ביום חמישי בלילה, בשבוע שעבר, עמד סגן אלוף אחד בכניסה לטרמינל הישן בנתב"ג והסתכל על חברי משלחת הסיוע של צה"ל, שהתכוננו לצאת לדרך הארוכה לאי מוכה האסון. "מה נראה לך?" רטן, "ניסע להאיטי, נציל חיים, יגידו לנו כל הכבוד. וכשנחזור? יאהבו אותנו יותר בעולם? נראה מה יקרה בפעם הבאה שנפציץ בעזה".

זה היה קול ציני יחיד. חיילים וקצינים, אנשי קבע ומילואים רבים נאבקו על הזכות להצטרף למשלחת, ובשבוע שחלף קשה היה להאזין לרדיו בלי לשמוע ראיון נרגש עם אחד הרופאים או המחלצים בפורט-או-פרינס. אפילו התקשורת הזרה, העוינת בדרך כלל, התמלאה בכתבות אוהדות על הפעולה המהירה והיעילה של מדינה קטנה ורחוקה שהצליחה להקים את בית החולים המשוכלל ביותר שפועל כעת בהאיטי.

נכון ליום רביעי בערב, אנשי הצוות חילצו כמה לכודים, בהם שני אחים, מבין ההריסות, ובית החולים טיפל במאות פצועים, עשה כ-140 ניתוחים מצילי חיים ויילד שבע נשים. "ההצלחה כל כך גדולה", אמר אחד מאנשי מטה ההסברה הלאומי השבוע, "שבסי-אן-אן שידרו כתבה שבה משווים את מה שהצלחנו לעשות לעומת מה שהם תיארו כמחדלים של משלחת הסיוע האמריקאית. קצת לא נעים".

לא צריך להתבלבל, ארצות הברית היא עדיין המדינה שתושיט את הסיוע הגדול ביותר לאי הדואב, יותר מכל המדינות האחרות גם יחד. היא גם מתאמת את המאמצים של שאר המדינות וארגוני הסיוע. אבל למפקדי צה"ל, ובמיוחד לאלו מפיקוד העורף ומחיל הרפואה, היתה השבוע סיבה להיות מרוצים.

אישור כמעט אוטומטי

מוקדם אולי לדבר על צה"ל כעל ארגון הומניטרי, אבל במשך השנים נבנה בצבא מאגר שלקצינים, בסדיר ובמילואים, שביסס מסורת של הוצאת משלחות במהירות לכל נקודה על פני הגלובוס. במשרד החוץ הבינו מזמן את הפוטנציאל הגלום במשלחות כאלה והרכיבו תוכנית היערכות מסודרת: מיש כשקורה אסון המוני, במקום כלשהו בעולם, מתחיל הליך הרכבת המשלחת. כשהמדינה מוכנה לקבל סיוע מישראל, והיא באמת זקוקה לסיוע חיצוני - האישור שנותן הדרג המדיני הוא כמעט אוטומטי.

לסיוע להאיטי הספיקו כמה שיחות ועידה בין אלוף פיקוד העורף למנכ"לי משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, כדי לסכם את האלטרנטיבה המועדפת. לאחר תיאום מהיר עם משרד האוצר בדבר כיסוי העלויות, הועברה התוכנית לאישור ראש הממשלה.

מי שבכל זאת הרגיש שהעסק נמרח היה מפקד יחידת החילוץ הארצית של פיקוד העורף (יחצ"א), תת אלוף שלום בן אריה, שרצה לצאת לדרך 12 שעות אחרי קבלת הדיווח על רעידת האדמה. גם אנשי המילואים הזדרזו להתייצב, על ציודם, במפקדת הפיקוד. אבל אנשי משרד החוץ דרשו לחכות עד קבלת הגדרה ברורה יותר מהאמריקאים, של הצרכים הדחופים בשטח.

24 שעות אחרי הרעש כבר היה ברור שהצורך הדחוף ביותר הוא כוח רפואי שימלא את מקום בתי החולים המקומיים שקרסו. לאור המידע החדש החליטו בצה"ל לשלוח לאזור בית חולים שדה, שיציאתו תוכננה רק לשלב השני של משימת הסיוע. "אם היינו יוצאים מוקדם יותר, היינו יכולים להציל יותר אנשים", אמר בן אריה. "הניסיון שלנו מלמד שבימים הראשונים, רבים נותרים בחיים מתחת להריסות".

בית חולים לייט

אפשר להבין את האכזבה של בן אריה. פיקוד העורף, באמצעות יחצ"א, מקבל את הבכורה במשלחות הומניטריות, זה שני עשורים כמעט. זאת היתה דרכו של הפיקוד הפחות זוהר בצה"ל, שאין לרשותו יחידות לוחמות, לבלוט מדי פעם. ראש מטה פיקוד העורף לשעבר, תת אלוף (מיל') אילן הררי, סיפר: "בפיקוד אמרנו שאנחנו מסתערים על התפקיד הזה של הצלת חיים. בתקופה שלי הגענו להודו, לניירובי, לארגנטינה ולטורקיה. קיבלנו החלטה אסטרטגית להפוך את זה לתפקיד שלנו. גם כדי להציל חיים, אבל גם כדי לצבור ניסיון ולמידה למקרה שזה יקרה אצלנו".

בינתיים עברה ההובלה לצוותי חיל הרפואה. רק בחודשים האחרונים השלימו בחיל את שיבוצם של0 עשרות רופאים במילואים ליחידת בית חולים שדה שהוקם מחדש, לאחר שנסגר לפני תשע שנים בשל אילוצי תקציב. היחידה לא השלימה אפילו את רכישת קרונות הציוד שבהם אמורים לשכון חדרי הניתוח, חדרי הרנטגן, המעבדות ומחלקת הטיפול הנמרץ. הציוד שיצא להאיטי שייך לגרסה הקלה יותר של בית חולים השדה - המוטסת. בצה"ל לא אוהבים לדבר על העלויות הכרוכות במשלחת כזאת - כמויות הציוד הרפואי וימי המילואים של חברי המשלחת - ומסתפקים במנטרות, בסגנון "אין מחיר לחיי אדם".

בכל מקרה, משרד האוצר אישר והבטיח לכסות עלויות חריגות. שאר ההוצאות באו מתקציבי הצבא. קצינים רבים מתייחסים למשימה בהאיטי גם כאל אימון. "זה בא לנו בעיתוי הכי טוב", אומר סגן אלוף (מיל'), הד"ר חמי בלומברג, אורתופד מבית החולים איכילוב ואחד ממפקדי יחידת בית חולים השדה. "עכשיו, שיש לנו כבר אנשים ועשינו אימון הקמה, אנחנו מקבלים גם אימון בתנאי אמת".

כדי לתחזק את הצד ההסברתי, מצטרפים למשלחות ההומניטריות גם נציגים של דובר צה"ל, דוברים של משרד החוץ שיעבדו עם התקשורת הזרה, נציגים של כלי תקשורת ישראליים וצלמי וידיאו וסטילס. בקרב אנשי הדוברות ניכרה שביעות רצון מהרכב המשלחת. "בית חולים זה מקום שמספק אין-ספור סיפורים אנושיים מרגשים", אמר אחד מהם, "ועכשיו שעבר ההלם הראשוני, זה כל מה שהתקשורת העולמית מחפשת".

עוד על ההסברה הישראלית בהאיטי ב-TheMarker

תינוק שנולד בבית החולים הישראלי בהאיטי