אבן מאסו הבונים - כללי - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

אבן מאסו הבונים

מטחי הקטיושות תפסו את ראש פינה בעיצומה של מלחמה רוויית יצרים והאשמות הדדיות, שבמרכזה תוכנית לבניית אכסניה באתר ההיסטורי של בית הספר הראשון. איך קרה שראש המועצה לשעבר הפך מחובב שימור לפרויקטור? ולמה מחליפו רוצה להקים במושבה פארק שעשועים? או. שמעו סיפור

כולם שמעו את הבום, חוץ מתהילה ועמיחי ישראלי. חום יולי-אוגוסט. עוד יום עבודה ארוך בצימר שלהם הסתיים. בני הזוג ישראלי ישנו שנת ישרים בביתם בן ה-121 שנה, המשומר, היפהפה, ברחוב החלוצים בראש פינה. הדי נחיתות הטילים לא חדרו דרך קירות האבן הגלילית, שעובי כל אחד מהם יותר מ-60 ס"מ. שום בום לא מחריד את טווח השמיעה של עמיחי ישראלי, כשהוא נוחר.

האחרים דווקא שמעו היטב. מטח הטילים שנחת על המושבה, בבוקר יום רביעי שעבר, הקפיץ את אורחי הצימר "וילה תהילה" מהמיטות. הם מיהרו להעיר את הבעלים, ותלו בהם עיניים גדולות, מצפים למוצא פיהם; כאילו פשר ההפצצה הפתאומית הזאת הוא בגדר סוד כמוס הידוע רק למקומיים. עמיחי ותהילה סברו תחילה שזאת טעות, או בדיחה רעה. עד כדי כך זה נראה אז רחוק, ולא שייך לחוויית הקיום השגרתית. כשהבינו שזה קורה באמת, ארזו האורחים את חפציהם והסתלקו. דרומה. אלה שהזמינו חדרים לשבועות הקרובים, מיהרו לטלפן ולבטל.

כרבים משכניהם, שגם הם בעלי צימרים בראש פינה (יש כאן 350 חדרי אירוח), החלו תהילה ועמיחי ישראלי לקלוט את גודל המכה: 11 חדרי האירוח שלהם התרוקנו. היומן נמלא איקסים. אבדה ההכנסה הקבועה, הבטוחה, של העונה החמה. לא יהיו תורים, לא רשימות המתנה. את השלט "אין חדרים פנויים" הם יכולים לאפסן עד להודעה חדשה. מעתה, יחיו ממוצא פיו של דן חלוץ. כמה זמן תארך הלחימה? ימים? שבועות? חודשים?

הצתה מאוחרת

עד שפרצה המלחמה הזאת, העסיקה את תושבי ראש פינה מלחמה אחרת. זו המתנהלת להצלת בית הספר העברי הישן וגן הילדים של המושבה; שני מוסדות שנבנו בשנים 1885-1899 ובהם לימדו ולמדו עברית בשפה העברית, בפעם הראשונה בארץ ישראל. כבר לפני שנים אחדות למדו התושבים, כי המועצה המקומית ואגודת אכסניות הנוער (אנ"א) חתמו על חוזה לביצוע תוכנית נדל"ן תיירותית במקום. לצורך זה האריכה המועצה את החכרת האתר לאנ"א (המוחכר לה ממילא עד 2017) עד לשנת 2100. על פי התוכנית, ייבנה באתר, המשתרע על חמישה דונמים, משהו שהוא ספק אכסניה מודרנית, ספק מלון אורחים מפואר. והמושבה הגלילית הקטנה היתה כמרקחה.

"זה צעד מפוקפק קדימה, בדרך להפוך את המושבה שלנו לאתר של מסחר ונדל"ן, וצעד גדול אחורה מבחינת שימור מורשת העבר הייחודית", אומרים המתנגדים למיזם. אבל החשש הוא שהתעוררו מאוחר מדי. חרף שוועתם וערעוריהם, הפרויקט אושר בוועדות ובגופים הרלוונטיים, ונראה כי הוא יוצא לדרך.

בצהרי יום שני שעבר מקבל בית הספר על שם וילקומיץ' את פני הבאים בדלתות נעולות, קונצרטינות חלודות ושלל קוצים יבשים. הזנחה של שנים. השטחים הפתוחים מכוסים בקוצים ושרכים וכמעט אין גישה פנימה. המבנים ההיסטוריים נטושים, מוזנחים ומטונפים. ברבות השנים צמחו כאן כל מיני גידולים מכוערים - ביתני אסבסט, פח, פלסטיק וזוועות אחרות.

בית הספר פעל במקום רק עד סוף שנות ה-60, אז נדד למבנה חדיש יותר במרכז המושבה. אנ"א, שחכרה את המקום מהמועצה ב-1968 ל-49 שנה, הפעילה פה בעבר אכסניית נוער, שנסגרה לפני ארבע שנים. לנוכח מצב האתר, עולה מאליה התמיהה איפה היו הנזעקים כל השנים הללו? על מה בעצם התושבים מקימים מהומה כזאת ולמה נזכרו פתאום שזה כל כך חשוב להם? בתגובה, הם מכים על חטא: אכן, לא היו צריכים לאפשר לאתר להידרדר ככה. נכון, רק משעלתה האפשרות שיאבד להם לעד, התעוררו ונזכרו כמה הוא יקר ללבם.

תוכנית וילקומיץ' אושרה עקרונית לפני שש שנים, בעת כהונתו של ראש המועצה הקודם, אהרון ברנזון. אבל לפני חודשים ספורים הציג את הפרויקט במליאה ראש המועצה הנוכחי, אביהוד רסקי, ורוב מכריע של חברי המועצה נתן לו אור ירוק. המתנגדים נחושים לבלום את התוכנית, אפילו בגופם. הם חתומים על "התנגדות עיקשת למפעל נדל"ניסטי תיירותי אטום לב לערכי היסטוריה, חינוך ומורשת". אחדים מהם בעלי צימרים בעצמם, שאינם להוטים להתחרות באכסניה "חדישה" שתציע חדרים במחירים מפתים. קצתם, מוותיקי היישוב, למדו בגן ובבית הספר הזה, ומונעים על ידי נוסטלגיה. רוב הנאבקים פועלים ממניעים משולבים - גם בעד שמירה על הפרנסה, גם בעד שימור ראש פינה ההיסטורית.

אבל ראשי המועצה, הקודם וגם הנוכחי, דווקא אוהבים מאוד פיתוח. בעידודם של השניים, אושר לבנות במתחם וילקומיץ' מבני תיירות. מנכ"ל אנ"א טוען, שבניגוד ליזם פרטי שבוודאי היה מנצל את כל אחוזי הבנייה שאושרו לו, החליטה אנ"א לנצל רק 40% מהשטח שאושר לבנייה ב"תוכנית בניין עיר".

על פי התוכנית של אנ"א, ייבנו במתחם שמונה מבנים דו-קומתיים בגדלים שונים, ובהם יחידות אירוח; ועוד "מבנה מרכזי" דו-קומתי גדול, שיכלול משרדים, מטבח וחדר אוכל. מבנה בית הספר מיועד על פי התוכנית לשיקום ושימור של קירותיו החיצוניים בלבד; חלקו הפנימי ייהרס וייבנה מחדש באופן פונקציונלי לייעודו החדש - אולם הרצאות והדרכה. הגן, גן הילדים העברי הראשון של ארץ ישראל, מיועד להריסה.

תלמידי כל הדורות

לפני שנתיים חתמו 70 תושבים על עצומת המאבק. ביוזמתו של עמיחי ישראלי הוקם "ועד תלמידי כל הדורות בראש פינה להצלת בית הספר העברי הראשון". הפרויקט, טוענים חברי הוועד, הוא בכייה לדורות. הם הפנו בקשות לתמיכה במאבקם לכל כתובת אפשרית. רבים נענו בחיוב ושלחו מכתבי תמיכה, ובהם, בין היתר: שולמית לפיד (מחברת "גיא אוני") ובעלה יוסף לפיד; עמוס עוז, אהוד בנאי, גאולה כהן, אלוף הראבן, גיל הראבן, נסים קלדרון, אהרן ידלין; בן ציון, בנימין ועידו נתניהו; עוזי לנדאו, דנה אולמרט.

את המאבק מובילים בני הזוג ישראלי, מראשוני הפעילים לשימור ולשחזור ראש פינה ההיסטורית, יחד עם שניים מוותיקי המושבה, ששמותיהם חרוטים באבנים העתיקות מזמן שהיו ילדים - האחים יאיר וצבי רסקי, דודיו של ראש המועצה הנוכחי (צבי רסקי, אגב, היה אף הוא בעבר ראש המועצה); וגם כמה תלמידים צעירים יותר שלמדו בבית הספר, כמו שלומי המאירי, עפר מאירי ועמית הרפז.

יאיר רסקי, אלוף משנה בדימוס, פנסיונר של צה"ל וחקלאי, מדבר מדם לבו: "באים אנשים שלא ידעו את יוסף, למחוק לנו את ההיסטוריה. כאן למדתי כל מה שאני יודע. כאן צמחה האהבה שלי לאדמה. עד היום אני זוכר את מגע הידיים בחול, בטרסות החקלאיות, שבהן לימדו אותנו מה זה חקלאות. עכשיו הם רוצים לבנות על הטרסות. על גופתי. לא יקום ולא יהיה".

תהילה ישראלי קובעת: "זה אתר שחייב להיות ציבורי היסטורי, של כולם. אביהוד רסקי אמר בתחילת הקדנציה שלו מלים יפות מאוד על שימור. תוך שנתיים הוא בנה מרכז מסחרי מכוער, ומיקם את המועצה המקומית בין דוכן שווארמה לקליניקה של רופא שיניים, בקומה השנייה של המרכז הזה. הטענות שההתנגדות שלנו היא על רקע כלכלי מגוחכות. עמיחי ואני לקחנו בשנת 70' בית עתיק ושיפצנו אותו בעבודת פרך. שום אכסניה משופרת ומשודרגת לא תהווה איום על וילה תהילה, ולא על אף צימר במבנים עתיקים משומרים משוחזרים יפהפיים של ראש פינה".

שלומי המאירי, בעל נחלה וצימרים "בית הנגר" במושבה, דור חמישי בראש פינה, מציע "שישקיעו כסף, ישפצו את בית הספר ויחזירו את התלמידים אליו. שיחזירו עטרה ליושנה". סבא-רבא של המאירי הוא יוסף פרידמן, שנודע בכינויו יוסף אפנדי, זה שעליו שרים חברי משינה "הוא הגיע לראש פינה, על גמל דו דבשתי". אביו של המאירי, יחזקאל המאירי, הקים את המוזיאון לתולדות צפת. הוא עצמו נשם היסטוריה ושימור מילדותו. "לא ניתן להם להקים פה מפגע אסתטי", הוא מבטיח.

עמית הרפז, מהדור הצעיר יחסית, למד בבית הספר וילקומיץ' ההיסטורי עד כיתה ו'. הוא חבר מועצה, הילד הרע של המועצה שעושה את המוות לאביהוד רסקי. "אני חף מצימרים, סתם פעיל איכות סביבה שאכפת לו", הוא מגדיר את עצמו. "בלב המושבה, בשער הכניסה לוואדי ראש פינה, יהיה לנו פתאום מדרון שעליו ישובצו קוטג'ים מכוערים עם גגות רעפים אדומים. זה מחריד. לא מתקבל על הדעת. לא יתכן שאדם מן היישוב, אינטליגנטי, נאור, באמת מאמין שזה מה שצריך לקרות כאן".

ראש המועצה הקודם שלך, אהרון ברנזון, האמין. ראש המועצה הנוכחי שלך, אביהוד רסקי, מאמין.

"כן, ברנזון הוא אניגמה: לא הפסיק לדבר על שימור ושחזור, וגם פעל לא מעט בכיוונים האלה. תעלומה".

ומה החלק של רסקי?

"מודעות השימור והשחזור כאן היום שואפת לאפס. צריך לעמוד כל הזמן על המשמר. אביהוד ואני עובדים יחד, למרות המחלוקות. אבל התחושה של כולנו היא שלקחו לנו את האתר מתחת לאף. אז כן, ידעתי שיש חוזה. כן, זה פורסם בגודל שני אינץ' באיזה עלון. כן, ידעתי שמתחם האכסניה 'ישודרג', אבל לא ידעתי שמדובר בפרויקט רחב היקף. לא ידעתי שייהרס מבנה היסטורי. ואני מאשים קודם כל את עצמי על שלא ידעתי".

זה ראש, לא אבטיח

בית ספר וילקומיץ' העתיק ממוקם בלב המושבה, באזור אתר השחזור הלאומי. הוא יושב על רחוב החלוצים, מול וילה תהילה, גובל בגן הברון ממערב, בוואדי ראש פינה מדרום, בנחלה של משפחת אבן-חן ממזרח. גן הילדים ההיסטורי נבנה על פי ההערכות בשנים 1882-1885 (אחרי שגיא אוני פורקה והיתה כבר לראש פינה). את מבנה הקשתות המיוחד הזה בנו במו ידיהם ראשוני האיכרים של ראש פינה, שבאו מרומניה.

ב-1887 ביקר הברון אדמונד רוטשילד במקום. הוא סייר בגן, ראה ילדים ערבים ויהודים משחקים יחד, ונפעם. על פי הכתובים, ביקש הברון לבחון את אחד הילדים הבדווים, ושאל אותו שאלה בעברית. הילד השיב לו בשלוש שפות - עברית, ערבית וצרפתית. הברון נרעש. משהוסיף להביע את התפעלותו, טפח הילד לעצמו על הראש ואמר לו: "הדא ראס, הדא מוש בטיח" (זה ראש, זה לא אבטיח"). הברון הורה מיד לפקידיו לממן את בנייתו של בית ספר עברי במקום ודאג לכך ששישה דונמים יועברו לצורך זה לרשות המקומית של המושבה.

אבל על תואר "בית הספר העברי הראשון" ניטשת עד היום מחלוקת. בנייתו של בית הספר הושלמה ב-1899, ואילו בית ספר "חביב" בראשון לציון החל לפעול כבר ב-1886. הראש-פינאים אינם מוותרים בקלות. עמיחי ישראלי מצא עדות לכך שמנהיג הקהילה הראשון, משה דויד שו"ב, לימד את ילדי בית הספר בראש פינה עברית בעברית, שנה קודם לכן. בעיתון "חבצלת" בגיליון מ-4 בדצמבר 1885, מעיד דויד שו"ב בכבודו ובעצמו: "ועתה זה שני חודשים אשר אנוכי מלמד בבית הספר להילדים לדבר בשפת הקודש... בקרוב יידעו לדבר שפת עבר... וכאשר יגדלו יהיו לעברים גמורים, יעבדו אדמת הקודש וידברו לשון הקודש".

על החינוך העברי בגליל העליון באותה תקופה היו מופקדים שניים מבכירי המחנכים: ד"ר יצחק אפשטיין ושמחה חיים וילקומיץ'. השניים לימדו ושימשו מפקחי חינוך בראש פינה, מטולה, יסוד המעלה ובמשמר הירדן. אפשטיין היה המנהל הראשון של בית הספר, וילקומיץ' החליף אותו ב-1902. נתן מיליקובסקי, סבו של בנימין נתניהו, היה אחד המנהלים של בית הספר בשנים הראשונות של המאה הקודמת. בנו, פרופ' בן ציון נתניהו, למד כאן.

"כבר שנים המקום לא מתפקד, זה הפך לקן מסוממים בלב המושבה", מאשים חבר ועד המאבק, עפר מאירי. "עכשיו, במקום שראש המועצה יזמן את מנכ"ל אנ"א ללשכתו, יודיע לו שמבחינתו הם נכשלו וידרוש מהם לפנות את המתחם, מה הוא עושה? סוגר אתם על תוכנית ומעניק להם פרס - חכירה לעוד מאה שנים. האם זה מתקבל על הדעת?"

מבלבלים את המוח

ראש פינה היא פנינה אליטיסטית קטנה, מכונסת בתוך עצמה. השיח מתנהל על פי קודים פנימיים שזר לא יבין. כמו במקומות קטנים אחרים, מרוחקים מהמרכז, גם כאן יוצרת הפסטורליה מראית עין של שלווה אינסופית. בעוד שמתחת לפני השטח מבעבעת לבה רותחת של יצרים ותככים, סודות וחשדות, רכילויות וטינות עתיקות יומין. מין טווין פיקס ארץ ישראלית שכזאת. כולם מכירים את כולם, כולם מדברים על כולם, ויש גם קשרי משפחה רבים. המלחמה על בית הספר חוצה לא רק את היישוב אלא גם משפחות, כמו במקרה של צבי ויאיר רסקי, הניצבים בחזית מול אחיינם האהוב.

האופוזיציונרים מדברים על "מחטף", שביצע אהרון ברנזון. קובלים על "אטימות לב"; על "העדר מודעות ציבורית" של ראש המועצה הקודם והנוכחי. בתלונה רשמית של ועד המאבק למבקר המדינה נטען כי האתר נמסר לאנ"א תוך "ניסיון לעקוף את חובת המכרזים" ותמורת 350 אלף דולר בלבד, בעוד ששמאי חיצוני ששכר ועד המאבק העריך את שווי העסקה בשני מיליון ו-150 אלף דולר (מלשכת דובר המבקר נמסר בתגובה: "היבטים הנוגעים לפרויקט אכסניית הנוער ראש פינה נמצאים בבדיקת משרד מבקר המדינה, הבדיקה טרם הסתיימה").

את שלושת חודשי כהונתו האחרונים כראש מועצה עשה ברנזון ביוון. הצטברו לו ימי חופשה רבים, ובאישור משרד הפנים יצא לחופשה צבורה. העניין דלף לתקשורת, בתום החופשה נתקל ברנזון בביקורת ציבורית, התפטר וחזר ליוון, שם היה מעורב בעסקים פרטיים. אבל לפני ההתפטרות עוד הספיק להעביר את תוכנית האכסניה במועצה.

עמית הרפז: "יש לך פה ראש מועצה, שהביא תוכנית לאישור. התפטר יום אחד אחרי האישור. נסע לעסקים שלו ביוון. חזר מיוון אחרי שנתיים-שלוש. פתאום, הוא מנהל של הפרויקט הזה בשכר. זה נראה לך תקין? לי זה נראה מאוד מאוד משונה".

שני ראשי המועצה, המסומנים על ידי הוועד כ"רעים" בסיפור הזה, משוכנעים שזהו פרויקט תיירותי מוצלח, חיובי ומלא רגישות לצורכי השימור. לדעת שניהם, הטענות שמועלות נגדם ונגד הפרויקט הן גיבוב של שטויות, שקרים, אי דיוקים, הגזמות ו/או המצאות. הם מגיבים עליהן איש איש בדרכו, בתורו ובסגנונו.

נא להכיר את אהרון ברנזון: גבר גבר. קיבוצניק (כפר גלעדי), טייס חיל אוויר. עיני פלדה כחולות. משקפי רייבאן שחורים. נשוי פלוס שישה. מלח הארץ. מנהל פרויקטים ויועץ עסקי. חביב מאוד על משרד הפנים, עד כדי כך שקיבל השנה מינוי לעמוד בראש ועדת חקירה לבדיקת תפקודו של ראש מועצת קציר-חריש. הוא מי שדחף וקידם את התוכנית עד לחוזה המיוחל. והוא אכן מנהל היום את הפרויקט מטעם אנ"א.

הפגישה עם ברנזון מתקיימת בצהרי היום שבו התחילה הלחימה בצפון. "אני לא קולט איך עוד אין הרעשה מסיווית של כל שמי לבנון, איך עוד לא ירדנו על ביירות", הוא אומר. "אני מקווה שחלוץ יתקע להם את כל הזרג", והוא מדגים בשליחת זרועו קדימה את האורך שעליו הוא מדבר. על חטיפת החיילים הוא אומר: "בושה. חיילים דמיקולו. הבן שלי, גם בקרבי. כמו ששמעתי את זה, תפסתי אותו לשיחה בארבע עיניים. אמרתי לו, 'אם חס וחלילה אתה נקלע למצב שיש איום שתיחטף, אתה יורה כמו משוגע. אתה יורה והורג כל מה שזז. אתה יורה עד שאתה מת. בושה כזאת לא תקרה. ברור?'"

אחר כך הוא נפנה לעניין שלשמו התכנסנו. "חבורת שקרנים", "קשקשנים" ו"דגנרטים" - אלה כמה מהכינויים שבהם מזכה ראש המועצה שלהם לשעבר את חברי ועד המאבק. "אין להם מושג על מה הם מדברים. הכל שקרים", הוא אומר. "מה שמניע אותם הוא הפחד מתחרות על פרנסה, כי הם בעלי צימרים בעצמם. מדובר בפרויקט שיהיה טוב לכולם, והוא בפירוש מושתת על ערכי שימור. הם מבלבלים את המוח".

זה שקר שבית הספר ישומר רק חיצונית וייהרס בפנים?

"אני התחלתי עם השימור בראש פינה. בית הספר ישומר, ובפנים הוא יהיה אולם הרצאות מודרני. מה רע בזה? גן הילדים, אין לו שום ערך היסטורי. סתם מבנה. הוא לא הוכרז אף פעם כאתר לשימור. שלא יבלבלו לך את המוח. ולמרות זאת, החלטתי שהוא לא ייהרס".

בתוכנית ראיתי שהוא מיועד להריסה.

"אז אני מודיע לך כמנהל הפרויקט שהחלטתי שהוא לא ייהרס, הנה יש לך סקופ".

עמיחי ישראלי טוען שאתה ומחליפך, רסקי, אינכם רגישים לשימור ושחזור אתרים היסטוריים שהם בבת עינה של ראש פינה.

ברנזון מרים את קולו. "על עמיחי ישראלי אני לא רוצה לדבר. תבעתי אותו בבית משפט על הוצאת דיבה. אני אלך עם זה עד הסוף, והוא ישלם ביוקר. מעולם לא נוהלה נגד איש ציבור מערכת שיסוי כמו שעשה לי האיש הזה. השמצות אישיות חסרות בסיס, בקושי יכולתי להראות את הפרצוף שלי מחוץ לבית. הוא גרם לי ולמשפחתי נזק שלא יתואר. כל מה שהאיש הזה אומר לא ראוי בכלל להתייחסות".

לא רק ברנזון תבע. נגד עמיחי ישראלי תלויה גם תביעת לשון הרע מצד אנ"א ומנכ"לה, אורי דגול. ישראלי לא נשאר חייב. "מהדברים שאמר לך ברנזון עולה בבירור כי יש לו קושי להתמודד עם ביקורת עניינית", אומר בתגובה עו"ד ברי רוזנטל ממשרד עורכי הדין אמנון זכרוני, המייצג את ישראלי. "אמירותיו של ברנזון כשלעצמן מהוות לשון הרע נגד מרשי. בגין אמירות קודמות של ברנזון, שהשווה את פרסומי המחאה שהפיץ מרשי נגד פעולותיו במתחם האכסניה, למערכת הדמוניזציה של העיתון הנאצי 'דר שטירמר', כבר הגיש נגדו עמיחי ישראלי באמצעותנו תביעת לשון הרע". שלוש התביעות אוחדו בבית המשפט השלום בנצרת, והדיונים ייפתחו בספטמבר.

לגופו של עניין אומר ברנזון: "אני בלמתי תוכנית לבניית דרך סלולה בנחל ראש פינה, אני שימרתי את בית הפקידות, את גן הברון, את מלון שוורץ, את בית בן אריה, את בית היקב. הם ילמדו אותי מה זה שימור? בית הספר היה מחוץ לתוכנית האתר הלאומי, כי ככה החליט (שר הפנים) יוסף בורג ב-82'. אני הכנסתי אותו לתוך התוכנית לשימור. אז מה הם מקשקשים? מה רע בזה שהמבנה ישופץ וישומר ובתוכו יפעל אולם הרצאות והדרכה? הדרך האמיתית לשמר היא לתת תוכן אותנטי, להחיות את המקום. וזה בדיוק מה שנעשה".

עמיחי ישראלי אומר: "אולם הרצאות זה שם כיסוי לאולם אירועים שהוא שם כיסוי לאולם חתונות".

"הוא יכול מצדי גם להגיד שזה שם כיסוי לבית זונות. אמרתי לך, לא ראוי להתייחסות".

עמית הרפז אומר שאתה הולך להפוך קטע מוואדי ראש פינה לחניון לבאי האכסניה.

"ראשית, קיימת שם כבר דרך סלולה. שנית, אין חלופה טובה יותר. אנשים יצטרכו הרי לנסוע ולחנות באיזשהו מקום. לו היינו מובילים אותם בדרך האבנים ברחוב הראשי בלב שכונת מגורים צפופה, אז הוא היה מרוצה?"

מה ההסבר לפער העצום בין הסכום שהמועצה קיבלה מאנ"א לבין גובה ההערכה שנתן שמאי למתחם?

"הו, עוד זיבול שכל אופייני. שמאי יכול לכתוב מה שהוא רוצה. 70 אלף דולר לדונם - זה היה הישג כספי בלתי רגיל לקופת המועצה".

350 אלף דולר לחמישה דונם בלב ראש פינה? נשמע סכום קטן מאוד.

"את טועה. זה שטח לתיירות. זה סכום מצוין".

אישרת את התוכנית, התפטרת ואחרי זמן מה אתה מנהל הפרויקט שלה.

"מה השאלה?"

משהו פה מריח לא טוב.

"תבדקי את חוש הריח שלך. התפטרתי כי הרגשתי שמיציתי. נמאס לי מהמקום הזה. עפתי מראש פינה הכי רחוק, ליוון. לא רציתי לשמוע מהם או לראות אותם יותר בחיים".

לכן חזרת כמנהל פרויקט בלב המושבה?

"זה היה צירוף מקרים. חזרתי מיוון, פגשתי את אורי דגול, מנכ"ל אנ"א, והוא הציע לי לעמוד בראש הפרויקט".

וזה תקין בעיניך?

"כן. מה הבעיה? רמטכ"ל פושט מדים, למחרת הוא שר ביטחון. אני כראש מועצה, אחרי שלוש שנים צריך לבקש אישור ממישהו?"

התפטרת כי מיצית או בגלל הביקורת הציבורית על שהותך שלושה חודשים ביוון, בעודך ראש מועצה מכהן?

"אני לא מעוניין לדבר על נושא יוון. זה היה לפני שבע שנים ולא בשביל זה נפגשנו היום. הכל היה באישור הממונה מטעם המחוז במשרד הפנים. אין לי מה להוסיף".

משרד הפנים מאשר: "אהרון ברנזון פנה בתקופת כהונתו לממונה המחוז לקבלת אישור חופשה בת שלושה חודשים. כמקובל, החופשה אושרה קודם במועצת הרשות, שם נבחר מי ימלא את מקומו, ולאחר מכן התקבל אישור הממונה על המחוז".

פיתוח זה לא מלה גסה

אביהוד רסקי זהיר ומאופק יותר. בעל משרד רואי חשבון בעבר, חמש שנים בתפקיד ראש המועצה. את פרויקט וילקומיץ' קיבל מקודמו במצב אפוי למחצה. אילו רצה, היה ביכולתו לעצור אותו, כמובן. אלא שהוא דווקא התלהב. "ראש פינה הולכת לכיוון תיירותי. אין בזה כל פסול. אני בעד צימרים. יש לנו היום מאה משפחות מתוך 750, שבבעלותן צימרים. פרויקט האכסניה זה מותג שימשוך לפה מעגלי קהל חדשים. איש לא ייפגע מכך. בעלי הצימרים יכולים להירגע - קהל של אכסניה הוא לא הקהל שלהם".

גם הוא הודף נחרצות את כל הטענות של חברי הוועד. "הפרויקט רגיש מאוד לעניין השימור, והכל יהיה ברמה גבוהה ומוקפדת, לרווחת תושבי ראש פינה מכל הבחינות". לראש המועצה לא ידוע על כך שקודמו, עכשיו מנהל הפרויקט, החליט לחוס על גן הילדים. "הגן ייהרס", הוא אומר ביובש. "הוא לא הוגדר לשימור, ואפילו ועדת ערר שאליה פנו לא השתכנעה שיש מקום לשמר אותו".

רסקי אינו מסתיר את חיבתו היתרה לפיתוח. הוא יכול אולי להיות ראש עיר מצוין במקום אחר. לא בטוח שהוא מתאים להיות ראש מועצת ראש פינה. אחרי המרכז המסחרי שהקים בכניסה למושבה, יש באמתחתו עוד תוכניות לפתח נדל"ן, תיירות, ועסקים. הנה, רק הבוקר בא יזם והציע לו להקים פארק שעשועים גדול לילדים. דווקא נשמע לו מעניין.

אתה רוצה להביא סופרלנד לראש פינה?

"למה לא? יש לנו שטחים גדולים מחוץ לאזור המגורים, הרחק מלב המושבה. מה רע בזה? את יודעת כמה כסף דבר כזה מכניס לקופה?"

אולי אתה לא ניחן ברגישות הדרושה לשימור של מושבה ייחודית כמו ראש פינה?

"שטויות. בתקופתי הוכרזו חמישה מבנים לשימור. שלא ימכרו לך את השטות הזאת. התוכנית טובה ואין בה שום בעיה. לכל דבר שהולך עם פיתוח, תמיד יהיו מתנגדים. ככה זה. אני בעד פיתוח. פיתוח זה לא מלה גסה".

איך אתה רואה את העובדה שברנזון דחף לאישור התוכנית וכעת הוא מנהל הפרויקט?

"זכותה של אנ"א להעמיד בראש הפרויקט את מי שהיא רוצה".

אבל איך אתה רואה את התנהלותו של ברנזון כאן, זה תקין בעיניך?

"אין לי מה להגיד על כך".

האם גם לך עשוי לקרות בעתיד צירוף מקרים נדיר שכזה?

"אני זה אני. אני לא הייתי עושה דברים כאלה. אבל אני באמת לא מעוניין להתייחס לזה".

מגרש חניה בוואדי

חברי הוועד חושדים בכל: אומרים להם אכסניה, הם חושדים שיוקם מלון. אומרים חדר אוכל, הם מפרשים מסעדה. אומרים יחידות אירוח, הם מאמינים שהכוונה לסוויטות. מה לזה, הם שואלים, ולגוף ציבורי המתוקצב על ידי משרדי החינוך והתיירות ב-20 מיליון שקל בשנה? אורי דגול, מנכ"ל אנ"א, שיזם את הפרויקט מול אהרון ברנזון וחתם עמו על התוכנית, מכנה את מכלול הטענות והנתונים שמציגים חברי הוועד כ"מצג שווא" ו"תסריטים מופרכים" וכמסע שלם של דיס-אינפורמציה.

דגול טוען שזוהי תוכנית עם דגש מיוחד על שימור היסטורי. "בית הספר על שם וילקומיץ' יוחזר לייעודו המקורי", מבטיח דגול. "הוא ישופץ באופן קפדני וישומר בהתאם לתוכניות שימור מפורטות שהוכנו על ידי מיטב המומחים בארץ". עוד מבטיח דגול, כי "התוספות המיותרות והמכוערות" שבתוך המבנה יוסרו (אגב, את "התוספות המיותרות והמכוערות" הללו הקימה אנ"א בעצמה), ובתוך בית הספר יוקמו "מוזיאון וכיתות לימוד שישמשו לסמינרים בנושא ההתיישבות בגליל ובראש פינה".

ומה בדבר גן הילדים ההיסטורי? אחרי גרסת ראש המועצה רסקי, שאישר בטון רפה כי הגן ייהרס; גרסת המועצה לשימור אתרים, "לדאבוננו, לא הצלחנו לשנות את רוע הגזירה"; והסקופ של ברנזון, "החלטתי שהגן לא ייהרס" - להלן גרסת דגול: "הגן ייהרס, ויוזז אל המבואה של האכסניה, שם הוא ישוחזר על ידינו". וכל כך למה? "על פי חוות דעת הנדסית שקיבלנו, המבנה נטול בסיס, הגג שנוצק עליו משקלו כ-150 טון, והוא החל לקרוס" (בידי חברי הוועד שלוש חוות דעת של מהנדסי קונסטרוקציה שקבעו כי המבנה בטוח, ונדרשים בו תיקונים קלים בלבד).

דגול מאשים את חברי הוועד ב"התחסדות והיתממות". "מצב האכסניה אכן רע מאוד", הוא מאשר. המועצה לשימור אתרים, הוא טוען (בניגוד בולט לעמדתה, ראו מסגרת), "מברכת על היוזמה להקים את האכסניה". דגול מצהיר כי "אין לאנ"א כל קשר להקצאת השטח לחניה בוואדי", וכי "החניה לאורחי האכסניה מתוכננת להיות במתחם האכסניה. מדובר על חניה של תשע מכוניות פרטיות ואוטובוס אחד".

נכון שהמועצה, ולא אנ"א, היא שהחליטה על הכשרת הוואדי לחניה, אבל מכתב ששלח ברנזון אל מחליפו רסקי לפני כחצי שנה (ובו הוא מציין כי "הסיכום מאושר על ידי אורי דגול") מפרט את הקשר שיש לאנ"א לחניון ההוא. בסעיף 3 במכתבו כותב ברנזון: "כיוון שמיקומן של חניות בתוך המתחם יפגע בערכי נוף כמו נחל ראש פינה, ויפגע בשלמות האתר, וכיוון שיש אפשרות של חניה בכביש 36" - הלא הוא כביש הוואדי - "אשר יכיל 150 מקומות חניה בעתיד, מסכימות המועצה ואנ"א על שימוש עתידי לחניות עבור האכסניה לאורכו".

הבחירה בברנזון לניהול הפרויקט, טוען דגול, נעשתה ב-2003, כלומר שלוש שנים לאחר שהתפטר מראשות המועצה, ובנסיבות תמימות לגמרי: "פגשתי את ברנזון באקראי בבית שאן, כאשר אנ"א בנתה במקום אכסניית נוער, בעוד ברנזון עבד במקום עבור החברה הממשלתית לתיירות, בפיקוח ובניהול פרויקט מסוים. ברנזון סיפר לי כי יש לו משרד לניהול ופיקוח על פרויקטים לבנייה. הנהלת אנ"א, שקידמה באותה עת את תוכניות הבנייה בראש פינה, ראתה יתרון בהעסקת פרויקטור ומפקח מקומי, תושב ראש פינה. הצעת המחיר שלו היתה אטרקטיווית ונוחה, והעסקתו נראתה טבעית ונכונה - כפי שגם הוכח בדיעבד".

ביתנו מבצרנו

טילים מוסיפים ליפול על האזור. ביום החמישי ללחימה, נשאלים בני הזוג ישראלי האם כבר התפנו למקלט שמעבר לכביש. תהילה ישראלי: "אנחנו לא זזים לשום מקום. כבר עברנו תקופות כאלה בעבר. אין לי כוונה לצאת מהבית. ביתנו הוא מבצרנו".

עמיחי ישראלי: "במקלט אין מזגן, חם שם ומסריח. אני לא בנוי לזה. חוץ מזה, הסיכוי שהבית הפרטי שלי ייהרס הוא אחד למיליון. הסיכוי שבית הספר העברי הראשון וגן הילדים ייהרסו הוא אחד לאחד. תעשי את החשבון ותביני מה מדאיג אותי יותר".*



מנהל הפרויקט, אהרון ברנזון. מה רע בזה שהמבנה ישופץ וישומר ובתוכו יפעל אולם הרצאות והדרכה?


בית הספר הראשון של ראש פינה. פרופ' בן ציון נתניהו למד כאן, אביו היה המנהל




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים