשיא בראיון, ולפיה כפי שבמדינת ישראל יש מיעוט פלשתיני גדול, גם במדינת פלשתין יכול להיות מיעוט יהודי גדול. ההקבלה בין המיעוט הערבי במדינת ישראל לבין המיעוט היהודי במדינת פלשתין יכולה לתת סיכוי גדול יותר לשלום בין שתי המדינות.

הלך המחשבה של ממשלת ישראל (המקובל על רוב הציבור) חותר לכמה שיותר הפרדה בין שני העמים (הממשלה המבצעת את ההתנתקות היא הבונה את הגדר). האם זה מטורף כל כך לשאול כמה שאלות נוקבות על הלך המחשבה המקובל? כגון: האם זה אפשרי בכלל להפריד את שני העמים החיים בארץ? מה יהיה על ירושלים? האם ההיגיון הכלכלי של הארץ מוביל להפרדה? האין כאן החמצה של האפשרות - שהיא לטעמי מרתקת - לבנות כאן את הדוגמה למה שהעולם זקוק כל כך בשעה היסטורית זאת: הדו-קיום הנכסף בין תרבות המערב לתרבות האיסלאם? והשאלה הנוגעת לדם ולנפש: האם רוח ההפרדה מרגיעה את הקנאה, את השנאה, את הטרור - או אולי מעוררת אותם? מה אפשר ללמוד מניסיוננו העקוב מדם? האם אפשר להתחמק מן הצורך לבנות כבוד הדדי, לבנות שיתוף פעולה? האם סתימה זמנית של הקשר בין העמים היא תחליף לטיפול שורש במקום שהבעיה עמוקה וכואבת כל כך? האם יש תחליף לשלום?

ציבור ישראלי החי בארץ ישראל אבל לא בתוך מדינת ישראל - זהו כמובן חידוש בתודעה הציונית. אפשרות כזאת היא לא רק השלמה עם נתון יסודי של החיים בארץ (שיש בה גם בני אדם לא יהודים הרוצים לחיות כבני חורין) אלא גם דרך לרגישות ולהתקשרות של עולם היהדות אל העולם האנושי. זוהי לא רק השלמה בעל כורחנו, אלא גם בחירה בשלום. לטעמי, זוהי דרך לממש את השיא של התפילה היהודית-המסורתית, שהוא התפילה לשלום. היהודים שיבחרו בדרך זאת, שיבחרו בדבקות בארץ ישראל (ובהרבה מקרים זוהי דבקות במקומות שבהם מונחים יסודות התרבות הישראלית, כחברון, שילה ותקוע) על פני החיים תחת שלטון ישראל - יכולים להיות חלוצים של תהליך רוחני שיתן קידום לתרבותנו.

אולי האפשרות הזאת תזכך את אהבת עמי לארצי. לאהבה יש נטייה ברורה להזדהם בשתלטנות. כך ידוע לנו מאהבת אב ואם לילדיהם, או מאהבת איש לאשתו או מאהבת ראש הממשלה לעמו. האם לא התקדמות היא לרוח ישראל, לזכך את אהבת הארץ מן השליטה עליה?

במשך שנים נוכחתי שלא הצלחתי בהרבה מקרים - אולי ברוב המקרים - להסביר את עצמי. לכן אני מנסה ניסוח נוסף: בעיני, "שלטון" הוא ערך גברי ו"ארץ" היא ערך נשי. והנה, שנים רבות אני מרגיש שהתנועה החיובית ביותר שעושה רוח ישראל - יחד עם רוח האדם - היא התנועה מן הערכים הגבריים אל הערכים הנשיים. לכן, התנועה מן הערך של "כיבוש הארץ" אל הערך של "אהבת הארץ" היא התנועה שעלינו לעשות למען קידום רוחה של אמונת ישראל. *

מנחם פרומן הוא רבה של התנחלות תקוע



עזה, ינואר 1996: הרב מנחם פרומן (משמאל) עם הגנרל נאסר יוסוף, היום שר הפנים של הרשות הפלשתינית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו