בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניאו-ערסיות

קווים לדמותה של תופעה ישראלית עכשווית

2תגובות

חשוב להכחיש כבר בפתיחה כל קשר בין ניאו-ערסיות למוצא מזרחי. אדרבא, היא מבטאת את שבירתן המוחלטת של ההבחנות המיושנות בין תרבות גבוהה-מערבית לנמוכה-מזרחית. חשוב גם להבהיר שאין זה גלגול מחודש של הערס הקלאסי, נוסח צביקה הדר בבגד מנומר, שרשרת של זהב, מבטא מרוקאי מודגש ושפת גוף בוטה. הניאו-ערסיות היא כל כך לא-מזרחית, שמרבית נציגיה הם אשכנזים ואשכנזיות כמו אודטה, ג'ודי מוזס, צופית גרנט, דודו טופז, פנינה רוזנבלום, צביקה פיק, דץ ודצה, מורן אייזנשטיין, בוני גינצבורג, ננסי ברנדס ועוד. לא שאין ניאו-ערסיות בין המזרחים (ראו מרגול, יצפאן, דידי הררי, מאיה בוסקילה ועוד) אבל המוצא כאן לא חשוב, או כפי שאומרים בניאו-ערסית מדוברת - "חראם על העדה, העיקר הקווליטי שלך".

כמה מאפיינים בולטים יש לניאו-ערסיות:

מיתוג המזרחיות הניאו-ערסיות מתרפקת על לשון הרחוב, אינה בוחלת בביטויים מהשפה הערבית, מאמצת בחום רב את הסלנג המזרחי "הפשוט": מלים כמו "אשכרה", "חרטה ברטה", "בכיף", "אוונטות", "עלק", "אהבל", "אחלה", "סבבה" וה"ואללה" הכל-יכול משמשות בתדירות גבוהה. זו לא חנופה לקהל מזרחי, זהו מיתוג המזרחיות כלשון מקובלת. ב"אהבה זה כואב" היה הדיאלוג הנפוץ בין בני הזוג, דנה מודן (ככוכבת טלוויזיה אשכנזייה צפונבונית אבל ניאו-ערסית) ומוסכניק מזרחי (אבל ניאו-ערס), מתנהל כך: "ואללה?", "כן, ואללה". "טוב, אז סבבה". "אחלה". "נכון, אחלה" ואז שוב מהתחלה.

ננסי ברנדס, רומני מתסרוקתו ועד מבטאו, מדבר "ניאו-ערסית" שוטפת כי זוהי השפה של הטלוויזיה, של התקשורת, של התרבות הישראלית העכשווית. הניאו-ערסים מביאים לאולפני הטלוויזיה את שפת הרחוב ללא שום עכבות כי הכל "מ-אאא-מ-ם" ו"מד-אא-ים". הניאו-ערסים לא מזיעים, לא מתלבטים: אם הרייטינג מדבר ערסית, אז גם הם.

אנגליזציה אסלי השילוב המנצח של "יאללה-ביי" הוא כנראה ההתגלמות הצרופה של הניאו-ערסית: מזרחיות מזויפת עם אנגליזציה מיובאת ומושתלת. מרגול בראיון עם צופית גרנט: "כל אחת עם הקו שלה והליין שלה", או "ההורייזון קורא להם", "זה ההיילייט של ההופעה", ו"זו צורה אחרת של אנטרטיינמנט". וצופית גרנט, שכמובן נותנת הרבה רספקט, משיבה "את נותנת ספייס לאחרים" ו"זה הכי אפטודייט".

לפעמים הניאו-ערסים מביכים את עצמם באנגליזם יצירתי: בתוכנית "הדוגמניות" הופתעה אינס, או אוולין או ניקול (שמות עבריים לא הולכים טוב עם ההורייזן של דוגמנית) ותמהה - "מה זה פתטי?" ואילו מרגול, שהצהירה "אני פטיט בורז'ואה", נתקלה בצופית גרנט ההמומה ששאלה "מה זה?". ג'ודי ניר-מוזס-שלום, כראוי לאשת שר חוץ, משלבת הרבה אינגליזמים בשפתה: "הייתי בפוקוס של התקשורת", היא מודיעה. פנינה רוזנבלום, בדרכה לכנסת, שואלת את השרירן אלי האנה: "מה זה הבודי-בילדינג הזה" וכולם מקפידים לשלב את ה"ביגטיים" וה"פאקינג" בכל משפט אפשרי: "הייתי בפאב, היו שם פאקינג כוסיות, מה זה כיף, ביגטיים כיף".

פסאודו-דתיות מוחצנת בניאו-ערסיות יש מקום של כבוד למקומות מכובדים כקברי צדיקים, לנישוק מופגן של מזוזות, לאימוץ "חמסות" ולשימוש בביטויים כמו "ישמור השם", "כפרה עליך", "אם ירצה השם", "בלי עין הרע" ואפילו "אללה יסתור". זו אינה הארה דתית פנימית, זהו אימוץ גינוני "מסורת" שבה קבלה, משיחיות, איקונים, אסטרולוגיה, פולחנים, משמשים בערבוביה. זוהי דתיות חובקת עולם, השואלת מעולמות מיסטיים, יהודיים, נוצריים ומוסלמיים, פגאניים ועכו"מיים. היא גם גולשת למקומות שבהם דתיות לא נוגעת: פנינה רוזנבלום ב"עולם לפי פנינה" מזדעזעת מהרעיון שינתחו את "הציצי שלי" ומייד מוסיפה "אללה איסתור" נגד כל פלסטיקאי מצויד באזמל מנתחים. אזכור של אללה אינו מונע ממנה לפרט בדיוק את מעלותיהם של "הציצי הזקופים שלי". בתוכניתה היא מצטלמת בכותל המערבי כי לא ייתכן שהיא תינשא (שוב) "בלי שאני אהיה קודם בכותל".

השתטחות על קברי צדיקים היתה לטקס הכרחי לברנז'ה הניאו-ערסית: הבנות מתארגנות בקבוצות, יוצאות באוטובוס מלווה ברב, מתחילות בקבר מאיר בעל הנס, משם לקברו של רבי אלעזר בן ערך (הדלקת נרות והשתטחות, מתאים לרפואת חולים), מעבר מהיר לקברו של רבי יהודה בר עילאי (ענייני פרנסה) וחותמות בקברו של התנא יונתן בן עוזיאל (מתאים במיוחד לזיווגים ושידוכים: "בכל פעם שאנחנו באות לכאן", אומרת ז'קלין ליכטנשטיין לכתב "מעריב", "קורה נס ולפחות אחת הבנות מתחתנת").

לג'ודי ניר-מוזס-שלום יש גרסת "לייט" למסורת, כי "סילבן בא מבית מסורתי ולמדנו ממנו על מסורת ודת", אבל זה לא מונע ממנה להתחבר ללוחשי לחשים, לאסטרולוגים ולמנחשים בקפה, לצד רבנים. לכן כנראה הביאה קמע של הרב כדורי לנסיך צ'רלס לרגל נישואיו לקמילה ("ידעתי שברכה של הרב כדורי לחיים טובים ולזוגיות טובה לא תעשה רע לאיש, אולי להיפך"). צביקה פיק חובר לפנינה רוזנבלום בשירה בתוכניתה הטלוויזיונית, אבל כשמלות השיר מובילות לשורה האלמותית "וטוב לי על הנשמה" ממהרים השניים להקיש על עץ הפסנתר של פיק, וללחוש יחד "בלי עין הרע" שלוש פעמים ולקנח כנדרש ב"חמסה, חמסה, חמסה". מה שבטוח בטוח.

קץ הפרטיות יש משהו חמים ופתוח בניאו-ערסיות, מעין הסרת מחיצות של פרטיות ודיסקרטיות. הרי מתחבקות כאן אשתו של שר החוץ עם אשתו של מאמן הנבחרת הלאומית וכל אחת מהן נושאת אתה גם את הבטחת ההצצה לחדר המיטות של סטיב ("המדהים") או של "אברום" ("המהמם"). פנינה רוזנבלום תפרוש לעינינו הסקרניות את מערכת נישואיה-גירושיה-נישואיה-שוב-גירושיה-שוב עם משה חיים, שהוא כמובן "בנדי" ("המקסים"), את פרשת אימוץ ילדיה, את יחסיה עם הוריה. לאודטה אין בעיה לחשוף את אמה המנוחה, מריאטה שוורץ: "שנים הסתובבתי עם מטען נורא כבד בלב עליה, על כל מה שהיה בין שתינו. טיפלתי בה כל חייה במסירות, רק בגלל שריר אחריות מפותח", מדווחת אודטה במאמר שכותרתו "מא'מיקה" ומוסיפה: "אבל היא מתה, והלב שלי נקי עליה, כי סלחתי לה סליחת אמת על הכל".

המשפחתיות הדביקה מאפשרת גם שיח חטטני מהסוג שבו מתמחה צופית גרנט ("את כוסית?" היא שואלת את מרגול ונענית ב"לכי קיבינמט" שמח ומחויך). בראיון ב"לימוזינה" של גיל ריבה מציג האחרון את עינת ארליך: "גם דוגמנית-על, גם מגה-כוסית, גם אמא, גם עם אג'נדה", ותשובתה - "תודה, כוסיסט שלי" - מדרבנת את ריבה לסכם: "אז תבעטי בכולם, ותעשי את זה דרך הכוס". הניאו-ערסיות אוהבת לחשוף הכל, גם פירסינג במקומות הכי מוצנעים, הרגלים הכי מגונים ("זה עושה לי להפליץ") והכל בחדוות גילוי העריות של שבט ערסי מלוכד.

מקדמי הניאו-ערסיות מי שזיהה, טיפח, קידש וקידם את הניאו-ערסיות היו זכייני ערוץ 2. הם, בחיפושיהם אחר המכנה המשותף הנמוך, גילו את נוסחת הקסמים. זה החל עם דודו טופז ועם ה"מעגל" של דן שילון, שהכניע את נציגי האליטות הוותיקות והעייפות מחוגי הפוליטיקה, הצבא והכלכלה והרקיד אותם לצלילי דרבוקה ערסית, בין דוגמנית עילגת לכדורגלן שחזר בתשובה ומגדל עזים אורגניות. גם שילון השני, יגאל, גילה כי קסמן של מתיחות תפלות עולה כשהן מתחברות לידוענים מחוג הניאו-ערסים - דוגמניות, זמרות, כדורגלנים, עבריינים. היום הצטרף גם ערוץ 10 לחגיגה, ואל שני הערוצים המסחריים חברו מקדמי המכירות שלהם בדמות מגזינים כמו "פנאי פלוס", מדורי רכילות ביומונים וטורי הסלבריטיס בשבועוני נשים.

מי שחושב כי הניאו-ערסיות היא נחלתם השולית של סלוני יופי, מספרות וכדורגלנים, מוטב שיזכור כי היא התנחלה כיום לרוחבה של תרבות ההמונים העכשווית, שולחת את זרועותיה אל כל מעוזי הכוח בישראל, מערוצי התקשורת הפופולרית ועד למשרדי ממשלה בכירים כמשרד החוץ הישראלי. הניאו-ערסיות היא כיום "אין", "ביגטיים אין", ומי שלא יתיישר אתה - הוא "פאקינג אאוט". *




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו