טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בצה"ל נלחמים על השליטה בכיפה

הפצצה שהטיל האלוף הפורש אבי זמיר עדיין מהדהדת בחלל השקט הביטחוני: יחידות בצה"ל סירבו לקבל מדריכות קליעה, חניכים דרשו שמדריכות יעבירו שיעורים רק מאחורי שולחן וביחידת חי"ר דרש מפקד שלא ישלחו צוותי הווי מעורבים. נתונים חדשים חושפים את ממדיה התופחים של ההקצנה הדתית בצה"ל

תגובות

ארבעת החודשים הראשונים בקדנציה של רב-אלוף בני גנץ כרמטכ"ל מתנהלים לעת עתה בצל היחסים הטעונים שבין הצבא לחברה. כל עוד לא נוחתות כאן רקטות והפלסטינים אינם משגרים מחבלים מתאבדים (גנץ כנראה מניח, כאחרים, שמדובר במצב זמני), החברה הישראלית פנויה לעסוק בתפרים הרגישים שלה: ממהומת הקוטג', מחאת האוהלים ושביתת הרופאים, ועד להשפעה הדתית על המרחב הציבורי. בסעיף האחרון, צה"ל הוא קו החזית המועדף, הקדמי, בשל האהדה הבסיסית שחשים כלפיו רוב הישראלים ובגלל היוקרה שמייחס לו הציבור הדתי-לאומי. הרבנים לא יחדשו כנראה בקרוב את המאבק על סגירת אזורי קניות וביטול משחקי כדורגל בשבת. על נוסח תפילת ה"יזכור" בצה"ל חשוב להם להשפיע.

פרשת ה"יזכור", שנדונה כעת בוועדה בראשות האלוף ישי בר, היתה רק סנונית ראשונה. לפני חודש הניח ראש אכ"א היוצא, האלוף אבי זמיר, פצצה מתקתקת על שולחנו של הרמטכ"ל. מסמך הפרידה של זמיר, שנחשף שלשום ב"הארץ", נגע בכל הסוגיות שקודמיו של גנץ נזהרו מלטפל בהן: הצורך לחזור ולהעדיף גישה ממלכתית על פני כניעה לקבוצות לחץ, קרב הסמכויות בין הרבנות הצבאית לחיל החינוך, הרחקת נשים מעמדות מפתח בגלל פרשנות מחמירה לכללי צניעות שמכתיבים רבנים ומפקדים, מעמדן של קצינות וחיילות בטקסים צבאיים רשמיים (משירה ועד הלוויות). השורה התחתונה של מסמך זמיר היא קריאה לבלום את ההקצנה הדתית בצה"ל מחשש לפגיעה אנושה במודל צבא העם.

לרמטכ"ל שאול מופז היו הנסיגה מלבנון והאינתיפאדה השנייה לטפל בהן, לבוגי יעלון - המאבק המוצלח בטרור המתאבדים, לדן חלוץ ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה, גבי אשכנזי היה עסוק בשיקום הצבא. לגנץ, בינתיים, יש מלחמת תרבות על הראש.

ולא שהקצינים שלו בוחלים בעיסוק בכך. למסמך של זמיר קדם מחקר שערך ד"ר נרי הורוביץ עבור יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"נ), תא"ל גילה

כליפי-אמיר. המחקר הזהיר כי פקודת "השילוב הראוי", שגובשה בצה"ל ב-2003 במטרה לצמצם חיכוך בין לוחמים דתיים לחיילות, מגבילה בפועל את תפקוד הנשים בצבא. הפירוש המחמיר לכללים, קובעים הורוביץ וכליפי-אמיר, מדיר נשים והופך את שירותן במקרים רבים לבלתי אפשרי, תוך "כפיית קיצוניות דתית". זמיר, שמנע במשך כמה חודשים את הפצת המחקר של כליפי-אמיר (הכפופה אליו) בצה"ל, אימץ בפועל במסמך שלו את רוב מסקנותיה.

לאורך הקדנציה שלו נקט זמיר, שליש מקצועי כל חייו, קו זהיר בשאלות רגישות. הוא נחשב למקורב לרבנים, שכמה מהם השתתפו בשמחות המשפחתיות שלו. כראש אכ"א, השקיע מאמץ בניסיון להתגבר על משבר המוטיווציה לשירות קרבי, שעורר דאגה במטכ"ל לאחר המלחמה ב-2006. נראה שכעת, עם סיום תפקידו, בחר לרשום על שמו אזהרה בטאבו בדבר ההקצנה הדתית בצבא.

גם בהשוואה לזמיר, כליפי-אמיר לא לוקחת שבויים. המסמך שלה יופץ בקרוב בהרחבה בצבא והיא אינה מהססת להתעמת בגלוי ובחריפות על עמדותיה. עמיתיה בצה"ל מעריכים שהיא מתכננת קריירה ציבורית אחרי שחרורה. ואילו הרב הצבאי הראשי, תא"ל רפי פרץ, משיב מלחמה. אחרי הקדנציה הפעלתנית והשנויה במחלוקת של קודמו, תא"ל אביחי רונצקי, תואר פרץ כמי שבא להרגיע את המערכת. הוויכוח עם כליפי-אמיר וזמיר מוכיח שגם לפרץ יש קווים אדומים. הוא מנהל כעת קרב בלימה נגד שני המסמכים, בגיבוי רבנים אזרחיים בולטים.

צה"ל זקוק ללוחמים הדתיים. המגזין הצבאי "מערכות" פירסם אשתקד מחקר שלפיו זינק שיעור הצוערים חובשי הכיפה בקורס קציני חי"ר מ-2.5% ב-1990 ל-31% ב-2007. זמיר מציג נתון משלים: מ-1994 ועד 2009 עלה שיעור הקצינים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי בתפקידי רב-סרן ביחידות הקרביות, מ-6.9% ל-20% (שיעור הקצינים העירוניים באותם תפקידים ירד באותה תקופה מ-50% לכ-30%). התלות הגוברת בדתיים, במיוחד לנוכח ירידת המוטיווציה לשירות במגזרים אחרים, חייבה את הצבא לפשרות, במטרה לצמצם מתחים ולהבטיח את המשך התגייסותם.

המסקנה בשני המסמכים היא שצה"ל הלך רחוק מדי בהיענות לדרישות הרבנים. במשתמע, עולה כאן בעיה נוספת. ככל שצה"ל ידיר נשים ממרכז העיסוק שלו, בשל תביעות הצניעות המחריפות, ייווצר מתח מול קבוצות בציבור המסתייגות מכך. במלים אחרות: צעירי "מדינת תל אביב" ימצאו טיעון נוסף להשתמטות, משהו בנוסח "לא באנו לשרת במאה שערים". העניינים עוד מסתבכים כשמדובר בנשים. כיוון שצעירות דתיות, בניגוד לצעירים חובשי הכיפה, ממעטות להתגייס, המגזר החזק ביותר שצה"ל נשען עליו כמקור גיוס לתפקידים משמעותיים לנשים, הוא צעירות חילוניות, שאכיפה נוקשה של "השילוב הראוי" רק תרחיקן מהשירות.

רב צמוד

המסמכים, כמו שיחות עם קצינים בצה"ל, משופעים בדוגמאות, רבות מהן מטרידות. קצינת קשר סיימה בהצטיינות את ההשלמה החילית וביקשה להשתבץ בגדוד מסוים (הפריווילגיה של המצטיינים), אבל נענתה בשלילה משום שהמג"ד אינו רוצה נשים כקצינות מטה. קצינות שלישות גדודיות נתקלו ביחס דומה. מספר תפקידי ההדרכה לחיילות מצטמצם, בעיקר בשל תלונות של חיילים דתיים. בכמה יחידות, לוחמים סירבו לקבל מדריכות קליעה. עולות הצעות לשקול מחדש את היקף ההעסקה של מדריכות בשריון ותותחנים. בבית הספר למודיעין דרשו חניכים שמדריכות יעבירו להן שיעורים רק מאחורי שולחן. חיילי ישיבות הסדר מחו על נוכחות מש"קיות חינוך ות"ש (תנאי שירות) בגדודים.

במסמך של זמיר מובאת גם דוגמה הפוכה, ללהיטות יתר של מפקדים. מג"ד תותחנים התעקש לאלץ חיילים דתיים להשתתף ביום כיף גדודי בבריכה. הלוחמים התייצבו אך הפנו את גבם למתרחש. שירת נשים בטקסים נותרה סוגיה קבועה להתכתשות. בבה"ד 1, שבו כבר הושעו צוערים על כך שסירבו לשמוע זמרת בעצרת יום הזיכרון ליצחק רבין, חזרה התופעה על עצמה לפני כמה חודשים, עם "רכבת" של צוערים יוצאים ונכנסים בזמן הופעה של זמרת. באחת מחטיבות החי"ר דרש מפקד בסיס האימונים למנוע שיגור צוותי הווי מעורבים.

באכ"א סיכלו יוזמה של הרבנות הצבאית לנסח מחדש את כללי הטקס כדי להגביל השתתפות של נשים כמניחות זרים בהלוויות צבאיות. הרבנות גם הובילה שינוי בהגדרת הייעוד שלה, כך שתפקידה יוגדר, "להוות מקור רוחני וערכי לכלל חיילי צה"ל". המהלך, שכבר אושר בדרג נמוך באגף התכנון, נבלם באכ"א.

בחיל החינוך התקבלו תלונות של קצינים דתיים על הדרכה שהתייחסה גם לאיסלאם ולנצרות בסיורים בירושלים. "צבא יהודי לא צריך לדבר על דתות אחרות", נטען. קצין שמילא עד לאחרונה תפקידים בכירים באכ"א, מתרשם כי "שאלת הזהות היהודית בצבא עוברת שינוי חד. פעם הגישה היתה שבפרהסיה נשמרים כללי הדת האורתודוקסיים ובבית כל חייל יהיה מה שהוא רוצה. היום, הצבא קובע לך איזה יהודי תהיה, יהודי דתי-לאומי. חיל החינוך חלש מאוד מול הרבנות. קיים כרסום מתמיד ומתמשך בעמדות המקוריות של הצבא".

הרבה מזה מתרחש בשל הלהט והעוצמה שאפיינו את הרבנות בתקופת רונצקי. שילובם בצבא של רבנים צעירים יחסית, בוגרי יחידות קרביות המגובים במשאבים כספיים ניכרים של הרבנות, הציב את הרבנות ביתרון בולט. לפני כמה שבועות עורר תשומת לב משפט של רב פיקוד הצפון, שאמר ל"במחנה" כי "מפקד גדוד 51 בגולני לא זז לשום מקום בלי הרב הגדודי". כשהמתחרה של הרב היא מש"קית חינוך בת 19, התוצאה ברורה.

במקרה של "השילוב הראוי", הפקודה אינה מנוסחת בבירור והערפול מהווה כר פורה לדרישות החמרה. המפקדים אינם מבינים איפה נגמרת השקפת עולמם הפרטית ומתחילה גישת צה"ל. רבים מהם מעדיפים לקחת עוד טווח ביטחון, כדי לא להסתבך עם הרבנים.

הפרשנות הקפדנית יוצרת מצבי אבסורד: חיילת שרותקה משום שקלעה צמה לחיילת אחרת, חיילת ש"הושארה שבת" משום שחיבקה חברה שנקלעה למצוקה במטווח, וחיילת שהוענשה בכתיבת חיבור מפני שהעניקה חיבוק פרידה לחברתה ליחידה בזמן פרידה. בכל המקרים הללו לא היה שום חייל שרגשותיו נפגעו מכך, פשוט מפני שלא היו גברים בסביבה, ואחדות מהנענשות הן בכלל דתיות.

אפשר לטעון שמדובר בפולקלור, אבל עובדה שחיילים צעירים רבים מאמינים באגדה שלפיה קיימת פקודה בצה"ל המחייבת שמירת "מרחק נגיעה" בין המינים, באורך 40 סנטימטרים. זו מציאות חדשה שנוצרה בתוך פחות מעשור. ישנם רבנים מתונים החוששים שצה"ל ייתקל בעתיד בסירוב של חיילים לאכול במטבח שבו בישל טבח צבאי דרוזי.

כלי משחק

בסדרת מאמרים שפורסמו באחרונה ב"הארץ", טען הסוציולוג חוקר הצבא פרופ' יגיל לוי, כי "מסה קריטית" של חיילים דתיים ביחידות השדה ובדרגי הפיקוד הובילה לחיזוק הדרישות לעצב את תרבות הצבא ברוח "והיה מחניך קדוש", לצד היווצרות הסדרים לא רשמיים ביחידות שמימשו זאת. לוי מזהה שיתוק אצל הפיקוד הבכיר הנרתע מעיסוק בסוגיות נפיצות מבחינה דתית, והשלמה של המטכ"ל עם הרחבת תפקידי הרבנות לתחום החינוך הדתי של חיילים חילוניים. השלב הבא, לדעתו, כבר החל: עלייה בגילויי סרבנות אפורה ומרדנות בקרב חיילים על רקע פוליטי, מול חשש הצבא להתעמת עמם.

הוא מתאר את אורנה ברביבאי, שהחליפה את זמיר בראשות אכ"א כ"אלופה בלי חיילות". "יש לומר בבהירות: מעמד הנשים בצבא נמצא בנסיגה בשנים האחרונות", כתב. "הרחבת משטר השילוב הראוי, החלתו בפועל על שירות משותף של גברים ונשים בכלל ולא רק של גברים דתיים והאכיפה הקפדנית שלו הביאו להדרת נשים. בשיח שהתפתח נשים מוצגות כמפגע צניעות, שיש למזער את נזקיו".

אף שאזהרות זמיר זכו, כצפוי, לתשואות נלהבות משמאל, הן התקבלו בביקורת במטכ"ל. "המסמך הזה נכתב מעמדה של פרשן", אמרו קצינים בכירים ל"הארץ". "איפה היה זמיר עצמו בארבע השנים האחרונות? הוא לא המעריך הלאומי, אלא ראש אכ"א. חלק גדול ממה שזמיר מתאר במסמך היה בתחום אחריותו המיידי. מדוע לא פעל? זו חוכמה קטנה להניח מסמך כזה רגע לפני שהוא עצמו הולך הביתה. בקצב הזה, גם מח"טים יכתבו הגיגים במקום לפעול לשינוי המצב בחטיבות שלהם".

קצינים אחרים סבורים כי הצבא נהפך, שלא בטובתו, למגרש המשחקים שבו מתעמתים גורמים חיצוניים ובוחשות קבוצות לחץ. "מה שהחילונים לא מבינים הוא, שהציונות הדתית אינה מקשה אחת, אלא אוסף של כתות ושבטים", אומר אחד הקצינים. "חלקם משתמשים בשאלת הצניעות בצה"ל ככלי משחק מול רבנים אחרים. חלק מהבעיות מדומות. רבנים מנפחים אותן לצורכיהם והצבא נבהל. כשאתה שואל את החייל הדתי בשטח, יש דברים אחרים שמפריעים לו, וצניעות הבנות אינה בהכרח בראשם. נדרשת גישה חכמה של המטכ"ל. הסיפור הזה רק התחיל".

קצין מילואים שעסק בעבר בסוגיות הללו כחלק מתפקידו אומר כי, "הדיון חדל מזמן להיות ענייני. זה דיון פוליטי, עם מרצות פמיניסטיות מצד אחד ורבנים מצד שני. בסוף מישהו צריך להגיד: אנחנו מדברים כאן על יחידה מבצעית. השילוב הזה יכול לעבוד או לא?"

שקט זמני

לנוכח המהומה, נדמה שנטיית הלב של גנץ תהיה שלא למהר ולהכריע בשאלות שזמיר, והרבנים, מטילים לפתחו. רמטכ"לים אינם אוהבים לקפוץ ראש לבריכה ריקה. על סדר יומו העמוס של גנץ מצויים, גם כך, ההכנות למשבר שאולי יתפתח עם הפלסטינים סביב ספטמבר וגיבוש התוכנית הרב-שנתית לחומש הבא (השבוע קיים סדנה מטכ"לית עם האלופים, לדון בתוכנית). בין לבין, הספיק השבוע צה"ל לסיים היטב את הטיפול במשט הסיוע לעזה, שהחל כפעולה המונית ומאורגנת והסתיים בקול ענות חלושה, עם יאכטה זעירה שאנשי השייטת השתלטו עליה בלא קושי.

ראש הממשלה ושר הביטחון המטירו שבחים על הרמטכ"ל - מהודעתו המהירה לעיתונות של אהוד ברק נשמטה איכשהו העובדה שהוא עצמו שוהה, שוב, בחופשה בחו"ל - אבל גנץ יודע שמצפים לו מבחנים משמעותיים יותר. אשכנזי הותיר אחריו את פרשת מסמך הרפז, המוסיפה עדיין להסתבך ובמסדרון המחבר בין לשכות השר והרמטכ"ל, השקט התעשייתי הוא כנראה עניין זמני. נותר עוד לראות אם סביבת ברק לא תנצל בעתיד את דו"ח מבקר המדינה בפרשת הרפז כתירוץ להכתיב מינויים בכירים.

בינתיים, המטכ"ל עסוק עם ועדת ה"יזכור" וכללי הצניעות, אבל גם זה יעבור. קצינים ששירתו בצה"ל ב-2006, ערב מלחמת לבנון השנייה, נזכרו באחרונה במינוי החשוב שקיבל אז מפקד אוגדה שנכשלה כעבור כמה שבועות מאוחר יותר בקרב מרכזי במלחמה. הרמטכ"ל חלוץ הטיל עליו אז לעמוד בראש ועדה מיוחדת, שהקדישה שעות וימים לסוגיה חשובה: האם להחזיר את הכומתות לראשי החיילים. *



סיום טירונות של הנח''ל החרדי במצדה. שיעור הצוערים הדתיים בקורס קציני חי''ר זינק ל-31% ב-2007


סיום קורס טיס, לפני כחודש. הצבא עובר תהליך של הרחקת נשים מעמדות מפתח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות