בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנוסות

רב מכר גרמני המתאר את כיבוש ברלין כסדרה של מעשי אונס שביצעו חיילי הצבא האדום יוצא השבוע בעברית; מדוע הוצאת "עם עובד" מעלימה את שמה של המחברת

תגובות

בקיץ 1954 יצא בארצות הברית ספר שתואר כיומנה של אשה גרמנייה, אשר נכתב בימי הכיבוש הסובייטי של ברלין. במרכז הספר - מעשי האונס שעשו החיילים הסובייטיים בנשות העיר, בהן המחברת עצמה. המלחמה הקרה היתה בעיצומה; באמריקה אהבו ספרים שהציגו את הרוסים כחיות-אדם. בתוך חודשים אחדים חל יום השנה העשירי לתבוסת הנאצים והספר תורגם לשפות אחרות. בגרמנית הופיע רק ב-1959 ומאז נשכח, עד לפני כשנתיים, כאשר הוצא מחדש והיה מיד לרב מכר. השבוע הוא יוצא בעברית ("אשה בברלין", הוצאת עם עובד).

מלחמת העולם השנייה שומרת על מקומה הדומיננטי בזיכרון המערבי בין היתר מפני שהתחוללה בין ערי אירופה. מתברר שקל יותר להפנים את סבלה של אשה הנאנסת בחדר מדרגות של בית דירות מודרני בברלין מאשר את סבלה של אשה שחיילים אמריקאיים אונסים בבקתת קש בווייטנאם, נניח, או את סבלה של בת שבט אפריקאי.

תרבות הזיכרון הגרמנית עברה גלגולים רבים ומתמקדת כיום בסבלם של הגרמנים עצמם. רבים מהם אכן נפלו קורבן לפשעי מלחמה, לרבות הפצצת ערים, גירושים המוניים ומעשי רצח, אונס וביזה שביצעו חיילי הכיבוש. מבקריה של תערוכה מצויינת על שנת 1945 שהוצגה עד לא מכבר במוזיאון ההיסטורי החדש בברלין למדו שהמשטר הנאצי אשם לא רק במותם של היהודים ובני עמים אחרים, כי אם גם בהרס גרמניה ובחלוקתה. בין המבקרים היו ילדים וצעירים רבים; הם רוצים לדעת מה עבר על סבא וסבתא במלחמה וכיצד נולדה גרמניה החדשה, זו שהוריהם התבגרו אל תוכה. הצלחתו המסחרית של "אשה בברלין" משקפת אף היא את הנטייה הזאת; גירסתו הישראלית מעלה כמה בעיות.

סיפורה של האשה מנותק לחלוטין מכל הקשר היסטורי: אפשר לחשוב שיום אחד, כך סתם, נכנס הצבא האדום לברלין והחל לאנוס את נשותיה. המחברת משחזרת את חיי היומיום של דיירי הבית שהיא מתגוררת בו, קהילה שכמעט כולה נשים. איך הולכים למכולת, תחת הפצצות מהאוויר, איך מסתדרים בלי חשמל, בלי מים, בלי גברים, ואז באים הרוסים. זו דרמה גדולה, המוכרת כבר מסרטים וגם מספרו של אנטוני ביוור, "נפילת ברלין". כמה מתיאורי האונס מסופרים בפרטי פרטים, טכניים וגניקולוגיים.

המחברת מרבה לשזור בסיפורה כל מיני הרהורים ספרותיים ופילוסופיים, וגם מביעה את אכזבתה מהגבר הגרמני, אך אינה שואלת את עצמה באיזו מידה היא נופלת קורבן לרודנות הנאצית ולזוועות שהנאצים ביצעו גם בשמה; יש לה חלק באחריות. אם היו לה פעם שכנים יהודיים - בספר אין להם זכר, עד שהמחברת שומעת ברדיו על מחנות הריכוז, כאילו לא ידעה על קיומם קודם לכן, ומכבה את המקלט. המחברת היתה כבת 22 כשהנאצים עלו לשילטון, עיתונאית בתחילת דרכה; היא לא התנגדה למשטר. השמדת היהודים במזרח נחשבה סוד, אך מחנות הריכוז בגרמניה היו ידועים לכל קורא עיתונים.

הספר מנותק לא רק מהקשרו ההיסטורי, כי אם גם מזהותה של המחברת: היא מתוארת כ"אלמונית". יחד עם שמו של הספר "אשה בברלין", הקורא אמור להאמין שלפניו אפוס אשר ערכו עולה על סיפורה של אשה מסוימת בנסיבות היסטוריות מסוימות, ומבטא "אמת היסטורית עמוקה הרבה יותר מהאמת העובדתית שמאחורי פרטים בתעודת זהות זו או אחרת", כפי שכתבה באחרית דבר אילנה המרמן.

המחברת התנתה את פרסום ספרה בשמירת אלמוניותה. אך מרתה הילרס, זה שמה, מתה כבר ושמה פורסם ברבים, תחילה בתחקיר עיתונאי שביקש, בצדק רב, לוודא שאין זה עוד פיברוק, בעקבות "יומני היטלר" וזיכרונות השואה רבי המכר של בנימין וילקומירסקי ("קרעים") שהתגלו כפרי דמיונו. כנראה שאין מדובר בפיברוק, אף כי אין לדעת בוודאות מתי כתבה הילרס את ספרה, ובאיזו מידה עברו רשימותיה עריכה.

הוצאת "עם עובד" בחרה לשמור על עילום שמה של המחברת. אולי זה תנאי לפרסום ספרה גם בעברית. כך או כך - נסיבות הפרסום בישראל שונות מנסיבות הפרסום בגרמניה, כי בינתיים די בדקה וחצי כדי להעלות באינטרנט את שמה של הילרס ואת סיפור חייה, בגרמנית ובאנגלית. הסתרת שמה גם בישראל לא נראה על כן כמחווה של הגינות, אלא כגימיק מסחרי.

מוראות הכיבוש הסובייטי בברלין וסיפורה של מרתה הילרס בפרט אכן מזמינים הרהור על כושר ההסתגלות של בני אדם, כפי שהמרמן כותבת באחרית דבר, אך ישראלים אינם זקוקים לאונס נשים גרמניות כדי להתפעל מכושר ההסתגלות האנושי: הנושא עלה לדיון פעמים רבות בעקבות סיפוריהם של ניצולי השואה.

"אשה בברלין" מרתק דווקא בהקשרו ההיסטורי העובדתי, פרק ראשון בסיפורה של גרמניה החדשה, שכולו סיפור של הסתגלות: אלה מהגרמנים שמצאו עצמם תחת הכיבוש הסובייטי, הסתגלו לרודנות הקומוניסטית שברית המועצות כפתה על חלקה המזרחי של ארצם; אלה מהם שהתגוררו במערב - אימצו להם את ערכי הדמוקרטיה האמריקאית שכפתה עליהם ארצות הברית. אלה ואלה הסתגלו אל ערכי המדינות שהרסו וכבשו וביתרו את ארצם באותה מהירות שבה הסתגלו קודם אל המשטר הנאצי.

קדימה

לפני 112 שנה הסתבך אליעזר בן-יהודה בשל מלה אחת והושלך לבית הסוהר: המלה היתה "קדימה". היא הופיעה במאמר שפורסם בעיתונו של בן-יהודה "הצבי", פרי עטו של חותנו, שלמה נפתלי הירץ יונס. זה היה מאמר שגרתי ברוח חנוכה, ובסיומו הקריאה "לעמוד על נפשנו, לאסוף חיל וללכת קדימה, קדימה ולא כסרטן ההולך אחורנית". יריביהם החרדים של בן-יהודה ויונס בירושלים הצליחו לשכנע את השלטונות העותמניים כי מדובר בקריאה למרד, ובן יהודה נדון לשנת מאסר. הוא שוחרר רק הודות לסערה העולמית שהקים מאסרו. זו אחת הפרשות הגדולות בתולדות העיתונות העברית בארץ ישראל; כל העיתונים שערך בן-יהודה ניתנים החל משבוע שעבר לקריאה באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית.

קדימה היא מלה שכולה פוליטיקה: קריאה בכיוון לפנים, היא גם נגזרת מקדים - שפירושה לא רק מזרח, כי אם גם רוח המביאה איתה הרבה אבק וחול; היא משמשת משל לדברי הבל. רודף קדים הוא רודף דבר שאין סיכוי להשיגו. קדימה, בקמץ מתחת לקו"ף, מובילה לקדימה, עם שווא מתחת לקו"ף, וגם היא פוליטית מאוד: הגעה לפני האחר; דמי קדימה הם כסף על חשבון עיסקה שעדיין לא נעשתה.

מאז הופעתה של המלה קדימה בתנ"ך, 15 פעמים, היא היתה לשגרת לשון שחוקה האהובה על מייסדי אגודות ציוניות, עיתונים, מפלגות וכל מיני מוסדות וחברות מסחריות. סטודנטים יהודיים בווינה קראו לארגונם קדימה בשנת 1882. את השם הציע להם הסופר פרץ סמולנסקין, כדי לבטא גם כיוון וגם זיקה לארץ האבות שבמזרח. חבר כבוד באגודה היה י.ל.פינסקר, מאבות הרעיון הציוני.

השבוע פורסם כי בעליו של אתר אינטרנט המזוהה במלה קדימה ויתר עליו לטובת מפלגתו החדשה של שרון, אך המקיש את שם האתר מגיע דווקא אל קהילה יהודית בעיר סיאטל שבמדינת ואשינגטון, ארה"ב, וגם שמה קדימה. היא שייכת לתנועה ה"רקונסטרוקטיווית", אחת מארבע התנועות היהודיות הגדולות בארה"ב. התנועה מתכוננת להתמודד על מקומה בקונגרס הציוני הבא; את המונח "ארץ ישראל" היא מזהה במצע שלה עם המלים "מדינת ישראל", אך מן הסתם אינה מתכוונת בכך לתקוף את שרון מימין. קהילת "קדימה" בסיאטל ואשינגטון מתארת את עצמה כקהילה מתקדמת, החותרת לשלום ומקבלת בברכה גם הומואים ולסביות.

בהקשה על מנוע גוגל בעברית - המלה קדימה מציעה יותר מ-63 אלף תשובות, ובראשן קישורית המובילה לשירות חיתולים למבוגרים, לאו דווקא פוליטיקאים: עד הבית, מהיר, אמין ודיסקרטי.

זנבו של השור העדתי

שמעון פרס מיהר השבוע להסתייג מהדברים המשונים שאחיו גיגי אמר בגלי צה"ל ובהם תיאר את אנשיו של עמיר פרץ כפלנגות מצפון אפריקה. בברצלונה, שם שהה שמעון פרס השבוע, היו די אנשים שיכלו להסביר לו כי הפלנגות של פרנקו שאלו את שמן מהסיירות של אלכסנדר מוקדון. בארה"ב עוד יש כיום מפלגה ימנית קיצונית השואבת את השראתה מהפלנגות הנוצריות בלבנון ותומכת בלהט רב גם בצה"ל.

במילון הפוליטי הישראלי ייזכרו הפלנגות של גיגי פרס כאחיהם הצעירים של הצ'חצ'חים ואלה היו צאצאי "מרוקו-סכין". פרס האח החזיר לחיים את "השד העדתי", כעסו כמה אנשים במפלגת העבודה, שהרי השד מת רשמית, ואפילו קצה זנבו לא שרד, מאז שעמיר פרץ חיסל אותו אחת ולתמיד במעין טקס של פולסא דנורא חגיגי.

אך הניסיון להחניק את השד העדתי אינו אלא דרך אחת לעשות בו שימוש, כי הוא לא מת, כמובן. לא כל עוד ש"ס ושינוי בסביבה; לא כל עוד יש חפיפה כה בולטת בין מוצא למעמד חברתי; לא כל עוד אנשים פותחים את תיקיהם בפני כל יליד אתיופיה העומד במקרה בפתחה של איזו מסעדה, שהרי אם הוא אתיופי הוא מן הסתם מאבטח; לא כל עוד עובדים זרים צריכים להסתתר בארונות בגדים מפחד שכנים מלשינים ולא כל עוד קבלני שיפוצים מבטיחים ללקוחותיהם "עבודה עברית". החברה הישראלית מכירה גילויים רבים של גזענות ואפליה; התעלמות מקיומם אינה מועילה לחיסולם.

בתוך כך ישראלים רבים, אולי רובם, מגבשים את עמדותיהם הפוליטיות גם על יסוד מוצאם העדתי. באורח דומה הם מתחשבים במוצאם העדתי של מועמדי המפלגות. התופעה הזאת היא חלק מהתרבות הפוליטית בישראל ולפי כל הסימנים לא תיעלם במהרה ובחברה רב תרבותית גם אין הכרח שתיעלם. עמיר פרץ עשוי להיות ראש הממשלה המזרחי הראשון; השקפת עולמו מעוגנת בביוגרפיה שלו, ממש כמו השקפת עולמם של אריאל שרון, בנימין נתניהו ושמעון פרס. זה נושא לגיטימי לשיקול, לדיון ולוויכוח. *



ברלין 1945. קל יותר להפנים את סבלה של אשה הנאנסת בברלין מאשר את סבלה של בת שבט אפריקאי


בן יהודה. קדימה לכלא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו