בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שפילברג לא בא, שפילברג גם לא מטלפן

סטיוון שפילברג שכר את דניס רוס כדי שישכנע את בכירי הקהילה היהודית באמריקה שסרטו "מינכן" בעצם טוב ליהודים. העיקר שלא ימנעו ממנו את האוסקר. כאן בארץ עושה את העבודה אייל ארד. את אילנה רומנו, מנהיגת אלמנות הטבח, הוא כבר הצליח להרגיע. אבל את ותיקי המוסד, ובראשם צבי זמיר, הוא יתקשה לשבור

תגובות

ביום רביעי שעבר התכנסו במנהטן מנהיגי הקהילה היהודית להקרנה פרטית שאליה הוזמנו בחופזה על ידי דניס רוס, לשעבר עוזר לשר החוץ בממשל קלינטון ושליחו לתהליך השלום במזרח התיכון. כיום מכהן רוס כחוקר במכון ואשינגטון למדיניות במזרח התיכון, מכון מחקר שהוקם במקורו על ידי איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית באמריקה. חמוש במוצאו היהודי, בתדמיתו כפרו-ישראלי, בידע המקצועי שלו על הסכסוך הישראלי-פלשתיני וברקע שלו בממשל - רוס ביקש לנצל את המוניטין שלו כדי לשגר מסרים מרגיעים לנכבדים היהודיים, ובאמצעותם להשפיע על הקהילה היהודית. המסר שלו היה חד וחלק: אין לכם מה לפחד משפילברג.

לפי רוס, הסרט המדובר "מינכן", שיוצא לאקרנים באלפי בתי קולנוע באמריקה בסופשבוע זה, הוא סרט טוב ליהודים ולישראל. רוס לא פועל לשם שמיים בלבד וגם לא בהכרח מתוך שכנוע פנימי עמוק. הוא עושה את זה בשביל שכר שמן, המוערך בכמה מאות אלפי דולרים, שהוא מקבל מהבמאי סטיוון שפילברג וממפיקי הסרט. הם שכרו את שירותיו כיועץ, אך בפועל הוא מתפקד כמעין יחצ"ן או שתדלן. בשיחה שקיים עם המוזמנים היהודיים במהלך ההקרנה התפאר רוס כי הצליח למתן את רוח הסרט, כך שישראל ומאבקה בטרור יוצגו באור חיובי.

בין השאר סיפר כי הצליח לשכנע את שפילברג להוסיף לסרט קטע שלא תוכנן להיות שם: המונולוג של אמו של אבנר, הגיבור המיוסר של הסרט וראש חוליית המחסלים של המוסד. האם, בגילומה של גילה אלמגור, נושאת מונולוג שאולי אמור לרגש אך באוזני חלק מהצופים נשמע כמו קיטש טהור, ובו היא מנסה להניא את בנה מלעזוב את ישראל ומטיפה לו על השואה, על גורלו של העם היהודי, על צדק היסטורי ועל הזכות להגנה העצמית.

המונולוג הדידקטי הזה נועד לשמש כמשקל נגד לדרשות הנשמעות בסרט מפי דוברים פלשתיניים והמגוללות את סבלו של העם הפלשתיני, שכמה מבניו כה אומללים עד שאין להם ברירה אלא לאחוז בנשק, להפוך לטרוריסטים ולרצוח את 11 הספורטאים הישראליים בכפר האולימפי במינכן.

אילנה רומנו רגועה

אבל המופע של רוס הוא רק קצה הקרחון במסע מתוזמר היטב של מכונת יחסי הציבור המשומנת של שפילברג וצוותו. שפילברג, אגב, ביחד עם שני שותפיו, העשיר את חשבון הבנק שלו לפני כשבועיים בסכום של מיליארד דולרים וחצי עם מכירת חברת ההפקות "דרימוורקס" לחברת "פאראמונט". מטרתו העיקרית ב-2006 היא לגרוף כמה שיותר פרסי אוסקר על "מינכן". ולשם כך עליו לדאוג שהסרט לא יתוייג כאנטי יהודי ואנטי ישראלי. שפילברג, יהודי בעצמו, והתסריטאי, המחזאי טוני קושנר, אף הוא יהודי, החליטו לצאת לאקרנים יומיים לפני חג המולד, כדי שלא להחמיץ את המועד האחרון להצגת מועמדות לאוסקר. בעיני הח"מ הסרט היה משעמם ופלקטי, אך החשש הגדול של שפילברג וקושנר הוא כאמור לא מביקורת של מבקרי קולנוע, אלא מביקורת פוליטית מצד מעצבי דעת הקהל בקהילה היהודית. ואכן ביקורת ברוח כזו כבר החלה להישמע.

במאמר בעמוד הדעות של "הניו יורק טיימס" כתב דיוויד ברוקס כי הסרט אינו עושה כל הבחנה בין הטרוריסטים לקורבנותיהם או בין הטרוריסטים לחוליות המחסלים של המוסד. מסע היחצנות לקראת הפצת הסרט הוא מתוחכם ביותר. בניגוד למקובל בהפקות הוליוודיות אסר שפילברג על שחקני הסרט, כמה מהם ישראליים, להתראיין. למרות שהוליווד מתפרנסת מהפצת רכילות ואנקדוטות על הנעשה מאחורי הקלעים בסט של סרט, יש ניסיון למנוע זאת במקרה הזה. שפילברג עצמו העניק ראיון אחד בלבד - לשבועון "טיים". אבל הוא לא עושה זאת משום צניעותו. השתיקה שגזר על עצמו נועדה להעצים את העניין בסרט.

כמו בתנועת מלקחיים, בעוד היועץ רוס מפעיל את קסמיו על הקהילה היהודית והעיתונאים בארצות הברית - בישראל שכרו שפילברג ומפיקיו את שירותיו של אייל ארד, היועץ הפוליטי של ראש הממשלה אריאל שרון, אחד מאנשי יחסי הציבור המבריקים והאגרסיוויים בישראל. על פי החלטת המפיצים, חברת "יוניברסל", הסרט יוקרן בישראל רק בסוף חודש ינואר, חודש אחרי הקרנת הבכורה באמריקה. כך שלארד יש אמנם יותר זמן מרוס לשכנע את הציבור בארץ ש"מינכן" הוא סרט טוב ליהודים, אבל משימתו קשה בהרבה מזו של היועץ האמריקאי.

ארד צריך להתמודד במגרש הביתי. קשה למכור לישראלים לוקשים על הטבח במינכן ומיתוסים על המוסד.

ארד יצטרך להסיר שני מכשולים: הזעם הקדוש של בכירי קהילת המודיעין בישראל, שנעלבו מהתעלמותו של שפילברג מהם; והחשש מפני תגובת האלמנות וקרובי המשפחה של הספורטאים הישראליים, קורבנות הטרור של ארגון "ספטמבר השחור".

משפחות הקורבנות אינן עשויות מקשה אחת. במרוצת 32 השנים שחלפו מאז הטבח נתגלעו ביניהן מחלוקות לא מעטות בשורת נושאים: כיצד להנציח, כיצד לנהל את המאבק על אחריות ממשלת גרמניה למחדל ואיך לחלק את כספי הפיצויים. מהרגע הראשון בלטו שתיים מהאלמנות במנהיגותן: אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו; ואנקי שפיצר, אלמנתו של מאמן הסיף אנדרי שפיצר. לפני כשנתיים הן הצליחו בתום מאבק עיקש לאלץ את ממשלת גרמניה לשלם למשפחות פיצויים, בלי להכיר באחריות לכישלון כוחות המשטרה הבווארית בפעולת החילוץ.

מהרגע הראשון שדלפו לפני כחצי שנה ידיעות כי שפילברג שוקד על סרט בנושא, רומנו ושפיצר נדרכו והביעו בכמה הזדמנויות כעס על שצוות הההפקה לא טרח לשוחח איתן. אבל כשלאחרונה פנה אליהן ארד בהצעה לצפות בסרט בהקרנה מוקדמת הן נענו ברצון, חרף הסיכון ששפילברג עלול להציגן כמשתפות פעולה עמו וכמעניקות לו הכשר.

לפני כשבועיים, בהקרנה פרטית באולם קולנוע במרכז עזריאלי, צפו רומנו ושפיצר בסרט בחברת ארד. "מה שהדאיג אותי", אומרת אילנה רומנו, "זו הדרך שבה הוצגו הספורטאים. אבל לאחר שצפיתי בסרט נרגעתי ואף התרגשתי. הם מיוצגים באופן מרגש ומצמרר. אבו דאוד (איש ספטמבר השחור ואחד ממפקדי המבצע, י.מ.) אמר פעם שמטרת הפעולה היתה להכניס את העניין הפלשתיני למיליארד לבבות. גם אני רוצה להיכנס למיליארד לבבות, ומהבחינה הזו הסרט משרת את מטרתי. הסרט ינציח ויזכיר לעולם את מה שעוללו לנו וישמר את הזיכרון לעוד עשר שנים לפחות".

צבי זמיר חיכה לטלפון

ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, העושה בהשתלמות במכון מחקר בוואשינגטון (מרכז סבן), שצפה בסרט בהקרנה מוקדמת, טוען כי הדמויות של אנשי המוסד מיוצגות באופן שגוי וכך גם ההיבטים המקצועיים של עבודת המודיעין. רומנו לא מודאגת. היא מדגישה שהסרט מסתיים עוד לפני מחדל לילהאמר, שבו רצחו אנשי מוסד ביולי 1973 מלצר מרוקאי חף מפשע כתוצאה מטעות בזיהוי ובעקבות כך הוקפא לזמן מה המרדף אחר הטרוריסטים הפלשתיניים.

את בעצם אומרת שהיוצרים מבקשים להצניע את הכישלון הישראלי?

"נכון מאוד. כך אני מתרשמת".

אבל ארד עדיין צריך למכור את הסרט לוותיקי המוסד, במיוחד לאלה שהשתתפו בסדרת מבצעי החיסול שנמשכו כעשרה חודשים, וזה לא פשוט, למרות שלפני כחמש שנים הוא נשכר כיועץ חיצוני, לפרק זמן קצר וקצוב, על ידי ראש המוסד דאז אפרים הלוי. זה היה כשהמוסד החליט בפעם הראשונה בתולדותיו לצאת במסע גיוס עובדים באמצעות פרסום מודעות בכלי התקשורת. אבל ניסיון מצד ההפקה להקרין את הסרט לגימלאי המוסד לא צלח.

"לא הוזמנתי להקרנה מוקדמת", אומר צבי זמיר, שהיה ראש המוסד באותה תקופה ואשר על פי פרסומים זרים פיקד מקרוב על מבצעי החיסול ופיקח עליהם ממטות קדמיים על אדמת אירופה. "אני מוכן לקנות כרטיסים כדי ששפילברג יקבל פיצוי גם ממני", הוא מדגיש בציניות. זמיר סבור שאם שפילברג היה מעוניין להקפיד על אמינות היסטורית, היה עליו לשוחח אתו ועם עמיתיו. אבל שפילברג וצוותו לא טרחו כלל לפנות אליו.

דומה ששפילברג וקושנר סתם התעצלו. כשהסופר האנגלי ג'ון לה קארה הגיע לישראל בראשית שנות ה-80 כדי לערוך מחקר לקראת ספרו "המתופפת הקטנה" (העוסק גם הוא במבצעי חיסול ובמאבק הישראלי-פלשתיני) נפגשו עמו כמה מבכירי קהילת המודיעין. אם שפילברג היה טורח לפנות ללשכת ראש הממשלה, השטיח האדום היה נפרש. מיד היתה יוצאת הוראה לראש המוסד להנחות את מי שהיו קשורים פרשה או מכירים אותה לשתף פעולה עם שפילברג: להתראיין, לחלוק חוויות, לנדב אנקדוטות ולייעץ, במגבלות כאלה או אחרות של שמירת סודיות.

זמיר היה מן הסתם משוחח איתו. אולי אפילו מייק הררי, ראש אגף המבצעים של המוסד באותה תקופה, שהיה הפרויקטור של מבצעי החיסול, והנחשב לאדם קשה, הסולד מפרסום ומתרחק מכלי התקשורת, היה מסכים להיפגש.

אבל שפילברג והתסריטאי שלו קושנר בחרו משום מה שלא לקיים כל קשר עם ישראל. מכל מאגר המומחים שנמצא כאן, בקהילת המודיעין ומחוצה לה, הם בחרו משום מה להסתמך לצורך מחקרם על יובל אביב, שהיה המקור לספרו של העיתונאי הקנדי ג'ורג' ג'ונאס "נקם: הסיפור האמיתי של היחידה הישראלית נגד הטרור", שעליו מתבסס הסרט. הצרה היא שאביב, 58, מעולם לא שירת במוסד ולכן גם לא היה קשור למבצעי החיסול.

אייל ארד, אין ל"מינכן" בעיית דיוק היסטורי?

"מה תגיד על נאום ששם שייקספיר בפיו של אנטוניוס במחזה 'יוליוס קיסר'. האם גם כאן שואלים את שייקספיר על אמת היסטורית? קושנר ושפילברג הם יוצרים. הם יצרו סרט מתח שצריך לשפוט אותו בכלים אמנותיים".

אבל הם בפירוש מנסים ליצור רושם שמדובר באמת ההיסטורית.

"הסרט לא מתייחס לשאלה אם הספר של ג'ונאס הוא מדויק והאם יובל אביב הוא רמאי, נוכל ושקרן".

מה דעתך?

"אני נוטה לקבל את עמדת מערכת הביטחון שהוא כזה. נניח שהכל בדיה ונוצר במוחו הקודח של אביב. השיפוט היחיד שיש להחיל על הסרט הוא שיפוט אמנותי. צריך לראות ב'מינכן' יצירת אמנות".*



שפילברג. מבקרי קולנוע הם הדאגה האחרונה שלו


זמיר. לא הוזמן להקרנה פרטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו