סערה בעולם הארכיאולוגיה: האם בחירבת קייאפה נמצאה הוכחה לקיומה של ממלכת דוד? - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

סערה בעולם הארכיאולוגיה: האם בחירבת קייאפה נמצאה הוכחה לקיומה של ממלכת דוד?

האם אחת החידות ההיסטוריות הגדולות ביותר מתקרבת לפתרון באתר החפירות בחירבת קייאפה? הארכיאולוג פרופ' יוסי גרפינקל טוען כי הצליח לחשוף שם לראשונה הוכחות מובהקות לקיומה של ממלכת דוד. מולו מתייצבים ארכיאולוגים, הטוענים שמסקנותיו נמהרות ולא מבוססות. נאמני המקרא מול הקוראים הביקורתיים, שמרנים מול רדיקלים, ירושלים מול תל אביב - הכל מוכן לקראת

מדי קיץ בארבע השנים האחרונות עוזב פרופ' יוסי גרפינקל את המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חובש את כובע הבוקרים שלו, ועושה את דרכו אל גבעת טרשים בעמק האלה. משיפוליה, הגבעה הזאת אינה נראית ייחודית או מרשימה. אולם כשעולים אל פסגתה, מסתיר גרפינקל חיוך דק, בוחן את מבטם של מי שרואים לראשונה את העיר המרשימה שהוא חופר.

באתר החפירות חירבת קייאפה, הידוע גם כמבצר האלה, מקפץ גרפינקל מסלע לסלע כבן בית, ואולי כבעל בית. "זה האתר הפוטוגני ביותר בארץ", הוא קובע בנחרצות. "יש לנו פה עיר מבוצרת עם חומה שהתנשאה לגובה של שישה מטרים, שחיו בה כ-500 עד 600 אנשים. באתרים אחרים בארץ לא תראה כאלה בתים, חומות, מדרגות, שערים עומדים". היישוב המרשים מוקף חומת סוגרים - חומה כפולה המורכבת משיני סלע גדולות, השוקלות שבעה עד שמונה טון. הביצורים הללו עדיין מתנשאים לגובה של שניים-שלושה מטרים, ומכתרים שטח של 23 דונם. לאורך חלקה הפנימי של החומה בנויים כ-90 בתים, שרק חלק קטן מהם נחשף עד כה.

על רקע העוצמה השקטה של השרידים, שמתנשאים מעל העמק המוריק זה 3,000 שנה, גרפינקל מדבר במהירות ואינטנסיביות, לעתים כמעט בבהילות; הוא פורש כאן כתב הגנה וכתב תביעה בוויכוח לוהט וייצרי, עם יריבים שאינם נוכחים. לדעתו, באתר החפירות שהוא מנהל נמצאת העדות החותכת לקיומה של עיר השייכת לממלכת דוד, מהמאה העשירית לפני הספירה. "זו עדות ראשונה ואחרונה. עד היום לא מצאו דבר דומה בשום מקום בארץ", הוא אומר.

אם הוא צודק בהערכתו, הרי שלתגליתו עשויות להיות השלכות משמעותיות על ויכוח סוער ומתמשך בחקר המקרא והארכיאולוגיה המקראית. ראשיתו של הוויכוח במאה ה-19, ושיאו בשני העשורים האחרונים, כשבקרב קבוצה משמעותית של ארכיאולוגים וחוקרי מקרא תפסה אחיזה הדעה שממלכתם של דוד ושלמה היתה רחוקה ביותר מהתיאורים המקראיים המספרים על ממלכה מאוחדת, גדולה וחזקה. הנימוק העיקרי לעמדתם הוא היעדרם של ממצאים ארכיאולוגיים המשויכים באופן מובהק למאה העשירית לפני הספירה, כאלו שביכולתם לגבות את הטענה על קיומה של ממלכת זוהר מקראית, מבאר שבע ועד דן, שאמורה היתה להתקיים באותו זמן. לכן, הם מסיקים, אותה ממלכה היתה לא יותר מיישות שבטית קטנה, דלה ודלילה באוכלוסייה, שלא חרגה מגבולות ירושלים וסביבתה הקרובה. אולם עכשיו טוען גרפינקל, כי העיר המבוצרת בעמק האלה, הרחוקה יום הליכה מירושלים, שייכת לממלכת דוד, ולכן שומטת את הקרקע מתחת לתפיסה הזאת.

לדעת גרפינקל, הממלכה שהתקיימה כאן במאה העשירית לפני הספירה היתה משהו בין שתי הגרסאות - לא גדולה כמו בסיפורי המקרא, אך גם לא זעירה. היא כללה לכל הפחות שלוש ערים מרכזיות: ירושלים, חברון והיישוב שבו הוא חופר. גם היקף כזה, הוא מדגיש, גדול מהכפר הדליל שעליו מדברים הארכיאולוגים המינימליסטים. אולם חוקרים אחרים מגייסים את חירבת קייאפה גם כדי לחזק את הטענות בדבר ממלכה מאוחדת וגדולה, הקרובה לתיאור המקראי. "האתר בפירוש משקף שלטון בעל יכולות, שחייב להישען על פריפריה", אומרת ד"ר אילת מזר מהאוניברסיטה העברית, מהחוקרים הבולטים באסכולה המניחה את קיומה של ממלכה מפותחת ונרחבת. "האם אפשר להניח שלא קיימת פריפריה רחבה לאור השרידים? זה לא מתקבל על הדעת".

גרפינקל אומר שלפני שהתחיל לחפור בחירבת קייאפה כלל לא היה מעורה במחלוקת על הממלכה המאוחדת. מומחיותו העיקרית היא בתקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה) ובתקופה הכלקוליתית שבעקבותיה. בית דוד ומלכות ישראל המאוחדת מתוארכים לתקופת הברזל, אלפי שנים מאוחר יותר. "לא באתי לכאן לחפש את דוד. לא היתה לי דעה בוויכוחים הללו. הייתי טבולה ראסה", הוא אומר. לדבריו, לאחר שחלק נכבד מהדור הקודם של הארכיאולוגים המקראיים פרש לגמלאות, חיפשו במחלקתו חוקרים שינהלו חפירות המתייחסות לתקופות הברונזה והברזל. "לימדתי גם ארכיאולוגיה של התקופות הללו", הוא אומר. "הייתי מוכן מקצועית, ורציתי להתעסק בתקופת הברזל ביהודה".

בקיץ 2007 בא גרפינקל עם צוות מצומצם לחירבת קייאפה כדי לבדוק את הביצורים במקום, ומצא באתר שתי שכבות ארכיאולוגיות - האחת מתקופת אלכסנדר מוקדון והשנייה מתקופת הברזל. במהרה החליט שזה המקום שבו הוא רוצה לחפור: "בתלים שיש בהם שכבות של 20 ערים, אחת על גבי האחרת, עיר חופרת אל תוך עיר קדומה יותר וגונבת ממנה אבנים ויש בלגן. אני מעדיף לחפור אתרים עם תקופה אחת או שתיים, ואז הנזק משכבה לשכבה מצומצם", הוא אומר.

בתוך זמן לא רב התברר לו שלפניו אתר ייחודי ביותר. יחד עם עמיתו לחפירות, סער גנור, אסף גרפינקל ארבעה חרצנים שאותם שלחו לתיארוך פחמן-14 - שיטת התיארוך הנחשבת למדויקת ביותר, המשתמשת בזמן ההתפרקות הידוע מראש של איזוטופ הפחמן שמשקלו האטומי 14 כשעון עצר היסטורי. הבדיקה תיארכה את החרצנים לתקופה שבין סוף המאה ה-11 עד תחילת המאה העשירית לפני הספירה - בדיוק בתקופת הממלכה המאוחדת על פי התיארוך המסורתי. שישה חרצנים שנוספו מאז חיזקו את התוצאות הקודמות. "אלוהים נתן לנו מתנה", הוא אומר.

כמו אלזס-לורן

גרפינקל אולי לא התכוון להיכנס אל הוויכוח האקדמי ארוך השנים על מעמדה של ממלכת דוד, אך מרגע שנכנס לזירה הוא עושה זאת בהתמסרות ובהתלהבות רבה. "העיר הזאת היא הש.ג. של ממלכת יהודה", הוא טוען, ומצביע אל העמק. "תסתכל, אפשר לראות כל אדם שמסתובב כאן. עמק האלה הוא הדרך שמובילה ממישור החוף לכיוון ההר; מצד אחד, במישור החוף יושבות חמש ערי הפלשתים ומצד שני במזרח מתגבשת ממלכת יהודה. פה הגבול המכריע, כמו אלזס-לורן שהצרפתים והגרמנים נלחמו עליו מאות שנים. זו החשיבות הגיאופוליטית של האתר".

גרפינקל מזהה את היישוב שהוא חופר עם העיר שעריים, המוזכרת בספר שמואל א'. בביצורי היישוב הוא זיהה שני שערים - ממערב ומדרום. "לא תמצא עוד עיר אחת בישראל וביהודה עם שני שערים", הוא אומר ומזכיר כי "בתנ"ך מוזכרת שעריים רק בימי דוד, באזור עמק האלה: כאשר דוד הורג את גוליית, הפלשתים בורחים בדרך שעריים. ואיפה דוד הורג את גוליית? באזור הזה, בין שוכה לעזקה".

בין הארכיאולוגים שוררת הסכמה נדירה על פרט אחד: האתר בחירבת קייאפה מרשים ומסקרן ביותר. אולם כל שאלה מעבר לכך, נתונה בוויכוח. פרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שבראשית שנות ה-90 היה ממנסחי הגישה שלפיה לסיפורי המקרא אין בסיס היסטורי משמעותי, אומר שהוא כלל לא בטוח שהעיר שגרפינקל חופר היא עיר יהודאית (כלומר כזו השייכת לבית דוד ששכן בהרי יהודה), ולא עיר פלשתית או כנענית. גם אם זוהי עיר יהודאית, הוא אומר, הוא אינו רואה בה חיזוק לקיומה של ממלכה מפותחת בימי דוד. עמיתו, ההיסטוריון פרופ' נדב נאמן מאוניברסיטת תל אביב מוסיף כי מרבית הנתונים על אודות האתר טרם פורסמו, אך "על פניה, ההשערה שהאתר קשור למרכז בירושלים נראית רחוקה מן הדעת".

אולם הטענות של גרפינקל אינן נשמעות בחלל ריק, והוא מצטרף לארכיאולוגים נוספים, הטוענים כי גילו בשנים האחרונות ממצאים משמעותיים מממלכת ישראל המאוחדת. בזכותם, תומכי הגישה המקראית מרשים לעצמם לזקוף סוף-סוף את ראשם, לאחר שנים שבהן ניהלו קרב מאסף מול פינקלשטיין ועמיתיו.

מזר טוענת כי גילתה ב-2005 בעיר דוד את שרידיו של ארמון דוד (בחפירות שמומנו, בין היתר, על ידי גופי הימין מרכז שלם ותנועת אלע"ד). המבנה שחשפה ניצב על ראש גבעה בצפון עיר דוד, מעט דרומית להר הבית ובפתח שכונת סילוואן של ימינו. למרגלות המבנה ניצבות טרסות מסיביות המתנשאות לגובה של 16 מטר וחצי, וקרויות "מבנה האבן המדורג". לדברי מזר, הטרסות היו קיר תמך לארמון. זוהי התגלית המשמעותית ביותר של מזר, אך היא שנויה במחלוקת בשל תיארוכה, המבוסס על כלי חרס שנמצאו מעל לשכבה שבה חפרה ומתחתיה - אך לא בשכבה עצמה. בעוד מזר מתארכת את המבנה למאה העשירית לפני הספירה, אחרים בטוחים שהוא מאוחר יותר. אפילו באתר האינטרנט של עיר דוד לא ממהרים לקבוע כי מדובר בארמון המלך.

בחודשים האחרונים עלה לכותרות ממצא ארכיאולוגי נוסף שמזר תרמה לחשיפתו: חומה גדולה באורך 70 מטר שמתנשאת לגובה שישה מטרים, הנמצאת באותו אזור, ושלדברי מזר, מתוארכת לימי שלמה. גם במקרה זה, זכה התיארוך לביקורת רבה ואפילו מקרב אנשי המחנה "המקראי", השמרני. "אף אחד לא מסכים למה שאני אומרת, לאף אחד לא מתחשק להיות בסרט הזה", מודה מזר, אך נראה שביטחונה אינו מתערער. "אין ספק שהאמירות השטחיות, שירושלים היתה כפר דל ומדולדל, לא מחזיקות היום כלום. קרה מהפך", היא קובעת בהתלהבות. "ירושלים מראה לנו שישנה בנייה ממלכתית שבנויה בצורה בלתי רגילה ומלמדת על גודל ועוצמה בלתי רגילים".

גם בדרום ירדן נמצאו עדויות, שלטענת חלק מהחוקרים מחזקות את הגישה המצדדת בקיומה של ממלכה מפותחת. האנתרופולוג האמריקאי, פרופ' תומס לוי מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, חופר בימים אלה בחירבת א-נחס, ששימשה בתקופת הברזל כמרכז גדול להפקת נחושת ונמצאת באזור שעל פי החוקרים היה בשליטת האדומים. לפני שלוש שנים תיארך לוי את האתר (בשיטת פחמן-14) לסוף המאה העשירית לפני הספירה - תקופת שלמה. על פי המחנה השמרני, הממצאים מחזקים את אמינות הסיפור המקראי, שתיאר ישות מפותחת באזור אדום, שהיתה שרויה במאבק עם הממלכה המאוחדת.

אולם פינקלשטיין אינו מקבל את הפרשנות. "לא נתגלתה שם כתובת שיכולה לשפוך אור על ממלכת שלמה", אומר פינקלשטיין. "באדום הקלאסית אין שרידים מרשימים מתקופות קדומות, והממצאים קשורים יותר בהגמוניה האשורית ובסחר הערבי באזור".

כאן מרמז פינקלשטיין לוויכוח נוסף, הנוגע לסוגיה יסודית בהבנת ההיסטוריה של פיסת הארץ הזאת: החוקרים חלוקים בדעתם בשאלה מתי עברו עמי האזור מחברה כפרית פשוטה לחברה עירונית מפותחת. פינקלשטיין ועמיתיו דוגלים בתפיסה הקרויה "כרונולוגיה נמוכה", או "מאוחרת", שלפיה שכבות ארכיאולוגיות המעידות על ערים בצורות, ותוארכו באופן מסורתי לימי דוד ושלמה במאה העשירית לפני הספירה, הן למעשה מתקופה המאוחרת יותר בעשרות שנים, ואפילו במאה שנה. לפי הכרונולוגיה הזאת, אין למעשה כל אפשרות לקיומה של ממלכה מפותחת במאה העשירית לפני הספירה.

אולם גרפינקל משוכנע שחומות העיר שלו מספיק חזקות כדי לנתץ את הגישה הזאת. בין אם מדובר בעיר יהודאית, ובין אם כנענית או פלשתית, הוא מסביר, חירבת קייאפה בנויה לתלפיות כבר במאה העשירית לפני הספירה. "התיארוך שלנו הרס את הכרונולוגיה הנמוכה", הוא מכריז בסיפוק. פינקלשטיין מבטל את דבריו: "יהיה קשה מאוד לשכנע אותי שארבע קריאות פחמן-14 ישנו את התמונה מול 400 קריאות קיימות. האתר של חירבת קייאפה חשוב מאוד, אבל בוויכוח על הכרונולוגיה אין לו אמירה".

הכל או כלום

הוויכוח על היקפה ומעמדה של ממלכת דוד ושלמה, כמו גם על שאלת הכרונולוגיה, הוא פרק נוסף בסאגה ששורשיה רוויים במניעים תיאולוגיים, לאומיים ופוליטיים, ושמלווה לא פעם במתחים בין-אישיים ובפוליטיקה אקדמית. בהקשר הישראלי, יש הרואים את הוויכוח המחקרי כחלק מדיון פוליטי עכשווי, על הקשר ההיסטורי של העם היהודי המודרני לפיסת הקרקע שבין הירדן לים (ראו בהמשך). במבט רחב יותר, מדובר במחלוקת בת כמעט 200 שנה על התוקף ההיסטורי של פרקים נרחבים במקרא.

תחילת הדיון בביקורת המקרא שהתגבשה בעיקר בגרמניה ובסקנדינביה במאה ה-19, ושהציבה סימני שאלה משמעותיים ביחס לרבדים ההיסטוריים של הספרות המקראית. לדברי פינקלשטיין, כבר אז ניסחו חוקרי מקרא ביקורתיים עמדות שמקובלות, באופן כללי לפחות, גם היום, "לגבי מועד החיבור של הטקסט המקראי, החלוקה שלו לגושים, מטרות המחברים, איזו מציאות משקף הטקסט".

תגובת הנגד לביקורת המקרא צמחה בשנות ה-20 וה-30 משורות הארכיאולוגיה המקראית שהחלה להתגבש באותה תקופה. נושא הדגל של המאמץ הזה היה החוקר האמריקאי יליד צ'ילה, וויליאם אולברייט, איש אשכולות שהתמחה בארכיאולוגיה, חקר המקרא ופילולוגיה, ובילה שנים רבות באתרי חפירות בארץ. אולברייט, אדם מאמין, בנם של מיסיונרים פרוטסטנטים, היה הדמות הבולטת בגל של חוקרים בריטים, צרפתים, גרמנים ואמריקאים שהחל מסוף המאה ה-19 עטו על אדמת הלבנט בחיפוש אחר מקורות תיאולוגיים.

הם הניחו - ובו זמנית ביקשו להוכיח - שסיפורי האבות, יציאת מצרים, כיבוש הארץ והממלכה הגדולה הם עובדות היסטוריות. פה ושם הפרטים המקראיים אולי שגויים או לא מדויקים, הם הסכימו לומר, אך התיאור המקראי בכללותו, היה מבחינתם מהימן ובר אישוש, והארכיאולוגיה היתה אמורה להכריע את הכף מול ביקורת המקרא.

עם קום המדינה הצטרף לחוקרים אלה דור חדש של ארכיאולוגים ישראלים. מובילי הארכיאולוגיה המקראית הישראלית, יגאל ידין ובנימין מזר (סבה של אילת מזר), היו רחוקים מהפרוטסטנטיות של אולברייט ומטרתם היתה שונה - לספק שורשים לעם המתהווה בארצו - אך במידה רבה הם חלקו עמם את אותה שיטת עבודה: התנ"ך ביד אחת, את החפירה בשנייה.

"היה כאן צורך עמוק לייצר תרבות ולתת שורשים לאנשים שבאו מלאומים ומקומות שונים, והארכיאולוגיה היתה כלי חזק מאוד לעשות זאת", אומר פינקלשטיין. "כולם היו מגויסים לכך מתוך אמונה פנימית עמוקה, וזה בסדר. ידין ראה את ההיסטוריה חוזרת על עצמה: כיבוש הארץ אז והיום, וממלכת הזוהר של דוד ושלמה אז והיום, שהנה היא קמה כדמוקרטיה במזרח התיכון. הארכיאולוגים שיחקו בין עבר והווה, ואי אפשר לבקר אותם על כך".

באותה תקופה, נראה היה שההיצמדות לתנ"ך מובילה לממצאים מרשימים. הארכיאולוגים חיפשו עדויות לממלכה המאוחדת בחצור, מגידו וגזר - שמוזכרות במלכים א' כחלק ממיזמי הבנייה הגדולים של שלמה. בסוף שנות ה-50 חשף ידין בחצור שער גדול עם שישה תאים מתקופת הברזל. הוא ויוחנן אהרוני תיארכו את השערים, על סמך השכבות הארכיאולוגיות והקרמיקה באתר, לימי שלמה במאה העשירית לפני הספירה. בהסתמכו על ההתייחסות המקראית לשערי שלמה, המשיך ידין למגידו ולגזר, שם גילה שערים בעלי מבנה דומה. על פי ממצאים אלו, הסיק שבמאה העשירית לפני הספירה התקיים שלטון ריכוזי מפותח עם יכולת בנייה מונומנטלית ותוכניות-אב שיושמו ברחבי הממלכה. התגליות העידו, לכאורה, על קיומה של ממלכה מאוחדת, שהתפרשה לכל הפחות עד חצור, מצפון לכנרת.

בעשורים הבאים עמדו ממצאים אלו במרכז מחלוקת בין המחנה השמרני למחנהו של פינקלשטיין שעירער על התיארוך. אלא שכבר בשנות ה-70 וה-80, קמה קבוצת חוקרים אירופאים, רובם מקופנהגן ומשפילד, שדחו את החשיבות ההיסטורית של הסיפור המקראי. מול הגישה המקסימליסטית המעניקה תוקף היסטורי לסיפורי המסגרת התנ"כיים, טענו המינימליסטים, שההיסטוריוגרפיה המקראית חוברה ונערכה בתקופה הפרסית או ההלניסטית - מאות רבות לאחר האירועים המתוארים - ולכן אין לה ערך רב. הם גרסו כי הדרך המרכזית לאשש את הכתוב בתנ"ך היא באמצעות מסמכים חוץ-מקראיים קדומים. אולם מסמכים כאלו כמעט שלא היו בנמצא.

המינימליסטים טענו שממלכת ישראל המאוחדת לא התפרקה לשתי ממלכות, יהודה וישראל, אלא למעשה מעולם לא התקיימה כממלכה מאוחדת. על פי גישתם, שתי הממלכות התפתחו בנפרד זו לצד זו, כאשר ממלכת יהודה שבירתה ירושלים התפתחה בשלב מאוחר בהרבה, לאחר התבססות ממלכת ישראל במאות התשיעית והשמינית לפני הספירה. לפי פרשנותם, דוד ושלמה היו דמויות בדיוניות לחלוטין.

שתי ממלכות

אולם ב-21 ביולי 93' נפתח פרק חדש בוויכוח בין החוקרים בעקבות תגלית דרמטית שנחשפה בתל דן שבצפון הארץ. מנהל החפירות באתר, פרופ' אברהם בירן, חשף יחד עם החוקרת גילה קוק אבן בזלת שעליה היתה חקוקה כתובת ארמית שכללה את המילה "ביתדוד" (במילה אחת). בכתובת, שתוארכה למאה התשיעית לפני הספירה, מתרברב אחד ממלכי ארם כי הרג 70 מלכים, ובהם יהורם בן אחאב מלך בית ישראל, ומלך נוסף - נצר לבית דוד. היו מי שבתחילה האשימו את בירן בזיוף הכתובת, אך במהרה התבהר לכל שזו ההוכחה החוץ-מקראית הישירה הראשונה לקיומה של שושלת בראשות דוד.

התגלית חייבה בחינה וניסוח מחדש של המינימליזם, ופינקלשטיין היה בין הראשונים שלקחו על עצמם את המשימה. באמצע שנות ה-90 פירסם סדרת מאמרים שבהם הציג את התזה שלו, ששילבה את הביקורת המינימליסטית בגרסה מתונה יותר. לפני כעשור פירסם יחד עם עמיתו ניל אשר סילברמן את הספר "ראשית ישראל", שבו הציגו את משנתם באשר לתוקף ההיסטורי של הסיפור המקראי.

בדומה למינימליסטים האירופים, גם פינקלשטיין וסילברמן טוענים ששתי הממלכות צמחו במקביל מתוך העמים הכנעניים המקומיים, ולא היו עם יחיד ומגובש ששוחרר משעבוד במצרים וכבש את הארץ בהנהגת יהושע בן-נון. לפי גישתם, במאה העשירית לפני הספירה לא היתה ממלכה מאוחדת. רק מאה שנים לאחר מכן, במאה התשיעית לפני הספירה, החלה ממלכת ישראל להתגבש, ובמאה השמינית כבר שיגשגה - עד שנכבשה על ידי ממלכת אשור המתרחבת. יהודה, לעומתה, היתה ממלכה קטנה, שהפכה ליישות ריכוזית משמעותית רק מאוחר יותר, בסביבות המאה השביעית לפני הספירה. החיבור הראשון של הטקסט המקראי מתוארך לתקופה זו, לאחר שעשרת השבטים בממלכת ישראל הצפונית הוגלו מארצם וחלקם הגיעו לממלכת יהודה תחת שלטון יאשיהו.

לפי אותה גישה, סיפורי האבות וכיבוש כנען המתוארים במקרא, הם ניסיון לבסס את קיומו של מקור היסטורי משותף לממלכת ישראל הצפונית ולממלכת יהודה. אידיאולוגיה "כל-ישראלית" שכזו מצדיקה את השאיפות הטריטוריאליות של יאשיהו מלך יהודה, ורואה את עצמה יורשת של ממלכת ישראל שחרבה. "בגלל כישרון הכתיבה, התיאולוגיה החזקה, התפרצות היצירתיות - הנראטיב הזה השתלט", אומר פינקלשטיין. חברי המחנה שלו - בווריאציות שונות - קוראים כך גם את שאר סיפורי המסגרת ההיסטוריים בתנ"ך, ונפטרים מרובם.

כיום ישנה הסכמה רחבה בקרב הארכיאולוגים וחוקרי המקרא שלסיפורי האבות, יציאת מצרים וכיבוש כנען אין בסיס היסטורי וממצאים ארכיאולוגיים שיגבו אותם. גם חתן פרס ישראל פרופ' עמיחי מזר מהאוניברסיטה העברית, המגדיר את עצמו כשמרן מתון, אומר כי "לכל הפרשיות עד כיבוש הארץ אי אפשר להתייחס כהיסטוריות". אבל לדבריו, "החל מסיפורי השופטים, הרקע החברתי, הכלכלי, הפוליטי והבינלאומי מתאים מאוד למציאות הארכיאולוגית. אותו הדבר לגבי הממלכה המאוחדת". כאן, בשאלת קיומה של ממלכה מאוחדת והיקפה, עובר הגבול הפתלתל בין שני המחנות.

פינקלשטיין מתעקש שממלכה מאוחדת במאה העשירית לפני הספירה, שהשתרעה מדן ועד באר שבע, קל וחומר עד הפרת, לא היתה קיימת מעולם. לדבריו, "מבחינה דמוגרפית וכלכלית, מדובר במשהו יחסית דל ומצומצם. במאה העשירית לפני הספירה אנחנו מדברים על כ-20 אתרים קטנים בכל הרי יהודה. אם מגזימים, מגיעים ל-5,000 נפשות, ובירושלים עצמה כמה מאות בקושי".

אם כך, האם ידין טעה כשזיהה את השערים במגידו, גזר וחצור כבני המאה העשירית לפני הספירה, וכהוכחה לקיום הממלכה המאוחדת? אתרים אלה נמצאים מחוץ לגבולות השלטון הכפרי הדל שפינקלשטיין וסילברמן מתארים. הם אכן טוענים כי יש לתארך את השערים למאות התשיעית והשמינית לפני הספירה, שנים רבות אחרי מות שלמה, ולייחסם למלכי ישראל הצפונית בתקופת שגשוגה. הם מבססים את הטענה בין היתר על בדיקת כלי החרס שנמצאו בשכבות חורבן במגידו. גם בחצור, אומר פינקלשטיין, תיארוך פחמן-14 מציב את האתר במאה התשיעית לפני הספירה.

פרופ' אמנון בן-תור מהאוניברסיטה העברית, המנהל כיום את החפירות בחצור, מגן על התיארוך של הממצאים באתרו בתוקף: "מה לעשות שאנחנו בכוחותינו הדלים ובידע הקרמי שלנו קבענו שהשערים כן שייכים למאה העשירית". גם עמיחי מזר יוצא להגנת תיארוך השערים וטוען כי "במגידו ישנה בעיה מסוימת של תיארוך. בחצור וגזר אין שום בעיה: אפשר לתארך את השערים שם למאה העשירית לפני הספירה לא בביטחון, אבל במידת סבירות לא קטנה".

מיהו יהודאי

ייתכן שהביקורת של פינקלשטיין ועמיתיו על הממצאים הקודמים משמחת את גרפינקל. היא מאפשרת לו לטעון שחירבת קייאפה נבדלת מכל האתרים שנבדקו עד כה בכך שמדובר ביישוב היהודאי הראשון שמתוארך באמצעות פחמן-14 לתקופת המאה העשירית לפני הספירה, ובתוך כך גם מעיד על בנייה מפותחת. כלומר, לדידו, מדובר ביישוב הראשון שמעיד באופן מובהק על קיומה של ממלכה מפותחת במאה העשירית, ושדוד לא היה "שייח באוהל בדואי" - העמדה שהוא מייחס לפינקלשטיין. אך הטענה שמדובר באתר יהודאי לא מקובלת בקרב רבים מהחוקרים, וזהו למעשה המבחן הגדול שבפניו עומד כעת האתר של הארכיאולוג הירושלמי.

התגלית החשובה ביותר בחירבת קייאפה שעומדת לזכות פרשנותו של גרפינקל היא אוסטרקון - שבר חרס שעליו כתובת שחלק מהארכיאולוגים טוען שהיא בעברית קדומה (ראו בעמוד 22). "לפחות שלושה חוקרים בישראל אמרו שזו עברית מקראית, אבל יש חוקרים שלא כל כך בטוחים כי ההבדלים בין עברית לבין כנענית, שממנה היא התפתחה, אינו גדול מאוד", אומר עמיחי מזר. מנגד, פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, שפירסם באחרונה פענוח לכתובת, טוען כי "30 חוקרים מרכזיים מקבלים את הפענוח שלנו שמראה שזו כתובת עברית - הכתובת העברית הקדומה ביותר שהתגלתה עד כה. מתוך 18 מילים שמופיעות בכתובת, שמונה מופיעות רק במקרא".

גרפינקל גם מצביע על מבנה העיר כהוכחה להיותה שייכת לממלכת דוד: האתר בנוי בדגם שיתופי של קיר חיצוני עם סוגרים, שבו כל משפחה קיבלה בית עם סוגר. "זה תכנון עירוני שמוכר רק ביהודה ונמצא בעוד ארבעה אתרים, כולם ביהודה", הוא אומר. "בתרבות הכנענית והפלשתית אין חומת סוגרים. גם בממלכת ישראל הבתים לא משולבים בחומה. זו טביעת אצבע יהודאית".

הוכחה נוספת, לדידו של גרפינקל, מצויה במה שלא נמצא באתר: עצמות חזירים. ארכי-זואולוג שבדק 3,000 עצמות שנמצאו בחפירות לא זיהה ולו עצם אחת של החיה הלא כשרה למאכל.

לאחרונה חשף גרפינקל ממצאים נוספים, המתפרסמים כאן לראשונה. לדעתו, הממצאים הללו תומכים במסקנה כי העיר שייכת לממלכת דוד. באחד מהבתים התגלה חדר פולחן ובו מזבח וכלי נסך, שמורכב משני גביעים עם שתי פיות נפרדות לשתייה (ראו תמונה בעמוד 20). כמו במקרה של העצמות באתר, גרפינקל מתרשם בעיקר ממה שהוא לא מצא בחדר הפולחן וסביבתו: "אין פה אף צלמית אחת של בן אדם או של בעל חיים בכל העיר הזאת, גם באזור המקודש. האתר א-איקוני לחלוטין", הוא אומר. "יש ויכוחים גדולים מתי התגבשה התפיסה המונותאיסטית בפולחן הישראלי ומתי התגבשה התפיסה הא-איקונית. יש מי שאומרים שרק בסוף בית שני או בתקופה הפרסית או ההלניסטית. אבל כשאתה משווה את החדר הזה למבנים פולחניים באתרים כנעניים או פלשתיים, אתה רואה כאן טאבואים מקראיים - אין עצמות חזיר ואין פולחן איקוני".

לטענת גרפינקל, אם מוסיפים לממצאים אלה את שני השערים המעידים על כך שמדובר בעיר שעריים, הרי שברור שלפנינו עיר מבוצרת המשויכת לממלכת דוד בירושלים, וממלכה זו היתה צריכה להיות מספיק מפותחת כדי להרים את המיזם ההנדסי והארגוני שמתגלה בחירבת קייאפה. "האתר שונה מכל הכפרים הקטנים שאיפיינו אתרי התנחלות במאות ה-12-11 לפני הספירה", הוא אומר.

לפרופ' נדב נאמן, היסטוריון הקרוב יותר לגישה המינימליסטית, השגות רבות לגבי הממצאים של גרפינקל. הוא עובר סעיף אחר סעיף ומבטל את טענותיו: "אף אחד מהממצאים שגרפינקל מצביע עליהם לא קושר את חירבת קייאפה למרכז בירושלים ואף לא לחבל ההר: הן תושבי הארץ הוותיקים והן תושבי חבל ההר בתקופת הברזל הראשונה נמנעו מאכילת חזיר, אל נכון כריאקציה למנהגי האכילה הפלשתיים; אין מבנה עיר מעין זה בהר יהודה בתקופה שבה התקיימה חירבת קייאפה וכל הדוגמאות שגרפינקל מביא הן מאוחרות; ומה להיעדר צלמיות ולשייכות האתר לחבל ההר? הרי צלמיות מופיעות ביישובי חבל ההר במשך כל תקופת הברזל; תאריך פחמן-14 הוא ניטרלי בכל הקשור לשייכות פוליטית, ושני השערים (אם היו שני שערים) גם הם לא מלמדים מאומה על שייכות האתר. העובדה שפלוני חוזר ושב וחוזר על אותה טענה פעמים רבות ומרגיל את השומעים ל'עובדות' שהוא משמיע, אינה מבססת את ה'עובדות' המושמעות", אומר נאמן. "יש להמתין לפרסום הממצאים מן האתר ואז לשקול בקור רוח את שייכותו".

פינקלשטיין מציג טענות דומות. כשעולה סוגיית שני השערים והשם שהם לכאורה הקנו ליישוב - שעריים - הוא משיב בקוצר רוח: "אין שני שערים שם, יש שם שער אחד, השער המערבי. 90 אחוז ממה שאתה רואה בשער הדרומי זה שחזור. בכוונתי לפרסם תמונה של סוף החפירה וצילום שלאחר השחזור וכל בר דעת יראה שלא היה שם שער".

בהתייחסו לטענה כי באתר לא התגלו צלמיות, הוא אומר: "האם גרפינקל אומר שהיו מונותיאיסטים קנאים שגרו בחירבת קייאפה במאה העשירית לפני הספירה? זה מה שהיה?" פינקלשטיין מחניק צחוק. "אני חפרתי באתר מסוים שבו לא מצאתי חפצי פולחן ולא עלה בדעתי שתושביו היו מונותאיסטים קנאים".

באשר למבנה היהודאי לכאורה של האתר הוא אומר: "בשנות ה-80 חפרתי אתר מצפון-מזרח לירושלים, בדרך לעפרה, ממש מאותה תקופה. וגם בו יש מין חומה מסביב. גם בסיורים במואב ראינו אתרים מבוצרים עם סוגרים מרשימים ביותר מאותה העת. כך שזה לא דבר שלא ראינו מימינו".

חייב להיות שונה

אבל פינקלשטיין לא מבטל לחלוטין את הטענה שמדובר בעיר יהודאית, ומבחינה זו נראה שהוא ממתן דעות שביטא בעבר: "זו אפשרות שאי אפשר לפסול אותה. אבל אם זה אתר יהודאי זה לא גורם לי ליפול מהכיסא וזה לא ישנה את מה שאנו אומרים במחקר בעניין היקף הממלכה הקדומה. עדיף לאין שיעור שהחפירה היתה מוצגת לקהל בצורה יותר מתונה. לדעתי, הצגת תוצאותיה בצורה של אנטגוניזם כנגד המחקר המודרני איננה הדרך הנכונה".

מספר ימים קודם לשיחתי עם פינקלשטיין, כשסיירתי עם גרפינקל בין חדרי הבתים לאורך סוגרי היישוב העתיק, הוא פרש את טענותיו השונות לגבי האתר עד שלפתע עצר במקומו ופנה אלי: "הבעיה עם פינקלשטיין היא שהוא אף פעם לא מסכים עם מה שמישהו אחר אומר. הוא תמיד צריך להיות מקורי, ותמיד צריכה להיות לו פרדיגמה אחרת. אם אגיד שהמעיל שלך בצבע אפור הוא יגיד שזה חום כהה", גרפינקל צוחק. "אם הייתי אומר שזו עיר פלשתית הוא היה אומר שזו עיר יהודאית. שיהיה בריא". פינקלשטיין אומר בתגובה שזוהי "עמדה פרנואידית". וגם הוא לא מוותר על עקיצה: "אין שום הבדל בין גרפינקל לידין ואולברייט", הוא אומר, ומוסיף, "המצב רק הורע".

ישנם חוקרים שרחוקים מלהיות מזוהים עם מחנהו של פינקלשטיין ובכל זאת בוחרים שלא להכריע בשלב זה באשר לזהותה האתנית של חירבת קייאפה. לדברי עמיחי מזר, "האתר ייחודי ויוצא דופן, השאלה היא אם חיו שם ישראלים. קשה מאוד להוכיח את זה". גם פרופ' אבי פאוסט מאוניברסיטת בר אילן, המזהה את עצמו כשייך למחנה השמרני, אומר כי "אנחנו עדיין לא מבינים לגמרי את חירבת קייאפה. לדעתי עדיין לא הצלחנו להדביק אותה בצורה מסודרת עם התמונה הכללית מדרום ארץ ישראל. אני יכול להגיד באופן כללי שזה לא אתר פלשתי, אבל לא במאה אחוז שזה אתר יהודאי".

בימים אלה מציג גרפינקל יחד עם שותפו גנור את ממצאי עונת החפירות האחרונה בכנסים מקצועיים, ומנסה לקדם את פרשנותו לאתר. על אף הביקורת שמופנית מצד המינימליסטים המתונים, הוא בטוח ושלם עם עמדותיו. "קייאפה עומדת כמו עצם בגרון לכל המינימליסטים. העיר הזאת קיימת, איך תסביר אותה?" הוא אומר, ומוסיף, "לאט-לאט יתחילו להיות יותר ויותר אתרים מהתקופה הזאת".

פינקלשטיין מצדו מרגיש את השינויים שעוברים על הארכיאולוגיה המקראית בתקופה האחרונה: "אין ספק שאנחנו חווים עכשיו גל חזק מאוד של ביקורת על הביקורת, משהו שאפשר לכנות קונטרה-מהפכה. ככה המחקר עובד". עם זאת, הוא רחוק מלהעריך מחדש את תפיסותיו. מבחינתו, נטל ההוכחה מוטל על כתפי המחנה השמרני. "אמרתי פעם לאחד מחברי: שמע, כל הוויכוחים בינינו נפלאים כי בזכותם אנחנו ישנים טוב ומוזמנים לארוחות ערב נפלאות - למרות שגם זה נמאס - ואני מציע לך, לך לשפת הים בתל אביב, שב שם מול השקיעה, תזמין קפה אספרסו טוב ותחשוב בשקט חמש דקות על מה שאתה יודע על המזרח התיכון הקדום", הוא אומר, "זה יהיה מספיק כדי להבין שיש כאן בעיה עמוקה מאוד".*

על רקע פוליטי

המחלוקת על מעמד ההיסטוריה המקראית וממלכת דוד, הושפעה במשך עשורים מהמאמצים לבסס או לקעקע את הזיקה ההיסטורית של היהודים לארץ שעליה משתרעת כיום מדינת ישראל ולירושלים בפרט. גם היום, אומר פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר אילן, "אחת הבעיות היא מניעים שקשורים לפוליטיקה". הוא מביא כדוגמה את אילת מזר החופרת בירושלים: "היא תטען שהיא לא עושה את עבודתה ממניעים פוליטיים אבל אתה רואה ממי היא מקבלת כסף (בין השאר מעמותת אלע"ד - אש"ט) ואת תפיסת העולם שלה", הוא אומר. לאחר מכן הוא מסתייג מדבריו ואומר שבכל זאת אין למזר אג'נדה פוליטית.

הארכיאולוג ד"ר גבריאל ברקאי, שלדידו הממלכה המאוחדת "מייצגת מציאות של ממש", אומר כי "אין ספק שחלק מהחוקרים האירופאים, וגם פה ושם אחרים, מונעים על ידי פוליטיקה ואי אפשר להתעלם מזה. אין לי ספק בזה".

מרבית העוסקים בתחום מתעקשים שעבודת הארכיאולוגים וחוקרי המקרא, על דעותיהם המגוונות, נקייה מהיבטים אידיאולוגיים ופוליטיים. הארכיאולוג חתן פרס ישראל, פרופ' עמיחי מזר, טוען כי הרקע הסוציולוגי והפוליטי של המשתתפים הישראלים בוויכוח הומוגני למדי: "כל הצדדים הם ברובם חבר'ה חילונים שבאו ממסגרות חינוכיות דומות עם השקפות פוליטיות דומות ולא קיצוניות. לא תמצא שמאלנים קיצונים או ימנים קיצונים, אלא אנשים אי שם באמצע. אני לא חושב שהשיקולים של עמדות פוליטיות קובעים". פרופ' אבי פאוסט מאוניברסיטת בר אילן מבקש להזכיר כי "כולנו תבנית נוף מולדתנו ותבנית דורנו, ואנחנו לא יכולים לנתק את זה, אולם לארכיאולוגים שאני מכיר משני צדי המתרס יש בסך הכל את היושרה לא להטות את העבודה ולא ללכת עיוורים אחרי איזושהי אג'נדה".

על רקע כבוד המחלקה

המתח והתחרות בין הארכיאולוגים גולשים לעתים לחילופי האשמות חריפים, שאינם נוגעים לאירועים בני 3,000 שנה. כך, למשל, הארכיאולוג ד"ר גבריאל ברקאי, המשייך עצמו למחנה השמרני, טוען שפינקלשטיין השליט "קולקטיביזם רעיוני" בעודו ראש חוג באוניברסיטת תל אביב, שאף הביא לעזיבתו את המוסד ב-97', אחרי 27 שנה. ברקאי מזהה חלוקה ברורה בין האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת תל אביב ביחס למקרא, בעיקר בשל נוכחותו של פינקלשטיין במוסד. פינקלשטיין ביקש שלא להגיב לטענות.

פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר אילן טוען מנגד שלחלוקה הזאת אין כל בסיס כיום, והוא מונה בכל אוניברסיטה חוקרים הנמצאים משני צדי המתרס. "בשנות ה-60 וה-70 היתה מחלוקת דומיננטית בין ידין לאהרוני - ירושלים מול תל אביב. אם ידין היה אומר שעכשיו בוקר, אהרוני היה אומר שעכשיו לילה והמחנות היו לוחמניים. נוח מאוד לעשות חלוקות כאלה, אבל כיום החלוקה לא נכונה".

באחרונה חשף כתב "הארץ" ניר חסון פרשה נוספת שחורגת מאתרי החפירות: שתי קבוצות של ארכיאולוגים ביקשו לערוך חפירה בתל שוכה, גבעה הקרובה לחירבת קייאפה בעמק האלה. מצד אחד ניצבו פרופ' יובל גורן ופרופ' עודד ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב, ומהצד השני ניצבו פרופ' גרפינקל ועמיתו האמריקאי פרופ' מייקל הייזל. טענתו המרכזית של גורן היתה טכנית: גרפינקל אינו יכול לחפור שם כיוון שעל פי תקנות רשות העתיקות אסור לחפור בשני אתרים במקביל.

גורן אמנם קיבל את הרישיון לפני מספר ימים, אך הפרשה עצמה תפחה מעבר לממדיה הטבעיים כמחלוקת על רישיון חפירה. עמיתו של גורן, פרופ' עודד ליפשיץ, טוען כי גרפינקל הפר את התקנות כשהחל לחפור באתר לפני שניתן לו רישיון. את טענותיו שלח לראש תחום סקר וחפירות ברשות העתיקות, ד"ר גדעון אבני, שדחה את הדברים. "יש כאן יחסים לא תקינים ולא ברורים בין הרשות לאוניברסיטה העברית", טוען ליפשיץ. "אבני מלמד עם גרפינקל באוניברסיטה העברית, ומי שעובד עם יוסי באתר, סער גנור, הוא ראש היחידה למניעת שוד עתיקות, וכשרשות העתיקות רואה את החפירות בשוכה ומרימה טלפון, היא מרימה טלפון לגנור".

גרפינקל מגיב בחריפות: "אם פרופ' עודד ליפשיץ הנכבד לא יודע להבחין בין חפירות שוד לחפירות יזומות, הוא לא ברמה. חמור ביותר שהוא מאשים אותנו בשוד עתיקות. זו הוצאת דיבה". לדבריו, מאז החל לחפור בחירבת קייאפה, חוקרים באוניברסיטת תל אביב מתנכלים לו: "האסכולה של תל אביב מנסה להצר את צעדינו. אל תחשוב שיש שם חופש מדעי. פינקלשטיין מארגן אותם. מאיפה ליובל גורן תקציב לחפור אם לא מהתקציבים של פינקשלטיין?" פינקלשטיין מסר בתגובה: "אין לי שום קשר לוויכוח הזה. כל תקציבי המחקר שלי - עד האגורה האחרונה - מממנים אך ורק את מחקריי שלי".

ברשות העתיקות העדיפו לא להגיב לטענות.



 




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 כתבה מענינת ומושקעת - מענין מי ימצא את האבן שירה דוד בגולית  (לת) עודד
  • 21:25
  • 27.09.11

  •   לא תימצא האבן... נופר
    • 21:20
    • 16.02.12

    כי לא דוד נלחם בגלית...
    "בניגוד למרבית הסיפורים בספר שמואל לא חוזר ספר דברי הימים על סיפור זה, מה עוד שבמקום אחר הריגת גָּלְיָת הפלישתי מיוחסת לאלחנן בן יערי, אחד מגיבורי דוד (שמואל ב כא, יט). לכן החוקרים נוטים לחשוב שסיפור הריגת גָּלְיָת יוחס לדוד כמיתוס גבורה רק לאחר המלכתו. לעומתם יש המקבלים את הגרסה המופיעה בדברי הימים לפסוק בשמואל ב, שם הורג אלחנן את "אחי גלית הגתי"."

02 הכזב הגדול, חיפושית הזבל
  • 21:37
  • 27.09.11

לא יתכן שאת התנ"ך כתבו אנשי אמת, הרבה יותר סביר שהוא מלא בדברי כזב המטמטמים את הלב ואת השכל. שומר נפשו ירחק מהם.

03 אפשר להוכיח או להפריך את גדולת בית דוד בקלות, צריך רק לחפור בהר הבית, ולהגיע לבית המקדש הראשון, זה שבנה שלמה. אם זה היה בית מקדש מפואר, אזי ממלכת דוד/שלמה הייתה גדולה. אם זה היה בית מקדש עלוב, אזי ממלכת דוד/שלמה הייתה עלובה, אם בכלל הייתה. הבעיה הקטנה היא... לשם החפירה יש להרוס את מסגדי הר-הבית, ותארו לכם את זעקות השבר של הסמולנים, במיוחד אלה מאוניברסיטת ת"א.  (לת) ס--ו--ל--ו
  • 21:43
  • 27.09.11

  •   ל 03, בואנה, נסחפת! גיורא
    • 23:14
    • 28.04.12

    א) נתחיל מהסוף: מה, אתה באמת הגית באפשרות של הריסת המסגדים? שיו.
    ב) גם אם זה היה אפשרי, אין סיכוי למצוא שרידים ספציפיים לבית המקדש הנ"ל, מכיון שסלע היסוד של ההר (מוריה) נמצא רק מטרים מועטים לכל היותר מתחת ל"כפת הסלע", ואין כמעט מה לחפור מעבר לשרידים המאוחרים יותר.

04 צר לי אבל בעמק האלה לא היתה ממלכה יהודית.היא היתה קיימת במטעי הזיתים בשטחים הכבושים ועל כן על נוער הגבעות לגרש משם את כל הפלשתינאים ולהרוג את מי שלא יברח.  (לת) עדד
  • 22:02
  • 27.09.11

05 הממלכה היהודית קיימת אך ורק במטעי הזיתים שבשטחים הכבושים.על כן ,על נוער הגבעות לגרש מיד משם את כל הפלשתינאים ולהרוג את מי שלא יברח. בעמק האלה אין את מי לגרש.  (לת) עדד
  • 22:06
  • 27.09.11

06 חבל לכם על הזמן ועל הכסף, חאג יחיא
  • 00:51
  • 28.09.11

אפילו אם תהפכו כל אבן באדמה הזו אתם לא תמצאו שום זכר של ממלכת דוד ולא ממלכת שלמה ותפסיקו לסלף את ההיסטוריה.

07 הבעהיה היא לא הארכאולוגיה אלא הארכאולוגים s
  • 04:56
  • 28.09.11

הבעיה היא שהארכאולוגים יודעים לחפור אך לא לקרא ובטח לא להבין טכסטים עתיקים ... הניסיון שלהם להשליך באופן פשטני מהחפירות שלהם לטכסטים מקראיים שאין להם את הכלים כדי לפענח את משמעותם נדון מראש לכישלון. האמת היא שהם עושים את זה כי אין כמעט אף אחד אחר שיכול לעשות זאת מבחינה מדעית, כי אף אחד לא מכשיר את עצמו באופן מקצועי ממש בפענוח טכסטים בשפות עתיקות, כמו המקרא למשל... אם היו עושים זאת, היו מבינים שהויכוח הוא פטתי- אין כלל משמעות לשאלה אם היה או לא היה דוד או שלמה. המידע במקרא עליהם הוא אגדות עם, ובחפירות יכול להתגלות מידע מפורט בהרבה. רק שצריך מישהו לשים אותו בקונטקס הנכון- בטח לא ארכאולוגים שלומדים שפות עתיקות כמי שכפאו שד רק בגלל שזה תנאי לקבלת התואר.. וכך

  •   שכחתי לציין שכל האמור אינו נוגע לארכאולוג אחד שהוא משכמו ומעלה (ולא עוסק בתקופה הזו..) s
    • 18:15
    • 28.09.11

    פרופסור צפריר מירושלים.

08 זכות היהודים בארץ ישראל לא תלויה במציאה של אבן זו או אחרת או בחרצן של זית הכלבה מימי
  • 08:53
  • 28.09.11

הויכוח הארכיאולוגי צריך להשאר למדע הארכיאולוגיה ולא לפוליטיקאים.

09 פינקלשטיין ...
  • 09:11
  • 28.09.11

אינו אלא כנעני ואבותיו במשך 2000 שנה שמרו על מסורתם הכנענית ואחר כך הגיעו לארץ ישראל בשביל לבנות פה מדינה מתוך כנעניות טהורה.

10 בכפרים הזעירים של ממלכת יהודה הזעירה התקיימו סדנאות לכתיבה יוצרת קורא תנ"ך
  • 09:16
  • 28.09.11

מדבר יהודה הפך מידבר בגלל ההזנחה של האיכרים שהעדיפו להתכנס ולכתוב את התורה. לפחות זכו בהצלחה ספרותית.

11 זנד אומר שאין עם יהודי, פינקלשטיין שלא היתה ממלכה יהודית  (לת) אנחנו חייזרים
  • 10:46
  • 28.09.11

12 מיקום התל חירבת קייאפה טובה תימור
  • 16:13
  • 23.03.12

מאמר מאד ענייני ומשכנע נהדר לגרוא. מדוע אין מיפוי, מגרה ללכת ולבקר.

13 מגילת איפוואר מתארת אירועים שמאוד מזכירים את יציאת מצרים, מזבח יהושע שמצא זרטל תואם לתיאור המזבח שבתנ"ך. דן
  • 10:52
  • 09.05.12

אם כבר כותבים כתבה מכלילה כל כך, יש לכלול את הממצאים הרלוונטים.

14 אם כדברי גרפינקל "זו עדות ראשונה ואחרונה לקיום ........ יגאל בן נון
  • 14:32
  • 09.05.12

אם כדברי גרפינקל "זו עדות ראשונה ואחרונה לקיום ממלכה בימי דוד ושעד היום לא מצאו דבר דומה בשום מקום בארץ", אזי זו ההוכחה הברורה ביותר שסיפורי דוד ושלמה בספרי שמואל ומלכים אינם אלא נובלות תעמולה בעלות סוגה הסטורית לצרכי הפצת הרעיון הפן ישראלי מימי חזקיהו ויאשיהו.

15 ניכרים דברי אמת xhhr
  • 20:32
  • 30.12.12

כל מי שקורא את התנ"ך מבחין מיד שאלה דברי אמת. הם חודרים, מפוכחים, מלאי תוכחה, לגמרי לא בנויים כמו אגדות העמים השונים, שמאלילים את הגיבורים והופכים אותם לישויות בלתי הגיוניות. העובדה שקשה למצוא שרידים ארכיאולוגים היא משום שכובשי הארץ כל כך שנאו את היהודים בעלי האופי המתריס והגאה, שהשמידו כל שריד השייך להם ממש כמו שעושים זאת המוסלמים כבר שנים רבות. אם בכל זאת נשאר משהו - השתמשו בו לצרכיהם עד שכלה. כל מי שקורא תנ"ך מגחך על הארכיאולוגים שעושים שמיניות באוויר כדי להוכיח/ להזים זה את התיאוריות של רעהו בדרכים שונות. כמה הם קטנים - וכמה התנ"ך גדול! היתכן שמישהו ישב לו בבית והמציא את תולדות חייהם של דוד או שלמה וכד' - חיים מפותלים, מלאי מהמורות? הם בהחלט לא "גיבורים". העובדה שהמקרא מבקר אותם כשצריך, מוכיחה אלף אלפי הוכחות שהטקסט כן וישר. מלבד זאת, הזכרון של עם ישראל ארוך וחזק, היתה לו מסורת בעל פה מאד ברורה, וחוש הביקורת בעם חזק עוד יותר, כפי שאנו מכירים לכל אורך ההיסטוריה שלו. בהתאם לאופי היהודי, לא סביר שהעם היה מסכים לקבל "סיפורים מטעם" באופן אוטומטי.

16 אוסטרקון מחורבות קייאפה גדעון צור
  • 13:15
  • 31.05.13

הכתובת באוסטרקון קדומה יותר מן התיארוך של האתר ויש לזכור כי קודם לכן היה במקום ישוב, אם כי קטן יותר. יתכן והכתובת מקורה בישוב הקודם. מניתוח האותיות בכתובת ברור לכל הדעות שיש להן קשר עם הפניקים, משמע הם קשורים לגויי הים, יתכן לדנינו שככל הנראה הפכו בתורה לשבט דן. וישבו בתחילה באזור בית שמש, כשישה ק"מ צפונית לקייאפה.

17 ברור שהתקיימה ממלכת דוד, אתם צוחקים? אבל שוטים כמו הפרופסורים זנד ופינקלשטיין רוצים לראות אבנים. גם "הארץ" רוצה אבנים, ושיהיו מגובות במחקרים. רצוי מחו"ל. אז הנה, קבלו אבנים, ויהיו עוד. צפו לגילויים דרמטיים. לא שזה ישנה משהו בתודעה של הזנדים ושאר הזדים (לא כולל ערן וולקובסקי). אלה, האבן היחידה שהם מסוגלים לראות היא ראש הבטון העקשן שלהם (טוב, גם איזו אבן פלסטינית צודקת על הדרך. רצוי כזו שגרמה לתאונה עם נפגעים)  (לת) נו באמת
  • 19:52
  • 18.07.13

18 איזו כתבה יפה ומאוזנת ואיזה טוקבקיסטים זבל  (לת) יוסי
  • 01:13
  • 19.07.13

19 אמיר מבת ים מדהים
  • 02:14
  • 21.07.13

מה שברור זה, שהארץ שלנו עברה ה-מ-ו-ן ועברו בה ה-מ-ו-ן, ולא משנה כלל אם יהודים של היום הם כולם מזרע אברהם. ארכיאולוגיה היא פשוט דבר מדהים!

פרוייקטים מיוחדים