בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנהריה מאחלים ל"כבוד השר אלי ישי" שיחזור בקרוב לממשלה

תגובות

סיור בשטח עם יו"ר ש"ס, ח"כ אלי ישי, הוא צרה צרורה. ישי, בחליפת פסים חרדית קלאסית ונעליים שחורות מבריקות, גומא ברגליו הארוכות קילומטרים של רחובות, נעצר ומדבר עם כל מי שפונה אליו, מקשיב, משיב, וטס הלאה. ככנף בגד שחור מתעופפת אחריו עדת עוזריו והפעילים המקומיים, כולם בחליפות כהות גזורות היטב וחולצות לבנות מגוהצות בתחילת היום ועייפות בסופו.

מאוזנו השמאלית של דוד שטרית, העוזר הצעיר, שהוא גם נהג וגם דובר, משתלשלת, כמחוברת לראש, אוזנייה. המכשיר הסלולרי בכיסו, ובידו הוא מחזיק טלפון נייד נוסף, בלי אוזנייה. הוא מלהטט בין כל השיחות. רגע אחד הוא מתעכב, וכבר היו"ר שלו נעלם בקרן הרחובות געתון והרצל בנהריה.

אין בפוליטיקה דבר דומה לקצב התזזיתי של ש"ס. למרות הוותק, החיים הטובים והכוח השלטוני - הם היחידים שיודעים "לחרוש את השטח", לרוץ ולהזיע, ובסוף לחייך. תמיד מחכים למסייר אנשי המקום, מאורגנים ומתוקתקים עד הפרט האחרון, אבל צועקים בינם לבין עצמם בכעס עולץ: למה יש בלגן, איפה משה, מה קבענו, איפה מתפללים מנחה, ותעצרו כאן, תעצרו כאן, הבטחנו לד"ר רוזן שניכנס, לא יפה, חודשיים הוא מחכה לאלי, ולמה אתה מתעצבן בחיאת שלמה, הכל בסדר, הנה הגענו למשימה הבאה.

ישי מדבר במהירות כתמיד, עד כדי בליעת הברות, ועושה מאמץ בלתי נלאה להיות נעים ומנומס ולהוכיח תקינות וטוהר מידות. בשלב מסוים של הסיור דהר שטרית במכונית שלו לקנות אוכל. ישי, שנשאר באמצע הרחוב ללא רכב, עצר מונית. פעמיים הקפיד להראות לכולם את הקבלה, שאיש לא יחשוב שהוא בא לתחנת המוניות של נהריה כדי לדבר עם הנהגים, ולא משלם בעד הנסיעה. נו מה עושים עכשיו, הוא מקבל את דין מארגני הסיור, אבל חותך בכל פעם את הפגישה, מברך בחביבות, נפרד ומזנק הלאה.

למרות הממלכתיות המכובדת ומסבירת הפנים שהוא מפגין, ישי מיטיב לשמר את כוחה של ש"ס: באורח פלא מצליחה התנועה להיות הממסד בכבודו ובעצמו, ובה בעת נוער השוליים הפיקח, הממזרי, המנצל את חולשתו כמקופח תמידי ויודע להפיק ממנה את כל יתרונותיו של מי שאינו שייך. כמו אריה דרעי לפניו, ישי אינו מסתחבק ואינו טופח על שכמו של איש. הוא מהלך, בטבעיות גמורה, על גבול דק שבין קירבה אינטימית לריחוק לא מנוכר.

קשה לתאר את השינוי שהתחולל בו מאז עמד, נער צנום וביישן, ליד מנכ"ל משרד הפנים אריה דרעי. "ברוך הבא כבוד השר", מקבלים את פניו בחנויות בנהריה. הוא מחייך לשמע התואר. זהו. בתודעת האנשים הוא שר, לא חבר כנסת ולא יו"ר סיעה שמצאה את עצמה לפתע במדבר הפוליטי, תלושה ממקורות מחייתה. מין שר חוץ-ממשלתי שכזה, שאפשר עדיין לפנות אליו בכל עניין.

"אני אסיר תודה לשרון שסילק אותנו מהממשלה", אומר ישי, "ראשית, מפני שאין האור נגלה אלא מתוך החשכה. שנית - משום שהוא הכריח אותנו לחזור לשטח. להיות צנועים. לבדוק את עצמנו. שלוש שנים אני כל יומיים במקום אחר. ושלישית - אילו היינו נשארים, היינו שותפים לכל הגזרות הכלכליות".

עכשיו הוא יכול לשבוע נחת בכל פעם שאומרים לו ש"אילו אתם הייתם בממשלה זה לא היה קורה", להתרגש כשהוא שומע "הייתי ליכוד ועכשיו אני ש"ס", להבטיח טיפול בהצעה ש"אתם צריכים להתנער מכל אלה אצלכם שיש נגדם תביעה", ולהתהדר בפרופ' יוחנן שטסמן, שהתפטר במחאה על הקיצוץ בקצבאות הילדים, ועתה הוא המועמד שלו למשרד הבריאות.

ישי לא הוזה. בחדרו של הפרופ' שאשא, מנכ"ל בית החולים בנהריה, מתגעגעים המנכ"ל וסגנו לשר הבריאות הקודם, ומאחלים לישי ולעצמם "שתחזרו לממשלה". הוא מקשיב בכובד ראש לתלונה על כך שאין בכל הגליל המערבי אפילו מכשיר אמ-אר-איי אחד, מתעקש, אף שעוזריו מתחננים להמשיך בסיור, לעבור במחלקת היולדות שלא שופצה מאז שנות ה-50 ועומדת בתפוסה של 120%, ומצהיר בתוקף שהנימוק של האוצר, "אין כסף", מתגמש בהתאם לנטיית הלב של הממשלה.

ישי ממקד את המאבק בליכוד. שם הקולות האבודים שלו. על קדימה הוא נזהר לא לומר מלים חריפות, אף כי הפעילים מכריזים ש"כולם שמה קרימינלים, ותראו לי בן אדם אחד שמצביע בשבילם". הוא טורח להבהיר שהעבודה לא מפריעה לו, ומתקשה להסתיר את אהדתו לפרץ. מתחת לנועם אפשר להבחין בחשבון הפוליטי המפוכח: ישי מאמין, כנראה, שאולמרט יזדקק לש"ס וליהדות התורה בממשלתו, ביחד עם העבודה. הנה עוד סיבה למתקפה החזיתית על נתניהו.

בשעה שלוש וחצי מגיעה שיירת הסיור לשוק רמלה-לוד ממזרח לנהריה, ומשם דוהרת לשוק פייסל הסמוך. הכל בעשרה שקלים, חוץ מהמלפפונים בשני שקל והעגבניות הבשלות בשקל אחד. נהריה כבר מזמן אינה עיר היקים והאופניים. ודאי לא בשיכון "ממשלתי" (כאן קוראים לו עדיין "המעברה") או בשווקים, המהדהדים בעיקר ערבית ורוסית. בארבע מתייצבת סוף-סוף החבורה לתפילת מנחה בפאתי השוק. כמו תמיד בש"ס, איש לא זקוק לסידור.

אנשים עוצרים ומביטים בהם בסקרנות, והם מושכים את התפילה. כשהם מסיימים וניגשים לברזייה ונוטלים ידיים, נשברת בבת אחת השתיקה, ואז מעבירים, ברעש גדול, שקיות עם סנדוויצ'ים ושתיה. מתיישבים במכוניות ומתניעים עם הסנדוויץ' ביד. כבוד השר מתנצל שהוא מוכרח להגיע הביתה מוקדם. ערב ט"ו בשבט והילדים כועסים עליו שהוא אף פעם לא בא בזמן.



ישי בנהריה, השבוע. "שרון הכריח אותנו לחזור לשטח", אמר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו