האם לחובבי חתולי הרחוב יש יכולת השפעה כה גדולה, עד שהם מסוגלים להגביל את חופש הביטוי של מי שתומך בהפחתת מספרם של החתולים? פרופ' יורם יום-טוב מאוניברסיטת תל אביב משוכנע שזהו המצב. אל יום-טוב ועמיתו למחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה, פרופ' אלי גפן, הגיעה בקשה מאתר האינטרנט הסביבתי globeblog הממומן על ידי קרן קיימת לישראל, לפרסם באתר גרסה של מאמר שכתבו, שכותרתו "האם סירוס הוא הפתרון לבעיית ריבוי החתולים?"

שני החוקרים ציינו במאמר שחתולי הרחוב אמנם צדים עכברים וחולדות, אך הם גם טורפים מספר גדול של חיות בר, גורמים למטרדים ועלולים להעביר מחלות. לטענתם, פעולות הסירוס והעיקור - שאותן מקדמים ארגונים המגנים על בעלי חיים, כמו "תנו לחיות לחיות" - לא מביאות בסופו של דבר לצמצום אוכלוסיית חתולי הרחוב, ולכן הפתרון הנכון הוא לטפל בגורמים להתרבות, ובראשם עודף המזון שממנו נהנים החתולים.

שתי המלצות היו לצמד הכותבים: לאכוף את מניעת השלכת האשפה ברבים ולהסדיר את תופעת מאכילי החתולים. יום-טוב וגפן המליצו לחייב את המאכילים לשלם אגרה לעירייה ולדאוג לטיפול וטרינרי לחתולים. הם גם מציעים להרוג ("להרדים") חתולים באזורים לא עירוניים ובאזורים עירוניים שבהם צפיפותם גדולה במיוחד. "במצרים הקדומה היה החתול חיה קדושה", סיכמו השניים את המאמר, "בישראל אין לכך הצדקה".

כצפוי, עם פרסומו לפני כמה חודשים עורר המאמר תגובות נסערות, ובתוך מספר ימים - נעלם מהבלוג. יום-טוב מספר שניסה לברר את העניין עם הגורם שהזמין את המאמר, ובהתכתבות בדואר האלקטרוני אף שאל אותו: "מה קרה? האם הורדתם אותו מחמת זעמן של מאכילות החתולים?"

בירור שעשה מוסף "הארץ" עם עמותת "תנו לחיות לחיות", העלה שהיא אכן פנתה באמצעות יועצה המשפטי לקרן הקיימת וביקשה להוריד את המאמר. הנימוקים: טענות המאמר אינן נכונות, וההמלצה להמית חתולים עומדת בניגוד לפסיקת בג"ץ.

עוד לפני שהתברר שהעמותה פנתה לקק"ל, חש יום-טוב שמדובר בכניעה לתקינות פוליטית שהכתיבו חובבי החתולים. "אני מבין שקרן קיימת אינה עוסקת בהאכלת חתולים", הסביר השבוע, "אבל אם המאמר כבר הוזמן, אין הצדקה להיכנע ללחצים לא לגיטימיים ולאסור על פרסומו". יום-טוב ניסה לפרסם תגובה שלו לבלוג, אך מזמין המאמר לא שב אליו. דוברת קרן קיימת, אורית חדד, העדיפה לא להגיב לטענות.

האכלת חתולים. שישלמו אגרה