טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקרים שסיפרתי לוועדה

מה צריכה לעשות אשה נשואה שנכנסה להריון בלתי רצוי ורוצה להפסיקו, אבל אינה עומדת בדרישות החוק? היא יכולה להגיד שההריון לא מבעלה, או שהרתה עם התקן תוך רחמי, או שנטלה תרופות שעלולות להזיק לעובר. רופאים שיושבים בוועדות להפסקת הריון מודים שאין להם שום רצון להגיע לחקר האמת

תגובות

עברו שנות דור מאז שככו גלי המאבק הפמיניסטי שהניב את החוק המתיר הפסקת הריון, ונשים רבות בישראל מופתעות לגלות שהזכות להפלה אינה כוללת גם אותן. גם ד"ר דוד פאוזנר מופתע, אבל מסיבה הפוכה. ד"ר פאוזנר, משנה למנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים איכילוב, יושב בוועדה להפסקת הריון ומתמודד מדי יום עם נשים נשואות המבקשות הפסקת הריון מסיבות לא רפואיות. "אני מופתע מאוד לגלות שיש נשים מן היישוב, מעורות במה שקורה בארץ, ולא מודעות לכך שהן לא סוברניות על גופן, ומופתעות לגלות שהן שבויות בידי החוק", הוא אומר.

אחת הנשים הללו היא ג', גננת בת 41 ממרכז הארץ, נשואה ואם לשני ילדים, שנכנסה לפני שנתיים להריון לא מתוכנן. ג' ובעלה החליטו להפסיק את ההריון, בגלל בעיות פרנסה "וגם בגלל שיצאנו כבר מהקטע של ילדים קטנים", אומרת ג'. "החלטנו שזה לא מתאים לנו". כשהיתה בשבוע השמיני להריון פנתה ג' אל רופא הנשים שלה בקופת חולים, הסבירה לו את החלטתה והיתה בטוחה שבכך העניין הסתיים; שהרופא פשוט יפנה אותה לאחד מבתי החולים.

"הוא אמר לי שאני צריכה לגשת לוועדה להפסקת הריון כדי שזאת תאשר לי הפלה", אומרת ג'. "ואני בתמימותי חשבתי שאני אמורה לדעת כמה ילדים אני מסוגלת לגדל". הרופא הסביר לה שהוועדה לא תסתפק בנימוק של המצוקה הכלכלית כדי לאשר את הפסקת ההריון. "הוא צייד אותי במספר רעיונות", אומרת ג'. "בין היתר אמר, 'תגידי שההריון לא מבעלך', כי את זה אי אפשר לבדוק".

ג' פנתה אל הוועדה הרפואית להפסקת הריון בבית חולים במרכז הארץ. "נכנסתי לעובדת סוציאלית, ישבתי אתה עשר דקות, סיפרתי לה שהיה לי סיפור מחוץ לנישואים ושנכנסתי להריון, כנראה שנשמעתי אותנטית ומשכנעת ונראיתי קצת מעורערת נפשית ועצובה, ולרגע נכנסתי לתוך הסיפור והתחלתי להאמין בו, ואפילו בכיתי. היא היתה מאוד אמפתית, יעצה לי איך לטפל בזוגיות שלי עם בעלי, והסבירה שהסעיף הזה נרשם ויכול לשמש נגדי במקרים קיצוניים כמו גירושים, אם בעלי ירצה לעשות לי בעיות. אחר כך נכנסתי לגינקולוג, הוא בדק אותי ואחר כך עשה לי את הגרידה. זה היה כמו משחק שכולם מכירים את הכללים שלו. הרופא לא שאל יותר שום דבר ועשה את הכל בצורה הכי יעילה והכי מהירה".

גם לד' היו שני ילדים כשהיא נכנסה להריון, לפני שנה. וגם היא החליטה להפסיק את ההריון בעיקר מסיבה כלכלית. חברה הסבירה לה שאין די בנימוק הכלכלי, "היא הציעה לי להגיד שנכנסתי להריון עם התקן תוך רחמי, שזה מהווה סכנה פוטנציאלית לעובר, ועל הסעיף הזה הוועדה מאשרת הפלה. אותה חברה גם המליצה לי על רופאה גינקולוגית ששמה כנראה עובר מפה לאוזן כמי שעוזרת".

ד' הלכה לביקור פרטי אצל אותה רופאה, בכירה במערכת הציבורית, קיבלה ממנה אישור בכתב שהיא נכנסה להריון עם התקן תוך רחמי ושההתקן הוצא על ידה והתייצבה לפני ועדה רפואית בבית חולים תל-אביבי, שאישרה לה את הפסקת ההריון.

בלי מהפכות

בשנת 1977 נכנס לתוקפו חוק העונשין (הפסקות הריון) ששב וקבע שהפסקת הריון היא עבירה פלילית, אלא אם כן תיעשה באישור של ועדה רפואית. בישראל פועלות יותר מ-40 ועדות רפואיות, בכל בתי החולים הציבוריים והפרטיים ובכמה מרפאות מיוחדות, באישור ובפיקוח משרד הבריאות. בחוק המקורי היו חמישה סעיפים שהתירו הפסקת הריון: 1. האשה היא מתחת לגיל הנישואים החוקי או מלאו לה 40 שנה; 2. ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות או שהוא שלא מנישואים; 3. הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; 4. המשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. סעיף 5, שנקרא "הסעיף הסוציאלי", כלל קשת רחבה של בעיות חברתיות, כמו למשל מספר הילדים בבית, אבטלה וקשיי פרנסה.

ב-1978, בלחצה של אגודת ישראל, הוצא מהחוק הסעיף הסוציאלי, וכך נותרו נשים נשואות רבות כשהן תלויות בחסדי המניפולציה וקריצת העין. על פי החוק, נשים נשואות אינן רשאיות להפסיק הריון לא רצוי, ולא משנה אם יש להן כבר ארבעה או חמישה ילדים ואינן מסוגלות לגדל בכבוד ילד נוסף. ככל גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, גם כאן המשיכה לשגשג תעשיית הפלות פרטיות עוקפת חוק שמגלגלת ממון רב, ולצדה מערכת חוקית הפועלת פעמים רבות בתחום האפור ומתבססת על שקרים מוסכמים. על זכויות הפרט והחלטות אוטונומיות על גודל המשפחה הרצוי, נראה שאיש כבר אינו מדבר.

"הפסקת הריון הוא תהליך נפשי מורכב", אומרת ד'. "את כבר אמא, את יודעת מה יוצא מההריונות שלך, זה כבר לא סתם ביצית שפגשה זרע, אלא מישהו שיש לו פרצוף. חוויתי משבר כפול: מצד אחד ההפלה ומצד שני השקר. למה, אם אני אשה נשואה ואני יודעת שאני לא יכולה לגדל יותר משני ילדים, אני לא יכולה לעשות הפלה? למה במקום שהמערכת תעזור לי כי גם ככה רע לי, אני צריכה לשקר ורופאים צריכים לסכן את עצמם בשבילי? אני מודה לכל הרופאים שעוצמים עין, כי בלעדיהם לא הייתי יכולה לעשות את זה. גם לחברי הוועדה אני מודה. לזכותם ייאמר שהם עושים את התהליך כמה שיותר נעים, כי הם מבינים את הטמטום. בגלל זה נורא חשוב לי שהרופאים לא ייפגעו, כי אם הם ייפגעו, עם מי נעצום עיניים?"

ד"ר פאוזנר מספר כיצד נראים הדברים מן הצד השני של שולחן הוועדה. "אצלנו באיכילוב הכל מתקיים על פי החוק, אבל אם אשה באה ואומרת לי שנכנסה להריון לא מבעלה, אני מאשר לה. אני לא אוהב את הסעיף הזה, כי זה נרשם. יש סיפור שמלווה אותנו, הרופאים, אני לא יודע אם הוא אמיתי או אגדה, על אשה שבעלה רצה להתגרש ממנה והרישום הזה עזר לו לקבל גט, כאילו היא זנתה".

רופאי נשים מספקים אישורים שקריים משום שמבינים שאין ברירה אחרת?

"אני אף פעם לא עשיתי את זה. אני עצוב עם האשה, אבל אני חייב להיות כפוף לחוק. אם רופא כותב לה שזה לא מבעלה, או אם היא אומרת שלקחה תרופות מזיקות, ואחר כך מתברר שהנחו אותה מה להגיד, אני לא חוקר. העובדה היא שיש המון הפסקות הריון ויש הצהרות של נשים בוועדה, שהן לא הצהרות אמת. זאת מין נישה שאף אחד לא באמת רוצה להרים מעליה את המכסה. ארגוני נשים לא עושים על זה מהפכות, כי במדינה כמו שלנו זה שינוי קונספטואלי ולא בטוח שבכלל אפשרי, או אולי בגלל שזה עובר בבלופריי כזה או אחר, הן מעדיפות שהכל ייגמר בשקט".

ענבר כהן, עובדת סוציאלית ופעילה פמיניסטית, חושבת שהדיון הזה רלוונטי דווקא בזמן מלחמה. "אפשר לראות עד כמה ההריון של האשה הישראלית הוא בעצם הריון חברתי ולא פרטי", היא אומרת. "מתי יש לנשים אמירה ציבורית? כאשר הן אמהות. 'ארבע אמהות', 'אמהות נגד שתיקה', לאמהות, מתוך הכאב והאובדן, מותר להביע דעה פוליטית. גם הילודה אצלנו היא סוג של מאבק הישרדות ולא שיח פרטי של האשה והחיים שלה, החברה מאמצת את הנורמה הזאת, מהיותנו חברה שמרנית מאוד שמעודדת ילודה וחיי משפחה הטרוסקסואליים, ובה הריון מחובר לקונטקסט של מוות, כי צריך ללדת חיילים. עובדה שאנחנו אחת המדינות המובילות בעולם במספר ההריונות מהפריה חוץ גופית".

עצימת עין

ט', אדריכלית פנים בת 39 מאזור הדרום, נשואה לאיש צבא קבע, היתה אם לשלושה ילדים קטנים, בני שנתיים, ארבע ושבע, כשהיא נכנסה להריון. שנה קודם לכן חלתה אמה בסרטן השד ומצבה החל להידרדר. "ברגע שהתברר לי שאני בהריון", היא אומרת, "חרב עלי עולמי. בלב כבד החלטנו לעשות הפלה. התחלתי להתעניין, וחברות אמרו לי שאני צריכה להמציא משהו לוועדה הרפואית. חשבתי על הריון מחוץ לנישואים, אבל זה נראה לי מפחיד. נזכרתי שהכרתי פעם מישהי שעשתה משהו דומה ואחר כך, כשרצתה להתגרש, בעלה סחט ממנה כסף ואיים שאם יפתח את הפה שלו ברבנות, יקחו ממנה את הילד".

אז מה עשית?

"הכי קל נראה לי ללכת על הסעיף הנפשי. עשיתי חזרות עם חברה שלי, והייתי מאוד משכנעת. הלכתי לפסיכיאטר בקופת חולים, פרצתי אצלו בבכי נורא, וסיפרתי על תהום שחורה שעומדת לבלוע אותי, על אמי חולת הסרטן, ועל מחשבות אובדניות. הוא כתב לי אישור על מצב נפשי קשה וחוסר שליטה בתפיסת המציאות ועם זה הלכתי לוועדה בבית חולים בגוש דן, שאישרה לי את הפסקת ההריון".

ד"ר עמי פישמן, מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים מאיר בכפר סבא, אומר שקשה מאוד להעריך עד כמה הדברים באמת נעשים בקריצת עין. לפסיכיאטרים, לדעתו, יש טווח גדול של אפשרויות הערכה והם יכולים להשתמש במגוון של ניסוחים כדי לתאר מצבי נפש שונים. "אם יש כאלה שמשתפים פעולה לצורך העניין? אני לא יודע, אבל אם אשה מגיעה עם מכתב כזה אני חייב לאשר לה את הפסקת ההריון".

ד"ר רמי מושונוב, סגן מנהל השירות הגינקולוגי באסותא, מכיר היטב את הסוגיה. "בחלק מהוועדות יושב פסיכיאטר", הוא אומר, "ואם הוא לא יושב, אפשר להפנות אליו ואז הוא כותב שהאשה נמצאת במתח נפשי קשה בגלל ההריון והמשך ההריון יגרום להחמרה במצב המתח הנפשי. אבל כולם יודעים שהיא לא נמצאת באמת במתח נפשי, אלא בגלל החשש שתצטרך להמשיך הריון לא רצוי".

ואז אתה מאשר לה הפסקת הריון?

"כן. אני יודע שאני לא יכול לנצח את החוק, אז אני חי עם מה שיש ומנצל כל פרצה אפשרית כדי לעזור לה".

ד"ר אריק כהנא, יו"ר הוועדה להפסקת הריון באסותא וסגן מנהל בית החולים, לא רק מאשר הפסקות הריון, הוא דואג באופן אקטיווי להגשת המסמכים הנכונים ובזמן. "מפריע לי שאני יושב מול אשה ואומר לה 'אין לך שום סיכוי לעבור את הוועדה, תביאי אישור פסיכיאטרי'. והיא הולכת לפסיכיאטר ובוכה לפניו ומרמה גם אותו ומוכרת לו סיפורים שהם מסכנים, שעברו לגור אצל ההורים ושהיא במשבר עמוק, ומאחר שעומדים בלוח זמנים מאוד צפוף, הפסיכיאטר לא יכול לעשות עכשיו תחקיר עם עובדת סוציאלית, והאשה משכנעת אותו שאם ההריון הזה יישאר תיגרם קטסטרופה משפחתית ואז הוא כותב 'בשיחה עם בני הזוג, או עם האשה, התרשמתי כך וכך'. אם היא החליטה לעשות הפסקת הריון, אף אחד לא יעמוד בדרכה".

בפנייה אל הוועדה נדרשת האשה למלא שאלון. אחת השאלות בו היא: "האם פנית בבקשה להפסקת ההריון הנוכחי לוועדה אחרת?" כהנא אומר שלא חשוב מה האשה כותבת שם, ממילא איש אינו בודק זאת, אבל ידוע שנשים רבות עוברות מוועדה לוועדה ובדרך לומדות מה השקר הטוב ביותר כדי להשיג את מטרתן.

אז בסוף זה נגמר בקריצת עין בין האשה לוועדה ולחוק?

"נכון. לכן אני חושב שהוועדות האלה ארכאיות ושהן לא צריכות להיות ועדות שמאשרות הפסקת הריון, אלא ועדות מייעצות להמשך הריון. להפנות נשים שרוצות לשמור על ההריון אבל חוששות, אל מומחים רלוונטיים ולעזור להן להבין מה הסיכויים ומה הסיכונים. אני חושב שאם בני הזוג או האשה רוצים לעשות הפסקת הריון, לא צריך להקשות עליהם, כי זה גורם לכל הקליניקות הפרטיות והחלטורות לפרוח. בסופו של דבר זה יכול לסכן את בריאות הנשים, כי לא עושים את זה בבית חולים איפה שיש יחידת טיפול נמרץ, וחדר ניתוחים, ויחידת הרדמה טובה, ובמקרים של סיבוכים, אם צריכים לפתוח בטן, מתחיל מירוץ נגד הזמן".

ד"ר דני זיידמן, רופא נשים מבית החולים שיבא ויו"ר האגודה הישראלית לאמצעי מניעה, אומר שקיים סטטוס קוו רגיש ואיזון עדין בין הוועדות לחוק. "החוק הוא כזה שלא מתיר לאשה נשואה ובריאה, שלא רוצה ילד רביעי, לעשות הפסקת הריון. מצד שני, אשה כזאת תמיד יכולה לבחור בשקר לבן כדי לעמוד בקריטריונים של החוק ולגשת לוועדה. היא רק צריכה לחשוב על משהו יצירתי. אני חושב שזה רע מאוד".

רופאי נשים משתפים עם זה פעולה?

"זה בעיני מאוד ברור. תבוא אלי אשה ותגיד לי שההריון לא מבעלה, את רוצה שאני אגיד לה 'תביאי את המאהב שלך שיחתום לי ששכב אתך'? אני אומר לה, לא מבעלך, סבבה. מעבר לזה אני מעדיף שאשה תמציא תירוץ ותעשה הפלה בבית חולים ציבורי מאשר שתלך להפלה לא חוקית. מאחר שיש סיכוי קטן מאוד שבמדינת ישראל הנאורה החוק ישתנה, זה הרע במיעוטו. היום המערכת די סובלנית ומאפשרת לנשים, בקריצה, לבצע הפסקות הריון. אם נילחם בשקרים האלה, אז הנשים יתחילו, כמו בעבר, לעשות הפלות לא חוקיות.

"הבעיה היא החוק ולא הוועדות והשקרים. אני לא מכיר אשה חילונית שיש לה ילד רביעי בן חצי שנה בבית והיא נכנסת להריון, שלא תלך להפסקת הריון. מקסימום תלך להפלה לא חוקית. זה כמו כל דבר בישראל. החוק שאסר על פיטום אווזים הוא חוק נהדר, רק שעכשיו חוות האווזים שהיו בפיקוח בישראל עברו לירדן ושם אין שום פיקוח. הרבה פעמים אתה בא לתקן משהו ואז אתה עושה יותר גרוע".

השקר הלבן הנפוץ ביותר, על פי זיידמן, הוא הריון מחוץ לנישואים, אחריו הריון עם התקן או צריכת תרופות שעלולות להזיק לעובר. "בסופו של דבר כולם יודעים שאלה שקרים לבנים, כולל הרופאים שמשתפים פעולה באופן פסיווי. אני בחיים שלי לא אתן לאשה מסמך כוזב, גם לא קולגות שלי, אבל אם אשה שואלת לדעתי איך להציג רעיון מסוים שיישמע אמת, אז אני אגיד לה: 'תנסי, יכול להיות שזה ילך', ואצייד אותה במכתב שאומר שלדבריה היא טוענת כך וכך ולאור זאת אני ממליץ על הפסקת הריון. זה נקרא לשתף פעולה באופן פסיווי".

חפשו את כסף

בישראל מתבצעות מדי שנה כעשרים אלף הפסקות הריון חוקיות. מחציתן בבתי חולים ציבוריים ומחציתן בבתי חולים פרטיים. הוועדות השונות מקבלות כ-22 אלף פניות וכמעט כולן מאושרות. בשנת 2004, על פי נתוני משרד הבריאות, פנו אל ועדות להפסקת הריון 21,685 נשים שקיבלו 21,286 אישורים. הסעיף הפופולרי ביותר (54%) הוא סעיף 2: הריון מיחסים אסורים על פי החוק, או מחוץ לנישואים. אחריו - 18% - הסעיף שקובע כי המשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לה נזק; 17% - העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי (סעיף זה כולל כניסה להריון עם התקן תוך רחמי). רק 10% מההריונות מופסקים משום שהאשה היא מתחת לגיל 17 או מעל 40.

הוועדות גובות אגרה של 250-300 שקל על כל פנייה ורשאיות לאשר הפלה עד השבוע ה-22 להריון. המאחרות נדרשות לפנות אל אחת מחמש "ועדות על" הפועלות בבתי חולים ציבוריים. אם ועדה מאשרת להפסיק הריון מסיבות רפואיות (כולל גיל), קופות החולים מממנות את העלות. אם הסיבה היא סעיף 2 לחוק (הריון מחוץ לנישואים), האשה תישא בהוצאות ההפלה: כ-1,700 שקל. אם ברצונה שרופא פרטי יבצע את ההפלה בבית חולים פרטי, יהיה עליה לשלם לו עוד כ-3,000 שקל.

אם קל כל כך לקבל אישור של ועדה רפואית, נשאלת השאלה כמה הפסקות הריון בלתי חוקיות נעשות בישראל? ההערכות נעות בין "מעט מאוד", לטענת משרד הבריאות, לבין "הרבה מאוד", לטענת רופאי נשים. "המצב בעיני הוא נוראי", אומרת רותי גור, רכזת פרויקטים בעמותה הפמיניסטית "אשה לאשה" בחיפה. "אני יודעת שיש הרבה נשים שלא פונות לוועדות, כי הן חושבות שהן לא מספיק מתוחכמות להתמודד עם הביורוקרטיה הזאת, ואז הן עושות הפלות באופן פרטי או שיולדות את הילד".

גור, תושבת נשר שביתה נהרס מפגיעת קטיושה לפני שבועיים (יום אחרי שהשתתפה בהפגנת השמאל נגד המלחמה), אומרת שהיא יודעת על "נשים רבות" שעושות את זה. "אלינו לעמותה מתקשרות נשים ומבקשות שנמליץ על גינקולוגים שעושים את זה. ואנחנו ממליצות. אני שולחת רק אל גינקולוגים שאני סומכת עליהם. יש נשים ערביות, שם זה פיקוח נפש. אני מכירה גינקולוג, אחד הטובים בארץ, והוא עושה את זה במקרים של פיקוח נפש. הפניתי אליו ערבייה צעירה שעברה תקיפה מינית והוא עשה את זה בחינם. יש גם פניות של נשים שעוברות תקיפה מינית כמו אונס, שלא רוצות להגיע לוועדות, ויש גם קטינות".

עלות הפסקת הריון בלי אישור ועדה יקרה יותר, ונעה בין 8,000 ל-10,000 שקל. "רופא שעושה הפסקות הריון לא חוקיות, צריך להוריד לו את הראש", אומר ד"ר זיידמן. "הדתיים לוחצים, הם אומרים, 'איך זה יכול להיות שיש כזה חוק ואף אחד כמעט לא הועמד לדין'".

אף אחד לא הועמד לדין כי לא באמת מחפשים את האשמים. "היו מקרים פה ושם, במיוחד כשהיו סיבוכים", אומר ד"ר יורם לוטן, ממונה על רישוי בתי חולים ומכשירים במשרד הבריאות. ד"ר לוטן טוען גם, שאיש אינו יודע כמה הפלות חוקיות מתבצעות, אם הרבה או מעט. ד"ר כהנא דווקא טוען שיש לו מושג, וההפלות הלא חוקיות מתבצעות בדרך כלל בשבועות הראשונים של ההריון. "רופא בביתו, או בקליניקה שלו, קרוב לוודאי לא יסתכן בהפלה בשבוע מתקדם. אבל בין שבוע חמישי לשישי, הם עושים את זה. אני יושב בוועדה ושומע פעמיים בשבוע נשים שאומרות: 'בפעם הקודמת באתי יותר מוקדם ועשיתי את זה אצל הרופא בבית, עכשיו הוא שלח אותי לוועדה'".

לד"ר מושונוב יש רעיון איך להקטין את מספר הפסקות ההריון הלא חוקיות ובהזדמנות זאת להגדיל את ההכנסות באסותא. הוא מציע להקים עמותה למניעת הפסקות הריון לא חוקיות ולהפיץ מידע בקרב הנשים על הוועדות. "אם לכל אשה שעושה הפסקת הריון בקליניקה לא חוקית יהיה מידע שהוועדה בעצם כמעט תמיד מאשרת את הפסקת ההריון, אולי יהיה אפשר להקטין את מספר ההפלות הלא חוקיות. הרי כולם מבינים את הצורך ואת הסיטואציה הבעייתית. גם משרד הבריאות מבין".

ד"ר לוטן ממשרד הבריאות מעדיף לא להתייחס לפתרונות היצירתיים שבהם משתמשות נשים נשואות כדי לקבל אישור להפלה. "אני לא מגיב על זה", הוא אומר. "אני מייצג את המדיניות של הממשלה ושל הכנסת ומשרד הבריאות, הממונה על חוק".

זה מוזר שבמדינה דמוקרטית הדמוגרפיה מתנהלת, כמו בסין, על פי דרישות של טובת המדינה, ועדות מסדרות וחוק העונשין.

"נכון, למרות שממונה על החוק משרד הבריאות, זה אינו חוק של בריאות העם, אלא בא מהתחום הפלילי. אבל אנחנו לא במקום האחרון והאפל ביותר בעולם. באירלנד, למשל, זה אסור על פי חוק".

יש טענה שהוועדות בבתי חולים פרטיים מאשרות הפסקות הריון ביתר קלות מאשר בבתי חולים ציבוריים.

"אני לא יודע על דבר כזה".

ואין ניגוד עניינים כשרופא, מנהל מחלקה בבית חולים ציבורי, יושב פעם אחת בוועדה בבית החולים הציבורי ואחר כך עושה אותו דבר בבית חולים שבו הוא עובד באופן פרטי?

"לא, כי יש הנחיה שאסור לרופא שיושב בוועדה, לבצע את הפסקת ההריון. זהו נוהל שמחייב את כל בתי החולים".

יש עליכם לחצים מגורמים דתיים להגביר את האכיפה?

"יש לוחצים, ויש שאילתות בכנסת. התפקיד של משרד הבריאות הוא לבדוק שהאשה עברה ועדה, שמבחינת החוק ההפלה היתה תקינה".

לשם מה נחוצות הוועדות, אם 98% מהפונות מקבלות אישור להפסקת הריון?

"צריך לדעת איך לקרוא את הנתונים. הרבה מאוד נשים מראש לא פונות לוועדות, הרבה מגיעות לעובדת הסוציאלית, המסבירה להן שאין להן שום סיכוי לקבל אישור לעשות הפסקת הריון, וחלק גדול עושות הערכת מצב ונסוגות".*



איור: רות גוילי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות