טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | יום הזעם הבינלאומי

מה גורם לאשה לרצות להתפוצץ? הרבה דברים, כמובן. בהצגה החדשה של ענת ברזילי הסיבה שלה קשורה מאוד לאלוהים, או בעצם לא

תגובות

סמירה היא פלסטינית תושבת כפר כלשהו בשטחים הכבושים, המובאת לחקירה בשב"כ לאחר שבדרך נס נמנעה התפוצצותה עם מטען חבלה גדול בלב עיר בתחומי ישראל. במהלך חקירתה נפרשת בהדרגה, כמו בעלילת מתח, מערכת האמונות, הדעות והלחצים המופעלים עליה מתוקף היותה אזרחית סוג ב' בתוך מגזר שאצלנו נחשב לסוג ז'. כלומר לא רק מוסלמית פלסטינית, כי אם גם אשה ועל כן רכוש בעלה וכל הגברים במשפחות שסביבה. מתוך אותם לחצים היא היתה מוכנה, כך יבין כל מי שיראה את ההצגה החדשה "סמירה", להרוג את עצמה. ההצגה תועלה במסגרת פסטיבל אשה בחולון, שיתקיים השבוע (ומי שירצו יוכלו לראות אותה גם באנגלית בפסטיבל אדינבורו באוגוסט).

את המחזה "סמירה" כתבה ענת ברזילי והיא גם משחקת בתפקיד הראשי. ברזילי מוכרת כקומיקאית, המנהלת ביחד עם בעלה רון זמיר בית ספר למשחק ובידור שחוגג השנה עשור לקיומו; היא מוכרת גם בזכות תפקידיה בסדרות טלוויזיה שונות; והיא גם כותבת: שתי הצגות יחיד שהעלתה, מחזה לילדים שזכה בפרס בפסטיבל תיאטרון חיפה לילדים, מחזה שהוצג בפסטיבל תיאטרון קצר, סדרה לטלוויזיה, ועוד ידה נטויה. היא היתה בעברה שחקנית דרמטית, אך בחרה להתמקד בתפקידים קומיים, משום שקומיקאי טוב יכול להיות גם שחקן דרמטי, אבל בשביל להיות קומיקאי טוב צריך כישורים נוספים. תזמון למשל, ורצוי בהחלט גם חוש הומור.

זה הזמן להסיר את הלוט והכפפות. כמה עשרות אנשים מבין מיליוני הקוראים של טורי זה יודעים שענת היא מי שלרוב מכונה כאן בשם ענת'לה, שם שהדביק לה בעלה זה שנות דור (למען האמת היא נשואה יותר שנים משהיא חיה), המכונה בשם הקיצור רונזה.

תפסנו אותך, אתם זועקים, עכשיו לא תהיי אובייקטיבית, והרי האובייקטיביות היתה מאז ומעולם סימן ההיכר של טורך הפופולרי. נכון, אני אומרת, מצד שני, להגנתי תעמוד העובדה שטעמי בחברות הוא מהמשובחים שבנמצא, ומבין כולן אחת המצטיינות במראה ובחוש ההומור שלה היא ענת'לה (אם תרשו לי, אקרא לה כך מעתה). מצד שלישי, מבחינה פוליטית רב המרחק בינינו. ענת'לה אינה נמנית עם השמאלניות שבחברותי, אך היא לא ישנה בלילות מרוב דאגתה למדינה ההולכת ונשחקת תחת כפייה דתית, יהודית וגם מוסלמית (עם הבהאים אנחנו בסדר לפי שעה).

הרעיון למחזה עלה בדעתה כתוצאה מכמה דברים: "קודם כל שמעתי הרצאות על האיסלאם, של אבא שלי. הוא מזרחן ואיש מוסד ויש לו ידע אנציקלופדי, וכשהוא דיבר על גן עדן ועל הגיהנום וכל המושגים האלה, זה היה כמו אלף לילה ולילה. אחר כך, הסיפור הזה של מחבלות מתאבדות - המחשבה שאשה שיש לה ילדים יכולה להתפוצץ מאוד סיקרנה אותי. והדבר האחרון זה העניין שיש לי עם כל הנושא הזה של דת ואלוהים. בעיני אין שום קשר בין אלוהים ודת".

מה זאת אומרת אין קשר?

"אין לי בעיה עם אנשים דתיים. יש לי בעיה עם דתיים שאומרים שככה זה נכון. הרי יש הרבה דתות, ואף אחד לא הוכיח קשר בין אלוהים ודת אחת מסוימת דווקא. דת זה אמצעי שליטה של אנשים שחושבים שהם יודעים מה נכון, מול אנשים שמסתובבים תועים ותוהים ומחפשים תשובות. ואני חושבת שזה הסיפור של המדינה שלנו, וזה מה שיביא אותנו לאבדון.

"אין הפרדה בין דת למדינה, שזה אומר שבאיזשהו שלב ככל שיירבו האנשים שהולכים על פי ההלכה, יותר ויותר נתנהל בחוסר היגיון. מלימודי הליבה ועד כסף לישיבות. אז לקחתי את המקרה הכי קיצוני שמישהו עושה משהו בשביל אלוהים, ובסופו של דבר אני מתעסקת בסמירה שלא יודעת מה אלוהים רוצה".

פוליטיקלי מביך

מנין הידע של אביך בענייני המזרח והאיסלאם?

"קודם כל הוא יליד עיראק וגם בפלמ"ח הוא היה במחלקה הערבית שזה היה בעצם להיות מסתערב. אפילו כשהוא עלה לארץ בגיל 14 זה היה בתחפושת של חייל בריטי ואחר כך הוא נעשה איש מוסד".

העובדה שאברהם (איברהים) ברזילי היה בכיר במוסד, פירושה עבור ענת ואחותה גיתית היה גם ילדות בינלאומית. שתיהן דוברות אנגלית (במבטא בריטי) וצרפתית על בוריין.

מה חשבתן שהוא עושה?

"זאת הבעיה הכי גדולה של ילדים של אנשי מוסד - המקצוע שאבא בוחר, שהוא נורא לא אטרקטיבי. אבא שלי תמיד היה מציג את עצמו בפנינו כפקיד, עובד מדינה ואחר כך עובד משרד ראש הממשלה. אני ואחותי לא שאלנו כלום".

איזה תחקיר עשית לקראת ההצגה?

"האמת שההצגה הזאת היתה הזדמנות לנצל את כל הכוחות שמסתובבים מסביבי. יעקב ברזילי, בן דוד של אבא שלי, היה בשב"כ ומומחה למכונות אמת. כל המחזה כתוב כחקירה, ויכולתי להיעזר בו כדי לכתוב כל מיני מניפולציות שחוקרים עושים על נחקרים. אבא שלי יודע את הקוראן כמעט בעל פה, ונעזרתי בידע שלו. זה היה נורא מרגש להתקרב לקוראן, כי עשו ממנו משהו דמוני, ופתאום כשאתה לומד אתה רואה שיש בו כמו ביהדות פסוקים נגד התאבדות, וכל המציל נפש אחת כאילו הציל את האנושות כולה. בכל דת יש הכל, וזה תלוי במה אנשים בוחרים להשתמש ומה להפוך למוטו.

"כמובן שבכל דת יש המון פסוקים נגד נשים שזה מקום שבו היהודים יכולים להזדהות יפה עם האיסלאם. גם אצלנו זה 'ברוך שלא עשני אשה'. בסופו של דבר אנחנו הנשים נמצאות בסכנה הכי גדולה, כי ככל שהדת מתחזקת בעולם, העולם הולך ונהיה יותר שמרן והדבר הראשון זה אנחנו הנשים שנלך אחורה".

בהצגה משתתפים שחקנים יהודים וערבים, שחלקם למדו אצלה בבית הספר. "דבר מוזר שקרה בחיפוש של השחקנים, כל הזמן אמרו לי 'זה מאוד אמיץ מה שאת עושה'. לא הבנתי את זה עד שראיתי שאנשים קיצוניים משני הצדדים מפחדים. היה לי שחקן שהוא חוזר בתשובה שפחד שזה אנטי-דתי. היתה שחקנית מוסלמית שפחדה שההורים שלה יגלו שהיא שחקנית ואולי היא לא דתייה. והיתה שחקנית מאוד מוכרת, שהיתה אמורה להשתתף ופתאום פחדה שאולי זה אומר משהו נגד הפלסטינים.

"כשדיברתי איתה ראיתי שהיא לא יודעת כלום על האיסלאם, שזה מדהים בהתחשב בכך שהיא שמאלנית קיצונית. פתאום הבנתי גם את הפחד של ימנים קיצוניים וגם של שמאלנים קיצוניים להיפתח לעובדות, כי זה יכול לערער את הפנאטיות שלך. היתה התרגשות מזה שעושים משהו שיש עליו טאבו.

"במהלך ההכנות נסעתי לקנות את הבגדים להצגה ביפו. המוכרת לא ידעה עברית, אז ביקשתי מילדות ערביות מתוקות, בג'ינס ושיער פזור, לעזור לי. אחת מהן אמרה בהתרגשות, שעוד מעט גם לה יהיה חיג'אב שמכסה את השיער והצוואר, ויהיו לה שרוולים שמכסים את הידיים. זה נשמע כמו אצל ילדות חרדיות שאומרות: תהיה לי פאה יפה וחצאיות ארוכות, ובכלל עוד לא מבינות את המסר של הלבוש הזה".

מה למדת על הערבים שלא ידעת קודם?

"למדתי בייחוד על יהודים מהשמאל. הם נורא מפחדים לדבר על דברים עם ערבים. אני תמיד רואה את זה כהתנשאות. בחזרות וגם אצל תלמידים שלי גיליתי פתיחות נורא גדולה, ואין בכלל את המתח הזה שאולי אני אגיד משהו לא בסדר שיפגע בהם. זה משהו שהיה קיים הרבה יותר כשדיברתי עם האנשים מהמקצוע שרואים את עצמם כשמאל נאור, ולא מוכנים להעביר מילה אחת של ביקורת.

"האמת שלי אף פעם לא היה המתח של פוליטיקלי קורקט כי היה לי חבר מאוד טוב בשם בסאם זועמוט, שתמיד היה צוחק על הכל. הוא אמר ששמו ליד הסופר בבית חנינא מחסום, אז הוא פחד שהכל יתקלקל, אכל את כל הסופר ולכן הוא כל כך שמן".

יתרונות החיג'אב

זו הפעם הראשונה שענת'לה, שכמובן הרבה-הרבה יותר צעירה ממני, משחקת תפקיד דרמטי של אשה בת 50, ומוותרת על כל שמץ של הומור. היא טוותה לעצמה דמות שהיא ההיפוך הגמור שלה. זה המקום להסביר שאת חברותנו האמיצה מסבירות מגרעות דומות, כגון חוסר היכולת המוחלט להתחנף לבעלי ההשפעה, רביצה אובססיבית בבתי קפה ונטייה בלתי נשלטת לומר את דעתנו ולמכור את אמא שלנו עבור בדיחה טובה.

למרבית הצער אנחנו חולקות אך ורק יתרונות ספורים, כגון ילדים מעולים. שני הבנים שלה, גור, בן 22, חתיך בינלאומי, אלוף ג'ודו, קומיקאי מבוזבז ובעל חוש הומור מהמשובחים, ואורי, כמעט בן 18, כוכב מגמת התיאטרון בתלמה ילין (בימים אלה הוא משחק, רוקד ושר ב"שיער" בתפקיד הראשי. ענת'לה ראתה אותו כבר שש פעמים, אני נאלצתי להסתפק בפעם אחת). הפעם, במקרה, לא צייר גם את התפאורות.

לענת'לה יש בנוסף גם זוג הורים מעולים החיים באושר רב כבר עשרות שנים ובעל שמקץ שנות דור עדיין דלוק עליה, והיא מצדה עדיין צוחקת מהבדיחות שלו. אם זה לא מספיק, היא גם אוכלת בלי הכרה ונשארת תמיד רזה ודקיקה (אם כי היא בעצמה טוענת בתוקף שהיא משמינה בגולגולת ויש לה גם הוכחות לכך). אבל על הכל אני סולחת לה, כי אני גדולת נפש וגם בגלל שהיא יכולה לעבוד בתור מקצוע כחברה, ובצר לי היא בוכה ואני מצטחקת ולהפך.

היה לך קשה להיכנס לדמות שונה כל כך ממך?

"היה משהו מאוד מרגש מבחינתי בכך שהצלחתי להזדהות באופן טוטאלי עם הדמות. זה הרי גם לא מחזה בעד או נגד. כל מי שינסה לראות את זה כפוליטי לפה או לפה - לא יצליח. כל העניין שלי הוא סביב דת וסביב מעמד הנשים. היה לי נורא חשוב שאשה תביים את המחזה, רציתי אשה צעירה, ויצא לי נורא טוב שהבמאית שלי, אלינור אגם בן-דוד, היא רק עשר שנים בארץ והדעות שלה לא נחרצות. יכולנו להתייחס לדמויות בתור מה שהן ולא כאל סמלים פוליטיים".

והמעבר לדרמה?

"שיחקתי גם בתפקידים דרמטיים, אבל המשיכה שלי תמיד היתה לדברים קומיים, גם בכתיבה וגם במשחק, כי זה יותר מאתגר. יש משהו בזה שאת יכולה להביא את הדעות שלך אבל גם להצחיק. פה אני מרגישה שאני עומדת מאחורי המחזה עד הסוף, בלי קריצה. הקריצה היחידה היא שצילמתי חברות שלי בתור דמויות באלבום תמונות של מחבלות, אבל את זה רק אני יודעת".

ומעכשיו גם קוראי "הארץ", וגם אני, שצולמתי בחיג'אב טורקיז ובהבעה נוגה ורוטשתי לכדי זקנה מקומטת עוד יותר משהנני על ידי אורי זמיר, וצופי ההצגה בישראל, בסקוטלנד ואחר כך אולי גם ברחבי תבל. אבל דווקא הצילומים האלה (לפני עבודת הפוטושופ) הביאו את שתינו לכדי הארה אופנתית.

מתברר שהחיג'אב מאוד הולם נשים כמוני ואף יכול להוות תחליף זול לניתוח פלסטי עבור מי שהגיע הזמן שינהגו בזהירות בכל הנוגע לחשיפת הצוואר (ענת'לה עוד לא צריכה להתחיל לחשוש). כמו המטפחת או הפאה הנוכרית, הוא יכול להסתיר שיער בעייתי, והשמלה הארוכה מסתירה את כל השאר. מה שמוכיח ביתר שאת את כוחה של המניפולציה בשם האלוהים שעושים כוהני הדת, המשבשת את דעתן של הנשים עד כדי כך שאפילו כשהן מצליחות להסתיר את הסנטר הכפול (בעזרת שימוש מתוחכם בחיג'אב) או את כפות הרגליים הזקוקות לפדיקור, עדיין הן מוכנות להתאבד, ועוד מבלי שאף אחד מציע להן 70 בתולים או סתם גבר נורמלי אחד בגן עדן.

כולכם מדברים במבטא ערבי בהצגה?

"כן. גם רוב השחקנים הערבים, שאין להם בכלל מבטא בעברית. גם בגרסה שתוצג באנגלית נדבר כולנו במבטא. אני אדם מאוד נהנתן, כידוע לך. אני חייבת שיהיו לי ריגושים שהנאה בצדם, אז כשאני חושבת על עשייה אמנותית אני חושבת גם על דברים מהנים. ההצגה הזאת שאני עובדת עליה בעברית ובאנגלית מיועדת גם לנסיעות לפסטיבלים בכל העולם".

את רוצה לנצל את שנאת האיסלאם בעולם כדי לסדר לעצמך נסיעה?

"יש לי בעיה לאו דווקא עם האיסלאם. יש לי בעיה עם כפייה דתית ועם דתות בכלל. אני סוף-סוף אומרת דברים שאני חושבת עליהם הרבה זמן. אלו דברים שמקשים עלי את החיים פה. אני לוקחת ללב באופן רציני את המלחמות של הסטודנטים בנושא הכסף לאברכים. כל דבר בנושא הקשר בין דת למדינה מעסיק אותי מאוד, ואני באמת חרדה מזה. היתה כתבה על בית שמש, שנשים צריכות לשים על עצמן חצאית כדי לקנות בסופרמרקט. אלו דברים שמזעזעים אותי. אני לוקחת אישית עד כדי כך שכשמברכים אותי ב'פסח כשר' זה מעליב אותי. מה כופים עלי פסח כשר?

"מעצבן אותי שאנחנו הולכים לוויקנד בבית מלון אבל לא יכולים להזמין קפה הפוך כי אסור להפעיל את המכונה. מותר תצוגה של דוגמניות ביום שישי, כי את זה יכול להיות שהמשגיח אוהב, אבל אסור קפה הפוך. זה משגע אותי. אלו דברים שממאיסים עלי את החיים פה. ואני גם לא מתעצלת להתווכח שוב עם איש הקבלה במלון, ותמיד מחדש אבקש חביתה בשבת ולא אקבל. זה מוביל לדברים איומים כי אתה אומר: לא נורא, נוותר על קפה הפוך, ואז זה הופך לסטטוס קוו ודרך חיים.

"אני רוצה להדגיש שאין לי בעיה עם אנשים דתיים. יש לי בעיה עם מי שלא מרוצים מאיך שאני, ורוצים לנהל לי את החיים. אגב, אני חושבת שמה שנותן את הגוון המיוחד למחזה הזה זה דווקא שסמירה לא מבקרת את הדת אלא מתחילה כאשה מאמינה מאוד. זה התפקיד של הקהל להבין עד לאן הדת יכולה לדרדר אותנו". *

neril@haaretz.co.il



ענת ברזילי. יש לי בעיה עם מי שלא מרוצים מאיך שאני, ורוצים לנהל לי את החיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות