סודות ושקרים: הסיפור האמיתי - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

סודות ושקרים: הסיפור האמיתי

במרכז סרט הבכורה של זהר וגנר עומדת משפחתה שלה - אותה משפחה שהתפרקה לחתיכות בעקבות רומן שניהלה אמה, היחצ"נית דסי וגנר, עם פרסומאי צעיר ממנה. 20 שנה עברו מאז השבר, וגנר כבר הספיקה להיות בולימית, לנסות להתאבד ולרדת לביבים המסוממים של ניו יורק, אבל השתיקה המשפחתית סביב הפירוק לא הופרה. עד שבא הסרט

  • פורסם לראשונה: 17.10.2006
  • 23:00
  • עודכן ב: 19.10.2006
  • 23:00

כמדי שבת יצאה משפחת וגנר לבלות בחוף דבוש בהרצליה. בגלל התקפת מדוזות נותרו הילדים, זהר, בת 17, וגל, בן 13, על קו החוף. פתאום רצה לכיוונם אמם. "זהר, אני לא מוצאת את אבא", אמרה בבהלה. "אני חושבת שמישהו סיפר לו את הסוד שלנו והוא נסע לבית חולים. אני חושבת שהוא עומד למות, אולי יש לו התקף לב". ללא מלה נוספת נסעו השלושה לבית חולים איכילוב, שם פגשה זהר את אביה בחדר המיון.

"ראיתי את אבא שלי בוכה", היא משחזרת את הרגעים הקשים, 20 שנה לאחר התרחשותם. "זה היה הרגע הכי מבהיל בכל הפרשה. הרגשתי שאני שותפה לפשע, כאילו הרגתי את אבא שלי. הוא היה בודד, סגור, לא ידע מה לעשות. אין לו הורים, אחים או אחיות. הוא אהב את אמא שלי בטירוף".

ה"סוד שלנו" שעליו דיברה האם היה בעצם הסוד שלה. הוא היה ל"סוד שלנו" כשזהר היתה בת 12 ואמה, היחצ"נית המצליחה דסי וגנר, סיפרה לה על הרומן שנרקם בינה לבין א', אז פרסומאי צעיר שעבד במשרדה והיום פרסומאי בכיר. זה היה מסוג הדברים שאם אומרת לבתה הקטנה בהיסח הדעת, מתוך תחושת שיתוף וקירבה, בלי לשקול עד הסוף את ההשלכות. זה היה מסוג הדברים ששינו את חיי בתה.

גם מבלי שנדרשה החליטה הבת לגונן על אביה, איש העסקים אלי וגנר, ולהחביא את הסוד עמוק בבטן. מדי פעם פגשה את המאהב השרמנטי בנסיבות חברתיות וראתה את אמה פורחת לידו. לאחר מכן חזרה הביתה, התיישבה על ברכי אביה והתייסרה כיצד אינו מבחין בנעשה בלבה של אשתו. חמש שנים בערה האהבה בסתר. זהר לא אמרה מלה.

גילוי הפרשה - עוד תפוח אדמה לוהט בברנז'ה של עולם הפרסום - הביא לפירוק הנישואים של הווגנרים, ובאופן מפתיע גם קטע את הרומן של האם. במשך שנים ארוכות נותר הסוד טמון בארון הקבורה של המשפחה. הוריה של וגנר סירבו להוסיף ולדבר על הפרשה. האב טס לניו יורק והקשר עם הילדים התרופף. הוא לא שיער שבתו ידעה על הרומן בזמן אמת, ידיעה אסורה שגרמה לה לייסורי מצפון קשים שלבסוף התפרצו למשבר נפשי ששיאו היה בניסיון התאבדות.

לפני כשנתיים החליטה זהר לשבור את מעטה השתיקה, שסימן בעיניה את כל צרותיה של המשפחה הבורגנית-פולנית: עטיפת צלופן נוצצת לממתק מתפורר. היא הודיעה להוריה ולאחיה שהיא מתכוונת לצלם סרט תיעודי וביקשה את שיתוף הפעולה. הווגנרים הסכימו, ומול המצלמה, פגישה אחר פגישה, התכנסות אחר התכנסות, התעמתו לראשונה מול הסיפור הקשה שפירק את המשפחה - יחד ולחוד - לגורמים. ביום שלישי הקרוב יוקרן הסרט של וגנר, עיתונאית ובמאית שזהו סרטה התיעודי הראשון, ברצועת הסרטים התיעודיים הישראליים של יס. הוא נקרא "זורקי", כשם החיבה של זהר בחוג המשפחה.

למה דווקא אבא שלי

החשיפה היתה מלווה בקושי גדול. לכתבה זו, למשל, סירבו אלי, דסי וגל וגנר להתראיין. גם בסרט ניכר שקשה להם. זוהי אחת ממעלותיו הרבות; באופן מעורר התפעלות חושף הסרט לא רק את האמת אלא גם כמה היא קשה, לא רק את הדיבור אלא גם את הפחד מפניו. ככל שהסרט מתקדם נשכח הגבול בין האמנות למציאות, והסרט עצמו, החשיפה מול המצלמה, הופך לסוג של כלי תרפויטי עבור המשפחה.

עם כל מנת הייסורים שנפלה על כל בני המשפחה, דומה שהגיבורה המיוסרת ביותר היא דווקא האם. האם שחוללה את הצונאמי היא גם זו שחיה יותר מכולם בין שבריו. גם ברגעי השיא, כשזהר פורצת בבכי, מנסה דסי לזכות בהבנה. "לא שיתפתי אותך מרצון", אומרת האם על החלטתה לשתף בסודה את בתה. "היית בוגרת והבנת דברים. אין לי מושג איך הכרת אותו. תראי איזה אור יפה יש בחוץ".

האסתטיות המודגשת של הסרט היא ביטוי צורני לתוכנו, לעולמם של גיבוריו. וגנר מדגישה את הצורך של אמה בדירות נוצצות וקרות, ובהתאם יוצרת תמונה נקייה ומדויקת, מוארת לתלפיות. בסצינה בלתי נשכחת נראית האם, שבתחילת הסרט עוברת מדירת המשפחה הישנה לדירה חדשה ברמת אביב ג', לבדה בדירתה החדשה, אשה בודדה בכלוב של זהב.

"האסתטיקה משרתת את העולם של הבורגנות", אומרת וגנר. "עולם של הקפדה יתרה, פחד מלחשוף פגמים. הכל נקי, מאופר ומעוצב. העיסוק של אמא שלי בעיצוב הדירה הוא סימבולי לעיסוק הבורגני בחפצים, לעיצוב שבא על חשבון העולם הרגשי. רציתי שהקור יעבור. חתכתי את הראשים שלהם בצילום כדי להדגיש את פירוק המשפחה. צילמתי את הכל בעצמי, גם כשהייתי שותפה לסצינה, כי כשניסיתי להביא צלם היה קיפאון מוחלט, שתיקה. אתי זה היה ניתוח לב פתוח".

וגנר משלבת בסרט גם קטעי יומן שכתב אחיה בילדותו. "אבא, כל כך קשה לי לישון בלילה", כתב שם גל. "אני מרגיש שאם לא אראה אותך היום ייחרב עולמי. כל מטוס בשמים מזכיר לי אותך. למה דווקא אבא שלי היה אמור לקום וללכת?" אחותו הבמאית גם לא מהססת לצלם קטעים לא נוחים לעיכול. למשל, כשהיא משתינה לאטה לכוס ואחר שוטפת את פניה עם השתן. ידוע ששתן עשוי להיטיב עם עור הפנים ושלא מעט נשים אמנם שוטפות בו את הלחיים. לא ידוע על הרבה נשים שמראות זאת בסרט שלהן.

אקסהיביציוניזם?

"אני לא מבינה מה רע באקסהיביציוניזם. למה אם מישהו בוחר להסתתר זה יותר נאצל? אני חושבת שזה הרבה יותר קשה לחשוף את עצמך. להפשיט מישהו אחר זה קל. זה לא אתה שמשלם את מחיר החשיפה".

מציאות מופרכת

עד חשיפת הרומן האסור דיגמנו הווגנרים משפחתיות למופת. הם התגוררו בבית מרהיב בשכונת אפקה בצפון תל אביב והתפרנסו מעבודות שיקיות ומכניסות: האם ניהלה ביחד עם עדנה גרינשטיין משרד יחסי ציבור מוביל, והאב היה יבואן של מותגי הבגדים בנטון ופרוצ'י ובהמשך נכנס לעסקי הנדל"ן. הילדים זהר וגל התלבשו כמו בז'ורנלים.

"כולם חשבו שאנחנו משפחה מושלמת", מספרת וגנר. "ילדים יפים, משפחה מאושרת, עושים מסיבות הכי מדהימות, נוסעים כל שנה לחו"ל. הגדולה שלנו היתה בתפקודיות שלנו. מה שהרס אותי בילדות זה האשליה שמכרנו לעולם. אנשים קונים את הבלוף של בית ובגדים יפים. אם יש לך אוטו גדול החיים שלך בסדר ומעוררי קנאה".

ומה היה בפנים?

"אמא שלי סבלה בחיי הנישואים עם אבא שלי, היא לא היתה מאושרת. היינו מדברות על זה אחת עם השנייה. כילדה זו היתה אינפורמציה קשה, במיוחד כשהיא לא החליטה להתגרש. היא חיפשה אהבת אמת, זוגיות אמיתית. כל הנישואים האלו היו ממש שידוך. אמא שלי היתה מאוהבת ברוזן אנגלי שהכירה כשלמדה ספרות בקיימברידג'. כשהיא חזרה לארץ סבתא שלי השמידה את כל המכתבים שלו ואמא שלי חשבה שהוא ניתק קשר. ואז אבא שלי נכנס לתמונה".

איך הם הכירו?

"אמא שלי גרה בכיכר המדינה. היא היתה כוסית והיו לה המון מחזרים ששרקו לה מתחת לדירה. הוא היה פרחח ששותה וויסקי והתחיל אתה. ההבדל בינו למחזרים אחרים היה רק בגלל סבתא שלי, חיה נבון".

למה היא היתה כל כך משמעותית?

"סבתא היתה אשת עסקים, בעלת בוטיק ואחת היבואניות הראשונות של בגדים מחו"ל. הוא עלה אליהן הביתה והיא זיהתה את הפוטנציאל שלו. סבתא היתה שתלטנית. היא ראתה באבא את הגבר שהיא בעצמה היתה צריכה להתחתן אתו - בעל כריזמה, מעוף. באותה תקופה הוא היה אדם חסר כל אבל היא האמינה בו ולחצה על אמא להתחתן אתו. אמרה לעצמה: יש לך בת מפונקת והוא ירפד אותה".

גם היום קשה לווגנר, רווקה בת 36, להיזכר מתי בדיוק התגלה לה הסוד. "יום אחד ירדנו למטה ואמא הציגה אותי לפני א'. הוא היה נורא צ'רמר, חתיך ומקסים. הדברים הובנו בלי לומר. אמא שלי דווקא טוענת שהיו לי חושים מחודדים, הבנה בלתי רגילה לילדה בת 12 וכך הבחנתי בקיומו עוד קודם לכן. שמתי לב שהיא משנה סגנון לבוש. הוא עבד עם אמי באותו משרד והמשכתי לפגוש אותו באירועי השקה או על שפת הים. אבל הנוכחות שלו לא היתה פיסית, אלא בשיחות עם אמא שלי".

ההחלטה על שמירת הסוד התקבלה ללא היסוסים. סודות ושקרים לא היו עניין זר למשפחה. "אמא אף פעם לא אמרה 'אל תספרי לאבא', או שזה דבר אסור", אומרת וגנר.

למה בכלל היא שיתפה אותך? היית ילדונת.

"מגיל צעיר יש לנו יחסים סימביוטיים. לאמא שלי קשה ליצור הפרדה בינה לילדים, בעיניה אנחנו אחד. היא היתה צריכה אותנו, מערכת יחסים ללא גבולות. אמא שלי היא אחת שלא סוגרת דלתות בבית. אני חוויתי את ההתבלטות שלה, האהבה שלה, התשוקה. סיפורים על המקומות החדשים שבילתה בהם אתו, מוסיקה חדשה שהתחילה לשמוע. זו היתה אהבה של גיל ההתבגרות".

איך תפסת את א'?

"התלהבתי ממנו מאוד. הוא הפך לסוג של מודל גברי. מאהב צעיר בעשר שנים, מדליק, פרסומאי צעיר חתיך ומבטיח. אחד ששומע את המוסיקה האחרונה, לובש את הבגדים הנכונים. יש בזה כוח, מישהו שהוא הדבר הבא. גם אני וגם אמא שלי התאהבנו בו. הערצתי אותו כמו סלב. ההתקשרות שלי אתו היתה מינימלית. מדי פעם הוא אמר לי משפט נחמד שעשה לי את היום, כמו שרשג"ד בצופים מתייחס לחניכה".

ואיפה אבא שלך היה בסיפור באותה העת?

"אבא הוא אדם מדהים, מסוגר, לא מושג. בשנים האלו הוא נכנס לעסקי הנדל"ן והיה תמיד בנסיעות לחו"ל. המאהב, לעומתו, היה מושג. גם אבא שלי בא מתרבות שבה לא מדברים. סבא שלי, אבא שלו, עזב את סבתא כשהיתה בהריון ממנו והוא לא דיבר עם אבא שלי במשך שנים".

והמסורת נמשכה גם אצלכם בבית?

"ההורים שלי לא רבו, התעמתו או אמרו את האמת. האיפוק והשליטה שלטו בבית. לא היתה להם יכולת לתקשר. לא אכלנו אף פעם ארוחות ערב משפחתיות כי ליד השולחן צריך לדבר וללבן. במשפחות הפולניות לא מדברים ולא מתעמתים. אתה אמור להיות ערני ולקלוט את הסודות".

ניסית להעביר לאביך מסרים?

"הייתי כותבת לו שירים. זו היתה הדרך שלי לאותת לו מה שעובר עלי. אבל הוא לא ראה את המצוקה. רצה להאמין שהכל בסדר".

ראית ברומן של אמך חטא?

"לא היתה לי תחושה של חטא, לא הבנתי ממש את הרומן, רק שאמא שלי עוברת משהו גדול מהחיים, משהו אולטימטיווי וככה צריכה להיראות אהבה. הייתי בעד הרומן. באהבה מחוץ לנישואים אין התכלות, אין את השגרה. אני התלהבתי מהמקום שהיא נמצאת בו, ראיתי את אמא שלי מאושרת".

השתיקה גבתה מחיר יקר. הקרע בין הרצון להשתתף בחוויות האם מול הלויאליות לאב שברו את וגנר. היא לא ביטאה את כעסה כלפי חוץ אלא הסתגרה בתוך עצמה. "עד גיל 12 הייתי מלכת הכיתה, הכי מקובלת, חברותית. תמיד בעניינים עם בנים מגיל צעיר, חיים פרועים של טינאייג'רית, ואז בשנייה זה השתנה. מגיל 13 נכנסתי לתקופה מאוד אפלה".

איך בא המשבר לידי ביטויי?

"היו לי הפרעות אכילה קשות. באותה תקופה הייתי בולימית. ברור שהם ידעו על זה, אבל לא דיברו אתי. רק לפני כשנה אח שלי סיפר שכאשר הלכנו למסעדות, הם היו רועדים מפחד בכל פעם שהלכתי לשירותים. דאגתי שהאומללות שלי תבוא לידי ביטוי - גילחתי את הראש, התרחקתי מבחורים, לא היו לי חברים. נראיתי זוועה, הייתי מסוגרת מהעולם. ילדה מאובנת, מפוחדת".

וגנר לא ניסתה לשבור את מעגל השתיקה. "לא הטרדתי את הסביבה ואז נוצר בעיני עצמי הדימוי שאני בעייתית, אישיות שנוטה לדיכאון. הסוד הפך לעול כבד, אבל לא רציתי להרוס לאמא שלי. אבא שלי בכלל טוען שניסיתי לגונן עליו, כמו הורה שמסוכך על ילדיו. עד היום אני הפסיכולוגית שלהם ומנסה להוביל לתיקון במשפחה. זה נותן לי חשיבות. אני שותפת סוד, נשענים עלי".

למה לא הצלחת לבטא את הכעס?

"אני לא מסוגלת לכעוס, אני פוחדת. המציאות היתה כל כך מופרכת שחשבתי שזה כבר הדמיון שלי. שאלתי את עצמי למה אני אומללה ועושה לעצמי את כל הנזק הזה, ולא ידעתי לענות. ילד רואה את ההורים שלו כמודל וחושב שכל מה שהם עושים זה בסדר. אחר כך הילדים מאשימים את עצמם במה שקורה. אתה לא מסוגל להבין שהמבוגר עשה כלפיך עוול".

ניסיון ההתאבדות הגיע בגיל 14. "תמיד בראש שיחקתי בשאלה של חיים ומוות. מחשבות אובדניות יש לי הרבה. יום אחד החלטתי לבלוע כדורים. זה היה ניסיון של איתות מצוקה, לא התאבדות ממש. פשוט בגלל שהייתי מוזנחת, ולא דיברתי עם אף אחד ולא יכולתי לצעוק שאני נמצאת בסיטואציה בלתי אפשרית, בחרתי בדרך הזאת לתקשר אתם".

איך זה נגמר?

"נבהלתי די מהר וסיפרתי לאח שלי אחרי שעתיים. הם לקחו אותי לבית החולים לשטיפת קיבה. אחרי זה לא דיברו אתי על זה, רק שלחו אותי לפסיכולוג. הפסיכולוג איים שאם אמשיך לעשות את זה הוא ישלח אותי לבית משוגעים".

אפילו האקט הקיצוני לא שבר את השתיקה.

גאולה דרך הביבים

בגיל 20, לאחר סיום שירות צבאי בדובר צה"ל, החליטה וגנר להתרחק לראשונה מהבית "זירת הפשע, הגיהנום", כהגדרתה, ולעלות על המטוס. הכיוון: ניו יורק, שם התגורר אז אביה שחי בגפו מאז הפרידה. היא שכרה דירה עם חברה והחלה לחצות גבולות. זהו פרק קשה בחייה שלא נחשף בסרט.

"חייתי הכי הפוך מהמשפחה שלי", היא מספרת. "אלו היו השנים הכי פרועות שלי. סמים, מועדונים, גברים. הלכתי למועדוני ראפ והיו לי מאהבים שחורים. הייתי בן אדם מאוד מבולבל, ילדה שחיה בטרור ופתאום אין כלום שעוצר בעדי. לא ידעתי איפה לשים גבולות. הגברים שהתעסקתי אתם היו 'ניגרס', סוחרי סמים עם אקדחים. הפכתי למעין אשה קורבן, נערת גנגסטרים כזו. הדימוי האישי נשק לרצפה. אבל זה היה מדהים, מלא תשוקה".

למה נמשכת דווקא לשחורים?

"המשיכה לשחורים היתה ההיפך ממני. רציתי משהו מלוכלך אחרי המשפחה הבורגנית פולנית. בביבים הלכלוך נמצא בחוץ, מנטליות של הרחוב. זה היה מרד בבורגנות, בטאבואים, במוסרנות. שברתי את המודל הבורגני-פולני והפכתי את עצמי לזונת סמים. חיפוש אחרי התשוקה, לצאת מכל האיסורים, כמו שאמא שלי נמשכה אחרי המאהב, אני נמשכתי אל החייתיות. התכתבתי עם ההורים שלי, רציתי להחזיר להם באיזושהי דרך. שיתביישו, שידאגו".

נשמע כמעט רומנטי.

"רומנטי?! הרחוב היה אלים. הייתי בברוקלין, בברונקס. באתי לבית של בחור ופתאום גיליתי שהוא מוכר רובים דרך אשנב. הייתי מאוהבת בעבריין חתיך וכריזמטי. פעם אחת התארחה אצלי בבית מכרה מישראל. אני עמדתי לנסוע לג'מייקה וביקשתי ממנה שלא תיתן לו להתקרב אליה או תכניס אותו הביתה. כשחזרתי התברר לי שהם הזדיינו. היה לי את אוסף הראפ הכי מדהים בעולם ובאחד הלילות שהוא בילה אתה הוא גנב אותו. הסיטואציה הזאת היתה אופיינית לקשר שלנו. הוא שדד אותי בכל מיני צורות, ואני הבלגתי. אחר כך הוא נכנס לכלא על תקיפה בסכין ואני המשכתי לבקר אותו בכלא".

הסליזיות נמשכה גם בבחירת מקור הפרנסה. "הייתי חשפנית במועדונים. זה התחיל בקטע מגניב. בגלל שבתקופת ההתבגרות הייתי במחשכים, לא ניצלתי את הנעורים. פתאום היה הקטע הזה של לרקוד בעירום. מתישהו זה הפסיק להגניב אותי, אבל התמכרתי לזה. זה היה מלא כסף. רציתי לחיות טוב בניו יורק, לקנות בגדים. התוצאה היתה שהדימוי העצמי שלי ליד גברים הפך להיות מאוד מעורער".

לפריקת העול, בעיני וגנר, היתה גם תרומה חיובית להבראתה. צום נפשה נשבר עם כדור האקסטזי הראשון. "עשיתי בניו יורק מלא אקסטזי. הייתי באופוריה מלאה. זה היה היציאה שלי מהדיכאון. קוקאין דווקא לא עשה לי טוב. הסמים היו כל כך דומיננטיים בחיים שלי. כל סוף שבוע עשיתי אקסטזי, פטריות, ערבובים. עבדתי גם בחממת הידרו (גידול על בסיס מים) של גראס. זו היתה דירה שלמה עצומה עם מנורות ענקיות וטפטפות. גזמתי את השתילים והתמסטלתי לגמרי".

איפה היה אבא שלך?

"אמא שלי אומרת שאבא הוא כמו בת יענה. תחת חסותו הכל קרה. היא טוענת שהוא הדחיק והכחיש, כמו בזמנו עם המאהב. אני חושבת דווקא שהוא הבין שזאת ההצלה שלי ונתן לי את הגב והביטחון".

אחרי שלוש שנים החליטה לחזור לארץ. "בסוף הייתי בודדה, דפוקה במוח. יש דאון בלופ הזה. החשפנות הפכה למגעילה, הכל נהיה מגעיל. הרגשתי בודדה. בלי משפחה, בלי חברים. המרד גבה מחיר מאוד גבוה ונאלצתי לחזור לארץ".

היא למדה באוניברסיטת תל אביב בחוג לפילוסופיה וקולנוע. במקביל עבדה ככתבת בעיתון "העיר". לאחר סיום הלימודים עבדה כבמאית בערוץ הספורט, ובתוכניות "בולדוזר" וב"דאבל דייט" של דנה מודן, חברת ילדות מבית הספר היסודי, וכתבה גם ל"גלובס".

מות סבתה לפני שנתיים עורר בה את הרצון לפתוח את הפצעים המשפחתיים. "אמא שלי אמרה שסבתא מתה משברון לב בגלל שאבא שלי עזב את המשפחה. פתאום הרגשתי את קשר הדם הזה. גם היא לא היתה מאושרת בחיי הנישואים שלה. שאלתי את עצמי האם נשים חזקות, מסרסות, באמת מסוגלות להתמסר ולאהוב".

פטיש העלומים

ההסתתרות מאחורי המצלמה, כלי שהיא בטוחה בו, הקלה עליה את המלאכה. "המצלמה היא תירוץ מעולה לדבר. הייתי זקוקה למדיום הזה. עד אז לא ביטאתי את הכעס שלי. זאת היתה אחת הסיבות לעשות את הסרט. גם במהלך הצילומים רציתי לכעוס על אמא שלי ולא הצלחתי. הרגשתי שאני פחדנית. רעדתי מפחד כששאלתי אותה איך היא הכירה את המאהב".

איך את מסבירה את הפחד הזה?

"גם בחיי היום-יום קשה לי לכעוס על אנשים בגלל החשש שלא יאהבו אותי, שיגידו שאני רעה, משוגעת. יש לי צד מאוד פראי, אבל גם מאוד מרצה. אני לא יודעת שיחסים יכולים לשרוד כעס. ביחסים פולניים רק מדחיקים. היום אני רואה שליכלכתי את הפרטיות שלהם, אבל הם יכולים להכיל את הקושי והחרא. באחד הקטעים בסרט אני משלבת קטעים של הלהקה שלי, 'זהר וגנר והמסריחים'. באחד השירים שרתי את השורה: 'תחליף לי חיתול גם אם עשיתי שלשול'. ב'יס' ביקשו שאוריד בעריכה את המלה 'שלשול'. אמרתי להם: 'גם אתם לא יכולים להכיל קושי'".

איזו תובנות עלו במהלך הסרט?

"כשהתחילו צילומי הסרט דיברנו בפעם הראשונה על הפרשה. נכנסנו למערבולת של שיחות אישיות. אמא שלי שמעה בפעם הראשונה שנפגעתי מהפרשה. היא לא הבינה כמה הידע והמעורבות הזיקו לי".

הסרט לא יכול לצאת לפועל ללא שיתוף מלא מצד הווגנרים. "זה לא היה בראש מעייניהם לפתור את הנושא, היה להם טוב בהדחקה, אבל הם הסכימו להשתתף בסרט רק בשבילי. אמא שלי אמרה שהיא רוצה להיות יותר מעורבת בחיים שלי. רצתה לעשות תיקון, למרות שידעה שהיא תעמוד על המוקד. הצעד שלה היה קיצוני. במיוחד כשהיא מיס פרפקט".

ואבא שלך?

"הוא ידע שהוא לא מסכן כלום. אבל אחרי חודשים של צילומים נפגשנו והוא פצח במונולוג שלא נתן לי בחיים. אבא שלי שחי בבועה, לא מדבר עם אנשים, רצה לדבר דרך הסרט. לאורך כל החיים הוא אמר שאני כפילה של אמא, ולא היה מסוגל להפריד בינינו. כשהוא רצה להעליב היה אומר: 'את כמוה'".

ואחיך?

"כשגל היה בן 20, שבע שנים לאחר הפרידה והגירושים, דיברנו לראשונה על הפרשה. אבא שלי הכיר את עמלי, אשתו הנוכחית, ואח שלי חשב שהוא, ברוב חוצפתו, עזב את אמא ועוד הכיר לנו את החברות שלו. לפני זה הוא ראה אותו יוצא בניו יורק עם דוגמניות, כולל אחת שחורה מדהימה".

דווקא אבא שלך, הפגוע המיידי מהפרשה, היה הראשון שהצליח לשקם את עצמו.

"אבא שלי באמת אהב את אמא שלי, ואחרי הידיעה וההתמוטטות הוא ניסה לשקם ללא הצלחה את הנישואים. הוא החליט לנסוע לארצות הברית וחי שש שנים בסגר. באחת הטיסות ישבה לידו אשה עם שני ילדים שהיתה בחודש השישי להריון מגבר שאתו חיה בניו יורק. הם התאהבו בטיסה. הוא עשה לה מסז' בכפות הרגליים. כעבור שלושה חודשים הוא כבר נוכח בחדר הלידה. הם חיים ביחד ועדיין מאוהבים".

שאלת את אמא שלך למה היא הפסיקה את הקשר עם א'?

"במשך השנים היא לא הסבירה לי. ידעתי שהם נפרדו פרידה קשה וטראומטית, שהיא הלכה נגד האהבה, והשיקולים שלה היו מאוד רציונליים. זה מה שהעציב אותי, ואולי גם פגע בי. פתאום כל המסע שליוויתי אותה לא היה כזה חשוב והירואי. היום היא אומרת שהם נפרדו בגלל פער הגילים, לגבר צעיר קשה לשאת אשה שיש לה עבר. אני חושבת שהסיבה טמונה בכך שאנחנו נשים שרוצות תמיד להישאר צעירות. אינטימיות משפחתית מתפרשת אצלנו כזקנה, בלייה, מוות. יש לנו פטיש לעלומים".

במהלך עבודתה בתקשורת יצא לווגנר להיפגש כמה פעמים עם א', שהפך עם השנים לבעל משרד פרסום מהגדולים בארץ. "נראה לי שהוא שמח לראות אותי. אני כבחורה רכיכה ניסיתי לרצות אותו ולנדב לו פרטים על אמא. אני יודעת שהוא מגלה עניין בסרט".

א' מביט היום על הפרשה בחיוך. נראה שהוא אף נהנה מהמהומה המחודשת סביבו. להבדיל מהווגנרים, הוא אומר, הסיפור לא סיבך את חייו. הוא גם זוכר אותו בצורה אחרת, המחמיאה לו כמובן. המאהב האולטימטיווי. "היינו שש שנים ברוטו", הוא מספר. "נפרדנו כל שנה. אני הייתי זה שעושה את הבלגן. רוצה קשר, לא רוצה. בגללי נפרדנו בכל פעם. הפעם האחרונה היתה אחרי חצי שנה שלא התראינו, ואז רציתי לחזור. אחרי שבוע אמרתי לה: 'זה גדול עלי'. ואז היא אמרה: 'אני לא רוצה לראות אותך יותר'".

איך אתה מסכם את התקופה?

"זו היתה אהבה דרמטית, מוטרפת, גדולה, מאוד יצרית. זה לא היה פלירט. שנינו חשבנו שמצאנו את הנשמה התאומה שלנו. היינו הרבה ביחד וראינו המון אחד את השני, יותר מזוג נשוי. הרומן התחיל כשהייתי בן 28. מבחינתי זו היתה אחלה אהבה מכל הבחינות. לא הייתי המאהב שלה, הייתי החבר שלה. בשלב מסוים אנשים גילו את הרומן. לא הבנתי איך לא גילו את זה קודם ושברו לנו את הראש".

איפה זהר היתה בסיפור הזה?

"אני חושב שהיא התאהבה ברעיון שאני גם שלה. היא התאהבה בי מהפן האינטלקטואלי, בתחום של התקשורת, העיתונות. אני חושב שהיתה ביניהן תחרות סמויה. היא מבוגרת וזהר צעירה. כשהייתי מצלצל אליה הביתה וזהר היתה עונה, היא היתה מדברת אתי הרבה ולא מעבירה את הטלפון לאמא שלה. היא ניסתה לשכפל אותי. אבל יש רק אחד כמוני. יש יותר טובים, ויש פחות טובים. היא ראתה בי משהו טוב".

נגד המודל

עד היום, מעידה וגנר, היא נושאת את הצלקות. "אני בן אדם רעוע מבפנים. בן אדם נורא עצוב. גם אח שלי סובל. אבל אנחנו ממשיכים את המודל של ההורים המצליחים והתפקודיים. בשורה התחתונה אני לא חושבת שאני מאושרת ומגיעה לרמת אינטימיות שאני רוצה. אין לי זוגיות בחיים שלי. היו לי כמה מערכות יחסים עם גברים צעירים והם לא שרדו מעבר לשנה".

הסיפור שלכם חריג?

"זה קורה בכל משפחה, כולם עושים את זה, אבל זה שורט אותך לכל החיים. הטרגדיה היא שאתה תמשיך לשכפל את ההורים שלך והמצוקות שלהם, כמו במחלה מידבקת".

אז אין מוצא?

"היום אני מנסה להשתנות. אני נלחמת נגד שחזור המודל. זה קשה. אני רוצה לעשות סרטים, אבל פוחדת שבגלל המשפחה המתוקנת שארצה לבנות אעזוב את העשייה. אני כל כך מפחדת שהסביבה תראה סדקים, את החולשות שלי. אני רוצה להיות נאהבת, נערצת. אני נורא טורחת על התדמית המושלמת של מגניבה וכוסית. למדתי מהמשפחה שלי שבנישואים אתה כלה, נובל. אין שם תשוקה, אין חיים. זה מפחיד אותי ואני בורחת. אבל אני רוצה להיות אמא, כל החברות שלי אמהות".*



זהר וגנר. זה היה ניתוח לב פתוח


דסי וגנר. מגיל צעיר יש לנו יחסים סימביוטיים




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים