הקשר הצרפתי - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

הקשר הצרפתי

במשרד החוץ לא שמעו על כך, אבל באחרונה החליט השר סילבן שלום לבחון את מועמדותה של קלוד גרונדמן-בריטמן, אדריכלית ומעצבת חסרת כל רקע דיפלומטי, לתפקיד שגריר ישראל בצרפת. מאחורי המהלך, שלא במפתיע, עומדת אשת השר ג'ודי ניר מוזס שלום. מה שמפתיע הוא שג'ודי אולי עלתה הפעם על רעיון לא רע

  • פורסם לראשונה: 18.10.2005
  • 23:00
  • עודכן ב: 20.10.2005
  • 23:00

התפאורה היתה מושלמת. הניחוחות העדינים שעלו מהמטבח, האושפיזין המכובדים שהתחילו לעלות לרגל לחווילה בקיסריה, הספות הרכות עם בדי המשי ויצירות האמנות על הקירות ובעיקר זוג המארחים, קלוד ויגאל בריטמן. היא אדריכלית ויו"ר מועצת המוזיאונים בישראל, הוא מבעלי משרד רואי החשבון בריטמן-אלמגור, אחת הפירמות הגדולות בארץ.

שארם צרפתי הורגש בכל פינה בבית הוויקנד של הבריטמנים (מעון החול הדו-מפלסי שוכן בשכונת צהלה בצפון תל אביב), ולא רק בגלל נוכחותו של שגריר צרפת בישראל, ז'ראר ארו. בעלת הבית מפזרת סביבה שיק כפי שמג"ב מפזרים הפגנות: בארונה אוסף של מאות צעיפים ממסעותיה בעולם, בספרייתה מסודרים מאות סרטי וידיאו של סרטים צרפתיים, מגופה החטוב נודף מעדנות בושם משכר. כך יאה וכך נאה למי שעלתה מצרפת לישראל בגיל 30 וממזגת את תרבות הסלון הפאריסאית בחיי האלפיון העליון של ישראל.

ניחוחות פאריס משכו לסעודת ראש השנה את שרת החינוך והתרבות לימור לבנת, שהגיעה בחברת בעלה, אליחי הניג, ובנה הדוגמן, יאיר, שזוכר רק את מסיבת הטראנס שאליה הלך אחר כך. בשנתיים האחרונות התיידדו השתיים, ופעילי ליכוד זוכרים אותן יושבות מדי פעם ביחד לקפה. גם אשת העולם הגדול של רמת גן, ג'ודי ניר מוזס שלום, קפצה לשעה קלה. למעשה, אשת שר החוץ כה התרשמה מקלוד גרונדמן-בריטמן שמיד רצה לספר לחבר'ה. "הנה שגרירת ישראל בצרפת", נשמעה ניר מוזס שלום מבשרת לבעלה באותו ערב בטלפון הסלולארי; באותה הזדמנות מיהרה לבדוק מתי יוכל שלום לפגוש את גרונדמן-בריטמן כדי לקדם עניינים.

ג'ודי, אכן, מכה שנית: עוד לא נדמו אזכורי שמה בשערורייה סביב השגריר בוואשינגטון וכבר משורבב שמה בנוגע לשגריר בפאריס, תפקיד שהתפנה לאחר שנסים זווילי הודיע על פרישתו ורצונו להתמודד בפריימריס במפלגת העבודה. זה כמה שבועות, מאז אותה ארוחת ראש השנה מופלאה בקיסריה וההמלצה שהעבירה ניר מוזס שלום לבעלה, שגרונדמן-בריטמן (שם משפחתה הקודם מנישואיה לאדריכל המנוח שמואל גרונדמן) מוזכרת בחוגי ההון-שלטון כמועמדת לאחת המשרות החשובות בשירות החוץ של ישראל.

האנונימיות של גרונדמן-בריטמן הביאה לכך שהמהלך המתרקם עוד לא הופנם, אף שהפגישה בינה לבין השר שלום כבר נקבעה לשבוע שעבר ובוטלה ברגע האחרון. גם זווילי, ששרד בגבורה את הקדנציה וכבר פצח במסיבות פרידה מעמיתיו הצרפתים, לא שמע על מינויה המתהווה של גרונדמן-בריטמן, אף שהוא בהחלט יודע מיהי. הוא הכירה בכנס שאירגנה גרונדמן-בריטמן בבית הפרלמנט הצרפתי (!) בפאריס בשנה שעברה בשביל, הדקו חגורות, מכללת נתניה, שבה היא מכהנת כסגנית חוג הידידים הבינלאומי.

במשרד החוץ לא רק שלא שמעו על המהלך, אלא גם לא יודעים מיהי גרונדמן-בריטמן. בתגובת המשרד הוזכר רק שזווילי עזב את התפקיד ב-10 באוקטובר, שמחליפו הזמני הוא דוד קורנבלוט, הציר הישראלי בפאריס (מס' 2 בשגרירות) המכהן גם כשגריר ישראל באונסק"ו, ושאחרי החגים צריכה להתכנס ועדת המינויים של המשרד החוץ ולבחון את המועמדים, אם מבין עובדי המשרד ואם מטעמו של שלום, במסגרת מכסת המינויים הפוליטיים.

דובר ועד עובדי המשרד, יעקב לבנה, לעומת זאת, חשף בתגובתו משהו מרחשי לבם של אנשי המשרד, אם כי עשה זאת בדיפלומטיות יתרה, שלא לומר בעידון צרפתי. "השגרירות בפאריס חולשת על אחת המדינות הגדולות והחשובות באיחוד האירופי, שהיחסים עמה הם חשובים ומורכבים, כמעט בכל היבט שהוא", אומר לבנה. "לתפקיד כזה דרוש מועמד שיהיה מקצוען מדרגה ראשונה, הוא חייב להכיר על בוריין את הסוגיות המקצועיות, מהות היחסים בין ישראל לצרפת והבסיס עליו מושתתים הקשרים של ישראל עם האיחוד האירופי. המועמד חייב להיות רגיש גם להיבטים הבילטראליים המורכבים, סוגיית האנטישמיות שעלתה לא אחת ביחסים עם צרפת ובראש ובראשונה להביא את דברה של ישראל לציבור בצרפת, מה שמחייב הכרת התרבות, המנהגים והיכולת ליצור קשר בלתי אמצעי, הן ברמת המנהיגות הן ברמת האיש הפשוט ברחוב".

לא הסכימה עם רבין

מן המפורסמות הוא שאשת שר החוץ מגלה סקרנות רבה בנוגע לעבודת בעלה ולא מהססת לתרום לו עצות, הבחנות ובעיקר שמות. שמה של ניר מוזס שלום כבר הוזכר בקשר למינויו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" לשעבר, בועז ביסמוט, לשגריר במאוריטניה, כמו בקשר לניסיון למנות את המפיק וסוכן הדוגמניות מוטי רייף לקונסול התרבות בלוס אנג'לס. השיא נרשם במעורבותה בניסיון להדיח את שגריר ישראל בוואשינגטון, דני איילון, לאחר שכעסה על אופן טיפולו של עוזרו האישי, לירן פטרזיל, בארגון ביקורה של מדונה בישראל, כלומר על כך שלא הצליח לתאם לה פגישה עם הזמרת. פטרזיל, כזכור, פוטר בעקבות החלטת משרד החוץ לבטל את התקן של תפקידו בשגרירות.

סיפור פחות מוכר על מעללי ניר מוזס שלום במשרד החוץ נוגע לאסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה בדצמבר 2004. כמה שבועות לאחר האסון החליט שר החוץ לטפוח על השכם ולפמפם קצת גאווה לאומית: הוא ביקש לקיים במשרד החוץ בירושלים טקס הוקרה לכל אנשי השגרירויות שהיו מעורבים בהגשת עזרה באזור האסון. הרי אין כמו מדינת ישראל בסיוע עולמי בעת אסונות גדולים, ויעידו על כך התמונות, הצילומים ויחידות ההסרטה הממשלתיות.

ההצעה, שעלותה היתה עשרות אלפי דולרים והפקתה לא היתה פשוטה וכללה הטסה של כמה מעובדי השגרירות לישראל, עוררה התנגדות בקרב גורמים מקצועיים במשרד; הללו מיהרו שוב להאשים את אשת שר החוץ בהתערבות בענייני המשרד ועמידה מאחורי רעיונות מופרכים. שלום לא הרפה וצונאמיה יצאה לדרך. 25 שגרירים וקצינים הוטסו ושוכנו בארץ, הכל למען טקס של שעה וחלוקת תעודות הוקרה. בסופו של דבר איחר השר לטקס והדיפלומטים, הלומי הג'ט-לג, הסתפקו בנוכחותו לרבע שעה. בטיסה חזרה הם הכתירו את הפארסה כצונאמי של נורמות השלטון בישראל.

אבל בקשר לרעיון למנות את גרונדמן-בריטמן, בת 59, לשגרירה בצרפת, ייתכן שג'ודי עלתה על משהו (ניר מוזס שלום עצמה, בשומעה שהשיחה היא מעיתון "הארץ", ניתקה מיד; דובריו של השר שלום, ראש המטה המדיני יקי דיין ויועץ התקשורת של השר, אילן אוסטפלד, סירבו גם הם להגיב). חברותיה של גרונדמן-בריטמן, למשל, חושבות שהרעיון של ג'ודי מצוין. זו כמובן לא עמדה אובייקטיווית, אך כולן כאחת הדגישו עד כמה ההסבה המקצועית תתאים לגרונדמן-בריטמן.

מבחינתן היא פשוט ראויה לתפקיד: אדריכלית אינטילגנטית שניהלה לבדה משרד מצליח במשך 20 שנה, אשת שיחה נעימה ואדיבה ובעלת נוכחות שמשדרת ביטחון והכרת ערך עצמי, אך לא יהירות. בקשר להעדר כישוריה הדיפלומטים, סבורות כולן שיהיה לה קל ללמוד: ממילא היא שוחה בניואנסים הדקים של ניהול סמול-טוק, יודעת לשחרר חיוך שיעשה למאזין הרגשה טובה, שלא לדבר על כך שצרפתית היא שפת אמה (העברית הקולחת שלה מתאפיינת במבטא לא כבד).

הופעתה תמיד מעוררת התפעלות, ולא רק אצל החברות. בכתבה במוסף "גלריה" של "הארץ" בשנה שעברה נבחרה גרונדמן-בריטמן לאחת המתלבשות המרשימות בישראל. "בשעות העבודה הסגנון שלי נקי ובכל זאת מיוחד", סיפרה. "למשל, אם אלבש לישיבה מכנסי שלושה-רבעים שחורים עם חולצה לבנה, אשבץ סיכה מיוחדת בחלקו התחתון של השרוול. בשעות הפנאי גדל החלק הצועני שבי: אני אוהבת צבעים חמים, עשירים, בבדים מיוחדים שעושים את כל העניין. השילוב החביב עלי הוא ג'ינס עם ז'קט צבעוני של דולצ'ה וגבאנה, רומיאו ג'ילי וכריסטיאן לקרואה, בשילוב עם צעיפים". לשאלה מיהי מודל החיקוי שלה, השיבה: "האשה שהיתה הכי אלגנטית היא ג'קי קנדי-אונסיס".

כמו ג'קי או, גרונדמן-בריטמן יודעת להתלבש - ולשתוק בנושאים פוליטיים. עמדותיה, אומרים מכריה, אינן חורגות מהזרם המרכזי. מצד שני, באחד הראיונות שנתנה בעבר לא היססה לומר ש"רבין היה המנהיג הכי טוב שהיה שלנו, אבל לא הסכמתי אתו. חשתי את תחושות האיבה ברחובות ואני זוכרת שאמרתי לו שאי אפשר לבצע את התהליכים ההיסטוריים בלי תמיכת הרחוב".

ביתה בצהלה, כך מעידות החברות הקרובות, אינו חסר פאר (שתי גינות מטופחות, יצירות אמנות בכל פינה) אבל רחוק מלנקר עיניים. חדר העבודה שלה נמצא במרתף, שם עומדים דגם המצבה לזכר רבין, כולל רישומים ראשונים של הפרויקט, וכן דגמי תערוכה שהכינה לבנק לאומי. בפינה עומד ארון עם בקבוקי יין. בנוגע לאוכל היא לא מחשיבה עצמה כמבינה גדולה. את אורחיה מגרמניה לקחה בשבוע שעבר למסעדת "מסה" בתל אביב. לא התפריט משך אותה, סיפרה לנכבדים, אלא העיצוב יוצא הדופן של חלל המסעדה.

נשמה גדולה

כיצד הגיעה דרכה של גרונדמן-בריטמן, בת 59, בחזרה לפאריס, והפעם על שטיח אדום? עד לפני שלוש שנים לא עלתה בראשה כל מחשבה על קריירה דיפלומטית. בעשרים השנים האחרונות היא מנהלת את משרד האדריכלים "ש. גרונדמן בע"מ", שהקים בעלה המנוח, ומתמחה בעיצוב הפנים של מוזיאונים ועיצוב תערוכות בארץ ובעולם. בין הפרויקטים הבולטים של המשרד נמנים עיצוב פנים של כמה אגפים בבית התפוצות, של מוזיאון יגאל אלון בקיבוץ גינוסר ומוזיאון ז'בוטינסקי בתל אביב, וב-2001 גם מוזיאון האפרטהייד ביוהנסבורג ע"ש נלסון מנדלה. המשרד עיצב גם את המצבה המרשימה לזכר יצחק רבין בכיכר הנושאת את שמו בתל אביב, הבנויה מריבועים גדולים של אבני בזלת המונחים זה לצד זה בגבהים שונים ומדמים שבירה הנוצרת מרעידת אדמה.

לפני שלוש שנים החליטה גרונדמן-בריטמן לצמצם את פעילות המשרד ולהתרכז בעיקר בייעוץ. את הוואקום שנוצר מילאה בפעילות פילנתרופית. היא חברה ל"נשות אריה יהודה ישראל", ארגון בינלאומי המונה 13 אלף תורמות יהודיות מרחבי העולם ומוגדר באתר הרכילות של לאה אתגר, "נוצץ", כ"ארגון הצדקה הכי טרנדי". הסניף בישראל הוקם ב-96' וחברות בו כ-100 נשים. בין הפעולות של הצדיקות: נשף הצדעה למתנדבי "הצלה", המגן דוד החרדי, שכלל ארוחת גלאט כושר במלון הילטון בתל אביב בהנחיית מני פאר, וערב התרמה לנערות במצוקה במסעדת "ג'קומטי" במוזיאון תל אביב. הפעילות הבולטות: אורנה ברנר, רעייתו של יבואן ב-אם-וו דני ברנר, מיכל פורר, מבעלי החברת לשיווק תרופות "ניאופארם", ודוריס וויזר-סמול, שעומדת גם בראש עמותת כ"ן (כוח נשי), שבו חברה גם גרונדמן-בריטמן, ומטרתו לפעול לקידום מנהיגות נשים בישראל. הכנס האחרון של "כוח נשי" התקיים ביוני בבית בהרצליה פיתוח של אחת הפעילות. תחת הכותרת "שגרירות חובקות עולם" השתתפו בו שגרירות המכהנות בישראל. "הדבר היחידי שאני יכולה לומר עליה שהיא בעלת יכולת ארגון", אומרת וויזר-סמול על גרונדמן-בריטמן, "ואני מכירה אותה הכי טוב מכל נשות אריה יהודה ישראל".

במסגרת הפעילות הפילנתרופית אימצה גרונדמן-בריטמן ביחד עם עוד שלוש חברות את מרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקוה. בפרויקט האחרון שלהן בשניידר קיבלו הילדים מצלמות דיגיטליות כדי שיוכלו לתעד את חייהם. "קלוד מרשימה בצורה יוצאת מן הכלל, אישיות תרבותית מאוד ובעלת יכולות גבוהות", מחמיא מנהל המוסד, מרק מימוני, גם הוא דובר צרפתית. "קלוד בעלת נשמה גדולה והתחברה לרוח מרכז שניידר בצורה יוצאת דופן".

אבל דווקא הרומן שלה עם מכללת נתניה הוא זה שפתח את הדרך לקהילה הפרנקופילית בארץ וחיזק את קו קיסריה-פאריס. למכללה הגיעה במקרה. כבעלת ניסיון בעיצוב אנדרטות, היא קיבלה הצעה להקים גלעד זיכרון לסטודנטים ההרוגים. שיחה עם נשיא המכללה פרופ' צבי ארד, לשעבר נשיא ורקטור אוניברסיטת בר-אילן, שיכנעה אותה להתמקם במכללה. היא הציעה לו להתמקד דווקא בחיזוק הקשרים הפיננסים והאקדמיים עם צרפת, בניגוד לאוניברסיטאות אחרות שעמלות על קשרים עם מדינות אנגלוסקסיות. כך נוצר שיתוף הפעולה של המכללה עם אוניברסיטאות בננסי וליון.

כדי לקדם את ענייני המכללה היא יצרה קשר עם אנשי שגרירות צרפת בישראל, ששמחו להירתם לפרויקט ולהתוות קשרים מעבר לים. כמי שלא היתה מעורבת בפעילות החברתית-התרבותית של הקהילה הצרפתית בארץ, היא התלהבה ונהפכה לבת בית באירועי השגרירות והקהילה. ב-14 ביולי האחרון היא השתתפה בחגיגת הענק בשגרירות ביפו שבה הוגשו 400 ק"ג של גבינות ונקניקים שהוטסו במיוחד מפאריס ועוגת ענק בצורת שער הניצחון. רגע לפני עלייתם למטוס חטפה גרונדמן-בריטמן את הוגט אלחדד, רעייתו של זווילי, לביקור במכללה, וגבתה ממנה הבטחה לקיום ערב גאלה בבית השגריר בשביל המוסד.

ארד מלא התפעלות ממנה. "יש לה קשרים אדירים בכל העולם, והיא מעמידה לנו אותם", הוא אומר. לראשות העמותה, כדאי לציין, הביאה גרונדמן-בריטמן את שגריר צרפת בישראל לשעבר, ז'אק הונסינגר, פרופ' למשפטים בהשכלתו. "אחד היעדים שהיא ראתה לקדם זה נושא יחסי ישראל-צרפת והיא הפכה לציר מרכזי בנושא", ממשיך ארד. "היא קישרה אותנו לגורמים כמו יצחק תשובה ויאיר וגדעון המבורגר ולגורמים בינלאומיים והביאה הרבה תורמים למכללה. קלטנו כ-50 סטודנטים צרפתים במכללה. גולת הכותרת היא כנס בינלאומי שקלוד ארגנה בבית הנבחרים של צרפת לפני כשנה, בנושא יחסי צרפת-מזרח תיכון. הגיעו לשם ראש ממשלת צרפת, שרים ופוליטיקאים. הכנס היכה הדים לא רק במדיה הצרפתית, אלא העולמית. לי ירדו דמעות כשבבית הפרלמנט שרה מקהלת בית הכנסת הגדול של פאריס את התקווה".

יש לה עוד תוכנית בקנה?

"אנחנו מארגנים אירוע עם מכון רבין בנושא השלום במזרח התיכון, שאמורים להשתתף בו ראשי מדינה, שרי חוץ ופוליטיקאים חשובים, מאירופה והרשות. זה יהיה כנס בעל חשיבות בינלאומית. קלוד היא ציר מרכזי בגיוס התרומות ובוועדת האירוע. היא עיצבה את המדליון שיינתן לאורחים החשובים עם איכויות אומנותיות מיוחדות. אנחנו גם מתכננים כנס נוסף בצרפת, בחודש ינואר הקרוב, בשיתוף המרכז האסטרטגי ברשות דני יתום ופרופ' יוסי גינת, בנושא קידום יחסי ישראל-צרפת. היא מקדישה זמן של משרה מלאה למכללה ומגיעה לכאן מספר פעמים בשבוע".

כפועל יוצא מהפעילות הפילנתרופית והקירבה לנשות האלפיון השתבצה גרונדמן-בריטמן בשלל אירועי חברה מתוקשרים ומיוחצנים. מדורי הרכילות סיפרו שהיא דפקה הופעה בתצוגת אופנת החורף של קסטרו-מן, וכן שהיתה ברשימת אורחי חגיגת יום הולדתה ה-40 של הילה רהב, אשת היחצ"ן של המדינה רני רהב, שהתקיימה בקראווילה בסביון.

באחד מאירועי הפילנתרופיה שלה, מסע הופעות של "נשות אריה ישראל" בארה"ב בימי הפיגועים הגדולים, נפתחה לפניה דלת נוספת. גרונדמן-בריטמן התיידדה עם מיכל כפרי, יועצת שרת החינוך לענייני מעמד האשה. לאחר הנסיעה עניינה אותה כפרי בג'וב במועצה למוזיאונים, האחראית על תקצוב ופיקוח 53 המוזיאונים המוכרים על ידי משרד החינוך. גרונדמן-בריטמן מילאה את עשרות הטפסים וזומנה לוועדת רביבי. כעבור כמה שבועות הודיעו לה שמונתה כיו"ר המועצה. כדי לא לחטוא בניגוד אינטרסים, הפסיק משרדה לעבוד מול מוזיאונים מוכרים.

המשרה במועצה למוזיאונים עזרה לגרונדמן-בריטמן להתקרב למוקדי השלטון. במרץ האחרון היא הוזמנה לטקס פתיחתו המחודשת של "יד ושם". באחת ההפוגות מצאה את עצמה ליד שר החוץ, שרת החינוך וראש ממשלת צרפת, ז'אן פייר רפראן, שעמדו לבדם ברחבה נבוכים במשך דקות ארוכות. גרונדמן-בריטמן לקחה פיקוד, קילפה קלמנטינות לאח"מים ופצחה בתרגום סימולטני. מאז היא פגשה את שלום בהזדמנויות שונות והוא אף פעם לא שכח איך האדריכלית המרשימה הצילה אותו מהפדיחה הדיפלומטית.

יהודייה מגיל תשע

היא נולדה בגרנובל, בת לאב עורך דין שעסק בפלילים ואם גינקולוגית. בילדותה עברה המשפחה להתגורר בפאריס, ובמשך כל תקופת בגרותה הסתירו ההורים מפניה ומפני אחיה את יהדותם. לשאלתם למה מתו סבא וסבתא (שנספו בשואה), לא קיבלו תשובה. מאחר שהוריה הרבו לשהות מחוץ לבית, היא למדה להעסיק עצמה לבדה ובילתה שעות רבות בחוגים ללימוד נצרות. יום אחד, בהיותה בת תשע, בישרה בגאווה שהכומר הסכים להעביר אותה את טקס בת המצווה הנוצרי ("קומיניו"), שבדרך כלל נערך לילדות בגיל 12. בתגובה סגרו הוריה את דלת חדרם ודיברו ביניהם שעות. לאחר מכן קראו לה ולאחיה ופרסו לפניהם את סיפור חייהם המלא: היהדות, הסבים והסבתות שנספו בשואה, ההכחשה, ההתמודדות מול הסביבה בצרפת.

בחודשים הראשונים לאחר הידיעה היא היתה מבולבלת. לאחר מכן החליטה ללמוד יהדות. היא נכחה בשיעוריו של הרב ז'וזי אייזנברג, דמות צבעונית ונחשב לאחד הקולות הבולטים ביהדות צרפת. בתקופת התיכון ביקרה המשפחה לראשונה בישראל, והיא הבטיחה לעצמה לעשות יום אחד עלייה.

אחרי התיכון היא נרשמה ללימודי אדריכלות בבית הספר הגבוה לאמנויות בפאריס וחוותה מקרוב את מרד הסטודנטים ב-68'. הסטודנטים בבית הספר היו אחראים על הדפסת פוסטרים וגרונדמן-בריטמן ייצגה את המוסד באסיפות הפעילים שקדמו למרד. מתישהו היא וחבריה היהודים הבחינו שהם מהווים קבוצה לא מבוטלת בקרב המורדים, ונכנסו ללחץ. הם חששו שחבריהם הצרפתים יאשימו אותם ששוב מתכוונים היהודים להשתלט על המדינה. לאחר התלבטות הם החליטו להפנות את מרצם לפעילות פנימית בתוך הקהילה היהודית הגדולה בצרפת.

לקראת סוף לימודיה בתחילת שנות ה-70 הגיעה לארץ וחיפשה משרד אדריכלים לעבוד בו לאחר הסדרת סידורי עלייתה. האדריכל אריה שרון יעץ לה להיפגש עם שמואל גרונדמן, גרפיקאי ומתכנן תערוכות בעולם. בפגישתם הציע לה גרונדמן להצטרף למכרז לתכנון תערוכה ב"יד ושם" בו התמודד משרדו. ההצעה זכתה, היא קיבלה הצעת עבודה, אבל מחלה קשה שפקדה את אביה שיכנעה אותה לדחות את העלייה. גרונדמן שמר עמה על קשר, נפגש עמה כמה פעמים ועם השנים הם התאהבו. הם התחתנו באמצע שנות ה-70, היא עלתה ארצה ונולד להם בן, רון, כיום פסיכולוג קליני, נשוי ואב טרי לתינוקת. לפרנסתה עבדה במשרד וחיזקה את תחום העיצוב והתכנון. לאחר שש שנים נפטר גרונדמן ממחלה. היא המשיכה לנהל את המשרד והיתה אחראית על עיצוב כמה תערוכות בולטות, כמו הסלון האווירי בצרפת ותערוכת 3,000 שנה לירושלים.

לאחר מות גרונדמן היא הכירה את רואה החשבון יגאל בריטמן, מנהלו הראשי של משרד בריטמן-אלמגור שנחשב אחד הגדולים והמצליחים בארץ, והשניים נישאו והביאו לעולם שני בנים, אלכסנדר, בן 28, בוגר לימודי משפטים וניב, 25, סטודנט. בריטמן, שהקים את המשרד ב-72', חבר ב-94' למשרד דלוייט-טוש, אחד ממשרדי הרואי החשבון המובילים בעולם שבשנת 2003 הסתכמו הכנסותיו ב-15.1 מיליארד דולר, וכיום הוא מכהן כיו"ר חטיבת ההיי-טק של האימפריה. הוא נחשב ל"אמן החברויות" ובעל קשרים רבים, אם כי באחרונה ספג ביקורת על תפקוד המשרד בתקריות כלכליות שונות (קריסת חברת הליסינג קאר אנד גו, אי סדרים בניהול חברת לומניס), ואף נקלע לפרשייה מביכה כשאחד השותפים במשרד, רפי ליטמן, טען שחשף אי סדרים והעלמה כביכול של כספים. אנשי המשרד הכחישו באופן גורף וטענו שהכל נובע מרצון לסחוט כספים מצד שותף כושל שפוטר (מאז נכנסו שני הצדדים לתהליך בוררות לפני מאיר שמגר, כשבמקביל נדון העניין בבית המשפט המחוזי. עורך דינו של ליטמן, אלדד יניב, מתכוון לעתור לבג"ץ נגד רשויות המס שפתחו בבדיקה טענותיו של ליטמן, אבל עדיין לא הורו על פתיחת חקירה).

בין תפקידיו הציבוריים הרבים מכהן בריטמן כיו"ר ועדת הביקורת של מוזיאון תל אביב וחבר ועדת הכספים של המוזיאון. ב-98', כשבריטמן כבר היה במוזיאון, נמתחה ביקורת על מנהל המוזיאון, פרופ' מרדכי עומר, לאחר שהמוסד אישר לבנק לאומי להציב באולם הכניסה של המוזיאון תערוכה בשם "פינה בעיר", שנראתה כמו תצוגה של סניפי בנק לאומי וכללה צילומים ודגמי מבנים השייכים לבנק. המוזיאון לא עיצב או אצר את התערוכה שהיתה חסרת ערך אמנותי. בהמשך התברר שהבנק שילם למוזיאון כ-80 אלף דולר לכיסוי ההוצאות. במוזיאון לא התרגשו וטענו שאין כל פסול בהצגת תערוכות של גורמים מסחריים. מעצבת התערוכה היתה מעצבת הבית של בנק לאומי, הלא היא קלוד גרונדמן-בריטמן. שכרה תמורת העבודה, עיצוב והקמה היה 70 אלף דולר.

להתאהב בהדרגה ברעיון

בסביבתה של גרונדמן-בריטמן מספרים שלפני ארבעה חודשים שמעה לראשונה את שמה בהקשר של מינוי שגריר בצרפת, לאחר שגורם פוליטי שאל אותה אם היא מעוניינת בתפקיד. היא חשבה שמדובר במעין ניסיון גישוש לבחון את רצונה למשרה, אבל הדבר לא מנע ממנה להתאהב בהדרגה ברעיון. היא התייעצה עם קרוביה ובמקביל קיבלה עוד פניות מצד אנשים שתהו אם מתבשל משהו במטבח של ג'ודי וסטיב.

השמועה על המינוי המפתיע הגיעה גם לשגרירות צרפת בישראל. שלא לציטוט אומרים גורמים בשגרירות שמאחר שאין שום מועמד אמיתי ובעל משקל לתפקיד, עלה שמם של מועמדים מוזרים למדי. הם מציינים שלאחרונה דווקא הגיעה לאוזניהם השמועה כי ברצונו של שלום למנות לתפקיד ליכודניק ממוצא תוניסאי. בסביבת השר רואים בה מועמדת מטעם עצמה. גרונדמן-בריטמן סירבה להתראיין לכתבה זו והסתפקה באמירה: "אני מודעת ששמי עלה בנושא זה, אבל לא היתה שום פנייה רשמית אלי בנושא".

בחודש שעבר נבחרה גרונדמן-בריטמן לוועדה ממלכתית ציבורית לבחינת מבנה השלטון בישראל בראשות פרופ' מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה העברית. את כתב המינוי העניק נשיא המדינה, משה קצב, מה שלא מנע - או אולי מסביר - את העובדה שבין חברי הוועדה מצויים אנשים שאין להם הרבה קשר לענייני משטר ושלטון. "הנשיא אישר כל שם בוועדה", מגן אבי גרנות, יועצו המדיני של קצב, על הנבחרים, "והשמות עלו מכמה גורמים: אנשים שעוסקים בתחום מהאקדמיה וקיבלו המלצות מראשי האוניברסיטאות, וכן רצון לארח אנשים שהנושא קרוב אליהם". ייתכן איפוא שגרונדמן-בריטמן נופלת בקטיגוריה השנייה: אולי הנושא של השלטון בישראל מתקרב אליה.



קלוד גרונדמן-בריטמן. בקשר להעדר כישוריה הדיפלומטים, סבורות כל חברותיה שיהיה לה קל ללמוד


"הנה שגרירת ישראל בצרפת", נשמעה ניר מוזס שלום מבשרת לבעלה בטלפון מביתה של גרונדמן-בריטמן; באותה הזדמנות מיהרה לבדוק מתי יוכל שלום לפגוש את גרונדמן-בריטמן כדי לסגור עניינים

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת