טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נטש בזמן

הוא חושב שצריך לדבר עם החמאס ולשחרר מאות אסירים פלשתינאים. הוא אומר שהפרות החוק מצד המתנחלים מסוכנות למדינה, ושהחיבוקים שלהם עם בכירי צה"ל עוד יולידו אסון. הוא לא הופתע מהפיגוע של עדן נתן זדה בשפרעם, ואין בו טיפת סלחנות למאחזים הבלתי חוקיים. עם דעות כאלו, פלא שתא"ל אילן פז הצליח לשרוד שלוש שנים כראש המינהל האזרחי בגדה המערבית, ולא פלא שהוא כבר לא בצה"ל היום. הנה התנתקות אחת שהמתנחלים בירכו עליה השבוע

תגובות

"אנחנו לא משדרים מסרים מספיק ברורים כלפי המתנחלים. המסרים המחבקים של צה"ל לא נתפסים על ידי הצד השני כפי שאנו חושבים. הם לא רואים את זה כהרשאה לשחרר קיטור, אלא כחולשה שלטונית. אי אפשר לעבור בשתיקה על בעיטה בראש של קצין צה"ל, כמו שקרה לפני כמה שבועות בעימות במואסי ברצועה. אמירות כמו 'בוכים, מחבקים ומפנים' לא מספיק ברורות. הן משדרות להם שמותר לחרוג מהחוק. אז אצל אחד הגבול הוא לקלל קצין ואצל אחר - מותר אפילו לרצוח".

את האזהרה הזו סיפק לפני שבוע תא"ל אילן פז, ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית. פז, שמסיים את תפקידו בימים אלה, אחרי שלוש שנים קשות ומתסכלות, לא נשאר בשטח כדי לראות האם נבואות הזעם שלו מתגשמות. בעוד מועצת יש"ע קוראת למרי אזרחי לסיכול ההתנתקות, יפליג יחד עם אשתו אלונה וארבעת ילדיו ביאכטה שעל שיפוצה עמל בתקופה האחרונה במרינה של הרצליה, בדרכו לקפריסין. את תמונות העימותים ברצועה ובשומרון יראה, לכל היותר, בהצצה חטופה בשידורי הסי-אן-אן. את ה"בקרוב" שלהן הרי כבר חווה על בשרו.

אחרי 27 שנה בצה"ל, פז פושט מדים. שלוש השנים האחרונות בקריירה הצבאית שלו כראש המינהל האזרחי לא הותירו אצלו שום חשק לתפקידים בכירים נוספים. בני משפחתו וחבריו הקרובים הופתעו ששרד אותן בכלל. פעמים אחדות השלים את כתיבתו של מכתב התפטרות, ובכל פעם נמנע ברגע האחרון מלשגרו למפקדיו, גם משום שראה עצמו כמעט כמחסום אחרון להגנה על מה שנותר משלטון החוק. פז עוזב עם תחושה מסוימת של גועל, שהוא נמנע מלהודות בה בפומבי. חבריו שמעו ממנו לא פעם על עצימת העיניים המכוונת של השלטון מול השתלטות המאחזים על קרקעות פלשתיניות. אם עדיין היה זקוק לכך, סיפק לו התפקיד האחרון שיעור מזורז בהתבגרות פוליטית.

בחודשים האחרונים קרא פז את ראיונות הפרידה של הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון. הוא זוכר הצהרות של קצינים אחרים כמו מפקד יחידת הקישור ללבנון תא"ל (מיל') גיורא ענבר (שבראיון פרישה למוסף "הארץ" תקף ב-1999 את המשך הנוכחות הישראלית בדרום לבנון). הוא אינו רוצה להישמע כמותם, מסרב להצטרף לרשימה הארוכה של קצינים מרירים העוזבים את צה"ל בטריקת דלת. אבל עם כל הנסיונות להישאר ממלכתי, פה ושם משתחררת אצלו הלשון, שהפכה אותו אולי לקצין השנוא ביותר על מועצת יש"ע.

"לא יוכרז כנראה אבל בעפרה ובבית-אל", מסכם זאת פז עצמו. "היו שם אנשים שציפו ממני שאפעל בשירותם. כשלא עשיתי מה שציפו, הכל הפך אישי. סומנתי על ידי המתנחלים כמי שמוביל קו נגדם. הם אמרו לי לכל אורך התקופה: אתה לא משחק לפי הכללים - ולכן תחטוף".

ופז אכן חטף. הקמפיין נגדו כלל כתבות על בסיס שבועי כמעט ב"הצופה" ("אויב ההתיישבות" כונה שם), אך גם תרגילים מתוחכמים יותר. פעם מתנחלים שלחו חוקרים פרטיים לצלם חריגות בנייה, כביכול, בחצר ביתו במושב. הצילומים הועברו לערוץ 10. פעילי ימין גם נהגו להפיץ הודעות שקריות למכשירי הביפר של עיתונאים, על כך שאלונה פז תקפה חיילים במחסומים בהפגנות של פעילי שמאל. "המחיר לא היה בלתי נסבל", מסכם פז. "אני מניח שלו רציתי להתמודד על תפקידים נוספים, הם היו מנסים לשבש זאת, אבל הם כבר נכשלו בכך פעם אחת".

לא קיבל את השייטת

אילן פז, בן 45, גדל בחיפה ועשה את רוב שירותו בקומנדו הימי. הוא התגייס לשייטת כלוחם ב-1978, השתתף בעשרות מבצעים ומילא שורת תפקידים בכירים, בהם סגן מפקד היחידה (לא פעם, כשהותקף כשמאלן וכבוגד בידי המתנחלים, אמר לעצמו שהוא לא פחות ציוני מהם. "הרי הרגתי יותר מחבלים מרובם"). לשטחים הגיע בפעם הראשונה כמפקד חטיבת ג'נין (מנשה) ב-1996, בעיצומן של העליות והמורדות שליוו את תקופת הסכמי אוסלו. כשעזב, ערכו המפקדים הפלשתינאים בג'נין ובטול-כרם "חאפלות" לכבודו. בראיון ל"הארץ" בינואר 98' התלונן על הריחוק ועל חוסר העניין שמגלים חבריו באזרחות לנוכח מה שמתרחש מרחק חצי שעת נסיעה מבתיהם. "אם ג'נין וטול-כרם יבערו, ירגישו את התוצאות גם בתל אביב", הזהיר.

שלוש שנים לאחר מכן, חזר פז במפתיע לתקופת שירות נוספת בשטחים. זה היה אחרי ששימש כראש מפקדת הכוחות המיוחדים של חיל האוויר (האחראית על יחידות כ"שלדג" ו-669) ולאחר שהפסיד פעמיים בהתמודדות על תפקיד מפקד יחידת האם, הקומנדו הימי (אכזבה שהטעם המר שלה לא התפוגג גם לאחר שהקצין שהועדף על פניו בהתמודדות הראשונה הסתבך באסון השייטת בלבנון). פז כבר שקל פרישה, אבל אז פנה אליו שכנו למושב, אלוף פיקוד המרכז יצחק איתן. איתן, שהיה מפקד כוחות צה"ל בגדה כשפז שימש כמח"ט ג'נין, שכנע אותו שפרוץ האינתיפאדה השנייה, כמה חודשים קודם לכן, מחייבו לחזור לזירת הלחימה. בגיל מתקדם יחסית למח"ט מרחבי (41), השיב פז בחיוב.

את המחיר שיגבה ממנו התפקיד הבין כבר בטקס החילופין, באתר נבי-סמואל. הטקס נקטע בעיצומו, כשהמח"ט היוצא, אל"מ גל הירש, הודיע על פיגוע ירי בכביש עוקף רמאללה. ההרוג היה אריה הרשקוביץ, מתנחל מבית-אל. כעבור פחות מארבעה חודשים הגיע פז גם לזירת רצח בנו של הרשקוביץ, אסף, בפיגוע דומה. בחודשים הבאים ויתר כמעט לחלוטין על ביקורים בבית, כיוון שבכל פעם שהחל לנסוע צפונה, קיבל דיווח על פיגוע נוסף שהצריך את חזרתו לגזרה.

עד קיץ 2002 נותר פז בלב הלחימה. במהלך התקופה ניהל עשרות מבצעים מוצלחים ללכידת מבוקשים, אך נחל גם כישלונות צורבים. הוא עדיין זוכר את ההד העמום והמרוחק של הפיצוץ במסעדת "סבארו" בירושלים, בעודו פורש את אנשיו ליד מחסום קלנדיה בניסיון לאתר את המתאבד לאחר התרעה מאוחרת מדי של השב"כ. והיה גם האירוע הקשה בחייו הצבאיים: הפיגוע במחסום המשטרה הבריטית, במארס 2002, כשצלף פלשתינאי חובבן הצליח להרוג עשרה חיילים ואזרחים. פז הודיע על התפטרות, אך נדחה בידי מפקדיו, איתן ותא"ל יצחק (ג'רי) גרשון, בנימוק שצעד כזה אינו במקום בתקופה כה סוערת של לחימה. שנה מאוחר יותר הקים יעלון ועדה לחקירת התקרית. פז קיבל הערה פיקודית.

באפריל 2002 השתתף כמח"ט במבצע "חומת מגן" ונחרד מהביזה וההרס שהותירו אנשי חטיבת המילואים שקיבלו ממנו את הפיקוד על רמאללה. תוך כדי המבצע, השתתף גם בלכידתו של מרואן ברגותי, מזכ"ל התנזים בגדה.

כשהוחלט על מינויו לראש המינהל, הפעילו ראשי מועצת יש"ע לחצים על שר הביטחון אז, בנימין בן אליעזר, לסכל את המינוי. פז הלך להתייעץ עם שכן נוסף מהמושב, ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, שהיה מפקדו בשייטת. איילון הגיב: "זה תפקיד נהדר, אבל אני לא ממליץ לך לקחת אותו. תהיה מתוסכל בו מיומך הראשון עד האחרון". פז אומר שאיילון צדק בשני הסעיפים. "זה אכן תפקיד מצוין - ובאמת הייתי מתוסכל בו".

אין כניסה להתנחלויות

פז, למדו המתנחלים בדרך הקשה, הוא קצין שלא מבין עניין. שום קריצות והתחכמויות לא יעזרו פה. אותה עקשנות שאיפשרה לו לצלוח את כל המכשולים במסלול הקומנדו הימי, חרף ממדי גוף צנומים במיוחד (כאן נולד גם הכינוי שלו, "פיצי"), ליוותה אותו גם בהמשך. סירובו המוחלט לגנוב סוסים עם צמרת יש"ע, המאיסו אותו גם על חלק ממפקדיו. עם אלוף הפיקוד הקודם, משה קפלינסקי, היו לו יחסים טעונים, שלוו גם בהערכה הדדית. השניים ראו עין בעין את היחס לאוכלוסייה הפלשתינית, אבל התעמתו מדי פעם בשאלת הגישה למתנחלים (לקראת סיום תפקידו, על רקע ההתנתקות המתקרבת, קפלינסקי הפך בעצמו למבקר זועם של צמרת יש"ע). האלוף עמוס גלעד, שכמתאם הפעולות בשטחים יזם את מינויו לראש המינהל, הסתכסך עמו במהירות ובין השניים היה נתק כמעט מוחלט. היחסים עם משלב, יורשו של גלעד, לא היו טובים בהרבה.

לדברי פז, "יש משהו לא בריא בקשר בין הפיקוד הבכיר של הצבא בשטחים לבין ראשי המתנחלים". כדוגמה הוא מביא את התגובה הרפה של מפקדיו למתקפה האישית של מועצת יש"ע עליו. זה קרה לאחר שפז ערך סיור במאחזים באחד הימים באפריל השנה וחשף שם את המשך הבנייה הבלתי חוקית. רכזי הביטחון של המאחזים מיהרו להתריע על היוזמה של פז בפני מועצת יש"ע. תוך ימים אחדים פירסמו ראש המועצה, בנצי ליברמן, ראש המועצה האזורית, בנימין פנחס ולרשטיין ומזכ"ל התנועה המיישבת "אמנה", זאב (זמביש) חבר, קול קורא לתושבי ההתנחלויות והורו להם למנוע בכוח את כניסתו של הקצין הבכיר ליישוביהם.

"המכתב לא מנע ממני להיכנס לאף יישוב. גם אחריו, המשכתי להסתובב במאחזים כשרציתי", אומר פז, "ועדיין, נדהמתי מעזות המצח. האנשים האלה הם ראשי מועצות, שמקבלים משכורות מהמדינה. זה בלתי נסבל לעשות דבר כזה. הרגיז אותי שהם מרשים לעצמם להשתלח בקצין בכיר ולהמליץ לאנשיהם לעבור על החוק. ומנגד - אין קול ואין עונה. אין כמעט אף אחד שמגיב".

מפקדיו של פז, אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה ומתאם הפעולות בשטחים האלוף יוסף משלב, אמנם שלחו מכתב הסתייגות לראשי יש"ע, אבל פרט לכך עבר הצבא לסדר היום על ההתקפה. "התגובה של צה"ל היתה רפה", אומר פז. "ציפיתי שיודיעו למתנחלים שמנתקים מהם מגע, עד שלא יחזרו בהם. זה לא קרה".

צה"ל נוהג במתנחלים בכפפות משי?

"אני לא יכול להגיד שיש שלטון חוק בשטחים. זרועות האכיפה הישראליות בשטחים מדולדלות בכוח אדם, במיוחד המשטרה. הסוגיות הפליליות ניתנות לפרשנויות שונות. הפלילי והביטחוני מתערבים יחד והכל קורה בתקופה של לחימה, תחת איום מתמשך של טרור. התוצאה היא שאי אפשר להגיד שהחוק נאכף כמו שהיינו רוצים שייאכף, לא בהיבטים הפליליים ולא באזרחיים".

הפיגוע בשפרעם, שביצע החייל עדן נתן זדה מההתנחלות תפוח לא הפתיע אותו. "כשהייתי מח"ט בנימין, היו אצלי בגזרה ארבעה פיגועים שבהם חברי ארגון טרור יהודי הרגו ארבעה פלשתינאים. איש מהמבצעים לא נתפס עד היום. אז איך אפשר להיות מופתע משפרעם? זו לא הפעם הראשונה שזה קורה".

את מאגר פעילי הימין הקיצוני והאלים מעריך פז במאות בודדות, בעיקר תושבי השומרון ואזור חברון. "האנשים הללו מתבדלים משאר המתנחלים. ביישובים שלהם, אנחנו מתקשים גם באכיפת חוקי הבנייה. פקח או שוטר שנכנס לשם נמצא תחת איום של אלימות. היו מקרים שנמנעה כניסת אנשינו ליישובים, תחת איומים מילוליים".

"לאורך שנים קיימת הבלגה מול אלימות המתנחלים. שותפות לזה כל מערכות האכיפה, מהשוטר הזוטר עד השופט הבכיר. היו השנה שני מקרים שבהם מתנחלים הרגו פלשתינאים בשומרון. איפה החבר'ה? הם יושבים בכלא, או במעצר בית? אם הנאשמים היו פלשתינאים, מישהו היה חושב להוציא אותם מהכלא לפני המשפט? אבל השופטת פסקה שאחד מהם לא מסוכן לציבור ושיחררה אותו.

"תחשוב מה קורה לחיילים ולשוטרים תחת ההתקפות של הקיצונים בחברון. זה דבר נורא. המערכת המשפטית לא מוצאת דרך להתמודד עם אלימות של ילדים מתחת לגיל 12 בחברון. כשעוצרים אותם, הם לא מוכנים למסור את שמם וההורים מסרבים לבוא לשחרר אותם ממעצר. ומול זה אתה שם חייל בן 18 שצריך להתמודד. בשם ההגנה על זכויות האזרח, אנחנו מגבילים את יכולת אכיפת החוק. המתנחלים יודעים לנצל את זה נהדר. הם למדו איך לאיים על שוטר, מה מותר ומה אסור. צה"ל לא יכול להרגיש גאה מול מה שמתרחש בחברון".

והנהגת המתנחלים?

"הנהגת יש"ע עושה טעות רצינית. היא מביאה את מפעל ההתיישבות לפוטנציאל של נקודת הכרעה. אם עכשיו, במהלך פינוי עזה, תיפתח אש על ידי מתנגדים וחס וחלילה ייפגע חייל אחד - זה עלול להפיל את כל המפעל. התמיכה שהיתה להם בציבור הולכת ודועכת עם הזמן. היא עלולה להיעלם לחלוטין. אין להם שליטה באחרון המשוגעים, אבל אם יקרה משהו, גם הם אחראים. הם לא פועלים בחוכמה".

כישלון של המדינה

פרשות המאחזים גזלו חלק ניכר מזמנו של פז כראש המינהל. הדו"ח החמור של עו"ד טליה ששון לא חידש לו הרבה, משום שהוא ואנשיו תרמו לה שיעור לא מבוטל מהנתונים המופיעים בו. בבנייה הבלתי חוקית במאחזים הוא רואה "כישלון מוחץ של שלטון החוק. חלק גדול מזה מתרחש כיוון שלא מקבלים החלטות, לכאן או לכאן. בסך הכל, יש גם אמת בטענות של ראשי ההתיישבות, שלא מאשרים להם כלום. המדינה משאירה את העסק תלוי באוויר".

בחודש שעבר הורה בג"ץ לפנות מבני קבע שהקימו המתנחלים במאחז עמונה ואף התיר את הריסתם. פז אינו מוכן לראות בכך ניצחון. "עמונה היא כישלון של המדינה, מא' ועד ת'. המאחז יושב על קרקע פרטית פלשתינית ואנחנו לא מצליחים לממש שם את חובתנו להגן על זכויות הפרט, גם אם הוא במקרה פלשתינאי. המאחז הוקם ב-95' על קרקע פלשתינית פרטית מובהקת ועדיין יושבות שם עשרות משפחות ישראליות. ישנה טענת רכישה של ההתיישבות, שמעולם לא הוכחה. יש שם רכוש פלשתיני, שבעליו לא יכול לעשות בו שימוש ואנחנו עומדים מנגד".

את השיעור הראשון שלו בעולם המאחזים קיבל פז כמח"ט רמאללה בתחילת 2002. "המתנחלים הקימו אנטנה סלולרית במקום שהפך אחר כך למגרון. בהמשך הביאו שומר וחיברו את המקום לרשת החשמל. אני קיבלתי הבטחה מאדם שממלא תפקיד רשמי (פז נמנע מלנקוב במפורש בשמו של פנחס ולרשטיין) שהמקום לא יהפוך למאחז, הבטחה שלא קוימה. פתאום, בלילה אחד אנחנו מגלים שם מספר קרוואנים מאוכלסים. היום מתגוררות שם 48 משפחות".

כעבור שנתיים, כשמשרד הביטחון כלל את מגרון ברשימת המאחזים המיועדים לפינוי, הודיע ולרשטיין כי הוא מוכן להיהרג כדי להגן על מגרון. פז, עושה רושם, לא מתרגש מהאיום הזה: "זה יישוב שאין לגביו לא החלטת ממשלה, לא אישורי הקמה, לא תוכנית מתאר והוא נמצא על קרקע פרטית פלשתינית. מגרון הוא יישוב בלתי חוקי וזה בעיני דבר ששלטון לא יכול להרשות לעצמו. גם אי אפשר לפתור את הבעיה בהחלטת ממשלה שתאשר אותו, כי הקרקע לא שייכת לממשלה ולא למתנחלים. מגרון מצוי ברשימת 24 מאחזים שמערכת הביטחון הכריזה על פינוים. דינו יצטרך להיחרץ מתישהו. אני מאמין שבסופו של דבר יפונו מאחזים בגדה, שהמומנטום שנוצר בשנה האחרונה יימשך. זו כבר מציאות שיהיה קשה לסגת ממנה".

גם כיום, מודה פז, הבנייה במאחזים נמשכת, אבל מציין שהיקפה קטן מאוד בהשוואה למצב לפני שנתיים. חלק מהשינוי נובע מהפסקת מעורבותם של משרדי ממשלה בבנייה. היועץ המשפטי הקודם לממשלה, אליקים רובינשטיין, ששמע מבכירי המינהל על תרומתם הנרחבת של המשרדים השונים לבנייה הבלתי חוקית, הוציא הוראה האוסרת אותה. אחריו באו דו"ח מבקר המדינה ודו"ח ששון והתופעה נבלמה. "היום משרדי הממשלה יודעים שצריך לפנות למינהל כדי לברר אם פרויקט הוא חוקי, לפני שמתחילים לממן אותו".

לדבר עם החמאס

כמו בעניין המאחזים והחיבוק הדביק עם המתנחלים, גם בעניין היחסים עם הפרטנר הפלשתיני פז משמיע זמירות אחרות לגמרי משל רוב הקצינים הבכירים בשטח. "לפחות ברמה המקומית", הוא אומר, "אי אפשר לטעון שאין פרטנר. יש סיכומים. מרביתם מקוימים. עובדה שאנחנו ממשיכים להיפגש ולדבר אתם. ובכל זאת, הייתי מצפה שתהיה להם מוטיווציה יותר גבוהה להתמודד עם טרור".

ההצלחות האחרונות של החמאס בבחירות המוניציפליות בשטחים העמידו את ישראל בפני בעיה חדשה. בגדה המערבית לבדה שולט הארגון האיסלאמי בכעשרים רשויות.

אתה ואנשיך במינהל נפגשתם עם נציגי עיריות שבהן שולט היום החמאס?

"כרגע אין לנו דו-שיח אתם, אבל אנחנו לא יכולים לתת לאוכלוסייה הפלשתינית להישאר בלי מענה. אם יש פנייה של חברי מועצות מהחמאס בנושאים מוניציפליים, אנחנו ניענה. כשחבר מועצה מטעם החמאס בקלקיליה מרים טלפון למינהלת התיאום שלנו באזור, וזה קורה לפעמים, הוא מקבל תשובה".

אבל פז משוכנע שישראל לא תוכל להתעלם מהחמאס לנצח. "אני חושב שנצטרך בסוף לדבר אתם. בסביבות ינואר יהיו בחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית. אין ספק שייבחרו גם אנשי חמאס. יכול להיות שהם יישבו אפילו בממשלה. מתישהו נצטרך לקבל החלטה. אם מישהו עוסק בטרור, הדו-שיח היחיד שיהיה לנו אתו הוא דרך כוונת הרובה. אבל צריך לזכור שהחמאס היא גם תנועה חברתית. יש תהליכים דמוקרטיים בחברה הפלשתינית והבחירות הן אחת התוצאות שלהם. נצטרך לשאול אם החמאס מוקצים לחלוטין, או שיש גווני ביניים של דו-שיח בתחומים מסוימים ועם אנשים מסוימים לנוכח המציאות המתהווה. לא נוכל להימלט מזה. אפשר להגיד: אתם אנחנו לא מדברים, אבל להסכמים מגיעים עם אויב".

פז לא מאמין שהחמאס ינצח בבחירות הקרובות. "לאבו מאזן יש דרך: הוא מתמודד עם התעצמות החמאס באמצעות הכנסתם לתוך הזירה הפוליטית של הרשות. אנחנו צריכים להכיר במציאות הזו".

מאז הסכם שארם, לפני כחצי שנה, שיחררה ישראל 900 אסירים פלשתינאים מבתי הכלא שלה. אתה חושב שהיה מקום לגלות נדיבות רבה יותר?

"מאז מות ערפאת, כוחו של הרחוב הפלשתיני בשטחים נמצא בעלייה מתמדת. אם השלטון הפלשתיני לא יביא לעם שלו קופונים מהתהליך, החמאס יתחזק על חשבון הפתח. אחת הדרכים לחזק את שלטונו של אבו מאזן היא לשחרר אסירים פלשתינאים ואני מדבר על כמויות גדולות. צריך להמשיך את המומנטום שיצר שחרור ה-900. לא צריך לשחרר את כולם. יהיו אנשים שבגלל מעשיהם ינמקו בכלא עד סוף ימיהם, אבל צריך לזכור מי האנשים ברשות שאנחנו מדברים אתם היום - לפני 15 שנה, הם עצמם ישבו בכלא על ביצוע פיגועים. עכשיו הם מובילים קו מתון. איפה דור הביניים של הפתח גדל, התחזק, למד עברית, למד אותנו? בכלא, כשישב בגלל פיגועים".

וברגותי? אתה וחייליך הרי עצרתם אותו.

"בעיני הפלשתינאים ברגותי הוא מנהיג. הוא דומיננטי בכל מה שקורה עכשיו, מעורב מהכלא, גם בתוך פתח, גם בדו-שיח עם החמאס. אני לא רואה אותו משתחרר כל כך מהר כי זה יצריך חנינה. אבל אין לי שום מחסום אישי מול שחרורו, אפילו שרדפתי אחריו הרבה זמן והשתתפתי בלכידתו. אני בטח לא אראה בזה פגיעה אישית". *



אילן פז. אמירות כמו "בוכים מחבקים ומפנים" לא מספיק ברורות. הן משדרות למתנחלים שמותר לחרוג מהחוק


כשהייתי מח"ט בנימין, היו אצלי בגזרה ארבעה פיגועים שבהם חברי ארגון טרור יהודי הרגו ארבעה פלשתינאים. איש מהמבצעים לא נתפס עד היום. אז איך אפשר להיות מופתע משפרעם? זו לא הפעם הראשונה שזה קורה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות