אלונה טל, אחת שיודעת - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

אלונה טל, אחת שיודעת

אלונה טל קפצה אלינו מגבעות הוליווד, לספר שלא כל הנוצץ זהב, אבל הרוב, כן

אלונה טל בוכה לפחות פעם בחודש. בשבוע שעבר, כשחזרה לביתה שבלוס אנג'לס מעוד אודישן, זה קרה שוב. "הייתי מאוד קשה, וירדתי על עצמי חזק מדי", היא אומרת. "לא הצלחתי לתת באודישן את מה שרציתי ונכנסתי ללופ. בכיתי שתיים-שלוש דקות, ריחמתי על עצמי, ואז התחלתי לצחוק על זה שאני מרחמת על עצמי ועברתי הלאה".

כבר שנים שהיא הולכת לשלושה-ארבעה אודישנים בשבוע בממוצע, אבל הניסיון, היא מסבירה, לא מחסן. "בכל זאת, זה לא סתם ראיון עבודה, זה חדר ששופטים בו כל שטות. צריך להיכנס עם רמה מסוימת של ביטחון אבל לא יותר מדי כדי שלא תיראה יהיר, ולא פחות מדי, כדי שלא תיראה נואש. ואסור להכביר במילים".

גם הדרך לאודישן לא היתה קלה. קדמו לו קריאה שערכה המלהקת, "שראתה מיליון אנשים", ופגישה עם המפיקים. כעבור שלושה שבועות הודיעו לטל שעברה לשלב המאצ'ינג, שבו נבחנת "הכימיה עם שחקנים אחרים שמועמדים לתפקידים שונים בסדרה". היא עדיין ממתינה לתשובה, ואין לה מושג מתי זו תגיע.

מבחן הבד היה לסדרה החדשה "Hell on Wheels" של רשת הכבלים AMC, ובו נדרשה טל לגלם זונה משלהי המאה ה-19, "שנחטפה אחרי שמשפחתה נרצחה על ידי אינדיאנים". זו דרמה תקופתית, "מהתקופה שבנו פסי רכבת למערב, והיה בית זונות נייד ששמו כשם הסדרה. זה תפקיד מלוכלך. זה שונה בשבילי, וזו התפתחות".

בניגוד לשחקנים ישראלים רבים שניסו להצליח מעבר לים רק לאחר שהתבססו בתעשייה הקטנה בישראל, טל, בת 27, עברה ללוס אנג'לס כבר בגיל 20, מעט אחרי שחרורה מצה"ל. הקריירה הקצרה שניהלה בישראל עד אז כללה את הסיטקום "הפיג'מות" בערוץ הילדים, סרט שהיא מעדיפה להדחיק, קלטת ילדים עם סופי צדקה, וכמה פרסומות שצילמה לפני הצבא, משניצל ועד אבקת כביסה. זהו.

המבטא המושלם וחיוך הצ'יר-לידר הצחור לא מסגירים את מוצאה הישראלי, לטוב (עוברת כאמריקאית) או לרע (לא אקזוטית). בינתיים כבר התבססה בעיר הסרטים, כולל קריירה יציבה ("ורוניקה מארס", "על טבעי", "קיין", מספר פיצ'רים ושלל תפקידי אורח בסדרות), נישואים לשחקן מקומי, ובית עם גינה שקנתה בוואלי. וכן, גם שלום-שלום עם בראנג'לינה.

המפיק שהציק

לפני שנסעה אמר לה אילן רוזנפלד מ"הפיג'מות", "שגם בסרטים הכי גדולים בהוליווד רואים לפעמים את הבום". היא נצרה את העצה: "זו מטאפורה שכוונתה לקחת דברים בפרופורציה, ויש בה המון אמת. הבום היה הגילוי הכי גדול שלי בהוליווד - שזה ממש לא זוהר, שהם טובים בלהראות לך את מה שרוצים שתראה, אבל העבודה האמיתית היא מאחורי הקלעים. המסיבות כיפיות, אבל לא ברמה שחשבתי. ואירועי שטיח אדום - זה מלחיץ. עומדים, מצלמים, נגמר".

השבועות הראשונים בלוס אנג'לס היו מעיקים. לצד חוסר הוודאות המקצועי נאלצה להתמודד עם בדידות חברתית. "בפעם הראשונה שהייתי חולה זה היה טראומטי. היתה לי שפעת אחרי שהגעתי, וזה נתן תחושה שאני לגמרי לבד. אין אפילו מי שיביא מרק עוף".

כשהיית בריאה היה לך עם מי להסתובב?

"לא. אבל כשאתה חולה אתה מרחם על עצמך וזה מעצים את תחושת הלבד. אני לא רוצה להשתמש במילה 'התפשרות', אבל האנשים שהסתובבתי איתם בשנה הראשונה... בוא נגיד שהחברויות מהשנה הראשונה פה לא שרדו".

היא נאלצה להתמודד גם עם מפיקים נצלנים וחרמנים, שהניחו שמצאו פראיירית קלת דעת טרייה. "היה מפיק שחשב שהוא יכול לנצל את היותי צעירה וחדשה", מדגימה טל, "אבל הסברתי לו מהר מאוד שזה לא הולך לקרות. הוא אמר שזה מקובל בלוס אנג'לס, אמרתי לו 'אחלה, אני לא מלוס אנג'לס'. גם אם הפסדתי ככה עבודה, אני לא רוצה לעבוד עם בן אדם כזה. זה היה כל כך אבסורדי שהוא חשב שזה הולך לקרות כי הייתי נחמדה, ישראלית חמה שהגיעה עכשיו ונדהמת מעצם היותה פה. זה היה מגעיל".

אלה לא הקודים של אל-איי?

"אין חוקים. היו עוד מקרים מאז, אבל אני מנסה לראות את סימני האזהרה. קרא לזה חוש נשי. אני בטוחה גם שהיו קריירות שנעשו ככה. האם אני רוצה שהקריירה שלי תיעשה ככה? לא. וזה שבחורה נכנסת למיטה עם מפיק לא אומר שהוא ייתן לה תפקיד, גם אם הוא אמר שכן. אני רוצה להאמין שאני יכולה להסתדר בלי מיטות. חוץ מהמיטה שלי, כלומר".

במקביל לתלאות החניכה, התחיל לשחק לה המזל. היא השיגה סוכן אחרי חודש, "לא מהגדולים", היא אומרת, וכעבור שבוע וחצי נוספים כבר נשלחה לאודישן לתפקיד הראשי בסדרה הבלשית "ורוניקה מארס", שהקפיצה לתודעה את קריסטן בל.

"הגעתי לשלב האחרון באודישן", מספרת טל. "אמנם לא קיבלתי את התפקיד, אבל קיבלתי הצעה לחוזה פיתוח מהסטודיו. זה אומר שוורנר קנו אותי לשנה, שבמהלכה אני זמינה רק להפקות שלהם. זה פתח לי המון דלתות". היא הוזמנה לתפקיד אורח באחד הפרקים בעונה הראשונה, ואז לעוד אחד ולעוד אחד, התחבבה על הבמאי והיוצר והקהל, ובסופו של דבר מצאה את עצמה בעשרה מפרקי הסדרה, בתפקיד מג, חברתה האניגמטית של הגיבורה.

על הסקאלה שבין טום קרוז לבחורה שלא התקבלה להיות השמרטפית של בתו, איפה היית ממקמת את הקריירה שלך כרגע?

"מלחיץ לשים על סקאלה. אני עובדת, נגיד ככה. מלהקים מכירים אותי. אני מכירה אנשים שמשחקים עשר שנים ואפילו סוכן אין להם. כל שנה מגיעים הנה 170 אלף שחקנים חדשים בכוונה להיות הדבר הבא. בסולם שבין 0 ל-10 אני רוצה להיות 12, כמו מריל סטריפ, מבחינת התפתחות הקריירה שלה והדברים שהיא עשתה. יש לה כל כך הרבה רבדים".

ובינתיים, את מרוצה מהמקום שבו הקריירה שלך נמצאת?

"אני חייבת להיות מרוצה, אחרת אאבד את שפיות דעתי. אי אפשר להיות כל הזמן ב'זה לא מספיק טוב'. אני עובדת וחיה את החלום שלי, אני כבר לא צריכה למלצר בשביל לשלם חשבונות כמו בשנה הראשונה. זה סוג של הישג. חלק מההצלחה זה לדעת לחגוג את הדרך".

לקח לה זמן ללמוד לחגוג את הדרך. בניגוד לשחקנים ישראלים אחרים שמשוויצים בהרחבה עם כל גיהוק הוליוודי ברזומה (הכניסו כאן בדיחה על גופת מחבל לפי בחירה), טל נמנעה יחסית מלהתפאר בהישגיה מעל דפי העיתונות בישראל. "זה היה מבחירה, וגם לא היתה לי סוכנת בישראל תקופה ארוכה", היא מסבירה. "הרגשתי שזה לא מספיק בשביל לדבר על זה".

לפני כשנתיים שכרה סוכנת ישראלית שתעבוד במקביל למנהלה בהוליווד, "והיא אמרה שהגיע הזמן להתגבר על השטות הזאת. ששמתי לעצמי מטרות וסטנדרטים הכי גבוהים. זה חלק מהפרפקציוניזם, אתה כל הזמן חושב שזה לא מספיק, אבל חלק מהגדילה זה להכיר בהצלחות שלי עד כה.

"זה לא שאני מסתובבת עם יותר רגשי נחיתות מכל בן אדם אחר", היא ממשיכה, "אבל אולי לא רציתי להיות עוד אחת ש'נוסעת לכבוש את הוליווד', עוד שחקן שמגיע לפה. אפילו שיש לי כבר רשימת תפקידים שאני יכולה להסתכל עליה ולהגיד, 'תראי כמה את עובדת' - הפנים שלי מופנות קדימה. והפחד הוא שכל תפקיד הוא האחרון".

למה?

"זה חלק מהמקצוע, שהוא לא עקבי. למשל, השתתפתי בסדרה 'קיין' כחלק מהקאסט הקבוע. בסוף העונה הראשונה הרשת הזמינה עוד ארבעה פרקים, אבל אז פרצה שביתת התסריטאים, שהתארכה והתארכה. זה גמר את התוכנית". עם ביטול הסדרה, איבדה גם אלונה את עבודתה.

"קורה גם שאתה מגיע לשלבים האחרונים של אודישן", היא מוסיפה, "קורע את התחת, קופץ דרך לולאות בוערות כמו בקרקס - ואז אומרים לך לא. מקבלים הרבה יותר 'לא' מ'כן'. אז בראש אני מבינה, ויודעת למה לקחו את השחקנית השנייה. אבל מבחינת הנפש, הילדה הקטנה שרק רוצה שיאהבו אותה, זה קשה".

היו רגעים שחשבת לחזור לישראל?

"לא. אולי פעם אחת אמרתי לעצמי משהו כזה, אבל לא באמת התכוונתי ובעלי צחק עלי".

ביקשתי פומלות

את ליל הסדר האחרון, היישר מקלישאת השחקן הישראלי שמנסה את מזלו באל-איי, חגגה טל אצל נועה תשבי. "היא חברה טובה, אז היא הזמינה. היו חברים ומשפחה, איזה 20 איש, קראנו את ההגדה ואכלנו חרוסת".

שרת "מה נשתנה"?

"האמת שכן".

בשנה האחרונה, אפרופו שינויים, צברה טל מספיק ביטחון כדי להרפות מהוליווד לכמה חודשים בלי לחשוש שזה יסתום את הגולל על הקריירה, ובאה לצלם סדרה בישראל. ב"ילדי ראש הממשלה", מאת שחר מגן ונעה רוטמן, שתעלה ביום שלישי הקרוב בהוט, היא מגלמת את ליבי אגמון, בתו של ראש ממשלת ישראל החדש, שנאלצת להתמודד עם העול והחשיפה הכרוכים בתפקידו החדש של אביה ובמעבר למעון הרשמי המאובטח.

זו ההפקה הישראלית הראשונה שטל נוטלת בה חלק מאז היגרה לארצות הברית. "בשנים הראשונות באל-איי, הפקות ישראליות לא היו בפוקוס שלי", היא אומרת, אבל בהמשך, עם ההצלחה של סדרות ישראליות בחו"ל, התעורר בה רצון לחזור קצת לשורשים. היא בחנה תסריטים ושלחה אודישנים מצולמים למלהקות ישראליות. חלק מהדברים לא הסתדרו מבחינת לוחות זמנים, לסדרה אחת לא התקבלה, אבל היא מסרבת לגלות את שמה ("היא מעולה ואני עוד מקווה להיות חלק ממנה"), וכך זכתה בה "ילדי ראש הממשלה". היא נשארה בארץ חודשיים וחצי לצורך הצילומים. בחודש הראשון גרה אצל אמה, וכשבעלה הצטרף שכרו דירה בתל אביב.

"היא הבינה את הפסיכולוגיה של הדמות ברמה הכי עמוקה", אומר שחר מגן, "ולכן העבודה איתה היתה מעניינת. היו סצנות שהיא תיקנה לי. וכששחקן נכנס לדמות ומבין אותה, אתה מקשיב לו".

"כמו בכל פירוק דמות", מתארת טל, "אני עוברת על הטקסטים, מוצאת מאפיינים, דברים שהיא אומרת על עצמה ושאומרים עליה. מהר מאוד קיבלתי תמונה של ליבי כקרה, מחושבת, לא אכפתית ואגוצנטרית. רציתי לתת לה משהו יותר אנושי".

התייעצת עם נעה רוטמן על ניסיונה כנכדתו של יצחק רבין?

"לא. בניגוד לבית המלוכה האנגלי, פה לא נולדים לתוך בית ראש הממשלה. נעזרתי בניסיון האישי שלי בשילוב הפסיכולוגיה שנתתי לדמות. אני אוהבת לחקור ומתייעצת לפעמים עם אחותי, שלומדת פסיכולוגיה. חלק מהתפקיד שלי בתור שחקנית זה לשאול תמיד שתי שאלות: 'למה' ו'מה עוד'. מה הסיבה שבגללה היא עושה מה שהיא עושה? לא תמיד זו הסיבה הנראית לעין. ומה עוד קורה בסצנה, מה מתרחש אבל לא מדובר, מה הסאבטקסט".

על מה ויתרת באל-איי בשביל להצטלם לסדרה?

"היו כמה אודישנים, וכל אודישן הוא הזדמנות. ועל לא להיות בנוחות שלי בבית שלי".

הבדלי התנאים בין ההפקה פה להפקות באל-איי עצומים?

"בוודאי, אבל גם בתוך הוליווד יש הבדלים בין הפקות. עניין של תקציב. זה מתבטא בכוח אדם, בתאורנים שיש להם כמות מסוימת של אורות ופילטרים, יש יותר ימי הפקה ולא צריך להילחץ, מה שמאפשר לעצב ולהאיר היטב כל סט, ואם למלבישה יש 20 דקות לעומת 100 דקות להלביש שחקן, גם זה יוצר הבדל".

פלאפל בקייטרינג במקום קוויאר טרי?

"דווקא בארץ נערת המים חתכה לנו מלפפונים וגזרים כל בוקר, והכל היה טרי. ביקשתי רק שיביאו לי פומלות, זו היתה הבקשה ההוליוודית שלי, והצעתי לשלם עליהן בעצמי".

היי בראד

היא גדלה בהרצליה פיתוח, הצעירה משלוש בנותיהם של איילה, עורכת דין, ועמי, איש אלקטרוניקה ומחשבים. כל האחיות גרות כעת בצפון אמריקה: ליאן (35) חיה בניו יורק, לירון (31) מסיימת תואר שני בפסיכולוגיה בקנדה.

כשהיתה בת תשע התגרשו הוריה. "לא רוצה להגיד טראומה, אבל היה לי מאוד לא נעים. מאוחר יותר הבנתי שלפעמים יותר טראומטי להישאר בנישואים. הייתי מאוד דרמטית לפעמים, ונכנסתי לפנטזיות של מה קרה, והיו רגעי קושי ובכי. אשקר אם אגיד שבחתונה שלי, כשהם רקדו ביחד, זה לא עשה לי צביטה בלב".

היא נשארה לגור עם אמה, ושיתפה אותה "בכל דבר, גם כשהיא לא רצתה לשמוע", עד שהאם היתה לעתים נבוכה. "לא ניכנס למה בדיוק סיפרתי, נשאיר את זה לדמיון", מצחקקת טל. "מערכת היחסים שלנו מאוד פתוחה. הגבולות מעולם לא קרצו לי".

"אחרי הפרידה", היא מוסיפה, "היתה חלוקת תפקידים ברורה: אמא היתה בעיקר המחנכת, אבא היה יותר כיף, כי הוא לא גר איתנו". אבל גם האם ידעה לבלות, וארזה את שלוש בנותיה לטיול תרמילים בהודו, וייטנאם ותאילנד. "היא רצתה להראות לנו את העולם", מסבירה טל, שהיתה אז בת 14.

אופי היחסים קשור אולי לחלום החיים המוחמץ של האם, שמגשימה כעת בתה הצעירה. "אמא היתה אמורה להיות רקדנית, שחקנית, היא נולדה להופיע. היא גם כותבת מדהים ומשתתפת בשיעורי תיאטרון. אבל הזמנים היו אחרים, ההורים שלה אמרו לה, 'את צריכה מקצוע', והיא הלכה ללמוד משפטים. זה לא שהיא חיה דרכי, אבל אני חושבת שזה הסכם שהיא עשתה עם עצמה, שהיא נהנית מהחופש שנתנה לי, ושתעשה ככל יכולתה כדי שאממש חלומות ושאיפות. אלמלא התמיכה שלה, לא הייתי מסוגלת לעשות צעד כל כך מפחיד וללכת עד הסוף".

טל הבינה מה ייעודה בחיים בסביבות גיל שש. "אמא שלי לקחה באיזשהו שלב הפסקה מעריכת דין והיתה עוזרת במאי. היא צילמה עם אלון אבוטבול סרט שקראו לו 'הכלוב'. היה בו תפקיד קטן לילדה בת שש, ואמרתי שאני רוצה. אמא הסכימה, גם יצא לה לשמור עלי ככה. לפני זה היו בלט, חוג סטפס. והייתי דוחפת אוכל לווידיאו בגיל ארבע, כי חשבתי שהדמויות המצוירות נמצאות שם ושהן רעבות".

כמה מכשירי וידיאו הרסת ככה?

"לפחות שלושה-ארבעה".

בניגוד לתמיכה מבית, הילדים בבית הספר "צחקו עלי, ובהפסקות הייתי לבד. נורא רציתי להיות חלק מהם, אבל ילדים, כשהם מרגישים שמישהו נורא רוצה, לפעמים זה מוציא מהם תגובה הפוכה. במחזה שקראתי לא מזמן, 'על עכברים ואנשים', הגיבור כל כך אוהב את הארנב שלו, שהוא חונק אותו בחיבוק בלי להתכוון".

מרוב רצון להתקבל, היא רק הביכה את עצמה יותר. "כשהייתי בת 13 וכל החבר'ה המגניבים היו בים, חשבתי שזה רעיון טוב לקפוץ עם הראש למים", היא מספרת. "אבל המים היו רדודים. כל הקיץ היה לי סימן על המצח. זה היה מאוד מביך. לא סיפרתי להורים מה קורה, אבל אמא שלי הבינה".

לילדות יפות לא אמור להיות יותר קל?

"לא הייתי ילדה יפה. ואני לא יודעת מה הופך ילד למקובל".

בתיכון כבר היה לה קל יותר. "הבנתי שאני לא מתחננת לחברויות. מי שרוצה, יצטרך לתת כמו שאני נותנת", היא אומרת. התיכון היה גם השלב בו הבינה שהיא לא רוצה להיות סתם שחקנית, אלא מכוונת לטופ של הטופ.

"הרבה מזה היה בזכות ליאן, שהזכירה לי שאין זמן לבזבז. כל שחקן בארץ יודע שהמרכז הוא הוליווד. ליאן אמרה: 'את צריכה לעשות את הצעד ועדיף מוקדם'. היא ידעה שאני כל כך מחוברת לאמא ולארץ, שיהיה לי קשה לעזוב. בחודשיים הראשונים בלוס אנג'לס היא לקחה הפסקה מהחיים שלה והיתה איתי. לא ידעתי איך לשלם חשבונות פה, לשכור אוטו, למצוא דירה. בלעדיה לא הייתי מסוגלת. החלום שלי היה לנסות להשתלב בתעשייה פה. לא לכבוש - להשתלב. גם זה קשה".

אומרים שנטוורקינג הוא המפתח לכל בעיר הסרטים, אבל טל מעדיפה עבודה קשה. אין לה כוח לפטפטת עבשה ("אוי, את מישראל? באמת? אין לך מבטא") וגם לא למסיבות. את חגיגות הסילבסטר האחרון בהוליווד החמיצה בשל שהותה בישראל. "בעונג רב", היא מטעימה. "אני לא אוהבת להרגיש שאני חייבת לצאת וליהנות. אני גם לא שותה. אני נורא משעממת". גם בסמים היא לא נוגעת. "מספיק אנשים עושים את זה, הם לא צריכים אותי. אני מעדיפה לאכול גלידה".

אחרי שהצטלמה לתפקיד אורח ב"CSI", למדה ש"השחקן שעבדתי איתו נעצר על נהיגה או משהו כזה בכביש, ואז מצאו עליו קוקאין ופיטרו אותו".

מה ימצאו אצלך באוטו אם יעצרו אותך?

"ויטמינים וביסקוויטים לכלבים".

היא גם משתדלת לבשל בריא, כולל לשני כלבי המחמד שלה. "בלי הרבה שמנת, ובמקום להכין שניצל אני טובלת את העוף בדבש וחרדל, ומכסה בשקדים גרוסים", היא מדגימה, והולכת להוריד מהאש את סיר האורז שהכינה לפורק, בן שלוש, ולצ'וצ'י, בת שבע ("זה עוזר להם עם העיכול"). היא גם אוהבת לעטוף קופסאות גפרורים גדולות בטפטים לקירות, "ולהכין מהן קופסאות גפרורים אלגנטיות. זה מרגיע אותי, אני מרגישה שעשיתי משהו יפה. זה ריפוי בעיסוק".

ובכל זאת, מדי פעם יוצא לה גם לדגום מעט מהגלאם שמציעה העיר. "זה לא שאני מסתגרת בבית ולא יוצאת אף פעם. וכשיוצאים, לפעמים נתקלים באנשים קצת יותר מפורסמים ממני, כי זו העיר. גם בעלי יותר זמן ממני בעיר הזאת, וחלק מהאנשים שהוא מכיר נמצאים יותר גבוה בשרשרת המזון של הוליווד".

יש תחרות למי יש חברים יותר מפורסמים?

"אולי לאנשים מסוימים, אבל יש פה מספיק תחרות גם בלי זה".

התחרות היא גם על יוקרה, ובראד פיט בחיוג מהיר זה סמל סטטוס.

"יש לי חברים שאני יודעת שמכירים כל מיני מי ומי, אבל זה עניין פרטי. תסתכל על ראיונות עם בר רפאלי - היא למשל יודעת שבגלל שהיא בעולם הזה, הקוד הוא שלא מדברים על זה. אם עשיתי סרט עם בראד פיט ואני נותנת ראיון על הסרט, אז יש טעם לדבר עליו. אבל להגיד עליו שהוא ככה וככה וככה - זה סתם, זה אוויר".

כחבריה הטובים היא מחשיבה את "החבר'ה שלי מהתיכון", בהם אניה בוקשטיין ונסלי ברדה. "יהודה לוי היה חבר טוב. כשהייתי בכיתה ט' הוא היה בשמינית והוא היה וואו, הורס, או מיי גוד". באל-איי, נועה תשבי היא חברה קרובה, "ויש לי חברה טובה שהיא מפיקה, אחרת מעצבת תלבושות, אחרת עושה קייטרינג". כולן בתעשיית הבידור.

אז איך ג'ראד ליטו וריאן גוסלינג?

"הם לא חברים קרובים, אבל כן, אם נתראה ברחוב אני אוכל להכיר לך".

וג'סטין טימברלייק?

"בעלי מכיר, לי לא יצא".

היום כשאת במסיבה ובראד פיט ניגש לומר היי, את עוד חושבת לפעמים על החברים מבית הספר שלא ספרו אותך?

"ממש לא. מה שאני חושבת עליו זה הנה בן אדם שאני מכירה מהטלוויזיה. חוויה סוריאליסטית ונחמדה. זה הכל".

להקיא בפקודה

לפני ארבע שנים התחתנה בתל אביב עם מרכוס פרז, בן 44, שחקן אמריקאי ("פסיפיק בלו") ממוצא מקסיקאי-ספרדי. הם הכירו בכיתת משחק באל-איי, "קצת אחרי שהגעתי, לפני שש-שבע שנים. אבל זה לא קרה מיד אלא התפתח".

היא מודה שנתקלה בהרבה הרמות גבה נוכח פער הגילים ביניהם, "אבל לא ממי שנמצא סביבי. ההורים היו מודאגים כי הם לא הכירו אותו, אבל כשהם הכירו, הם נהיו המעריצים הכי גדולים שלו. לא רוצה לאכזב אנשים, אבל פער הגילים בינינו מתבטא רק בטעם שונה במוזיקה. הוא אוהב את ואן היילן ואיירון מיידן, ואני את פול סיימון ויו-2".

17 השנים שביניכם לא הטרידו אותך כשרק הכרתם? היית בת 21.

"הטרידו, אבל אני לא נותנת לגיל, למספר, למנוע ממני אושר. אני יודעת על מה אנשים מדברים ועל איזה בעיות הם חושבים. אני מודה לכל מי שדואג, אבל חיי הנישואים ולמה הגעתי להחלטות האלה, הם שלי. יש דברים שאני לא אוהבת לשתף בהם".

לפני שלוש שנים קנו בית. כעבור שנה, במהלך משבר הנדל"ן, החלום האמריקאי כמעט התפוצץ בפרצופם. "לא היינו מובטלים, אבל הרווחנו פחות. הערך של הבית ירד אבל המשכנתה נשארה גבוהה, וכמעט איבדנו אותו. וזו בכל זאת לא רק משכנתה, יש עוד הוצאות לכסות. עכשיו הכל בסדר, קצת התאזן ונרגע. גם במצב הכי גרוע הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: נסתדר, זה רק בית. לא נהיה הומלסים, ולא נגדיר את עצמנו לפי ערכים חומרניים".

העובדה שבעלך מפורסם עוזרת להשתלב בתעשייה?

"זה עוזר מבחינת התמיכה בחזית הביתית, שאתה חוזר הביתה למישהו שיודע להרים אותך כשאתה על הקרשים. עבודה משיגים דרך אודישנים, ולאודישנים שהיו לי עד היום הגעתי בדרכים המקובלות".

כמה "לא" את מקבלת על כל "כן"?

"בממוצע יש לי שלושה אודישנים בשבוע ואני עובדת אחת לחודש-חודשיים, אבל אני לא טובה במתמטיקה".

30 תשובות שליליות על כל תשובה חיובית?

"אפילו יותר".

היא אומרת ששני דברים מפריעים לה כעת בהמשך מסעה לצמרת: ראשית, פרפקציוניזם מתוגבר בחרדות, "כי אתה כל הזמן משוכנע שמה שעשית לא מספיק טוב. יש משהו מרגיע בבן אדם שיודע לבוא, לתת בראש, להגיד תודה ולעוף"; ושנית, "כל השחקנים האחרים האלה, שחושבים שגם הם יכולים לעשות אותו דבר".

כדי לשכלל את יכולותיה היא מתמידה בשיעורי המשחק, באותה כיתה שבה הכירה את בעלה, "עם מורה שנקראת ג'וסלין ג'ונס, שאני משלמת לה מאות דולרים בחודש". במקביל, היא מנסה לכתוב, "כל מיני דברים, מחשבות, ואת הזיכרונות של סבתא שלי מצד אמא. מעניין אותי הסיפור שלה ושל סבא שלי. איך הם נפגשו לפני מלחמת העולם השנייה, סיפור אהבה שהתחיל בגטו לודז'. לאן זה יילך? נראה. בפנטזיה שלי זה ישמש תסריט לסרט".

באיזו מהעבודות שלך את הכי גאה?

"זו לא שאלה פשוטה, כי יש תפקידים שאני גאה בהם מבחינת ביצוע, ואחרים - מבחינת מה זה עשה לקריירה. 'על טבעי' למשל הגיעה להמון אנשים ועשתה עבורי שירות טוב".

באיזו את הכי פחות גאה?

היא מגמגמת. "יש סרט טראש כזה, שנקרא 'חצי מת 2'. החוויה עצמה היתה נחמדה אבל מבחינה אמנותית זה לא בדיוק היי-לייט. זה היה דל תקציב, לא באמת עם איכויות משחקיות, אלא בשביל לראות מכות". גם על הסרט הישראלי שבו השתתפה, "להיות כוכב", היא מעדיפה לא להרחיב, "אבל החיוך שלי אומר הכל".

זה עדיין מחויב המציאות לגור בלוס אנג'לס כדי להתברג בהוליווד? גל גדות מנהלת סוג של קריירה הוליוודית בלי לגור שם, וגם עידו מוסרי הבליח היישר מתל אביב.

"גל יכולה להרשות לעצמה, שזה מהמם. הדרך שהיא הולכת בה שונה משלי. היא הגיעה לפה עם רעש כבר, אחרי שהיתה מלכת היופי של ישראל. כשאני הגעתי אף אחד לא התעניין".

ומאיפה המבטא האמריקאי המושלם?

"אני מדברת אנגלית מגיל צעיר. למדתי מהטלוויזיה, ראיתי הרבה סרטים מצוירים. וכמובן, להיות פה ולשמוע את זה כל הזמן. היה לי מזל שלא הייתי צריכה לקחת מורה למבטא, זה פשוט נכנס לראש. ולפעמים מתפלק לי עדיין מבטא ישראלי או תרגומים ישירים לאנגלית של ביטויים בעברית".

הדבר היחיד שאינה מסוגלת לעשות כיום בפקודה מול מצלמה הוא להקיא. "גם כשאני באמת לא מרגישה טוב ומנסים לעודד את זה", היא אומרת. "בדרך כלל בצילומים שמים בפה מין מרק פטריות מעורבב בשמנת, ואז - 'אקשן'".

אמרת פעם בראיון שלא תצטלמי בעירום. גם להתפשט בפקודה זו בעיה?

"בזמנו עירום לא היה אופציה, ולדעתי הרבה פעמים זה לא הכרחי לתפקיד. אבל אני מרגישה יותר נוח עם עצמי, ואם יגיע פרויקט שבו זה לא יהיה סתם עירום, אני לא פוסלת. אבל אני לא רוצה להיות סתם אחת שמראה ציצי".

מה בעצם הסיפור בלהוריד חולצה?

"זו הכנה נפשית. לי זה לא קל. יש בחורות שזה הכי קל להן בעולם, ואני מורידה בפניהן את הכובע. איזה במאי הציע לי תפקיד בסרט אימה שיש בו עירום, ולא הסכמתי ובסוף לא עשיתי את הסרט. זה כבר הפך לבדיחה: אם זה סרט אימה - יש ציצים. אמרתי לו שאין לי בעיה שנעשה עירום אבל שנשכור כפילה, אפילו אני אשלם עליה. לא מתאים לי שהציצי והפרצוף שלי יופיעו יחד באותו פריים. לשחקנים יש כל כך מעט שליטה על הקריירה ועל התפקידים, אנחנו כל הזמן רוצים לעבוד. אחד הקלפים במשחק הזה, לפחות לנשים, הוא עירום. זה חייב להיות סוג של חישוב. אנשים לא כל כך סלחנים לעירום בארצות הברית. אם זה עירום בסרט שהוא סתם, אומרים: 'טוב, עוד אחת שהתפשטה'. לא רוצה".

בטרנינג ובמשקפיים (עדשות מספר 4.5) היא נראית חמודה. באיפור ושיער מוקפדים היא הופכת לבייב ברמת הג'נוארי ג'ונס. שאטנית במקור, בלונדינית בדרך כלל, החודש צבעה לחום לצורך תפקיד בסדרה "The Killing" ("אבל החתימו אותי בחוזה שאסור לי לדבר על זה").

המראה החדש מצא חן בעיניה, והיא החליטה לאמצו לעת עתה. "התגובות היו כל כך טובות שהחלטתי לנסות, וזה גם יותר קרוב לצבע האמיתי שלי. מצחיק איך צבע שיער יכול להשפיע, מסתכלים עלייך בתעשייה בצורה שונה בעקבות דברים מטומטמים כאלה. אני מרגישה את זה בסוג התפקידים שקוראים לי להיבחן אליהם. עם השיער הבלונדיני יש תפיסה של בת השכן: תפקידים יותר מתוקים, קלילים, חייכניים. והתגובה שקיבלתי מכמה מלהקים לשיער החום היתה: הו, העומק של האופי שלך מקבל פתאום ביטוי במראה. בשבוע-שבועיים האחרונים התחלתי לקבל תפקידים עם יותר פתולוגיה, שיש בהם יותר רבדים ויותר עומק. דמויות מסובכות".

בכלל, אומרים שאת מתמחה בגילום דמויות מתקתקות, אבל עם שריטה.

"אני לא מתחברת למילה 'שריטה' אבל אני אוהבת להביא יותר עומק. אני לא חושבת שאף אדם הוא רק מתוק או חמוד. לכולנו יש רבדים וצדדים, ואני פשוט אוהבת לחפש את זה גם בדמויות שאני משחקת".

מה השריטה שלך?

"אנחנו לא נכנסים לזה. כמו בכל סרט טוב, צריך להשאיר פתח לסרט המשך, וגם דיברנו על זה כבר".*

Doron.halutz@haaretz.co.il

וויקליף ואני

עם שחרורה מהצבא הקליטה אלונה טל דואט עם קובי שמעוני (סאבלימינל). "זה קרה לפני שהוא פרץ. ידיד משותף הפגיש בינינו. באתי, שרתי, הוא אמר סבבה ומשם זה התגלגל". עד וויקליף ז'אן זה התגלגל. "לקובי היתה פגישה איתו בניו יורק, אין לי מושג איך זה נולד. במקרה הייתי בעיר, אז הצטרפתי. וויקליף אהב את הדברים שקובי עשה, עשינו שם ג'אמינג, ואז הוא שאל בטבעיות אם אני רוצה לקפוץ להקליט איתו".

מסשן ההקלטות לא יצא כלום, היא אומרת, "הוא לא הכניס את זה לשום מקום, אבל זו היתה חוויה לימודית. נשארנו בקשר לתקופה מסוימת, הוא היה שולח אס-אם-אס או מייל מדי פעם, 'מה העניינים' ו'איך את'. כשהוא נכנס לפוליטיקה הקשר נותק".

אבל אי שם באינטרנט, כולל בעמוד של טל במאגר הנתונים הקולנועי imdb, נטען כי היא זו ששרה את המשפט בעברית "בוא חביבי, נשתגע" בדואט של וויקליף עם מיסי אליוט, "Party to Damascus".

האמנם?

"לא יודעת למה אנשים מניחים שזו אני. זה הוקלט הרבה לפני שפגשתי אותו. אני חושבת שמיסי שרה את זה".

היו שמועות גם על רומן ביניכם.

"בחיים שלי לא שמעתי את השמועות האלה".

סגנון: קורין גולד-מגדים לסולו. איפור ושיער: ליאור גרין. ביגוד: שמלה - יעל מניה, סריג - שרון ברונשר



אלונה טל. אני עובדת וחיה את החלום שלי, אני כבר לא צריכה למלצר בשביל לשלם חשבונות. זה סוג של הישג


טל ובעלה מרכוס פרז




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 אלונה טל פאינה
  • 10:51
  • 08.10.11

אלונה אני אוהבת את הכי יפה

02 על אלונה טל חני
  • 16:20
  • 29.07.12

אלונה טל אני מדברת איתך עכשב

03 "האם העובדה שבעלך מפורסם עוזרת לעסקים?"-  (לת) שאלה קצת מיתממת
  • 18:25
  • 18.09.13

04 למה אלונה טל אברה ללוסאנג'לס נעם
  • 17:29
  • 21.11.13

היא נולדה בהרליה אז למה היא אברה ללוסאנג'לס

פרוייקטים מיוחדים