בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חופשת גידול ילדים

תגובות

אבירמה גולן במאמרה "אויבי העבודה" שפורסם שלשום ב"הארץ", כותבת על כך שהיוזמה לעידוד אמהות להשתלב במשק העבודה באמצעות סבסוד מעונות והרחבתם, אינה מתקדמת כמתוכנן, וכי לפחות 30% מכלל האמהות לילדים עד גיל ארבע בישראל עובדות במשרה חלקית. גולן מסבירה זאת בכך שלא ניתן היום למצוא בשוק העבודה, משרה מלאה בשכר סביר לשמונה שעות (שעות פעילות המעונות). גולן מציעה שהחוק החל בשירות הציבורי - ולפיו משרה מלאה עבור אמהות היא כזו שמסתיימת בשעות שלוש או ארבע - יחול גם בסקטור הפרטי.

הגם שאני מסכימה עם גולן שיש לאפשר לאמהות שרוצות לעבוד שעות גמישות, שכר הולם ותנאים סוציאליים - אני רוצה לצאת כאן כנגד כל התפיסה הגורסת כי יש לעודד אמהות לילדים קטנים לצאת לעבוד. למעשה, אני טוענת כי על המדינה לעודד אמהות (או אבות) לילדים עד גיל ארבע לגדל את ילדיהם בבית איתם.

לפני שנה פורסם בבריטניה מחקר מקיף שבדק כיצד מושפעת התפתחותם של תינוקות ופעוטות מזהות המטפל שלהם. המחקר בדק 1,200 ילדים בגיל אפס עד ארבע, אשר טופלו במהלך היום בידי גורמים שונים: חלקם היו במעון, חלקם עם מטפלת או משפחתון, חלקם אצל הסבים או קרובי משפחה אחרים, וחלקם נשארו בבית עם אמם (ו/או אביהם). מסקנת המחקר היתה ברורה: ילדים שגדלים בבית עם אמם מתפתחים טוב יותר מחבריהם המטופלים במסגרות האחרות.

ד"ר פנלופה ליץ', מומחית בריטית לטיפול בילדים ואחת מעורכי המחקר, אמרה עם פרסומו כי ההתפתחות החברתית והרגשית של ילדים שטופלו בידי גורמים אחרים מאמם היתה באופן ברור פחות טובה. ילדים אלה הראו רמות גבוהות יותר של תוקפנות והראו נטייה להסתגרות, כניעות ועצב.

אפשר לנסות לתת לזה הסברים שונים, עורכי המחקר מדברים על כך שזה מעיד על הצורך לשפר את מערכת החינוך לגיל הרך בבריטניה, ונמנעים מלתת את ההסבר שאני נותנת לזה: שאין כמו אמא. אין כמו אהבה של אמא ושל אבא, אין כמו הבית. והחיים בבית בשנים הראשונות תורמים לביטחונם העצמי של ילדים, ולהבנה העצמית שלהם היומיומית שעה-שעה שהם אהובים, ושיש מי שמקשיב להם ולצרכיהם. כי אהבה של גננת חמה ואוהבת ככל שתהיה, אינה דומה לאהבת אב ואם.

מעבר לזה, הילדים חווים קושי רב מעצם היותם חברת ילדים סגורה במעון, בטרם קיבלו כלים להתמודדות חברתית כזו. כמה מאיתנו המבוגרים היום זוכרים (או היו בעצמם) ילדים דחויים, כאלה שילדים חזקים אחרים התעמרו בהם, כאלה שילדים אחרים לחצו עליהם לעשות דברים שלא רצו? כמה מאיתנו נושאים את החוויות האלה עד היום? מה ההשפעה של זה על התפתחות החברתית והרגשית של ילד?

אני מאמינה שככל שילד ייצא מאוחר יותר להתמודדות הזו (וברשימה הזו אינני מדברת על חינוך ביתי, אלא על ילדים שיוצאים בהמשך לגן ולבית ספר), כך ייקל עליו. ככל שצרכיו הבסיסיים יתמלאו בשנים הראשונות במלואם, כך הוא יגדל להיות ילד בטוח יותר, יציב יותר ובאופן מפתיע דווקא עצמאי יותר. יש מי שנוטים לראות בצמידות לבית ולאמא דבר המעכב עצמאות אצל ילד, ואילו אני מאמינה שעצמאות וחוזק צומחים דווקא במקום שבו יש ביטחון וקבלה ללא תנאי ולא קושי.

בישראל, אגב, עד שנות ה-70 לערך, היה מאוד מקובל שילד נשאר בבית עד גיל 4. זה היה לגמרי נפוץ. היום מקובל בארץ להשאיר תינוק בבית מקסימום עד גיל שנה. וזה, כמובן, נעשה ללא תמיכה כלכלית של המדינה במשפחה.

בישראל חופשת הלידה במימון המדינה אורכת 12 שבועות בלבד. לשם השוואה, בגרמניה חופשת הלידה במימון מלא של המדינה אורכת 14 שבועות, ומיד אחר כך יש אפשרות להמשיך ולהישאר בבית עם הילד למשך שנתיים, תוך קבלת סיוע כספי מהמדינה. וזה לא נגמר בזה. ניתן להישאר בבית עוד שנה שלמה (עד היות הילד בן 3), אמנם ללא מימון של המדינה, אך עדיין מבלי לסכן את מקום העבודה שהיה טרם הלידה. קוראים לזה: Parental leave (ואני שלא מכירה מקבילה עברית לביטוי, אכנה זאת בתרגום פונקציונלי: "חופשת גידול ילדים").

נורווגיה מממנת חופשת לידה לאמהות במשך שנה שלמה, ולאחריה היא מציעה חופשת גידול ילדים תוך מתן סיוע כספי לשנה נוספת. בשוודיה חופשת הלידה במימון המדינה נמשכת שנה וחצי, ולאחריה יש אפשרות לחופשת גידול ילדים לחצי שנה נוספת, חלקה תוך סיוע כספי (וזה המקום לתקן טעות שלי באחד הפוסטים הקודמים, שבו כתבתי שבהולנד חופשת הלידה נמשכת כשנתיים: הכוונה היתה לשוודיה). אגב, בכל הדוגמאות שציינתי, יש גם לאבות חלק בחופשות הלידה או בחופשות גידול הילדים, והמדינות מעודדות באופן בולט את מעורבותם של האבות בגידול ילדיהם.

אלה מדינות מפותחות בעולם ששמו להן למטרה לעודד את הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין הוריהם, באמצעות מתן תמיכה כלכלית למי שחפץ בכך. אני חושבת שעלינו להתחיל לפעול בכיוון הזה ולעשות אף יותר. ולמרות שהמחקר שאת תוצאותיו הבאתי קודם נעשה בבריטניה, ומסקנותיו אינן בהכרח תואמות את הנעשה בישראל, בכל זאת, נדמה לי שלכל הפחות השורה התחתונה שבו מטרידה, ואמורה לגרום לקובעי מדיניות החינוך והרווחה בישראל לערוך מחקר מקביל ולעשות חשיבה מחודשת.

ובגלל שאני לא נמנית על קובעי מדיניות החינוך והרווחה בישראל, ובגלל שיש לי את חירות הבלוג לקחת את הנושא כמה צעדים קדימה בלי להמתין לתוצאות מחקר ישראלי עדכני, אומר כך: מדינה שתעודד את אזרחיה לגדל את ילדיהם בשנים הראשונות בבית תרוויח בטווח הארוך. המדינה תרוויח חברה פחות אלימה ויותר בריאה בנפשה ויש לזה ערך כלכלי רב. זה אומר למשל פחות פשיעה או פחות מחלות. זה אומר הגדלת הסיכוי בבגרות לחיים עצמאיים ברווחה אישית, שיביאו לפחות הישענות על מוסדות המדינה. והדברים האלו שווים הרבה מאוד כסף. אולם זה דורש, משהו שאינו נפוץ הרבה במחוזותינו, חשיבה והשקעה לטווח ארוך. לא לראות את התרומה המיידית שיש היום לאמא שתצא לעבודה בתום שלושה חודשי חופשת לידה, אלא לראות את הערך הכלכלי שלה, דווקא בהישארותה בבית ובכך שהיא מגדלת ילדים בביטחון המחזק של הבית.

חשוב לתת לאמהות שיבחרו להישאר בבית מערך חברתי תומך להן ולילדיהן (הקמת מרכזים למשפחה למשל, ששם ייפגשו האמהות זו עם זו ולילדים תהיה חברה שוקקת). חשוב גם שיעבור כאן מסר תרבותי שמעריך את הנשים שמגדלות את ילדיהן בבית ורואה בכך שליחות וייעוד (למי שרוצה בזאת), ולא רואה בהן עקרות בית נחותות מבחינה חברתית. אגב, למי שרואה בדבריי מסר אנטי-פמיניסטי המחזיר את האישה לתפקיד המסורתי אומר כך: הפמיניזם טמון בבחירה החופשית של האישה לעשות כל שתרצה. ואם אישה מרגישה חיבור עם אמהותה ובוחרת לממש זאת כל שעות היום - אין מסר פמיניסטי מזה.

אני אגב לא מסכימה עם גולן שהסיבה העיקרית לבחירה של אמהות במשרה חלקית, היא הקושי למצוא משרה מלאה גמישה. נשים רבות בוחרות במשרה חלקית כדי לבלות יותר שעות ביום עם ילדיהן. ואני מכירה אמהות שמחפשות בנרות משרה חלקית, ומתקשות למצוא משרה כזו בתחום בו הן עוסקות. אותן נשים אינן רוצות לפגוש את ילדיהן רק אחר הצהריים. ויש עוד אמהות רבות שחשות נקרעות בין המחויבות התרבותית לשים את הילד במסגרת ולצאת לעבוד, לבין הכמיהה הפנימית שלהן לבלות את השנים הראשונות שלהם איתם, להיות אמהות במשרה מלאה. אלה הן נשים שרואות בגידול ילדים סיפוק ומימוש עצמי, והן היו שמחות לצאת לחופשת גידול ילדים מוסדרת, שבסופה היה ממתין להן מקום העבודה שלהן. באמהות האלה צריך לתמוך. וזה אינטרס מובהק של המדינה לעשות כן.

orly_barlev@nana.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו