זרקור

לזכר אלכסנדר וולקוב, קול המוסיקה, ראשון עד רביעי 13:00

עם מותו של הפסנתרן אלכסנדר וולקוב, החודש, הסתלקה מהנוף המוסיקלי בישראל דמות רבת משקל. נדמה שהמוסיקה היא כל-כולו: כאיש שיחה עדין ומעמיק, ואינטלקטואל בעל ידע עצום, האור ניצת בעיניו בדברו על מוסיקה. דקויותיה נהירות לו, וההבנה הפסנתרנית שלו עוצרת נשימה; וכל שיחה עמו על מוסיקה היתה מאירת עיניים ומענגת תמיד. וולקוב גם ניחן בגינונים אירופיים טבעיים, שופעי קסם, ושמץ המבטא הרוסי שלו הדגיש עוד יותר את היותו איש התרבות של העולם הקלאסי. יחד עם זאת, חריפות לא חסרה לו: כשזיהה פעם זלזול מצד הנגנים על הבימה בקונצרט קאמרי, קם ממקומו ויצא מהאולם. זו לא היתה מחאה, הסביר אחר כך: הפגיעה במוסיקה פשוט הכאיבה לו יותר מדי.

כמורה גידל וולקוב דורות של פסנתרנים באקדמיה למוסיקה בתל אביב. אחד מתלמידיו הבולטים הוא בנו, אילן - מנצח שפתח בקריירה בינלאומית כבר בגיל 20. בשנים האחרונות ליווה וולקוב את בנו בקונצרטים ברחבי העולם, ודיווחיו משם היו ציוריים וספוגים בהתפעלות מחיי המוסיקה העשירים שמעבר לים.

הטעם המעודן של וולקוב והרגישות המוסיקלית שלו מתבטאים בנגינתו; והשבוע, לזכרו, אפשר יהיה לשמוע אותה בחברת חבריו לשלישיית הפסנתר הישראלית, טריו קאמרי ברמה בינלאומית, שהיה פורץ דרך בישראל בתחומו. יחד עם חבריו, הכנר מנחם ברויאר (שהיה נגן ראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית) והצ'לן מרסל ברגמן (צ'לן ראשי באותה תזמורת), מנגן וולקוב את הרפרטואר הקלאסי-רומנטי שבו התמחה: שלישיות פסנתר של מנדלסון (ראשון), של שומאן וברהמס (שני), של שוברט (שלישי); ולסיום המחזור עוד שלישיות מאת שומאן: אופ. 80 ו-110.



אלכסנדר וולקוב ליד הפסנתר, עם הכנר מנחם ברויאר והצ'לן מרסל ברגמן



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5