בית החולים האוניברסיטאי אקר הוא מקום קודר. המרצפות סדוקות, אבק מכסה את המכשירים הרפואיים וסירחון קל של שתן עולה מערימת מצעים משומשים. אבל מבט במיקרוסקופ יגלה שזה מקום סטרילי: באקר אין סימן וזכר לזיהום המסוכן של חיידק ה-MRSA (סטפילוקוקוס זהוב עמיד למתיצילין), שגרם בשנה שעברה למותם של עשרות אלפים בבתי החולים המתקדמים ביותר באירופה, בצפון אמריקה ובאסיה.

עד לפני 25 שנה קטל אותו חיידק גם את הנורווגים, אך מערכת הבריאות המקומית השיבה מלחמה והפעילה תוכנית שצימצמה את שיעור הזיהומים במדינה לנמוך בעולם. חלק חשוב בתוכנית היה צמצום חד בשימוש בתרופות אנטיביוטיות.

מחקרים רבים שנעשו בעולם הוכיחו שניתן לשכפל את הדגם הנורווגי בהצלחה רבה. מומחים לבריאות הציבור אומרים שמקרי המוות מהחיידק - 19 אלף בשנה בארצות הברית לבדה, יותר ממספר המתים מאיידס - ניתנים למניעה. "מדובר במצב עגום, וחבל שרבים כל כך מתים מחיידק הסטפילוקוקוס, לאחר שהוכחנו שניתן לשלוט בקלות יחסית בהתפשטותו", אומר ד"ר יאן הנדריק-בינדר, היועץ לענייני MRSA באוסלו.

תנ"ך נטול אנטיביוטיקה

"זה התנ"ך שלי", אומר ד"ר ג'ון בירגר הוג, מומחה למחלות זיהומיות העובד באקר, ושולף מכיסו ספרון אדום: מדריך האנטיביוטיקה, שמסביר את הפתרון המרשים שמצאה נורווגיה לבעיית ה-MRSA. דווקא מה שלא מופיע בספר - סוגים רבים של אנטיביוטיקה - הוא שעושה אותו למיוחד כל כך. "לפעמים עלי להציג את החוקים האלה לרופאים שלנו ולומר להם שהם אינם רשאים לרשום תרופה מסוימת. זה לא גורם סבל מיותר לחולים, וכתוצאה מכך האומה נקייה מזיהומים", מסביר הוג.

לפני 40 שנה התלהבו אנשי הרפואה ממכלול חדש של תרופות אנטיביוטיות, שחיסלו זיהומים בזה אחר זה. במדינות עשירות, שהתרופות היו בהישג ידן, פיתחו החולים והספקים תלות באנטיביוטיקה. אבל ככל שאנו צורכים יותר אנטיביוטיקה, החיידקים נעשים עמידים יותר. שיעור הזיהומים מ-MRSA בנורווגיה הוא פחות מ-1% זה שנים, בהשוואה ל-80% ביפאן (המובילה בעולם), 45% בארה"ב ובבריטניה, 44% בישראל ו-38% ביוון.

כ-1% מתושבי המדינות המפותחות נושאים את חיידק ה-MRSA על עורם. החיידק, שאינו מזיק בדרך כלל, עלול ליהפך לקטלני עם חדירתו לגוף, בדרך כלל עקב שריטה. MRSA מתפשט במהירות בבתי חולים, שם החולים פגיעים יותר, אבל נרשמו התפרצויות גם בבתי סוהר, במכוני כושר ואפילו בחופי רחצה.

ארגון הבריאות העולמי הכריז שהעמידות לאנטיביוטיקה היא אחד מהאיומים המשמעותיים ביותר על בריאות הציבור בעולם. בתחקיר שעשתה "אי-פי" בכמה מדינות, במשך חצי שנה, נמצאו שימוש יתר ושימוש שגוי בתרופות, שהובילו ליצירת מוטציות של גורמי מחלות, שהיו בנות-ריפוי בעבר, כגון שחפת ומלריה. היום, במקרים מסוימים אין אפשרות לטפל בהן.

הפתרון הפשוט של נורווגיה נותן תקווה. הרופאים כאן רושמים פחות תרופות אנטיביוטיות בהשוואה למדינות אחרות, ומשום כך, אנשים אינם מפתחים עמידות להן; עובדים מקבלים תשלום מלא על ימי מחלה בביתם; חולים שהתגלה אצלם MRSA מוכנסים לבידוד, ועובדי מערכת הבריאות שנדבקו מתבקשים להישאר בבית; בכל מקרה הידבקות בחיידק, הרופאים חוקרים את החולים לגבי המקומות ששהו בהם והאנשים שפגשו, ובודקים כל מי שהיה בקשר אתם.

עדיף לחכות

הוג פותח דלת של חדר אחסון קטן, מלא בקופסאות של גלולות, בקבוקי סירופ ושפופרות של משחות. "יש כאן תרופות שנחשבות מיושנות ברבות מהמדינות המפותחות", אמר, "אבל אין כמה מהתרופות האנטיביוטיות היקרות והחדישות ביותר, שאינן רשומות או מורשות לשימוש בנורווגיה". הוג הצביע על תרופה אנטיביוטית וסיפר ש"אם הייתי מטפל בחולה בפניצילין הזה בספרד, היו זורקים אותי לכלא". זה לא מפתיע, כי החיידקים בספרד פיתחו עמידות כה גדולה, שהתרופה לא תועיל שם.

הנורווגים מעדיפים לטפל באופן מתון בהצטננויות ובשיעולים. "אנחנו לא רושמים אנטיביוטיקה לכל אדם שעלה לו החום. אנחנו ממליצים על המתנה ועל נטילת כדורים כטיילנול (משכך כאבים הדומה לאספירין)", אומר הוג. בחנויות באוסלו יש מגוון עצום של טבליות, תרסיסים וכדורים משככי כאב, שאינם מכילים רכיבים תרופתיים.

ד"ר פטר אלסטרום, מנהל יחידת הפיקוח על MRSA, מודע לכך שארצו יוצאת דופן בכל הנוגע ל-MRSA, שכן פחות מ-1% מעובדי מערכת הבריאות שלה נושאים את החיידק. אבל אלסטרום חושש שהחיידק יגיע ממדינות אחרות. בשנה שעברה, הסביר, כמעט כל הידבקות בחיידק נמצאה אצל אדם ששהה בחו"ל.

"עד עכשיו הצלחנו לעצור את החדירה, אבל אם נאבד שליטה, זו תהיה בעיה עצומה", אמר, "בתחזית הפסימית, ייתכן שבעוד כמה שנים החיידק יהיה נפוץ כל כך שניאלץ להפסיק לבצע ניתוחים מורכבים כמו השתלת איברים, אם לא נוכל למנוע זיהומים. התרחיש הגרוע ביותר מחזיר אותנו ל-1913, לימים שלפני עידן האנטיביוטיקה".

לא מממנים זיהומים

האם התוכנית הנורווגית יכולה לפעול גם במקומות אחרים? תשובה אפשרית לכך נמצאת בבית חולים ציבורי קטן וישן, במרחק כ-160 קילומטרים מלונדון. כאן הכריזה המיקרוביולוגית ד"ר לין לייבוביץ מלחמה על שיעורי הזיהום הגוברים וביקשה מרופאי בית החולים על שם המלכה אליזבת להפסיק כמעט לחלוטין את השימוש בשתי תרופות אנטיביוטיות הגורמות לזיהומי MRSA.

חודש אחר כך שיעור זיהומי ה-MRSA החלו לצנוח בבית החולים. אם לפני חמש שנים דיווח בית החולים על 47 זיהומים מסוג זה, בשנה שעברה נרשם מקרה אחד בלבד.

ביפאן, על הטכנולוגיות המתוחכמות ובתי החולים החדישים שלה, מתים בכל שנה כ-17 אלף איש מזיהומי MRSA. ד"ר סאטושי הורי, הממונה על מניעת זיהומים בבית החולים של אוניברסיטת ג'ונטנדו בטוקיו, אמר שרופאים נותנים מרשמי אנטיביוטיקה רבים מדי, כי הם מקבלים תמריצים כספיים תמורת קידום תרופות בקרב חולים.

כיום מגביל הורי את מתן האנטיביוטיקה לחולים הזקוקים לה באמת, ומבודד חולים ברמת סיכון גבוהה. עד כה הצליח בית החולים להקטין את מספר מקרי הזיהום מ-MRSA בשני שלישים.

ב-2001 פנה המרכז לפיקוח ומניעת מחלות בארה"ב לבית החולים לוותיקי הצבא בפיטסבורג, וביקש לנהל ניסוי שיבדוק כל מי שנכנס לאחת מהמחלקות או היחידות, בניסיון לגלות אם הוא נשא MRSA. התוצאה היתה ירידה של 80% בשיעור הזיהומים מחיידק זה. כיום פועלת התוכנית בכל 153 בתי החולים לחיילים משוחררים, ועד כה הצטמצמו מקרי הזיהום ב-50%.

"זה פשוט", מסביר ד"ר רוברט מאדר, ראש המחלקה למחלות זיהומיות במערכת הבריאות לחיילים משוחררים בפיטסבורג. "אנחנו מצילים חיים - וחוסכים כסף. תוכנית פיטסבורג הביאה לצניחת שיעורי הזיהום בבתי חולים אחרים שבהם יושמה, ולחיסכון של כמיליון דולר בשנה. אנחנו לא מממנים עוד זיהומי MRSA".

בת' רימר מבטאביה באילינוי היתה לתומכת נלהבת בתוכנית נגד ה-MRSA לאחר שמדלן, בתה התינוקת, לקתה בהצטננות שנהפכה לקטלנית. יום אחד התינוקת התעטשה, ולמחרת, לדברי אמה, "היא לא נשמה". MRSA חדר לריאות הפעוטה והתרופות האנטיביוטיות לא הועילו. "היא נאבקה על כל נשימה במשך שבועיים. מבחינתי, לראות את מדלן מתה בגלל תופעה אלימה כל כך, לראות אותה נלחמת... זה היה יותר מדי", היא נזכרת.

מאז מותה של מדלן קוראת רימר לצעדי מניעה ומנסה לקדם את השיטות שהצליחו בנורווגיה. מפליא אותה, היא אומרת, שיש אנשים שלא מקבלים את הצורך בשינוי. "למה הם נלחמים כדי שזה לא יקרה?", היא תוהה.

ד''ר הוג, מומחה למחלות זיהומיות באוסלו. ''לפעמים עלי לומר לרופאים שלנו שהם אינם רשאים לרשום תרופה מסוימת. זה לא גורם סבל מיותר לחולים, וכתוצאה מכך האומה נקייה מזיהומים''