בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר צבטקוביץ' הוא האזרח הישראלי הראשון שמואשם ברצח עם

עו"ד ניק קאופמן מתקשה להתרגש מההאשמות נגד הלקוח הטרי שלו, אלכסנדר צבטקוביץ', הישראלי שנחשד כי השתתף ברצח העם בסרברניצה, שם נטבחו כ-8,000 בוסנים-מוסלמים. בשביל קאופמן, שהיה עד לפני שנה תובע בבית הדין הבינלאומי בהאג, זהו לקוח טיפוסי בגלריה אפלה של קליינטים שנקראים למשפט צדק

תגובות

בבוקר יום רביעי לפני שבועיים, באולם בית המשפט המחוזי בירושלים, נפגש לראשונה עו"ד ניק קאופמן עם אלכסנדר צבטקוביץ', הלקוח הטרי שלו. צבטקוביץ', שהובא מכלא ניצן לדיון בהארכת מעצרו כשראשו עטוף בקפוצ'ון אפור, נעצר יום קודם לכן בביתו שבכרמיאל, בחשד כי יחד עם חבריו ליחידת החבלה העשירית של הצבא הבוסני-סרבי, השתתף בטבח סרברניצה, עיירה מוסלמית בבוסניה, ביולי 95'.

באוגוסט 2010, 15 שנה לאחר הטבח, ביקשה ממשלת בוסניה מישראל להסגיר לידיה את צבטקוביץ'. נציג הפרקליטות, שביקש מבית המשפט להכריז על צבטקוביץ' "בר-הסגרה", פרש בדיון את חומר הראיות שהעבירה ממשלת בוסניה לישראל, שלא הותיר מקום לדמיון. המסמכים תיארו כיצד אזרחים תמימים הורדו מאוטובוסים כשידיהם כפותות והובלו בקבוצות אל שטח ההריגה. שם, כשהם עומדים בגבם אל כיתת יורים, נורו ונרצחו. בדם קר.

קאופמן מתקשה להתרגש מההאשמות החמורות נגד הלקוח שלו. "ערב לפני הדיון בהארכת המעצר פנו אלי מהסנגוריה הציבורית בבקשה להצטרף לתיק", הוא מספר בבית קפה ירושלמי. "לא הכרתי אותו אמנם, אבל הכרתי את האירוע. סרברניצה הוא ללא ספק אחד ממעשי ההשמדה ההמוניים הנודעים ביותר באירופה אחרי השואה. נרצחו שם במשך מספר ימים כ-8,000 בוסנים-מוסלמים. מה שהניע את המרדף אחרי צבטקוביץ' הוא עדות ישנה של חברו ליחידה, שהועמד לדין בהאג ונידון לחמש שנות מאסר. באותה עדות נאמר שצבטקוביץ' לא רק שהשתתף בירי, אלא גם התלונן שקצב ההרג אטי מדי וביקש לעבור לשימוש במקלע 84-M. באותו אירוע נרצחו בחוות ברנייבו, בין השעה עשר בבוקר ועד השעה שלוש אחר הצהריים, יותר מאלף בני אדם".

קאופמן, מומחה למשפט בינלאומי, אוהב לגלגל את הפרטים הקטנים המרכיבים את האסונות הגדולים שבהם מדשדשות רגלי לקוחותיו. מרחץ הדמים שנערך ביוגוסלביה המתפוררת, לא הרתיע אותו מלהיענות להצעה הדחופה להצטרף לעו"ד ואדים שוב ולהגן על הישראלי שמבוקש עכשיו למשפט בבוסניה, בעבירות של רצח עם. "זה אירוע משפטי נדיר", הוא מדגיש. "זה המקרה הראשון שחשוד ברצח עם נעצר בישראל. עד היום הועמדו בישראל לדין הפושעים הנאצים איוון דמיאניוק ואדולף אייכמן. אבל הם לא היו אזרחים ישראלים וגם הובאו מבחוץ, כלומר, נלכדו בחוץ לארץ והובאו למשפט בישראל. מהבחינה הזאת מדובר ברגע היסטורי במשפט הישראלי, רגע שבו, בפעם הראשונה, נפתח הליך הסגרה של אזרח ישראלי בגין ביצוע עבירות של רצח עם. ברור לכולם שבישראל יש לעובדה הזאת משמעות אדירה".

הוא עצמו מנסה ככל האפשר לחמוק מן העובדה הזאת. "למען האמת, המושג רצח עם שהסתובב בחלל בית המשפט המחוזי, אפילו לא התפרש אצלי כעניין מזעזע", מגלה קאופמן בכנות מפתיעה. "לא היה לי זמן להסתכל על הלקוח שלי ולשאול את עצמי שאלות מהסוג הזה, האם האיש שאני מייצג היה מעורב במעשים המיוחסים לו על ידי הממשלה הבוסנית. זה לא דבר שאני נוהג לעשות. ברור שתיק משפטי שעוסק ברצח עם הוא ממש לא עניין פשוט, אבל ברגע שאתה מתעסק עם מספרים בסדר גודל שכזה, הכל מאבד משמעות. זה לא עבר לי בכלל בראש. קשה להסביר. באותם רגעים הייתי עסוק בהיבט המשפטי, שאלתי את עצמי רק דבר אחד: האם התביעה יכולה להוכיח את הטענות שלה? בסיטואציה כזאת אין רגש, הכל נורא מקצועי".

כוונה למחוק קבוצה אתנית

בגלריית הקליינטים של קאופמן, לשעבר פרקליט בכיר בפרקליטות ירושלים ומי שכיהן כתובע הישראלי הראשון בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, צבטקוביץ' הוא בהחלט לא סיפור חריג. להפך. ברשימת לקוחותיו של קאופמן, הנרדפים ונקראים למשפט צדק, נמצא למשל ז'אן פייר במבה, לשעבר סגן נשיא קונגו, אחת הדמויות הפוליטית הבכירות ביותר שהובאו למשפט בינלאומי מאז ומתמיד. במבה, שמשפטו מתנהל בבית המשפט הבינלאומי בהאג, מואשם כי לא מנע מחייליו להפוך את האונס ההמוני לכלי נשק. גם קאינג גואק איב, מנהל בית הסוהר "טול סלנג", אחד מסמלי הרוע של תנועת ה"ח'מר רוז'" הקומוניסטית ששלטה בקמבודיה באמצע שנות ה-70, קיבל מקאופמן ייעוץ משפטי. במשפטו, שהתקיים בקמבודיה, הודה איב, שכונה "התליין של הח'מר רוז", כי היה מעורב בעינוים ורציחתם של כ-12 אלף בני אדם. הוא הורשע בפשעים נגד האנושות ונידון ל-35 שנות מאסר.

לקוח טיפוסי נוסף שנהנה משירותיו הטובים של עורך הדין הישראלי הוא קאליסט מבארושימאנה, פעיל בתנועת מחתרת של פליטי הוטו בקונגו ("הכוחות הדמוקרטיים לשחרור רואנדה" - FDLR), שרבים מחבריה השתתפו ברצח העם ברואנדה ונחשדים כמי שביצעו ביולי האחרון שרשרת מעשי אונס מחרידים במזרח קונגו. רק לאחרונה יצא קאופמן בבהילות לפאריס, כדי לפגוש את מבארושימאנה בבית המעצר לה סנטה שברובע מונפארנס.

"זה היה מקום קודר, ממש כמו בסרטים", אומר קאופמן בסלידה. "יש שם אגף של אסירים מיוחסים, מעין אגף רודנים. מנואל נורייגה, הדיקטטור מפנמה, נמצא שם עכשיו. קלאוס ברבי, הפושע הנאצי שכונה הקצב מליון, נכלא שם לאחר שהורשע בביצוע פשעים נגד האנושות. הגעתי לבית הכלא המזעזע הזה יום אחרי שמבארושימאנה נעצר. מיד, ברגע המעצר שלו, התקשר אדם מטעמו והודיע לי ששוטרים לוקחים אותו מהבית".

בדומה לצבטקוביץ', גם כנגד מבארושימאנה החל הליך הסגרה, מצרפת לבית הדין הבינלאומי בהאג. מעצרו בא בעקבות דיווחים על אונס המוני של 500 נשים במחוז קיוו שבצפון-מזרח קונגו. הפשע קיבל תהודה בינלאומית לאחר שנחשף כי עשרות חיילי או"ם, שנמצאו בקרבת מקום, לא מנעו את הזוועה. מסיבה זו, גם מעצרו של מבארושימאנה, הנאשם כי הנהיג ממקום מושבו בפאריס את מתקפת האונס, זכה להתעניינות יוצאת דופן. צו המעצר מייחס לו אחריות אישית לא רק למעשי האונס בקיוו אלא לכל מעשי האונס והרציחות שביצעו אנשי FDLR בקונגו מאז 2009. השבוע החליטה צרפת על הסגרתו.

בסך הכל נאשם מבארושימאנה ב-11 סעיפי אישום, בהם חמש עבירות של פשעים נגד האנושות (רצח, עינויים, אונס ורדיפות) ושישה סעיפים של פשעי מלחמה, הכוללים התקפות נגד אוכלוסייה אזרחית והרס רכוש - "שבוצעו", כך נכתב, "במטרה ליצור אסון הומניטרי".

קאופמן ממהר כמובן לדחות בקור רוח את החשדות. בשעת צהריים, כשהוא לבוש חולצה ורודה מכופתרת, צולל האיש החביב אל רגעי שפל של החברה האנושית, אך חוזר שוב ושוב כשבפיו נימוקים משפטיים קרים. "כפי שנטען", הוא אומר, "מבארושימאנה שימש כמזכיר הצבאי של FDLR ולכן הוא נושא באחריות לפשעים שביצע לכאורה הארגון. אבל התביעה צריכה להוכיח את הטענה שהוא אכן היה המזכיר הצבאי, כמו גם את הטענה שקשר קשר לבצע את המעשים המיוחסים לו. ברגע שהעיתונות החלה לעסוק בסיפור, הבנתי שדברים מתחממים ושכנראה תיפתח חקירה. בעוד חלק מהשחקנים כבר עצורים בגרמניה ואחרים מאיישים עמדות בכירות בשלטון בקונגו או ברואנדה, הוא, שמסתובב חופשי באירופה, הפך למטרה בודדת וקלה. העולם זועק עכשיו ורוצה לתפוס מישהו שעליו אפשר יהיה להפיל את האחריות. רצו לתפוס שעיר לעזאזל".

אתה מרגיש שגם צבטקוביץ' נרדף מסיבות לא ענייניות?

"בהחלט. הוא הרי מעולם לא ברח לישראל כפי שמנסים לתאר. הוא אפילו מסר עדות בעניין לפני מספר שנים, ברצון חופשי. הוא שיתף אז פעולה ולא ביקשו להעמיד אותו לדין, למרות שהעמידו לדין אחרים. יש בבקשה להסגרה אלמנטים פוליטיים שאי אפשר להתעלם מהם. היום מוסכם על כולם שבסרברניצה התרחש רצח עם, השאלה שנותרה פתוחה היא אם למשתתפים במעשי ההרג היתה כוונה לבצע רצח עם. בוסניה מובילה מדיניות שאומרת שיש להעמיד לדין כל מי שהיה מעורב בטבח, באשמת רצח עם. עד היום רק שני מפקדים הורשעו באשמה הזאת. הם נידונו למאסרי עולם ועניינם עדיין נמצא בערעור. החייל שעל עדותו נשענות ההאשמות כלפי צבטקוביץ', לא הורשע באשמת רצח עם. לכן אפשר למצוא במקרה של צבטקוביץ' ריח של אפליה. כי אם חברו ליחידה הורשע בפשעי מלחמה ונידון לחמש שנות מאסר, מדוע צבטקוביץ', שנמנה בדיוק עם אותה יחידה, ופעל על פי החשד באופן דומה, מואשם במעורבות ברצח עם?"

אם כך, האשמה כזאת, באופן פרדוקסלי, יכולה לסייע לו מבחינה משפטית.

"כן, כי יהיה לדעתי קשה מאוד למדינה להוכיח סעיף כל כך קשה. במצב משפטי כזה, לא מספיק להוכיח אלמנטים של הרג ורצח. נחוץ המרכיב הנוסף, שהוא מרכיב קשה ביותר להוכחה - הכוונה למחוק קבוצה אתנית. אני יכול להרוג מאה יהודים מבלי שתהיה לי כוונה למחוק קבוצה אתנית. כוונות להשמדת עם זה כמו במקרה של היטלר שהודה בכוונות שלו. בדרך כלל, הדרך הטובה ביותר להוכיח כוונה למחוק קבוצה אתנית, היא דרך עדות של החשוד עצמו. במקרה שלנו, צבטקוביץ' מכחיש כל מעורבות ברצח".

אבל הוא מודה שהוא היה שם.

"הוא היה נהג אוטובוס שהסיע חיילים, אבל לא השתתף בירי. לכן, אני שואל את עצמי, כיוון שמדובר בחייל מהשורה, לא מפקד גדול, האם זה לא מרחיק לכת לייחס לו האשמות כאלה?"

פרישה במפח נפש

קאופמן, המתגורר בשכונת פסגת זאב בירושלים, נולד בליברפול שבאנגליה, לאב כירורג ואם עקרת בית. כשהיה בן שנתיים עזבה משפחתו לבירמינגהם, שם עברה עליו ילדותו. "אפשר לתאר את המשפחה שלי כמשפחה יהודית מסורתית", הוא אומר. "שמרנו כשרות וחגים, הלכנו הרבה לבית הכנסת, אבל לא שמרנו שבת. היה לנו תמיד חיבור לישראל. בילדותי הייתי חבר בתנועת נוער, זו של בני עקיבא, או הבונים דרור, אבל העניין האידיאולוגי לא היה כל כך חשוב. הלכתי לתנועה בעיקר כדי להשתתף במחנות הקיץ. מה שכן, תמיד היתה לי תחושת אשם שאני חי בגלות ולא בישראל. כנער, בכל פעם שהגעתי לחופשה בישראל הרגשתי שזה המקום שלי. במובן הזה אני קצת עוף מוזר, כי למרות שהיהדות והמסורת הן מרכיב משמעותי בזהות שלי, אני לא מגדיר את עצמי כדתי-ציוני וגם לא מסתובב עם כיפה על הראש".

בגיל 18 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת קיימברידג', אך הבחירה לעשות זאת היתה מבחינתו ויתור, "כי החלום הגדול שלי היה להיות שחקן תיאטרון", הוא מפתיע וחיוך נבוך עולה על לחייו הסמוקות. "לכן, בהתחלה נמשכתי לתחום משפטי הדיבה, שהיה הדבר הקרוב ביותר להופעה על במה, תחום מאוד פיקנטי שבו המשפטים, בתקופה ההיא, נערכו מול חבר מושבעים".

בתום ההתמחות שלו חזר לבירמינגהם, שם עבר הסבה לתחום הפלילי והחל לעבוד כסנגור עצמאי. אבל אז, דווקא כשנראה כי מצא לעצמו דרך חדשה, החליט בקיץ 93', כשהוא בן 25, לעלות לישראל. "כל החברים שלי כבר עלו ארצה ואני עוד נשארתי באנגליה", הוא אומר. "בבירמינגהם לא היו הרבה יהודים והרגשתי שם די בודד. זה היה הטריגר שהוציא אותי משם".

לפני בואו ערך כאן ביקור מקדים, כדי לברר באיזו עבודה יוכל להשתלב. "במשרד החוץ לא רצו לדבר איתי, אבל סגן הפרקליט הצבאי הראשי אז, אל"מ יוסי תל-רז, הסכים. אחרי הפגישה איתו החלטתי לעשות עלייה וגם להתגייס לשירות צבאי". ב-96', לאחר ששירת שנתיים בפרקליטות הצבאית הראשית והשתתף בהסדרה המשפטית של הסכם השלום בין ישראל לירדן והסכם "עזה-יריחו תחילה", השתלב קאופמן במשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן בתל אביב.

"לא הסתדרתי שם", הוא אומר. "התעסקתי בדברים יבשים שלא כל כך עניינו אותי, בדיני חברות ודיני מסים. אחרי שנה העברית כבר היתה מספיק טובה כדי לעבוד במשפט פלילי וכתבתי למשה לדור, פרקליט המדינה, שכיהן אז כפרקליט מחוז ירושלים. הפרקליטות לא היתה אז מקום מבוקש כמו היום, אבל בהחלט מקום טוב לעבוד בו. ידעתי שבמקום הזה ארכוש את הניסיון, ששם נמצא האקשן, שמופיעים בבתי משפט".

לדור הציב את קאופמן בתפקיד תובע בפרקליטות מחוז ירושלים. הקריירה המוצלחת שלו שם נמשכה 16 שנה אך הסתיימה לפני כשנה במפח נפש - בהפסד צורב בהתמודדות על תפקיד מנהל מחלקה בפרקליטות המדינה, שתפקידו לטפל בהליכים המשפטיים הבינלאומיים שבהם מעורבת מדינת ישראל. "אין מה להסתיר", אומר קאופמן בהתרגשות. "מאוד רציתי את התפקיד, אבל למרות רצון להתקדם, הבנתי שזה לא הולך. ההתמודדות על התפקיד היא שהובילה אותי החוצה. התאכזבתי מאוד מהדרך שבה הבחירה נעשתה, תוך התעלמות מוחלטת מהכללים של נציבות שירות המדינה. אחרי התערבות ועד ארגון הפרקליטים הוצא אמנם צו מניעה שעיכב את כל המינויים למחלקה, דבר שחייב את משרד המשפטים להוציא את התפקיד שוב למכרז - אבל אני כבר נמצאתי במקום אחר. אמרתי, אם מתנהגים אלי ככה, אין לי יותר מה לחפש בפרקליטות".

באותם ימי סערה קיבל את הפנייה מצוות ההגנה של ז'אן-פייר במבה. "זה היה רגע של פרשת דרכים", הוא אומר. "אמנם רציתי מאוד להישאר בפרקליטות, לשרת את המדינה - עליתי ארצה בשביל זה, אבל אחרי שלא זכיתי בתפקיד החלטתי לקבל את ההצעה לייצג את במבה. הצעד הזה לא היה קל, זה היה רגע מפחיד מאוד לפרוש למען תיק אחד. כי נאשם הוא לא כמו מדינה, הוא יכול להתעורר יום אחד ולהחליט שהוא לא רוצה אותי, להגיד לי להתראות ואני נשאר ללא פרנסה. שאלתי את עצמי אם אצליח בכלל בחוץ. זו היתה דילמה מורכבת, כי יכולתי להמשיך להיות תובע מן השורה בפרקליטות בירושלים ובעוד עשר שנים לפרוש לפנסיה. אבל בתוך כל זה הרגשתי שמיציתי את עצמי בתור תובע. הלב שלי כבר לא היה שם".

מפגשים חמים בהאג

מאז נמצא קאופמן - שבין שלל עיסוקיו מעניק גם סיוע משפטי בהתנדבות לנועם שליט ולנדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי אלי כהן - תקופות ארוכות בהאג. רק בחודש שעבר טס פעמיים להולנד כדי לפגוש את במבה, שנעצר במאי 2010 בפרבר של בריסל ומאז נמצא במאסר. על פי כתב התביעה, המייחס לו שלושה פשעי מלחמה ושני סעיפים הנוגעים לפשעים נגד האנושות, חייליו הנאמנים של במבה הפכו את האונס ההמוני לכלי מלחמה מעורר פלצות. כל זה, כפי שטוענת התביעה, במטרה "למנוע מהאזרחים לסייע למורדים".

משפטו של במבה נפתח לפני כחודשיים. "בכל פעם שהוא רוצה להיפגש איתי אני טס אליו", מכריז קאופמן ולוגם מהקפה. "התחלתי לייצג אותו לפני כשנה. הוא למעשה המיוצג הראשון שלי כסנגור. בפגישות איתו התרשמתי ממנו מאוד. הוא אדם כריזמטי, חכם ביותר. בשבילו, הנפילה הזאת היא מכה קשה. הוא רגיל לרמת חיים אחרת לחלוטין, הוא בא מארמון לבית מעצר. אחרי מלחמת האזרחים והסכם השלום שנחתם בקונגו הוא כיהן כסגן לנשיא ז'וזף קבילה. בפועל, הוא שלט במחוזות הצפוניים של קונגו. חייליו של הארגון לשחרור קונגו (MLC), שבראשו עמד במבה, נשלחו ככוח שלום לרפובליקה המרכז-אפריקאית השכנה, אחרי שפרץ שם מרד בהנהגת פרנסואה בוזיזה, מפקד הצבא לשעבר".

זה קרה באוקטובר 2002. "טוענים נגדו, שהחיילים שלו אנסו ובזזו", מוסיף קאופמן במהירות. "למעשה, בתחילה במבה הואשם באחריות ישירה, במתן הוראות וביצוע בפועל של העבירות, כלומר, בתכנון המעשים ובמתן הוראות לביצועם. מאז שנכנסתי לתיק, האישום באחריות ישירה ירד מהפרק והוא מואשם היום רק באחריות פיקודית. במסגרת הזאת, הטענה נגדו היא שלא מנע מחייליו לבצע את המעשים שנעשו ועל כך שלא העניש אותם. בפגישה הראשונה שלי איתו, אמרתי לו שלא היה מקום להאשים אותו באחריות ישירה - הרי הוא לא צפה מה יהיה שם ולא תיכנן לבצע פשעי מלחמה. בעניין הזה אני מאמין לו בלב שלם".

קאופמן הסכים להצטרף לצוות ההגנה של במבה. "אין ולא היתה לי שום בעיה לייצג אותו", הוא אומר בהחלטיות. "לדעתי נעשה לבמבה עוול, הוא נפל קורבן לתכסיסים פוליטיים. בוזיזה, שתפס את השלטון אחרי הפיכה, כנראה בעידודו של קבילה, הוא זה שיזם את הפנייה שהובילה את בית הדין הבינלאומי להתערב ולפתוח בחקירה של במבה. כשישבתי איתו במשך שבוע בבית המעצר, כל בוקר, עברנו יחד על הראיות והאישומים שיש בתיק ולא יכולתי להשתחרר מהרושם שהוא נמצא בהאג בגלל הרצון של כוחות פוליטיים שונים לפגוע בו. מן הסתם גם קבילה, הנשיא המכהן בקונגו וגם הגנרל בוזיזה, הנשיא המכהן של הרפובליקה המרכז-אפריקאית, מרוויחים מהעובדה שבמבה הוצא מהתמונה".

לטענת קאופמן, כוחות פוליטיים משתמשים בבית הדין הבינלאומי לצורכיהם. "בית הדין בהאג הפך לזירה שבה מנהיגים אפריקאים סוגרים חשבונות פוליטיים", הוא אומר, בעודו בורר בקפידה את חצי הביקורת שהוא משלח במוסד המכובד. "זו תופעה מדאיגה שיש לשים אליה לב. מה שקורה באפריקה הוא שכל מי שמרגיש מאוים מבחינה פוליטית, שלא רוצה שיתמודדו מולו בבחירות, שלא רוצה לשלוח את החיילים שלו לשמור על הגבול - מסגיר את המתנגד שלו לבית הדין בהאג. אני חושב, למשל, שלבוזיזה יש חלק כבד מאוד בכל מה שקרה בארצו בשנים 2002-2003. הוא ממש לא טלית שכולה תכלת, רחוק מזה, הוא הרי עלה לשלטון בעקבות מרד. האם התובע של בית הדין, לואיס מורנו-קמפו, חוקר את המעשים של בוזיזה? האם מישהו טרוד בחוקיות הפנייה של מדינה שבראשה עומד מי שביצע הפיכה?"

איך קורה שבית הדין הבינלאומי נסחף, על פי התיאור שלך, לתוך תרבות הפללה שכזאת?

"כיוון שהמדיניות של התובע הראשי היא לעודד מדינות באפריקה להפנות אליו מצבי משבר - אין לבית הדין הרבה ברירות. על פי סעיף 14 לאמנת רומא, ברגע שמדינה שחברה בבית המשפט מפנה אל התובע סיטואציה ביוזמתה, הוא לא צריך לפנות לבית המשפט ולבקש אישור לפתוח בחקירה. הוא יכול להתחיל מיד. התובע זקוק לאישור בית המשפט כדי לפתוח בחקירה רק במקרה שהוא עצמו רוצה לפתוח בה. בדרך שבה הוא פועל כיום הוא לא צריך להסביר לאף אחד שום דבר, אבל נוצר מצב שבו מעודדים למעשה את המנהיגים באפריקה להשתמש בבית המשפט כדי להיפטר מהאויבים שלהם. ובאמת, עד היום, קניה היא המקרה היחיד שבו התובע בעצמו הוא שיזם חקירה".

האם אתה שותף לתחושה של ישראל וישראלים, שבית הדין הבינלאומי בהאג מאיים עליהם?

"אכן יש פה התעסקות יתרה בהאג ולא הצלחתי להבין למה. לדעתי אין לישראל סיבה לחשוש. אני לא חושב שהתובע יקבל החלטה כל כך פזיזה בקדנציה שלו ויפתח בחקירה נגדנו. אם מועצת הביטחון של האו"ם לא תפנה אליו, הדרך היחידה שלו לפתוח בחקירה נגדנו היא לקבל את בקשת הפלסטינים לחקור ולשפוט הפרות של הדין הבינלאומי בשטחם. החלטה כזאת מחייבת אותו להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה. אי אפשר אמנם לפסול אפשרות שלפני שיעזוב את התפקיד הוא יקבל החלטה כזאת, אבל קשה להאמין שזה יקרה. מדובר בהחלטה רגישה ביותר שעומדת בסתירה להיגיון המשפטי".

מה דעתך על הסכמתה של ישראל לפתוח בהליך ההסגרה של צבטקוביץ'? האם זה מערער את הגישה הישראלית שלפיה לא משתפים פעולה עם מדינות וערכאות משפטיות שעשויות על פי אותו עיקרון לבקש את הסגרתם של חיילי צה"ל ומפקדיהם?

"נהפוך הוא. לא עשויה להיות למדינת ישראל כל בעיה להסגיר אנשים לבית המשפט לפשעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר. אנו דווקא מחויבים להסגיר את מבוקשי בית דין זה מכוח סעיף 2א לחוק ההסגרה הישראלי וזה מהלך שנעשה בהסכמת הכנסת. הבעיה היחידה שיש לישראל היא עם בית המשפט הבינלאומי הפלילי שהוקם על פי אמנת רומא ב-2002. ישראל לא מכירה בו בשל החשש שבית המשפט הספציפי הזה, שמנוהל על ידי תובע חופשי, יפעל נגדה. אפשרות שמדינה כזאת או אחרת תפעל נגד אזרחים ישראלים, מתוקף הסמכות האוניברסלית שלה לשפוט אנשים שהם לא אזרחיה על מעשים שביצעו מחוץ לגבולותיה - לא קשורה בכלל להליך ההסגרה של צבטקוביץ'. ארגונים אנטי-ישראליים ימשיכו לרוץ לבתי משפט שונים בטענה שישראלים החשודים בהפרת אמנת ז'נבה עומדים להיכנס לארצם".

הפשע החמור ביותר

באופן אירוני למדי, המאבק המשפטי נגד הליך ההסגרה של צבטקוביץ' מחזיר את קאופמן אל ימיו כתובע בבית הדין הפלילי לפשעי מלחמה ביוגוסלביה, שבו התנהל משפטו של נשיא סרביה לשעבר סלובודן מילושביץ'. עם מינויו לתפקיד ב-2005 היה קאופמן לפרקליט הישראלי הראשון שהשתתף בהליך משפטי המתקיים בבית דין בינלאומי לפשעי מלחמה. עשרות נאשמים בפשעי מלחמה נשפטו בבית הדין הזה. קאופמן היה, למשל, אחד משלושת התובעים בתיק שבו הורשע הגנרל פבלה סטרוגר ממונטנגרו, מפקד המתקפה הצבאית על עיר הנמל הקרואטית דוברובניק.

"הרגע שפגעו בדוברובניק, עיר היסטורית שהוכרה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית, הוא שמשך את תשומת לב העולם למלחמה", מזכיר קאופמן. "ב-6 בדצמבר 91' ניחתה על דוברובניק ההפצצה הכבדה ביותר. ההפגזה התרחשה ביום שבו ציינו 200 שנה למותו של מוצרט. אחד העדים שהעליתי להעיד באותו משפט היה דילו יוסיץ', מנצח התזמורת של דוברובניק, שבאותה שעה ממש שהחלה ההפגזה ניצח על סימפוניה של מוצרט. לדעתי, עד לאותה הפצצה, המאבק שם לא עניין אף אחד. כיוון שההתפרקות של יוגוסלביה נתפסה כדבר בלתי רצוי, היתה אז תמיכה מסוימת של העולם דווקא במילושביץ' הסרבי. העדיפו לתת לו את הגיבוי ולהשאיר את יוגוסלביה שלמה. כל זה היה עד שהוא התחיל לתקוף את דוברובניק, אז החלו לעלות ספקות משמעותיים לגביו".

הרגשת אז סוג של שליחות כתובע בבית דין בינלאומי לפשעי מלחמה?

"פשעים נגד האנושות ורצח עם תמיד נראו בעיני כפשע החמור ביותר שיש. לכן, כמו כל עורך דין שעוסק בפלילים, השאיפה שלי היתה תמיד לטפל בתיק החמור ביותר, כלומר תיקי רצח. במקרה הזה, רצח עם הוא הפשע החמור והנפשע ביותר. לכן נמשכתי לשם. אהבתי מאוד את העבודה כתובע בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה, את הרעיון שמדובר בעבודה שמשלבת עבודה בפלילים ועבודה בינלאומית. גיליתי שהקונפליקט ביוגוסלביה הוא דבר מרתק. רוב התיקים הפליליים שבהם אני עוסק היום הם פשעי מלחמה שמבוצעים באמצעים פרימיטיביים - רציחות במצ'טות, סכינים וכידונים - בעוד שהמלחמה בבלקן היתה קונפליקט של המאה ה-20, עם כלי נשק וטנקים. מבחינה משפטית קרב כזה יותר מעניין".

נראה שהיה לך קשה להתנתק מהחוויה שם.

"כן. אחרי שחזרתי לפרקליטות ירושלים, לא הצלחתי להתנתק מסוג העבודה הזה. לכן, ב-2008 יצאתי שוב לעבוד במשך כשנתיים כתובע בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג. הפעם שובצתי לתיקים אפריקאיים ובהם עניינו של ג'וזף קוני, מנהיג מיליציה מורדת מצפון אוגנדה שאחראי למעשי רצח רבים וזוועות שבוצעו באוגנדה בעשר השנים האחרונות. הוא רואה עצמו נביא, לא ברור מה בדיוק האג'נדה שלו, אבל הוא והצבא שלו, חיילים ילדים, הולכים ממקום למקום בצפון אוגנדה ורוצחים. הוא טרם הוסגר להאג, על אף שהוצא נגדו צו מעצר".

אתה מרגיש נוח עם המעבר מתובע שמביא לדין את הנאשמים השפלים ביותר בעולם, לסנגור שמגן עליהם?

"זו העבודה שלי, אני סנגור בפלילים. אני אייצג כל מי שזקוק לשירותים שלי. כמובן שלא הייתי מייצג פושע מלחמה נאצי, כי זה היה עומד בסתירה מוחלטת להיותי יהודי וישראלי. אבל זו שאלה מוסרית ואני לא פילוסוף. אני עורך דין. התפקיד שלי הוא לייצג אנשים. אני לא שופט אותם כשהם באים אלי, כפי שרופא אינו שופט את המטופלים שבאים למרפאה שלו. כל עוד אין לי ניגוד אינטרסים, אייצג כל בן-אדם. כשאני מייצג מישהו אני לא שואל את עצמי שאלות מוסריות, זה לא רלוונטי. השאלה היחידה שמעסיקה אותי היא: אם יש ראיות או אין ראיות".

בזה הכל מסתכם?

"כשעבדתי בתור עורך דין בריטי, היו ימים שהופעתי בשמונה תיקים בבית משפט. בחצי מהם הופעתי כתובע מטעם המדינה ובארבעת הנוספים הופעתי מטעם הנאשם. על פי המסורת הבריטית, הפרקליט לא מזדהה עם אף אחד מהצדדים, הוא יכול להופיע גם מטעם המדינה וגם למען נאשם. הוא מוכר את הכישורים שלו, ניתוח ראיות וכושר דיבור. הוא שכיר חרב, זה היופי בשיטת המשפט".*

מי אתה, אלכסנדר צבטקוביץ'? חייל או רוצח-עם? העציר מכחיש כל קשר לפשעים המיוחסים לו

אלכסנדר צבטקוביץ', בוסני-סרבי, נולד ב-68' בבוסניה-הרצגובינה, שהיתה אז חלק מיוגוסלביה. הוא התחתן עם טטיאנה, יהודייה יוגוסלבית, כמה שנים לפני התפרקות יוגוסלביה. ב-2005 החליטו בני הזוג לעלות לישראל. לאחר שעברו סדרת ראיונות שערכו נציגי הסוכנות היהודית ורב העיר סרייבו, עלו ארצה במימון הסוכנות היהודית באוקטובר 2006. היום גרים בני הזוג צבטקוביץ' בכרמיאל ולהם שני ילדים.

ב-95', כשהוא בן 27, שירת צבטקוביץ' כחייל ביחידת החבלה העשירית של הצבא הבוסני-סרבי. על פי העתירה שהגישה המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה לבית המשפט, בבקשה להכריז עליו בר-הסגרה, השתתפה היחידה ביולי 95', לאחר כיבוש העיר סרברניצה, במתקפה שיטתית, רחבת היקף ומתוכננת, נגד האוכלוסייה הבוסנית-מוסלמית במובלעת סרברניצה - במטרה להשמידה.

לפני עלייתו לישראל נחקר צבטקוביץ' על מעורבותו בטבח. עורכי דינו אומרים שלטענתו, החוקרים (מבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר) לא נתקלו בכל קושי לאתרו ובשום שלב לא נתנו לו להאמין שיועמד לדין.

ב-29 באוגוסט 2010 העביר משרד החוץ לידי היועץ המשפטי לממשלה בקשה מממשלת בוסניה-הרצגובינה, שהועברה באמצעות שגרירותה בישראל, להסגיר לידיה את צבטקוביץ'. צבטקוביץ' נעצר ביום שלישי לפני שבועיים, בשעות הבוקר, על ידי היחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית.

היום, מתא המעצר בכלא ניצן, מכחיש צבטקוביץ' כל קשר לפשעים המיוחסים לו. הוא טוען כי אמינות העד המפליל, דראזן ארדמוביץ', שהיה חברו ליחידה, מוטלת בספק בגלל טובות הנאה שקיבל במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל נגדו בהאג.

פשעים בלי גבולות הקהילה הבינלאומית נטלה לעצמה סמכות לשפוט שלושה סוגי פשעים

* רצח עם - הרג בכוונה של שני אנשים או יותר, בכוונה להמיתם בשל השתייכותם לקבוצה אתנית ובכוונה להשמיד את אותה קבוצה אתנית. עבירה של רצח עם קיימת בספר החוקים הישראלי, וישראל אף חתומה על אמנה בינלאומית למניעת רצח עם ולענישה של אחראים לו.

* פשעים נגד האנושות - מעשים פליליים שונים, כגון רצח ואונס, המבוצעים כחלק מהתקפה שיטתית או נרחבת על אוכלוסייה אזרחית. פשע נגד האנושות מוגדר ככזה, כאשר המבצע מודע להתקפה השיטתית ומבצע את הפשע בהתאם למדיניות מוגדרת. המונח הופיע לראשונה בכתבי אישום נגד בכירים במשטר הנאצי, שהועמדו לדין במשפטי נירנברג אחרי מלחמת העולם השנייה. הגדרה זו אינה כלולה בספר החוקים הישראלי. חייל צה"ל שייחשד בעבירה מן הסוג הזה יישפט על פי הסעיפים הרלוונטיים בחוק השיפוט הצבאי.

* פשעי מלחמה - הפרה של דיני המלחמה, הקבועים באמנות בינלאומיות (אמנות ז'נבה). בקטגוריה של פשעי מלחמה נמנות פעולות כטיפול שאינו נאות בשבויי מלחמה ובאוכלוסייה אזרחית, שימוש בנשק לא קונוונציונלי ושימוש בילדים כלוחמים. מעשים פליליים נוספים, המבוצעים תוך כדי קרב, יכולים להיחשב פשעי מלחמה; אם יוכח כי בוצעו כחלק ממדיניות, בצורה שיטתית ובקנה מידה גדול, עשויים פשעי מלחמה להיכלל בהגדרה של פשעים נגד האנושות. פושעי מלחמה אפשר להעמיד לדין בארצותיהם, במדינות שבשטחן ביצעו את הפשעים או במדינות שמקיימות סמכות שיפוט אוניברסלית על פשעים כאלה.



אלכסנדר צבטקוביץ' מסתתר מהמצלמות בבית המשפט. מכחיש כל מעורבות ברצח


עו''ד ניק קאופמן. כשאני מייצג מישהו אני לא שואל את עצמי שאלות מוסריות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו