בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם גם דיכוי הנשים היה המניע להתקוממויות בעולם הערבי?

במהפכה שהתחוללה במצרים, נשים מילאו תפקיד הנהגתי, שוות ערך לגברים. האם ייתכן שהחלפת השלטון לא היתה המניע היחיד להתקוממויות בעולם הערבי?

תגובות

המהפכות בעולם הערבי זיעזעו את אמות הספים הפוליטיות, אך הסתכלות קרובה יותר מגלה שהציבור יצא לא רק נגד השלטון הדיקטטורי, אלא נגד עוד מערכת של יחסים חברתיים דכאניים: אי השוויון בין המינים.

ככל שהתרבו התמונות והיוטיובים שזרמו מכיכר תחריר, היה ברור כי גם מי שאוחז בדעות קדומות על נפקדותן של נשים מהמרחב הציבורי הערבי, לא יכול היה להתעלם מהעובדה שהנשים היו דומיננטיות במראות המהפכה באופן שווה לגברים. מטרת המהפכה היתה בראש ובראשונה לזרוק את חוסני מובארק מהשלטון, אך יכול להיות שבנוסף היא קידמה את הרעיון שאי-השוויון בין המינים ודיכוי הנשים צריכים ללכת יחד עם מובארק?

למעשה, לא רק שהנשים הצטרפו לקריאה לצאת לרחובות ולהפיל את השלטון, הן אף היו בין היוזמות שלה. הקריאה הראשונה לצאת לרחובות הגיעה מאסמה מחפוז, סטודנטית בת 26 לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. מחפוז צילמה עצמה בווידיאו לאחר שארבעה אזרחים מצרים הציתו את עצמם במחאה על הדיכוי והפגיעה בזכויות האדם, והעלתה את הווידיאו לעמוד הפייסבוק שלה. במשך ארבע דקות וחצי היא קראה בקול אמיץ לאזרחי מצרים להצטרף אליה ב-25 בינואר לכיכר תחריר, ולהפגין נגד השחיתות והאלימות של השלטון - ונכנסה לספרי ההיסטוריה.

אולם מחפוז לא הופיעה יש מאין. כבר ב-2008 היא נטלה חלק במה שהיה הרמז המקדים הראשון למהפכת 25 בינואר: שני פעילים פוליטיים במפלגה האופוזיציונית א-רד ("המחר"), אחמד מאהר ואיסרא עבד אל-פתאח, הקימו את קבוצת הפייסבוק "6 באפריל" וקראו להצטרף בתאריך זה להפגנות בעיר אל-מחלה אל-כוברא, שאירגנו עובדים בשל משכורותיהם הנמוכות ונגד עליית מחירי המזון. שבוע לאחר שהקבוצה נפתחה, היו חברים בה 40 אלף איש.

ההפגנות ב-6 באפריל באל-מחלה אל-כוברא היו גדולות ואלימות, ובקהיר, היכן שעבד אל-פתאח אירגנה את ההפגנות, הן לא השתוו להן בגודלן. אבל מכיוון שעבד אל-פתאח היתה מנהלת הקבוצה בפייסבוק, היא נעצרה באותו יום, וישבה שבועיים במעצר מנהלי. בזמן שהותה במעצר, היא הפכה לסמל. אלפי מצרים החליפו את תמונות הפייסבוק שלהם לתמונתה, ואלפי חברים הצטרפו לקבוצה שקראה לשחררה.

כששוחררה עבד אל-פתאח מהמעצר, היא פירסמה הצהרה פומבית בגנות אקטיביזם פוליטי, נעלמה, ונמסר שהתחתנה. כמעט שלוש שנים לאחר מכן, היא הופיעה בכיכר תחריר, ונהיתה לאחת הדוברות הרהוטות והמרכזיות של המהפכה.

נשק ההטרדות

ב-2008 פירסם המרכז המצרי לזכויות נשים בקהיר נתונים בעקבות מחקר על הטרדות מיניות. זה היה מחקר חלוצי, במדינה שבה עד 98' אנסים יכלו להימלט מעונש אם היו מתחתנים עם הקורבן שלהם, וההרשעה הראשונה על תקיפה מינית היתה ב-2008.

על פי המחקר, 83 אחוז מהנשים המצריות ו-98 אחוז מהנשים הזרות במצרים אומרות שהוטרדו מינית, ו-62 אחוז מהגברים המצרים מודים שהטרידו מינית אשה. באותה שנה, הושק פרויקט שנקרא "מפת ההטרדות", המעודד נשים להתקשר אל אנשיו, לשלוח אס-אם-אס או ציוץ כאשר הן חוות הטרדה מינית. מטרת הפרויקט היתה לשנות את האופן שבו נשים התייחסו להטרדה מינית, כאל אירוע שיש להתבייש בו ולא לדבר עליו.

בעבר, כוחות המשטרה הטרידו מינית נשים על מנת למנוע מהן לצאת לרחובות במחאה. הצורך להתגונן מפני הטרדות מיניות לא פסק גם כאשר הגיעו הנשים לכיכר תחריר, ושהו בה גם בשעות הלילה. הן שלחו ביניהן אס-אם-אסים וציוצים שבהם חלקו מידע על האופן שבו ניתן להתגונן בפני כוחות המשטרה המטרידים: "לבשו שתי שכבות של בגדים כדי שאם הם יקרעו את הראשונה, תישארו לבושות", "אל תלבשו שום דבר עם ריצ'רץ'", או "לבשו שני כיסויי ראש".

התמונות מכיכר תחריר הראו נשים חילוניות ודתיות, מבוגרות וצעירות, עומדות כתף אל כתף עם הגברים. לא היה זה דבר של מה בכך. עבור נשים רבות, היתה זו הפעם הראשונה שבילו לילה מחוץ לביתן, ועוד בחברת גברים זרים.

"לנשים במהפכת תחריר היה תפקיד שווה ערך לגברים: הן היו בין המפגינים, וחשופות לאותן הכאות על ידי המשטרה", אמרה השבוע ל"הארץ" ד"ר ניקולה פראט, מחברת הספר "נשים ומלחמה במזרח התיכון: פרספקטיבות טרנס-לאומיות" מאוניברסיטת וורוויק באנגליה. "בניגוד לדעות קדומות על כך שנשים בעולם הערבי/מוסלמי סובלות משעבוד, נשים ערביות רבות פעילות בקהילות שלהן, במקומות העבודה שלהן, בארגוני זכויות נשים וזכויות אדם, ובתמיכה בדמוקרטיזציה במדינותיהן. לכן, לא היה זה מפתיע שנשים היוו חלק משמעותי ברחובות בתוניסיה ובמצרים".

בין הנשים בכיכר תחריר היתה הפמיניסטית המצרייה בת ה-80 נוואל א-סעדאווי, שפירסמה ספרים רבים על דיכוי הנשים במצרים על ידי הדת והפטריארכליות, ישבה בכלא על פעילותה הפוליטית, וחיה כגולה בארצות הברית ובאירופה עד 96'. ב-31 בינואר סיפרה בקול נשנק מהתרגשות לתוכנית הטלוויזיה "דמוקרטיה עכשיו!" בארצות הברית כי "מאות נשים וילדות צעדו בגאווה בהרגשת חירות, כבוד, ושוויון בין כולם... כשהלכתי בכיכר, אנשים באו אלי, גברים ונשים, חיבקו אותי ואמרו: 'ד"ר נוואל, אנחנו הדור החדש שקרא את ספרייך והתמלאנו השראה מהיצירתיות, מהמרד ויצר המהפכה שלך'".

לצדה עמדו נשים צעירות כגון מונה שריף, תחקירנית בת 24, בתו של פעיל פוליטי שהיה בכלא כשנולדה ואחותו של בלוגר שנאסר על ידי שלטונו של מובארק. שריף אמרה לאל-ג'זירה ש"לפני תחריר, אם היו מטרידים אותי הייתי נמנעת מלבקש עזרה מאנשים, מכיוון ש... היו מאשימים אותי. אבל רוח המהפכה העצימה אותנו. מעכשיו והלאה, אם משהו יקרה לי אני אצרח, אני אבקש עזרה, ואני יודעת שאמצא אנשים שיעזרו לי".

גיגי איברהים, פעילה פוליטית בת 24, סיפרה גם היא ש"במשך 18 הימים (בכיכר) לא אני ולא אף אחת מחברותי הוטרדנו. ישנתי בתחריר מוקפת בחמישה גברים שאני לא מכירה והייתי בטוחה". וסלמה א-תרזי, קולנוענית בת 33, סיכמה: "בתחריר, משהו השתנה בדינמיקה בין נשים וגברים. כשהגברים ראו שהנשים נלחמו בחזית, הם שינו את התפיסה שלהם לגבינו, והיינו כולם מאוחדים. כולנו מצרים עכשיו".

כאשר כתבת סי-אן-אן לארה לוגן הותקפה מינית בכיכר, היו אלה נשים, יחד עם חיילים, שנחלצו לעזרתה.

תחת משטרו של מובארק, הנושא של מעמד האשה - כמו גם מעמד הנוצרים או זכויות עובדים - נדחק לפינה. יתרה מזאת, "נשים הן קורבנות של הדיקטטורה, בכך שהמערכת הפוליטית הסגורה מנעה התפתחות של עמדות חברתיות", אומרת ד"ר פראט. "בו בזמן, תמיכתה לכאורה בזכויות נשים של הגברת הראשונה סוזן מובארק, יצרה רתיעה מהרעיון של זכויות נשים בקרב חלקים מהאוכלוסייה". מובארק עוררה זעם כשהצהירה ב-2008 שהטרדות מיניות אינן בעיה במצרים. נושא זכויות הנשים מגיע כעת לקדמת הבמה מכיוון שנשים גילו את קולן מחדש.

בונים משהו חדש

מחוץ למצרים, באופן ראוי וסימבולי, הפנים של המהפכה היו פניה של אשה מצרייה: מונה א-תהאווי. העיתונאית בת ה-43, ילידת מצרים, היתה הפרשנית העסוקה ביותר בתוכניות הטלוויזיה והרדיו המרכזיות בארצות הברית. הראיון שנתנה בתוכניתו של ביל מאהר, "זמן אמיתי", היה מכונן: קולה של אשה, ערבייה, משכילה וחילונית הפך לקולה של המהפכה.

כשהתראיינה בסי-אן-אן קראה לרשת החדשות להשתמש במילים "התקוממות" או "מרד", במקום "משבר" ו"כאוס". "המצרים רוצים לתקן את מצרים, לא להרוס את מצרים", אמרה, ושעה לאחר מכן כבר שונתה הכותרת מ"כאוס במצרים" ל"התקוממות במצרים". כך השפיעה א-תהאווי ישירות על השיח הציבורי על מצרים בארצות הברית.

הנשים במצרים אינן לבד. בתוניסיה - שבה חוק זכויות אזרח מ-56' השווה בין גברים ונשים - השתתפו נשים במחאה שהפילה את הנשיא בן-עלי והן דורשות כעת להיות חלק מהמערכת הפוליטית החדשה. בסוריה, טל אל-מאלוהי, בלוגרית בת 20 שכתבה שירים בגנות השלטון, נעצרה ונשפטה לחמש שנות מאסר.

נותר רק לקוות ולהאמין ש"רוח תחריר" תישמר וייעשה בה שימוש. מהקשבה לקולן של הנשים המצריות, עולה כי מדובר בלא פחות מהתעוררות נשית. כעת, לאחר סילוקו של מובארק מהשלטון, הנשים דורשות תפקיד אקטיבי וקול שווה בבנייה מחדש של מצרים, כפי שמגיע להן: הן מילאו תפקיד שווה ערך - ולמעשה הנהגתי - במהפכה. *



מפגינה בתוניסיה. גם מחוץ למצרים הפנים של המהפכה הן פנים של אשה


בהפגנה בכיכר תחריר, קהיר. נשים דורשות קול שווה בבנייתה מחדש של מצרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו