המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

בשנה הבאה, בממילא הבנויה

אין פרויקט בנייה בירושלים שיצר כל כך הרבה חיכוכים ומחלוקות כמו פרויקט ממילא שנועד ליצור גשר חי בין העיר העתיקה למרכז העיר החדש. רק כעת, 38 שנה מאז הוגשו התוכניות למיזם - ולאחר סדרה של התחלות והפסקות בנייה - מתעוררת תקווה להשלמתו ולהחייאת לב הבירה

  • דוד קרויאנקר
  • 22.03.2006
  • 23:00

הוויה דולורוזה שעבר פרויקט ממילא - הפרויקט החשוב והרגיש ביותר במרכז ירושלים, המשתרע על פני 100 דונם מערבית לשער יפו - יוצאת דופן אפילו יחסית לתוכניות בנייה בבירה. בתנאים רגילים ניתן היה להשלים את הפרויקט בשמונה עד עשר שנים, אך מן ההתחלה הוא נוהל מתוך ביטחון עצמי מופרז ובצורה שגויה. ב-38 השנים שחלפו מאז הוגשה, בראשית שנות השבעים, התוכנית הראשונה לו, הוא היה מוקד לסכסוכים, התנגדויות, שינויים, תביעות משפטיות, בוררויות, מאבקים פוליטיים במישור הלאומי והעירוני ותהפוכות בתפישות עולם תכנוניות. אבל כעת נראה שיש סיכויים טובים שהפצע האורבני הגדול והכואב הזה בלב העיר יגליד. היזמית, חברת אלרוב שבבעלות אלפרד אקירוב, החזירה לשטח עגורני ענק ופועלים רבים כדי להשלים את הפרויקט עד 2008.

מטרת פרויקט ממילא היא ליצור גשר חי בין העיר העתיקה ללב העיר החדשה. התוכנית המקורית, כמו מרקמים נוספים שיועדו באותה עת להריסה ולפיתוח מחדש - למשל מגרש הרוסים ונחלת שבעה במרכז העיר - משקפת את עידן האופוריה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. שיכרון החושים באותה תקופה הוביל לתחושה שניתן לעשות הכל ובכל מחיר - לא רק בתחום המדיני-צבאי-כלכלי אלא גם בתחום התכנון והפיתוח הפיסי-אורבני. מאז חלו שינויים בה רבים, והתכנון שופר לאין ערוך.

המתחם מהווה מיקרו-קוסמוס שבו משתקפות מרבית הרגישויות ובעיות התכנון של ירושלים. חלק מן הבעיות הללו הן תכנוניות נטו, כמו היקף השימור לעומת הריסה ובנייה חדשה, סמיכות וגובה הבינוי מול חומת העיר העתיקה, פתרונות הכבישים והחנייה, חשיפת ממצאים ארכיאולוגיים, אופי השטחים הפתוחים והעיצוב הארכיטקטוני המפורט.

סמטת "מטיב נגן"

עד כה החלקים שהושלמו בפרויקט הם החניון התת קרקעי שער יפו, מלון מצודת דוד וכמה עשרות יחידות דיור יקרות ויוקרתיות הנושאות את השם "כפר דוד". בתי "כפר דוד", המעוצבים כמעין גרסה מודרנית של כפר תנ"כי, הם דוגמה מובהקת לסגנון הניאו-אוריינטלי שהתפתח בעיר למן אמצע שנות ה-70: בתים מדורגים בני 2-3 קומות, עם מגוון כיפות, קשתות, בליטות ונסיגות, הבנויים לאורך סימטאות צרות, ושבילי מדרגות. הנופך הכמו-תנ"כי מודגש גם באמצעות שמות הסמטאות הציוריות שבין הבתים: "נעים זמירות", "רועה צאן" ו"מטיב נגן".

בשנה האחרונה מעוררות הדירות ב"כפר דוד" עניין רב בשוק הנדל"ן היוקרתי. אנשי עסקים, בעיקר מארצות המערב, רוכשים דירות יוקרה במחירים גבוהים מאוד. לאחרונה פורסם כי המיליארדר ארקדי גיידמק מנהל משא ומתן לרכישת דירת פנטהאוז, הצופה אל מגדל דוד והעיר העתיקה, תמורת כ-2.5 מיליון דולר. אבל "כפר דוד", למרות הסימטאות הציוריות והמטופחות, נראה כשכונת רפאים: בעלי הדירות מתגוררים בחו"ל רוב ימות השנה, ומבקרים בארץ כמעט אך ורק בחגים.

בסוף שנת 2003 עלתה השכונה לכותרות בהקשר פוליטי-לאומי בעקבות שאילתא שהגיש ח"כ עזמי בשארה, ממפלגת בל"ד, לשר השיכון אז, אפי איתם. בשארה טען כי מדובר בפרויקט גזעני, המקעקע את יסודות הדמוקרטיה, וזאת משום שקרתא - החברה הממשלתית העירונית - דרשה מזוג עולים מרוסיה לחתום על מסמך הצהרת נאמנות למדינת ישראל כתנאי לרכישת דירה בפרויקט. בעיתונות דווח אז כי פרקליט חברת קרתא, שמנהליה באותה עת היו מאנשי הימין הקיצוני, טען כי "למדינה בעלת הקרקע יש את הזכות למכור דירה בשכונה רק ליהודים הנאמנים למדינה".

חוט השדרה של פרויקט ממילא הוא המדרחוב שתוכנן לאורך הציר ההיסטורי של רחוב ממילא. הוא יחבר את שער יפו ושוקי העיר העתיקה, דרך גן העצמאות, למדרחוב שוקק החיים בנחלת שבעה. לאורכו יוקמו מבנים של 3-6 קומות, עם שימושים מעורבים של מסחר, פנאי, משרדים, מגורים ומלונות.

ציר המדרחוב נבנה בשני שלבים: קודם הקטע המערבי משער יפו ועד לאמצע המדרחוב, ובשלב השני הקטע שעד לצומת הרחובות דוד המלך, שלמה המלך ורחוב אגרון. כדי להבטיח פעילויות מסחר ופנאי לאורך ציר המדרחוב היזם בודק אפשרויות שונות של התקשרות עם גורמים מסחריים להפעלת בתי קולנוע. אחת האפשרויות שנבדקו לאחרונה היא שסינמטק ירושלים, ממרכזי התרבות המבוקשים והמוצלחים ביותר בעיר, ירחיב את היקף פעילותו למתחם בתי הקולנוע העתידיים, בנוסף לפעילותו היום במשכן הסינמטק שבמורדות גיא בן הינום.

הצלחת הפרויקט כולו תלויה בעיקר באיכות התפקודית והארכיטקטונית של המדרחוב, אך שלדי הבטון החשופים לאורכו עומדים זה חמש שנים מיותמים ושוממים לאחר הפסקת העבודה עקב סכסוך בין חברת אלרוב לחברת קרתא. קרתא סירבה לחתום על תוכנית בניין ערים מתוקנת שהגישה חברת אלרוב לפני כמה שנים, שבה ביקשה להגדיל את שטחי המסחר של הפרויקט, כולל הקמה והפעלה של בתי הקולנוע. חוגים חרדיים בעירייה ובהנהלת חברת קרתא התנגדו למה שהגדירו כ"צלם בהיכל" ו"קולנוע ליד הכותל". רק לפני כחצי שנה התקבלו אישורי הבנייה הנדרשים, כולל היתר להקמת כמה בתי קולנוע, שבלעדיהם אין קיום למרכז מסחרי מושך, חי ותוסס.

פירוק והרכבה

סוגיית השימור היתה מן הבעיות הקשות ביותר בקידום הפרויקט. על פי התוכנית הראשונה, שהכין אדריכל משה ספדיה בשנות ה-70, יועדו כל הבתים בשכונת ממילא להריסה, פרט למנזר הצרפתי-קתולי, סן וינסנט דה פול. לאחר מאבק ציבורי ממושך קבעו הרשויות כי שבעה בניינים יישמרו וישופצו, ועוד שבעה בניינים היסטוריים בעלי ערך אדריכלי ברחוב ימוספרו, יפורקו ויאוחסנו עד לבנייתם מחדש על גג החניון הנבנה בשולי המדרחוב המתוכנן. עבודת הפירוק והאחסון של הבניינים נעשתה באופן יסודי ומקצועי, ולפני כמה שבועות החלו בשלבי בנייה ושחזור ראשוניים של בית שטרן, בית דו-קומתי קטן, עם גג רעפים, שהוקם בשנות ה-1870 והיה אחד מבנים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה.

בבית זה - ביתו של מרדכי שטרן, סוחר יהודי יליד גרמניה - התגורר הרצל במשך ארבעה ימים, בשלהי אוקטובר 1898, כאשר בא לפגוש את הקיסר וילהלם השני בעת שביקר בירושלים לשם חנוכת כנסיית הגואל. מספרים כי החדר שהזמין הרצל במלון קמיניץ שברחוב יפו נתפס על ידי אחד מחברי פמליית הקיסר, והרצל נאלץ לישון בבית פרטי.

החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים עתרו בזמנו נגד פירוק המבנה, בחשש כי אם יפורק הוא לא יוקם מחדש, או יוקם בצורה שאינה נאמנה למקור. שופטי בג"ץ החליטו לדחות את העתירה, אך קבעו דרך מפורטת ומבוקרת לביצוע הפירוק וההרכבה, "תחת השגחה של מומחה לשימור, אדריכל ומהנדס". כמו כן הודיעו המשיבות כי היזם התחייב להפקיד ערבות להבטחת ביצוע השימור על פי לוח הזמנים שיקבעו מוסדות התכנון. שחזור מלא ואיכותי של בית שטרן יהווה הוכחה לרצינות כוונותיו של היזם.

אחת הבעיות שטרם נפתרו היא חניון ממילא למרגלות שער יפו. עקב השליטה החרדית במוסדות עירוניים רבים בירושלים, כולל הנהלת קרתא, החניון העצום הזה, המיועד ל-800 מכוניות ולכ-50 אוטובוסים ואשר הושקעו בו כ-25 מיליון דולר, סגור בשבתות ובחגים. אלפי התיירים והמטיילים הרוצים לבקר בעיר העתיקה נאלצים להחנות את רכבם בצורה לא מוסדרת ברחובות בסביבה, או במקומות המרוחקים משער יפו.

השלמת פרויקט ממילא הוא מרכיב מרכזי במאמצי הרשויות העירוניות והממשלתיות להחיות את מרכז ירושלים, שתיפקודו וצורתו הנוכחיים דומים לאלו של עיר שדה נידחת בקצה האימפריה העותמנית במאה ה-19. המגמה הכללית כיום היא לשנות, באופן הדרגתי, את התפקוד והחזות של מרכז העיר, תוך שילוב מרקמים היסטוריים משוקמים ומשופצים עם פיתוח עירוני מודרני. נטיית רשויות העיר היא להעניק ביטחון ויציבות ליזמים המבקשים לבנות במרכז העיר באמצעות קידום מואץ של תוכניות ברשויות התכנון, כך שיהיה אפשר לאשרן ולבצען בזמן קצר יחסית תוך התייחסות לצרכים התיפקודיים של עיר מודרנית ומתפתחת, ובהתאם למגבלות הנדרשות בעיר היסטורית.

אין סתירה בין פיתוח מודרני, כולל בניית רבי-קומות מעוצבים היטב באתרים נבחרים, לבין שימור הקיים. מימוש מגמה זו, יחד עם ביצוע תוכנית הרכבת הקלה - חוט השדרה שמסביבו נארגות תכניות רבות בעיר - נותנים סיכוי להצעדת מרכז העיר לעידן חדש.

שנות המאבק הממושכות סביב פרויקט ממילא התישו את כל הקשורים בו, ובעיקר את תושבי העיר, הראויים לראות את השלמתו במהרה, ואת שגשוגו כמרכז מסחרי תיירותי ברמה אורבנית-אדריכלית גבוהה.



הדמיית פרויקט ממילא לאחר השלמתו. מבט משער יפו מערבה


רחוב ממילא לפני 1967. במרכז, החומה שחצתה את עיר




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת