בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוזרי כוכב עליון

מה יש ביגאל עוזרי שמשך כמאה אורחים מאמריקה ומאירופה, ובהם גלריסטים, אספנים ואנשי אמנות, לבוא במיוחד לפתיחת תערוכתו במוזיאון תל אביב

תגובות

ממבט ראשון הוא נראה רוקיסט. השיער, הבגדים והמגפיים שעוצבו במיוחד בשבילו, עניבות העור והחגורות. לפתיחה (ביום חמישי השבוע) של תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון תל אביב, הוא מתחבט בין חליפה שעיצבה בשבילו במיוחד ויוויאן וסטווד, המעצבת הבריטית האקסצנטרית, לבין הכל לבן, חוץ מהמגפיים המחודדים והעניבה שיהיו מעור כסוף ובעיצוב איטלקי ספיישל בשבילו. "אני רוצה אהבה יותר מכסף", מצהיר עוזרי. "אני רוצה שיבואו 5,000 איש לפתיחה שלי במוזיאון, ושיעמדו בתור ארוך ולא יצליחו להיכנס כי האולמות יהיו מפוצצים, כמו בצילום שראיתי של תערוכה של פיקאסו ב-1932".

הוא אמן פורה. לדבריו, הוא עובד 14 שעות ביממה בסטודיו שלו בניו-יורק, ועד כה צייר יותר מ-3,000 ציורים, "אבל כשאני בא לארץ אני פוגש חמישים איש בשבוע". מי לא חבר שלו. באמצע הראיון, ויש לו שלושה טלפונים סלולריים, צילצל יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר וכיום מנכ"ל סלקום, וקבע לצהריים. "רק בישראל שואלים אותי 'איך יכול להיות שיש לך זמן לצייר וזמן לחברים'. ימותו הקנאים. גם אנדי וורהול היה בא בבוקר לסטודיו ואנשים היו באים, והעבודה והאינטימיות התערבבו. אני צריך אהבה שתשודר אלי כל יום ושאני אשדר אותה. זו האנרגיה וזה הסם שלי".

את תערוכת הציורים שלו, "ארבע עונות", אצר מנהל המוזיאון, פרופ' מרדכי עומר, שגם כתב מאמר לקטלוג המהודר שעיצב מיכאל גורדון. עוזרי מציג בתערוכה שלוש סדרות: סדרת החלונות, סדרת היונים וסדרת הדיוקנאות ובתוכה דיוקנאות של שני ילדיו, שיר ואדם, ושל נלי, דוגמנית ילידת חוף השנהב. היונים מתקשרות לילדותו של עוזרי בתל אביב. סבו, שהתגורר בשכונת מחלול (כיום כיכר אתרים), גידל יונים שהפחידו מאוד את הנכד. "סבי היה מקרב יונה לחזה שלי כדי שלא אפחד ורק משק הכנפיים הפתאומי היה מאבן אותי", הוא מספר.

תחילה חדרה לסטודיו שלו בניו-יורק יונה שהיה קשה להוציאה. אחר כך גילה עוזרי חדר שהיה סגור שנים, ושחלונו שימש מקום מפגש ליוני הסביבה. מן החלון נשקפה חצר פנימית מוזנחת. חמש שנים הוא צייר רק את זה. "כך התמודדתי עם כל הפחדים שלי מהילדות", הוא אומר. עומר כותב במאמרו, שעוזרי מקיים דיאלוג עם היונים של פיקאסו וגם עם עבודתו של האמן האיטלקי מאוריציו קטלן, שהשתמש בפוחלצי יונים במיצביו.

הוא נולד ב-1958, הבכור בשלושת ילדיהם של אלין ושלום עוזרי, שהיה מכונאי רכב, דור שביעי בארץ. הוא תמיד צייר: בגן הצליפה הגננת על קצות אצבעותיו כי צייר שמש שחורה; בגיל עשר העתיק את ציורי ברויגל אצל השכן הבולגרי. הוא למד בתיכון מקצועי ג' ביפו, שבו לימדו גם אדריכלות פנים. בגיל 15 היתה לו להקת חתונות והוא גם שיחק כדורגל בהפועל חולון, שתי קריירות שהתחסלו עד גיל 18.

את שירותו הצבאי עשה בצוות הווי של המשטרה הצבאית ובעיקר צייר שלטים. בערבים למד במכון לאמנות בבת ים אצל ציירים כאליהו גת וג'ון בייל. התערוכה הראשונה שלו התקיימה ב-1980 בגלריה "דוגית" ולדבריו הצייר אביגדור סטמצקי כה התלהב מעבודותיו, שהם החליפו ביניהם ציורים ("כעבור שלוש שנים מכרתי את הציור, כי לא היה לי כסף"). ב-1982 קיבל עוזרי סטודיו במתחם רדינג, וכעבור שנה היה אחד ממייסדי בית הספר לאמנות מימד.

השבוע נזכר עוזרי איך ב-88' ביקרו בסטודיו ברדינג כמה אוצרים אמריקאים שאירגנו תערוכה נודדת של אמנות ישראלית בארצות הברית. "הם ראו כל אמן בארץ ובחרו דווקא אמנים שלא היו נותני הטון, ואני ביניהם. זו היתה תחילת ההכרה בי". ב-1989 קיבל את פרס האמן הצעיר ממשרד החינוך והתרבות.

זמן קצר לפני שנסע לניו-יורק הציג עוזרי בגלריה "אחד העם 90" והאמן רפי לביא, שהיה מבקר האמנות של השבועון "העיר", "ירד עלי רצח". לביא אמר השבוע שעוזרי הציג אז "ציור חובבני מבחינה טכנית". הזמן, הוסיף לביא, היטיב עם עוזרי. "יש לו יד טובה והציור שלו הוא לא כזה שצריך לכעוס עליו. זה ציור מסחרי, נעים לעין, ולא ציור קשה שעושה בעיות".

ב-1989 נסע עוזרי לאמריקה עם דורון פולק, שהפיק קטלוג של ציוריו. הם ישנו במחסן בקווינס ופולק, שהיה אמור לשלוח בדואר חבילה אל גלריסטית ניו יורקית, החליט למסור אותה בדיוור ישיר. עוזרי התלווה אליו, הציע לה להציץ בקטלוג שלו והשאר זה היסטוריה, כמאמר הקלישאה. הגלריסטית, סילבי ביטר לרקין, באה השבוע לישראל במיוחד לפתיחה של עוזרי, יחד עם כמאה אורחים ובהם גלריסטים מניו יורק ומאירופה, אספנים, אמנים ועוד.

לביטר לרקין היתה אז גלריה גדולה בברודוויי והיא שלחה את עוזרי להביא את המשפחה לניו-יורק ובמאי 90' כבר נפתחה תערוכה שלו. לדברי עוזרי, "כל התערוכה נקנתה בשלושים אלף דולר על ידי בו הלברד, איש עסקים המקושר לבנקים שהתפרסם אז בניו-יורק כמי שרכש את עבודת הדגל של ג'ספר ג'ונס ב-17 מיליון דולר".

אחרי ההצלחה באה נפילה, כי הגלריה נסגרה ועוזרי התפרנס זמן מה מהכנת המבורגרים; אשתו חני מכרה אז נעליים. איש עסקים חילץ אותו כשאיפשר לו לעבוד חינם בסטודיו שבו הוא עובד גם היום, אבל כבר לא בחינם. עוזרי אומר שסוד הצלחתו בניו-יורק היה היכולת לקשור קשרים עם אספנים. "להיות בקשר עם אספן משמע קשר שבועי, ללכת אתם למוזיאונים ולגלריות, להיות קשור למשפחות שלהם ולצאת יחד לחופשות או לבילויים. לאהוב אותם כמו שאני אוהב את עצמי. זה לא ביזנס בשבילי, אלה אנשים שתומכים בי ועוזרים לי והם חלק ממני. בהתחלה היה קשה לאנשים בניו-יורק עם האישיות שלי, עם ה'אובר-חום' שלי שמרתיע בהתחלה, אבל כשמגלים שזה אמיתי, הכל נפתח".

הצצה בתוכנית שהכין לאורחיו מחו"ל מגלה המון מסיבות וארוחות, וגם ביקור בסטודיו של מיכל רובנר, הצצה במוסד יד ושם החדש, קוקטייל אצל אספנים (למשל, אצל רחל ודב גוטסמן). בשבת, ערב חזרתם הביתה, תיערך פתיחה חגיגית נוספת של תערוכה מציורי עוזרי, הפעם בגלריה אלון שגב. כמעט כל העבודות כבר נמכרו.



יגאל עוזרי. רוצה אהבה יותר מכסף


יגאל עוזרי, "טנגו". התמודדות עם פחדים מהילדות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו