בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעיד על כישרון

"הדברים מאחורי השמש", סרטו של יובל שפרמן; "טלי פחימה חוצה את הקווים", סרטו התיעודי של טל חכים

תגובות

תחרות וולג'ין לקולנוע הישראלי, שנערכת בפסטיבל הקולנוע שמתקיים בירושלים, נפתחה בסוף השבוע עם "הדברים שמאחורי השמש", סרטו העלילתי הארוך הראשון של יובל שפרמן. הסרט משרטט את דיוקנה של משפחה ישראלית לא מתפקדת: יצחק, אבי המשפחה (אסי דיין), נתון במין בועה רגשית; סמדר, האם (סנדרה שדה), היא אמנית מתוסכלת שמאמינה שהיא הקריבה את חייה למען משפחתה; עמית, הבן הבכור (זהר שטראוס), גר עדיין בבית הוריו, וכאשר הוא אינו מעשן סמים, עובד כשליח של פיצריה; נעמה, הבת האמצעית (טלי שרון), מתמודדת עם זהותה הלסבית; דידוש, הבת הקטנה (טס השילוני), שהיא אולי המפוכחת מבין כל בני המשפחה, חיה לה בעולם פרטי משלה.

המשפחה מגיעה אלי משבר, ואולי בעקבות זאת גם להבנה ולהשלמה, בעקבות שני אירועים: אשפוזו של אביו של יצחק בבית חולים; והחלטתה של סמדר להציג בפומבי את יצירותיה, שבהן היא משרטטת את דיוקנם של בני משפחתה וחושפת את רגשותיה כלפיהם.

סקירה זאת של עלילת סרטו של שפרמן חושפת את המגרעת העיקרית של "הדברים שמאחורי השמש": היותו של התסריט מורכב ממה שנדמה כקטלוג של נוסחאות תסריטאיות מוכרות מדי; אולם, סרטו של שפרמן מצליח, במידה זו או אחרת, להתגבר על המכשלה הזאת. רמתו של הסרט אינה אחידה; יש בו רגעים טובים ורגעים מוצלחים פחות, סצינות שמצליחות להפתיע ואף לרגש וסצינות שהן צפויות ובנאליות. כמו כן, כמה ממרכיבי העלילה נדמים מאולצים ואף מיותרים. אולם, שפרמן מצליח לשמור על איזו שהיא אחידות רגשית לאורך הסרט כולו, שנמנעת מסנטימנטליות ויש בה לעתים גם מידה של הומור שחור.

כמו כן מוכיח שפרמן בסרטו הראשון את יכולתו בהדרכת שחקנים, שכולם עושים עבודה מיומנת. "הדברים שמאחורי השמש" הוא סרט מינורי, לעתים אפילו מעט טריוויאלי; אולם בהיותו סרט ראשון הוא מעיד על כישרון, שאולי אם הוא יתמודד עם חומרים נועזים יותר, יגיע גם להישגים מרשימים יותר.

באחת הסצינות ב"טלי פחימה - חוצה את הקווים", סרטו התיעודי של טל חכים, שמתחרה במסגרת הפסטיבל בקטיגוריה "ברוח החופש", דנים דקלה, אחותה של טלי פחימה, והספר שלה בשאלה למה מתכוונים כשאומרים "אנחנו". "אנחנו זה היהודים", אומר הספר; "לא", עונה לו דקלה, "אנחנו זה השב"כ". ואמנם, כוחו של סרטו של חכים נובע מהעובדה שהוא מצליח לצאת מהמקרה המסוים של טלי פחימה ולהפוך את סיפורה לכמעט קומדיה מקומית שחורה, עגומה ואבסורדית, שעוסקת במקומו של הפרט בתוך הקולקטיב המצר עליו. יש הרבה סצינות טובות בסרטו של חכים, שהוא סרט תיעודי נבון והגון, מטריד ואף מרגש, שראוי לחשיפה רחבה ולהערכה רבה.

1.10.090706.ae



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו