רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקומות הכי יפים של צפת נעלמו לעולם

האדריכל אמנון בר אור מבכה את מר גורלו של הרובע העתיק שנהרס בצפת, כמו גם את אוזלת ידן של הרשויות

תגובות

העיר צפת מורגלת במכות. המלחמה האחרונה היא רק אחת מסדרת המכות שנחתו עליה במשך השנים. העיר בעלת הטופוגרפיה ההררית המצודדת והאקלים האירופי, יכלה לכל ההפרעות, המגפות, הכיבושים ורעידות האדמה - אבל הרס הנדבך התחתון, והחשוב ביותר, ברובע העתיק שלה הותיר בה צלקת, שכנראה אינה מעניינת את הנוגעים בדבר.

האדריכל אמנון בר אור מבכה את מר גורלו של הרובע העתיק שנהרס, כמו גם את אוזלת ידן של הרשויות. "המקומות הכי יפים של צפת נעלמו לעולם", הוא אומר. לדבריו, כשמשרד השיכון הבין את גודל הקטסטרופה, הוא נחלץ להושיט לעיר הפצועה טיפול נמרץ בשורה של פעולות, שכללו שיקום תשתיות, בתי ספר וגנים, והכין תוכנית אב מפורטת. מאוחר יותר בר אור הצטרף למאמץ כשניהל את הפרויקט במשך שנתיים.

"צפת היא מקום כל-כך רגיש וכואב, שאני נמנע מלבקר בה", מתוודה בר אור, שניהל מסוף שנות ה-80, במשך שנתיים, את פרויקט השיקום והשימור של הרובע היהודי-העתיק של העיר מטעם משרד הבינוי והשיכון.

האירוע שגורם לבטח לזקני צפת להתהפך בקברם שבבית הקברות היפהפה והמוזנח של העיר העתיקה, נסתר מעיניהם של אלה שבחרו להרוס את החלק העתיק של העיר - אחרת ספק אם היו מעזים לגדוע את אחת העדויות המרשימות ביותר לחיים יהודיים בארץ ישראל. בר אור מספר כי בצפת אמנם לא נבנו ארמונות. הייחוד של העיר העתיקה הוא בעומק הרבדים הארכיטקטוניים ובמטענים הרוחניים של הקהילה שהשתמרו מאות שנים.

לא שלא היו ניסיונות בעבר לפגוע במרקמה הייחודי. הבריטים, למשל, חרצו במרכזה מדרגות גדולות כדי שיוכלו להיטיב לשלוט בה, ובן-גוריון התכוון להרוס אותה כדי למנוע את חזרת הערבים לבתיהם בחלק הערבי של העיר, ושוכנע על ידי הצייר הדאדאיסט מרסל ינקו וטדי קולק להותיר חלקים ממנה כשכונת אמנים. הרוח הצפתית המיוחדת שרדה הכל, ואפילו נהנתה משגשוג שהביאו התיירים התל אביביים שמצאו בה מפלט צונן מחום יולי-אוגוסט.

המבשר הראשון של סיום תקופת השגשוג היה בשנות ה-70, כאשר מלונות טבריה התקינו מזגנים ומשכו אליהם את התיירים. עם עזיבתם, עזבו גם האמנים ובעלי הנכסים. "הבעיה היתה שגם טבריה וגם צפת בחרו במה שאין להן - ולא במה שיש להן", מסביר בר אור. "טבריה הפכה את העיר העתיקה שלה למגרשי חניה, מצבות זיכרון ומלונות ענק. צפת אפילו את זה לא עשתה. ללא אג'נדה תכנונית וללא סנגורים שיזדעקו להגנתה, הקטסטרופה היתה רק עניין של זמן".

המפתח לפתרון הנטישה וההזנחה ההולכת ומחריפה בעיר העתיקה, נמצא בקרב חסידות ברסלב, שחיפשה מקום להתיישב בארץ. לברסלבים הוצע להרוס את העיר העתיקה ולבנות תחתיה שכונות חדשות, "בתנאי", אומר בר אור, "שהם לא יהרסו את בתי הכנסת. וכך, בציניות גמורה, ובניגוד למצפון התרבותי שלנו ולהיסטוריה שלנו ובניגוד להיגיון ההנדסי, הם הרסו את הנדבך התחתון העתיק ביותר של העיר".

הנדבך התחתון היה החלק העתיק ביותר בצפת, אשר נבנה על ידי מגורשי ספרד במאה ה-16 ונחשב לבעל הערך התרבותי החשוב ביותר. "ביום שהרסו את השורש", אומר בר אור, "כל העץ נבל, וחבל כי אפשר היה לשקם אותו".

כדי להציל מקריסה את כל העיר היהודית, הוא מספר, "משרד השיכון נאלץ לבצע במקום עבודות חירום. עבודות החירום הצריכו עיגון של ההר עם עוגנים ענקיים שעלו מיליונים". קריסת המבנים במדרון נעצרה. הבתים שלא הוחרבו נסדקו והתערערו. את המדרון המגולח החליפה שכונה חדשה.

"הברסלבים בונים במקום שנהרס בנייה פסוודו מסורתית עם ציפוי אבן ירושלמית, ללא כל מודעות סביבתית ואקולוגית", אומר בר אור.

הרסנו במו ידינו

לקראת גלי העלייה של שנות ה-90 העביר משרד השיכון את התקציבים לעבודות בעיר העתיקה לטובת שיכון העולים. "כמובן שאפשר היה לשכן הרבה עולים בבתים העתיקים", אומר בר אור, "אבל כמו שבעכו ויפו זה לא הלך, למה שיצליחו לעשות את זה בצפת? אנחנו לא חברה שבנויה לשימור. אנחנו נמשיך לנסוע לאיטליה ולהתלונן למה אנחנו לא כמו איטליה", הוא אומר. בר אור עוד ניסה לארגן שתי סדנאות בינלאומיות במטרה לעורר את המודעות לשיקום צפת, ונותר עם ספרי הכנסים במרתף. בסוף הוא הרים ידיים ועזב את צפת בכעס.

גם עמרי שלמון, מנהל אזור הצפון של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, כועס. הוא היה רוצה לעשות יותר עבור צפת. המועצה, הוא מספר, אמנם ערכה לפני חמש שנים סקר בו ריכזה את כל המידע החיוני לכ-400 מבנים, אבל הרשות המקומית לא עשתה שימוש בתשורה החשובה הזו. כגוף ציבורי נטול משאבים, כל שנותר לו, הוא אומר, זה לצעוק ולהתריע.

הצעקות כנראה לא עשו רושם. "ידוע שבצפת אין התייחסות לשימור", מסביר שלמון, שכמו בר אור שולח יד מאשימה כלפי פרנסי העיר, "שעושים שירות רע מאוד לצפת". שלמון טוען שידי המועצה לשימור אתרים קצרו מלהושיע. הברסלבים והמתכננים, הוא אומר, לא שעו לבקשות המועצה לשמור על הנדבך התחתון, ובסופו של דבר הרסו אותו בלילה מבלי להניד עפעף ומבלי שמישהו עצר אותם.

שלמון נותן כדוגמה את בית בוסל, ששימש בעבר בית הבראה פופולרי ונמצא כיום בסכנת קריסה. "העירייה אפילו לא מפעילה את החוק, מכריזה עליו כמבנה לשימור ומחייבת את הבעלים לעשות פעולות הצלה ושימור", הוא מתלונן.

בר אור מאשים את כולנו בהרס האזורים בעלי הערך השימורי. צפת הופקרה על ידי הגורמים שהיו אמורים לדאוג לה, והעדיפו על פניה אתרים ציוניים. האירוני הוא שהעיר העתיקה היא דווקא דוגמה מובהקת להמשכיות הקיום היהודי בישראל: "שיא הפריחה של צפת היה במאה ה-16 וה-17", אומר בר אור. "אין בה סליקים וחדרי ביטחון ומעפילים ומחתרות, אבל היא נכס תרבות של העם שלנו שבמו ידנו הרסנו".



צפת. האמנים ובעלי הנכסים עזבו


בית בוסל. סכנת קריסה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות