טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העתירה נדחית ותמסור ד"ש חמה לאמא

נקלעתם לעימות עם רשות שלטונית, הגשתם עתירה לבג"ץ, ובדיון מתברר לכם שהפרקליט המייצג את המדינה נגדכם הוא בעצמו בנו של שופטת עליונה. את ההתמחות שלו הוא עשה אצל שופט עליון אחר. והשופט באולם הוא חבר טוב של אמא שלו. מבולבלים? מתוסכלים? במשך שנים טענה המערכת המשפטית שאין כאן בעיה ואין כאן ניגוד עניינים, זה רק נדמה לכם. עכשיו מתברר שאולי בעצם צדקתם

תגובות

"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? תשובתי לכך היא פשוטה: השרשרת תקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיווי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי עובדתי, אלא נורמטיווי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית-אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו". השופט אהרן ברק, בג"ץ 202/90

    

    

    

ניגוד עניינים בין שופטים ובני משפחה - גרסת הדפסה

זוכרים את הדיל המפורסם שנרקח כשעדנה ארבל נבחרה לבית המשפט העליון? עם שוך הסערה, החלו להגלות פרטים מביכים למדי על הליך הבחירה. לבסוף, כשהשמועות גברו, הודה ח"כ שאול יהלום, חבר ועדת הבחירה, שהוא נעתר להצביע בעד ארבל, בתמורה לכך שבמחזור הבא תיבחר השופטת המחוזית דבורה ברלינר.

בינתיים, ברלינר לא נבחרה. שרת המשפטים ציפי לבני, שהחליפה את יוסף לפיד, סירבה לקיים את הדיל. מסיבה זו נמנעה מאתנו, הציבור, תופעה מעניינת, שעתידה להתרחש אם ברלינר תתמנה בכל זאת לשופטת בית משפט עליון.

לשופטת דבורה ברלינר יש בת, דפנה ברלינר, העובדת במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה בירושלים. כחלק מעבודתה, מופיעה דפנה ברלינר לפני שופטי בית המשפט העליון. אם דבורה אמה תצטרף אליהם, דפנה כמובן לא תוכל להופיע מולה, ובמזכירות ייאלצו לתמרן בין הרכבים שונים כדי למנוע את המפגש המשפחתי.

זה לכשעצמו אינו חידוש. גם דניאלה בייניש, בתה של השופטת דורית בייניש, מכהנת בפרקליטות ומופיעה לפני החברים לעבודה של אמא. החידוש המרענן יהיה שעם בחירת ברלינר, סידור העבודה יהיה צולב. כדי למנוע ניגוד עניינים ולשמור על אמון הציבור, שתי הבנות יופיעו לפני שתי האמהות, בייניש אצל ברלינר וברלינר אצל בייניש.

התופעה קיימת כמובן גם בבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר. שרה גדות היא שופטת לעניינים אזרחיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובתה, גנית גדות, היא פרקליטה לעניינים פליליים במחוז המרכז. אמנון סטרשנוב (שפרש בינתיים) היה שופט מחוזי בתל אביב בזמן שבנו אופיר עבד בפרקליטות (שאותה עזב לפני חודשים אחדים). גלית משאלי, פרקליטה במחוז תל אביב, עבדה שם גם בעת שאביה, אביגדור משאלי, כיהן (עד לפני שלוש שנים) כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מה יחשוב אזרח הנקלע לבית המשפט בעימות עם אחת מרשויות המדינה, ונתקל מולו בפרקליט שאביו הוא עמיתה לעבודה של השופטת, או אף במעמד בכיר ממנה? האם יוכל לבטוח מעל לכל ספק שהשופטת תדון בעניינו ללא משוא פנים? האם אין כאן לפחות מראית עין של ניגוד אינטרסים ושל פגיעה בהפרדת הרשויות? ולאיזה יחס יזכה הפרקליט באולמה של השופטת? האם תשתיק אותו (כשהדבר מתבקש) ותסתכן בקלקול יחסיה עם אביו? האם לא תהיה יותר קשובה לדבריו מאשר, נניח, לדברי עורך דין חסר קשר משפחתי בסגל השיפוטי? ומה קורה כשלאזרח יש טענות על השופט שדן בעניינו, מי ישפוט את השופט? עמיתיו לעבודה?

הנהלת בתי המשפט טוענת בתגובה, שאין במקרים אלה כל פגם, ולדעתה אף הציבור מאמין שאין ניגודי עניינים בבתי המשפט. מצד שני, הנהלת בתי המשפט מאשרת, שמעולם לא נערך סקר עמדות בקרב הציבור בסוגיה זו, ואף לא בקרב עורכי הדין המופיעים בבית המשפט.

משפחת מזוז

הנריק רוסטוביץ הוא עורך דין ותיק, שבעצמו כיהן בעבר בתפקידים שיפוטיים בוועדות ערר למס שבח. לדבריו, גם כשהופיעו לפניו ידידים לעבודה, הוא דן בענייניהם בצורה עניינית. רוסטוביץ מוכר כאדם נינוח ונמרץ כאחד, בעל לשון חריפה ומצליפה, שאינו עושה חשבון לאיש. לדבריו, אם ייתקל במצב שעורך דין בנו של שופט יציג דברים בצורה לא מדויקת, הוא לא יהסס להגיב בהתאם. הוא לא רואה כל בעיה להופיע מול עורך דין כזה, אבל אינו יודע מה יחשוב אזרח מהשורה שייתקל במצב דומה.

אזרח מהשורה שנשאל על כך הוא שמואל אילני, תושב הוד השרון, עובד התעשייה האווירית, שלדבריו אין ולא היה לו כל שיג ושיח עם עולם המשפט. כשהוצגה לו הסיטואציה, הוא הגיב בזעזוע. לדבריו, אם ייקלע למצב דומה, הוא פשוט ישלח לבית המשפט הודעה שיעשו בו ככל העולה על רוחם, כי הוא מכבד את עצמו מכדי להופיע לפני מערכת משפט שכזאת. זו תגובה מאפיינת. כמעט כל "אזרח מהשורה" ששמע על אפשרות כזאת הגיב בחוסר אמון שכך מתנהלים הדברים.

ב-14 במארס התפרסמה ב"גלובס" ידיעה מאת משה ליכטמן ולפיה ביקש בנימין נתניהו, אז שר האוצר, למנות את ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרדו, כנציגתו במועצת מינהל מקרקעי ישראל (המינוי טרם יצא אל הפועל). אחותה, שולה בן צבי, היא ראש האגף החקלאי במינהל, שהמועצה אמורה לפקח על עבודתה. יותר מזה, אחיהן הוא מני מזוז, היועץ משפטי לממשלה, ובתוקף תפקידו הוא משמש בעצם מבקר-על של המועצה שאחותו היתה מועמדת לכהן בה ואחות אחרת ממלאת בה תפקיד ניהולי.

מתברר שבמשפחת מזוז אין ניגודי עניינים. לפי הכללים שנקבעו בוועדת שמגר ב-97', היועץ המשפטי לממשלה משמש "יועץ-על" לכל היועצים המשפטיים בשירות הציבורי, וכולם כפופים לו ולהחלטותיו מבחינה מקצועית. כלומר, כבר עתה ימימה מזוז כפופה מקצועית לאחיה. זה עוד לא הכל. לפי הגדרת סמכויותיו, החלטות היועץ המשפטי לממשלה הן "מעין שיפוטיות", כלומר הוא בעל סמכות לפסוק כמעין-שופט ביחס להחלטות של אחותו, וגם ביחס לאשתו.

אלינער מזוז אשתו מכהנת כמשנה ליועץ המשפטי של המשטרה ומעצם הגדרת תפקידיהם, מובן שהיא והממונה עליה כפופים מקצועית לבעלה. משרד המשפטים טוען בתגובה: "היועץ המשפטי לממשלה אינו נדרש מתוקף תפקידו, ואינו עוסק בפועל בשום עניין אישי הנוגע לאשתו או לאחותו". השאלה מה זה "אישי". אם ראובן מתלונן במשטרה על שמעון והמשטרה מחליטה לא לחקור את תלונתו, בהודעה שראובן מקבל על החלטת המשטרה משובצת הערה שהוא רשאי לערער על ההחלטה אצל היועץ המשפטי לממשלה. גם במקרה זה החלטתו של היועץ תהיה "מעין שיפוטית".

האם בעיית הקשרים המשפחתיים נבחנה ונשקלה כשהוחלט למנות את מני מזוז לתפקידו? מי שהמליצו עליו היו חברי ועדת איתור בראשות השופט בדימוס גבריאל בך. "הנושא נדון בוועדה והוחלט שאין בכך כדי לפסול אותו מלכהן כיועץ המשפטי לממשלה", אומר בך בתגובה. "לא בכל מקרה אדם צריך להיפסל בגלל קרבת משפחה".

משפחת רובינשטיין

דורון טל (טירקל), מהנדס תושב כרמיאל, אינו משתייך ל"ציבור" שלדעת הנהלת בתי המשפט רוחש אמון למערכת, ואינו חושד בהטיה בגלל ניגודי אינטרסים של קרבת משפחה. "בשנת 1991 הסתבכתי כ'חושף שחיתויות' ואי-סדרים חמורים ברפא"ל", מספר טל. "בין היתר, דווח על כך גם בדוחות מבקר המדינה. הסיפור הסתעף לאחר מכן לכיוונים שונים, ואחרי שנת שבתון בחו"ל הוצע לי לפרוש משירות המדינה, למרות שהוגדרתי כמהנדס בכיר, עובד מחקר מצטיין ובעל פרופיל מקצועי ייחודי, החיוני למערכת. כשהתנגדתי, הוכנס לתיקי האישי מכתב משמיץ, ולי לא ניתן לעיין בו, בניגוד להוראות".

טל נאבק על זכותו לעיין במכתב גם אחרי שנותקו קשרי העבודה שלו עם רפא"ל. "עד מהרה התברר לי, שעובדי רפא"ל שנגדם ניהלתי תביעה אזרחית, זכו להגנת המדינה, בהיותם עובדי מדינה. את ייצוגם ניהלה פרקליטה בכירה מהמחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז תל אביב, ונמסר לי, שהיא היתה כפופה למרים רובינשטיין".

מרים רובינשטיין היא רעייתו של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. "כבר מתחילת המשפט נתקלתי בקשיים לחקור את הנתבעים הללו", אומר טל. "לכן החלטתי להגיש נגדם קובלנה פלילית, שנועדה בין היתר לאפשר את חקירתם כדין, אך בהיותם עובדי מדינה, נדרשה הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת קובלנה נגדם".

טל טוען שהיועץ רובינשטיין "התמהמה במתן התשובה לפנייתי מעבר למותר בחוק לתיקון סדרי מינהל. רק לאחר תזכורות רבות השיב לבא כוחי במכתב שמנע ממני להגיש את הקובלנה הפלילית". לטל אין, כמובן, שום ראיה לכך שהחלטתו של היועץ רובינשטיין הושפעה מהעובדה שלרעייתו היה קשר להגנה המשפטית על עובדי רפא"ל. אבל החשד שהיתה השפעה כזאת ממשיך לנקר בו ולערער את אמונו במערכת המשפטית.

בלי להיכנס לדיון בפרטי המקרה, מנקודת מבטו של ה"ציבור" עצם העובדה שהמקרה טופל בידי שני בני משפחה המייצגים אינטרסים מנוגדים מביא לכך שהאזרח צודק, גם אם אינו צודק. תחושת העוול של טל החריפה לאחר שניסה לתבוע את זכויותיו גם בבית הדין לעבודה, ונכשל.

טל עירער בבית המשפט העליון על פסיקתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, שתחתיו עובדת השופטת אלישבע ברק. מי שדן בעתירה של טל והחליט לדחותה, היה אהרן ברק, בעלה של אלישבע ברק. לטל יש טענות על ההנמקות של ברק לדחיית העתירה, והוא מאמין שלקשר המשפחתי היתה השפעה על החלטתו של ברק. גם במקרה זה אפשר להתווכח אתו מבחינה משפטית, אבל אי אפשר להתווכח עם התחושות שלו.

שופטים ללא אתיקה

באוזני הציבור מפזמים ללא הרף שיש לסמוך על נייטרליותם של השופטים, מקצועיותם, יכולתם. אלא שלעתים באים הם עצמם ומפריכים את התיאוריות. ב-9 במארס 2004 עבר בקריאה שלישית "חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין)", אולי החוק המביך ביותר שאי פעם נחקק בישראל בקשר למערכת המשפט. בחוק נקבעו כללים ברורים, מתי על שופט לפסול עצמו. לאן הגענו? האם השופטים זקוקים בעניין זה להכוונה מצד המחוקק?

הצעת החוק נולדה בעקבות פסק דין של בג"ץ, שבו השופטים החליטו שהם פטורים מכללי אתיקה. תחילת הפרשה בערעור שהגיש אלי הורוביץ, יו"ר טבע, ב"פרשת פרומדיקו". הדיון התנהל לפני השופט תיאודור אור, ואת הורוביץ ייצג עו"ד פיני רובין. לעיתונאי יואב יצחק נודע שרובין הוא חברו הקרוב של השופט. יצחק, בהסתמך על כללי האתיקה שקבעה ב-93' ועדה שמינה נשיא בית המשפט העליון אז, מאיר שמגר, פנה אל אור ודרש שיפסול את עצמו מלדון בתיק, מחשש לניגוד עניינים. אור סירב. גם הנשיא אהרן ברק סירב להתערב ויצחק עתר לבג"ץ. בפסק הדין נקבע, שכללי האתיקה הם רק כללים מנחים, אך אינם מחייבים את השופטים.

פסק דין זה נתקל בקיתונות של ביקורת על מערכת המשפט. בפברואר 2002 התקיים דיון בוועדת החוקה על הצעת התיקון לחוק לפסלות שופטים. בדיון נכח מרדכי אלבז, אז עוזרו של ח"כ אריה גמליאל (ש"ס), שהיה אחד ממגישי הצעת החוק. אלבז הציג בדיון כמה מקרים שבהם הועלו חשדות לשיתוף פעולה בין שופטים לקרובי משפחותיהם: "יש מקרה קלסי, שעל פניו נראה היה שיש מקום לפסילה. השופטת גנות ברחובות, בעלה מס' 1 כעורך דין חיצוני של 'כלל', יש לו אינטרס לקבל החלטות. היא נדרשה לפסול את עצמה, היא סירבה. התיק הגיע לנשיא ברק. הנשיא ברק מצא לנכון שקיים חשש למשוא פנים ופסל אותה. אבל, משום שאין חוק, היא ממשיכה לדון בענייני 'כלל'. מטרת הצעת החוק היא למנוע את התופעה הזאת. היא שמה פס גם על הנשיא ברק".

השופט דן ארבל, אז מנהל בתי המשפט, נכח בדיון והגיב: "למיטב ידיעתי - אני מוכן לבדוק את עצמי שוב, ואני גם מזמין אותך להתקשר אלי אחרי הישיבה - יש הוראה בקשר לשופטת גנות, שאסור לה לשבת בשום תיק שבו מעורבת חברת כלל".

אלבז: "היא ממשיכה. ארבעה תיקים, למיטב ידיעתי, מתנהלים ברחובות בעניין 'כלל'. השופט יהודה זפט, הוא יושב בנושא של פינויים, צווי מניעה. אשתו, הבן שלו והבת שלו, כוכבים בקונצרן נכסים".

דן ארבל: "אשתו מופיעה בפניו?"

אלבז: "היא לא מופיעה בפניו, אבל בנק טפחות שולח לה הרבה תיקים, והוא מקבל שיק בסוף החודש מבנק טפחות לחשבון המשותף. עשיתי השוואה של החלטות. הלכתי לסגל, שהוא לא נגוע, הוא נותן עיכובים עד לדיון. הוא קובע דיון מיידית. הלכתי בשבוע שעבר לשופט שנחשב 'קשה' עם הסקטור החרדי, ד"ר צמח, ייאמר לזכותו שהוא מעכב פינוי ללא שום תנאים, קובע דיון ומקדמים את העניין, ולא מפנים את האנשים. אתה הולך ליהודה זפט, אין צ'אנס בעולם שתקבל עיכוב. הוא לא אומר 'לא', הוא אומר 'כן, אבל תפקיד 200,000 שקלים'. הוא מכביד על אזרח שעומד להיזרק. הוא לא רוצה לשמוע אותם לא בתפקיד, הוא חסם את שערי המשפט, ובזה נגמר הסיפור. המשפחה מוצאת עצמה בדרך החוצה. והוא חוזר על עצמו בכל הפסיקות.

"הלכתי לחיפה, יש את ברלינר, אשתו תמר כונסת נכסים של הבנקים, אותו סיפור חוזר על עצמו.

"היכנס לג'ובראן, הוא מסלק את הבנקים. הוא שואל: בשביל 10,000 שקלים אתם דורשים לזרוק משפחה? תסתדרו. 'אני לא אתן צו', הוא אומר. הוא מונע את זה".

החוק תוקן, וברק הקים ועדת שופטים שתקבע כללי אתיקה חדשים, שפורסמו באחרונה. על פי סעיף 15 בכללים החדשים, מנוע שופט מישיבה בדין אם בן משפחה שלו הוא "עורך דין, שותף או שכיר, במשרד עורכי דין המייצג בעל דין". האם סעיף 15 חל גם במקרה שמשרד עורכי הדין הוא הפרקליטות, המייצגת את המדינה כבעלת דין? למשל, מאחר שעו"ד דניאלה בייניש עובדת בפרקליטות המדינה בירושלים, האם אין אמה, השופטת דורית בייניש, חייבת לפסול עצמה על סמך כלל זה, כשמופיעים לפניה עמיתים של בתה מהפרקליטות בירושלים?

"השאלה אינה ראויה לתגובה", מוסרת דוברת בתי המשפט, עו"ד תמר פול כהן.

משפחת אפשטיין-שמואלי

מרדכי אלבז, בן 47, תושב שדרות, אומר כיום, שלוש שנים לאחר שהתיקון לחוק התקבל: "את החקיקה אני יזמתי בזמנו כדי לסייע לנפגעים במצוקה. ישבתי מול המחלקה המשפטית בוועדת החוקה ועיבדנו את כל הפרטים, וברק התנגד. לגבי מה שהיה בדיון, אני עומד מאחורי כל מה שאמרתי. היום השופט זפט לא נוגע בצווי מניעה שקשורים בבנקים. קיימים עדיין מקרים במערכת של שופטים שבקריאה מדוקדקת של החוק היו צריכים להימנע".

גם מבלי לנסות לקבוע אם טענותיו של אלבז מדויקות, העובדה שאנשים מסתובבים עם סיפורים כאלה, ועם תחושות כאלה, מעידה שמשהו פגום בשיטה שבה מגינה מערכת המשפט על כבודה.

לא בכל מקרה מתעלם משרד המשפטים מהוראות התקשי"ר האוסרות העסקת קרובים. לא בכולם נוהגים כפי שנהגו במשפחות מזוז, רובינשטיין, ברק ושאר השמות המוזכרים כאן. להיפך, יש מקרים שבהם משרד המשפטים ראוי לשבח, על שסיכל מזימה של בני זוג לעבוד יחד באותה פרקליטות מחוז.

עילית אפשטיין עבדה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז חיפה. ישראל שמואלי עבד באותה פרקליטות, אך במחלקה האזרחית. בין הצמד הצעיר התפתח קשר רומנטי, ובספטמבר 1999 השניים נישאו. עם שובם מירח הדבש הוזמן שמואלי לשיחה עם אמרכלית המשרד, ובה הובהר לו שקיימת בעיה להעסיק שני בני זוג באותה יחידה.

שמואלי הופנה אל הוראה 13.328 לתקשי"ר, הקובעת: "נוצרה קרבה משפחתית בין שני עובדים, שלא עקב העברת אחד מהם...יש להעביר את אחד העובדים למשרה אחרת". שמואלי לא התווכח, הבין שחוק צריך לקיים, וב-1 בדצמבר 99' נפרד מהפרקליטות ועבר לשוק הפרטי. עילית אפשטיין-שמואלי ממשיכה לעבוד בפרקליטות עד היום. ראוי לציין, שהמחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז חיפה פועלת בנפרד לחלוטין מהמחלקה האזרחית, ובין בני הזוג לא היה כל חיכוך, כפיפות או אפשרות לשיתוף פעולה, בהבדל מבני משפחות מזוז, רובינשטיין ואחרים, הכפופים ו/או תלויים זה בזה.

את הקפדנות בעניין אפשטיין-שמואלי אפשר לכנות "טיהור במקצרת דשא": את הצמחייה הנמוכה זה מחסל ללא רחמים. את האילנות הגבוהים זה רק מלטף מסביב לגזע.

מראית פני הצדק

אז כיצד מתמודדים עם סוגיית העסקת קרובים? ח"כ מיכאל איתן, יו"ר ועדת החוקה: "אין לי מומחיות לקבוע מגבלות מה מותר ומה אסור בכל מקרה. אני מודה שלא התעמקתי בסוגיה ואני מתקשה ברגע זה לקבוע דעה חד משמעית. מצד שני, אין ספק שעל פניו צריכות להיות מגבלות כאשר פרקליטים מופיעים בפני חברים לעבודה של הוריהם. זה לא בהכרח ניגוד עניינים, כמו מראית עין. אדם שצריך להתמודד מול נציגת הפרקליטות ששמה דניאלה בייניש, אם ינצח - אז הוא לא יתלונן, אך אם יפסיד - ילך בהרגשה שאולי זה היה בגלל שמולו הופיעה בייניש, וכך אמון הציבור במערכת נפגע. צריך לקחת בחשבון שבמדינה קטנה קשה להימנע באופן מוחלט מניגודי עניינים, אך אין ספק שצריך לקבוע כללים ברורים יותר".

"ניגוד עניינים זו עבירה וירטואלית", אומר פרופ' חמי בן נון, מרצה למשפטים בענייני פרוצדורה, אתיקה מקצועית וקבלת החלטות במשפט ובעל תארים אקדמיים גם בפילוסופיה ובמתמטיקה. "היא לא ניתנת להוכחה והיא בעלת אופי משמעתי. יש לזכור שאצל עורכי דין, אין צורך שהעבירה תתקיים בפועל ודי בחשש לניגוד עניינים כדי שזאת תהיה עבירת משמעת. מצב כמו דניאלה בייניש המופיעה לפני החברים של אמה - אין אפשרות חד משמעית לקבוע שהם מושפעים, ואין אפשרות לאמת את זה מבחינה סטטיסטית".

אז מה עושים?

"אוכל לחשוב על שתי הצעות חלופיות. אחת, תיאורטית-פילוסופית, מעין חזון המתאים לעתיד הרחוק: שהשופט יפעיל ריסון עצמי במקרים של חשד לניגוד עניינים. השנייה, המעשית, להקים ועדה ציבורית בלתי תלויה, עם אנשי מקצוע שאינם משפטנים, שתתמודד עם הסוגייה".

ד"ר יובל קרניאל, מרצה למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, עשה את עבודת הדוקטורט שלו במשפטים באוניברסיטה העברית על "חובות אמון של נושאי משרה בתאגיד ותוצאות הפרתן בדין הפלילי". "כמדומני שעד היום המערכת המשפטית לא היתה מוכנה להתמודד באופן מלא עם שאלת ניגוד העניינים, כי זה נושא רגיש וכל מערכת חוששת לבחון את עצמה", הוא אומר. "זה נושא שנכון לבדוק לעומק ולגבש כללים יותר ברורים. כל הזמן מנגחים בו את מערכת המשפט. זה פוגע בה ומחליש את כוחה.

"מצב שבו בני משפחה של שופטים מצויים בפרקליטות אינו רק פוטנציאל לניגוד עניינים, אלא פוגע באמון הציבור במערכת המשפט. הנושא הזה מחריף והולך ככל שהדורות מתרבים. עד כה, המערכת המשפטית ניסתה להתמודד עם הבעייתיות בכוחות עצמה ואין זה נכון. עליה לשבת עם אנשי מינהל ומדעי המדינה, וצריך לחשוב על כללים ברורים וסדורים כדי להרחיק את החששות הקיימים".

ד"ר יעקב קורי, מרצה ל"אתיקה בעסקים", אומר שאינו מעורה במערכת המשפט, אלא בתחום העסקי. "המצב שבו 'בנים של' עובדים אצל 'חברים של' אינו בא בחשבון. זה מובן מאליו ובאושיות כללי הניהול התקין והאתיקה. אתיקה בעסקים פירושה להתייחס לכולם בצורה הוגנת. אז כיצד זה אפשרי כשאחד הצדדים הוא הבן של חברך לעבודה? עלי להודות שמצד שני מתעוררות בעיות אחרות, הנוגעות לחופש העיסוק של בני משפטנים".

הבן שלי, הבת שלך

"הרשות הציבורית היא נאמן של הציבור. משלה אין לה ולא כלום. כל שיש לה, למען הציבור יש לה" אהרן ברק, בג"ץ 6163/92

רשת הקשרים המקצועיים בין שופטי בית המשפט העליון

יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת? הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות, ולא בחסד. נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?

לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד. אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה. שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון). אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בהתנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.

על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים: "שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן. בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין. כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות. בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.

"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחיה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קרבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".

האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?

"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".

ומה בדבר בתי המשפט? "ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט. "אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קרבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.

"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין - חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.

"בכל הנוגע לבחירת שופטים - הסמכות היא של ועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".

האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?

"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".

האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?

"לא".

מלשכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד: "הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה. עם זאת, לא כל מצב של קרבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".

הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות. *

שבתאי עזריאל הוא מהנדס תעשייה וניהול ויועץ ארגוני וניהולי, שפעיל כיום כיועץ למאבקים ציבוריים ולובי פוליטי. ב-1996 הקים את עמותת נפגעי מס רכוש (נמ"ר) וב-1999 מאבקה הוכתר בהצלחה, והמס בוטל. במסגרת המאבק הציבורי, התעמת עזריאל עם המערכת המשפטית. נמ"ר הגישה 12 עתירות לבג"ץ ותביעה ייצוגית, והצליחה להוכיח שמס רכוש מוציא שומות מופרזות ביודעין. נמ"ר גם הצביעה על כך שבוועדות הערר למס רכוש מכהנים חברים המצויים בניגודי עניינים. מני מזוז כיהן אז כחבר במועצה לבתי דין מינהליים, האחראית על ועדות הערר, וכמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. תלונות שהגיש עזריאל למשטרה, בדרישה שתחקור את הוצאת השומות הפיקטיוויות ואת המתרחש בוועדות הערר, נדחו. כשהוצע למנות את מני מזוז ליועץ המשפטי לממשלה, הגיש עזריאל "השגה" על המועמדות, בשל תפקודו כחבר במועצה לבתי דין מינהליים. azriel@zahav.net.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות