טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקן האמנית כחובשת שביס

מספר האמניות הדתיות גדל בשנים האחרונות, אבל רבות מהן מתקשות לפרוץ בחברה המעדיפה הקמת משפחה וטיפול בילדים על פני הגשמה עצמית. בפרויקט ייחודי, שבו קיבלו סיוע ומקום לפעול, הן מבטאות את הכמיהה ליצירה

תגובות

סירת המפרש הסרוגה בצמר אדום, וכאילו מאוזקת אל לוח העץ המנוקב חורים חורים, לא מפליגה לשום מקום. מכל הדימויים בתערוכת האמניות הדתיות, "סטודיו משלך", בבית אות המוצר בירושלים (שתינעל ביום שני הקרוב), דווקא היצירה הגולמית וכמו ילדותית הזו של רעות עמרני, מכמירת הלב בפגמיה המכוונים, מצליחה ללכוד את הכמיהה לאמנות. הרגע שבו קפאה הסירה האדומה, כמו איתות אזהרה במסגרת הלבנה, והגיחה-נולדה אמנית.

עשור אחרי שסיימה את מגמת האמנות במכללת "אמונה" הדתית בירושלים, עמרני בת ה-35, השייכת לקהילה הדתית-לאומית בבית שמש, אם לשלושה, יכלה להציג רק לוח חשוף מנוקב עם קצה של חוט אדום. לציפי מזרחי - יוזמת פרויקט "סטודיו משלך" לעידוד אמניות דתיות, שהתערוכה היא סיכום של שנת עבודה ראשונה שלו - היא סיפרה בהתרגשות על הסירה המדומה שלה, שבה "אני רוצה לברוח מהכל ולעשות אמנות".

בגלל הסירה, אומרת מזרחי, היא קיבלה את עמרני לפרויקט, שבו מקבלות אמניות בתחילת דרכן, צעירות בהרבה מעמרני, אפשרות ליצור בסטודיו משותף. מקום שאינו רק פיזי אלא גם מנטלי, שכן הוא מחייב אותן להקדיש את זמנן ומרצן ליצירה.

"היא הגיעה במצב של צמא לחזור ולהיות אמנית", אומרת מזרחי. זהו בדיוק הרעב שהיא ביקשה לראות אצל האמניות. אפשר לזהות אותו בפנים מלאות המבע, המתגרות, בדיוקן העצמי של יוליה ארונסון, אמנית צעירה שלמדה ציור ב-Art Students League בניו יורק, ומציירת דיוקנאות במקביל לעבודתה בחברת סטרט-אפ.

כאב לב

"סטודיו משלך" הוא פרויקט שמזרחי הגתה. שמו - פארפרזה על המסה המפורסמת "חדר משלך" של וירגיניה וולף - מלמד על אג'נדה פמיניסטית. בתפקידה כראש מגמת אמנות באולפנה במעלה אדומים, השייכת לרשת התורנית צביה (הנחשבת סגורה ואדוקה יותר מהזרם הממלכתי-דתי), מזרחי, החובשת כיסוי ראש שאינו מגלה שערה, היתה מעורבת במהפיכת לימודי האמנות בחינוך הדתי.

בעבר היו לימודים אלה מוקצים, בשל ההתנגדות הדתית לאמנות, שבבסיסה הרתיעה משום האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אבל לפני כעשר שנים, החלה להיחלש התנגדות הרבנים ללימודי אמנות, בעיקר בשל ההכרה שלימודים תורניים אינם מתאימים לכל אחד ויש בעיסוק האמנותי היבט טיפולי העשוי למנוע מתלמידים מסוימים לפרוש מהישיבות ולהתפקר. ישיבות ספורות החלו להציע לימודי אמנות והמגמה התפשטה גם באולפנות. בוגרי ובוגרות המגמות הללו, לרוב הבוגרות, החלו להירשם לבתי ספר גבוהים לאמנות.

מזרחי, בעלת תואר ראשון בתרבות האמנות ושני במוסיקולוגיה, ציפתה, אולי בתמימות, לשינוי גם בסצינת האמנות. אבל רק בוגרות מעטות של לימודי אמנות בירושלים ניסו להציג בגלריות או בתערוכות. רובן נשאבו למסלול הצפוי בחברה הדתית, של חתונה והקמת משפחה. "במקרה הטוב הן מצאו עבודה כמורות לאמנות, אבל הרוב פרשו", היא אומרת. זה כאב לה. "הרגשתי שנתתי להן מקסם שווא. פתחתי אמנם את הצוהר לעולם אחר, אבל בעצם חשפתי בפניהן מציאות שעדיין אין לה קיום ממשי עבורן".

לדבריה, "להיות אמנית זה בלתי נתפש בציבור שלנו. הציבור הדתי-לאומי עשה מהפך בשנים האחרונות ויש לו ייצוג בתחומי אמנות אחרים: בפלייליסט של גל"צ, בקולנוע ובטלוויזיה. האמנות, בעיקר הפלסטית, היא תחום מוזנח. השאלה שבנות שלמדו אמנות שאלו בזמני, ובמידה נשאלת רבה גם עכשיו, היא ?מה תעשי עם זה?' זה הרי גורל רע ומר", היא מוסיפה באירוניה. "בדידות, רווקות חס וחלילה".

כדי לחקור מדוע אין אמניות דתיות, נרשמה מזרחי ללימודים לתואר שלישי בלימודי מגדר בבר אילן. היא שקלה גם לבחון את שפת האמנות החדשה שנוצרה אצל האמניות ספורות שפעלו בזירת האמנות. לדבריה, "הן דווקא הצליחו לייצר דימויים מתוך הגבולות והמגבלות החברתיות וההכרתיות הללו".

לצורך הפרויקט היא נפגשה על לא מעט בוגרות בתי ספר גבוהים לאמנות, ביקרה בבתיהן ושמעה מהן איך הן יוצרות על שולחן המטבח, משתיים עד ארבע לפנות בוקר, כשהילדים ישנים. מקצתן בין הריונות, עם תינוק יונק, גרות בדירה קטנה מדי ומתמודדות עם קשיי פרנסה רבים מדי.

"נתקלתי בכאב לב עצום", היא מספרת. "פגשתי תסכול, חוסר יכולת לממש את עולם היצירה. הן היו לכודות בסבך אילוצים". מזרחי המירה את הדוקטורט במסלול המעשי של לימודי "מגדר בשטח" בבר אילן, וכך הקימה את "סטודיו משלך", פרויקט שהיא מלווה במחקר. המיזם זכה בפרס הקרן החדשה לישראל ובפרס המחלקה למגדר באוניברסיטת בר אילן. כעת היא שוקלת להרחיבו לאמניות עולות ואמניות מהפריפריה, שנמצאות במקומות שמהם "יותר קשה להן לפרוץ ולהצליח".

מזרחי ביקשה לעורר את האמביציה של הנשים הצעירות הללו בכך שתספק להן סטודיו למשך שנתיים, וליווי ותמיכה מקצועיים של אמניות דתיות פעילות. קורס במסגרת מט"י, המרכז לטיפוח יזמות, נועד לתת להן כלים לקדם עצמן אצל בעלי גלריות ואספנים. את התמיכה הכספית סיפקה תנועת האשה הדתית-לאומית "אמונה".

מזרחי איתרה 30 בוגרות של אמונה ובצלאל והציעה להן להתמודד על מועמדות לפרויקט. תשע מהן נבחרו על ידי ועדה המורכבת מאשת אקדמיה ושלוש אמניות דתיות. בעזרת המחלקה לקידום נוער בעיריית ירושלים הן קיבלו סטודיו בעיר, בתוך מוסד של ילדים בסיכון. בתמורה, הן תורמות פעילות אמנותית עם נערות בסיכון.

רוב האמניות הן בוגרות בצלאל, מיעוטן בוגרות אמונה. מרים וילנר, שנה אחרונה ללימודי אנימציה בבצלאל, מציירת דמויות השאובות ממסורות יהודיות עתיקות ושנויות במחלוקת הקשורות במאגיה, בפחדים ובתשוקות. לדברי האוצרת אירנה גורדון, "היא שואבת את השראתה מספרי כישוף יהודיים עתיקים, מאגדות, מהעולם החזותי של קמעות ואמנות יהודית עתיקה, ומשאלות על מקומה האניגמטי של האשה בדת היהודית ובהיסטוריה הלאומית".

שולמית עציון, בוגרת מכללת אמונה ובצלאל (במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית), מציגה עבודות עדינות אך טעונות. בגיל 32, רווקותה בחברה הדתית מעסיקה אותה מאוד. על רקע זה, העיסוק שלה בגוף הנשי ובפריון נטען ברמזי סכנה ומיניות אסורה. עציון מציגה גוף נשי מפורק: ידיים היוצאות מן הקיר וביניהן סירת מפרש (שוב סירה) זעירה, המסמלת אבר מין נשי. בטן משתפלת מפורצלן שאור אדום מהבהב מהקורקבן שלה, כקורא "זמנך עבר". על הבטן עומדת בשלווה אותה סירה זערורית מקופלת מנייר, שהמלה "רווקה" מודפסת עליה שוב ושוב.

באות למאבק

בפתיחת התערוכה, ביום חמישי שעבר, היססה עציון אם להצטלם תחת עבודה נוספת שלה: פיסת קלף מרובעת של ספר תורה, שעיבדה וניקבה. הוא נראה כנייר משי המוכתם באמצעיתו בכתם אדום כהה, כעין דם. לדברי גורדון, מאבק מובנה בעצם העיסוק של אשה דתייה באמנות. "יש סתירה בין הלימודים והכלים הניתנים לך לצאת אל העולם ובין המציאות הקשה שמצפה לך כשתצאי לעולם", היא אומרת. "נשים נאלצות לעשות ויתורים".

רוב האמניות הללו לא ויתרו על משפחה ועל החברה שלהן. גורדון מצביעה על המקום הזה, של האשה במטבח, כמקור לחתרנות, שניכר במוטיב הכלים החוזר אצל שתיים מהאמניות, רננה לביא ומוריה אדר פלקסין. שתיהן, בוגרות המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, הציגו את עבודות הגמר שלהן גם במסגרות נוספות: לביא במוזיאון ארץ ישראל ואדר פלקסין בתערוכה שאצרה טלי תמיר, בגלריה "קונטמפוררי בי גולקונדה" וביריד האמנות "צבע טרי". אדר פלקסין אף הוזמנה להציג במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בעוד כמה חודשים.

בתערוכה של "סטודיו משלך" מציגה לביא מפת שולחן מזכוכית, שמזרחי מפרשת כתקרת הזכוכית: "זו מפת השבת והמפה על השולחן שעליו הן עובדות בגלל שאין להן סטודיו", היא מסבירה. על כוסות ובקבוקים חקקה לביא, בהתזת זכוכית, דמויות של בני משפחתה, המזכירות תיאטרון צלליות ואולי גם סיפורי אגדות אפלים.

אדר פלקסין מציגה סט כלים מחרס, צבועים בכחול ומעוצבים בסגנון וודג'ווד האנגלי, עם תבליטי דמויות לבנות ואלמנטים מתחום הקיטש. במבט מקרוב לא קשה להבחין שהדמויות הן בר רפאלי ולאונרדו דיקפריו. על אחד הכלים נטבעו דמויות קטנות שמייצגות את צלמי הפפרצי. "ניסיתי לחשוב, מה מחליף את המיתולוגיה היוונית בדור שחדשות מתחלפות כל חצי שעה והאינטרנט קובע את סדר היום", היא מסבירה. "בר רפאלי היא רק משל". בסדרה נוספת באותו נושא, מדליות העשויות באותה טכניקה, נראות הדמויות של רפאלי ודיקפריו, אבל גם דמותה של אדר פלקסין עצמה, לראשה מטפחת.

גורדון מקווה שהאמניות הללו יביאו לשינוי תפישה בעולם הדתי ומחוצה לו. בעולם הדתי, לדבריה, "אין כיום התמודדות אמיתית עם האמנות הפלסטית, בגלל האיסורים והטאבו על דימוי חזותי וצלם. אבל הדברים האלה הם מזמן סוג של תירוץ, ומונעים מכל מיני קונבנציות".

אבל נראה שלא רק העולם הדתי מקשה על האמניות, אלא גם הדרה חילונית. כבר לפני שנים סתם ההיסטוריון ומבקר האמנות גדעון עפרת את הגולל על האמנות הדתית והימנית. הוא הסביר בשצף קצף שאמנות ואמונה דתית הם שני דברים מנוגדים, והראה כיצד העולם הדתי, בגלל האג'נדה והאמנות מטעם שלו, לא הצליח לייצר דימויים מורכבים שיוכלו להתחרות בשדה האמנותי.

היו גם אחרים שטענו זאת. למזרחי אין ספק שיש לאמניות הללו סיכוי לעקוף את נקודת הפתיחה הקשה הזאת, רק בגלל חוסר המחויבות שלהן לאמנות דתית, חוסר מחויבות שהיא מעודדת. "הן יגיעו רחוק", היא אומרת. *



יוליה ארונסון, בפתיחת התערוכה ''סטודיו משלך'' בירושלים. פחות רבנים מתנגדים ללימודי אמנות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות