ביסוד השקפת עולמו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עומדת החרדה. חרדה עמוקה לעתידה של ישראל וליכולת העמידה של אזרחיה נגד האיומים והפיתויים סביב. החרדה מניעה את אזהרות נתניהו מפני האיום הגרעיני האיראני, ומביאה אותו לדבר על סכנת "השואה השנייה" של העם היהודי.

נתניהו פוחד שאם ילחצו עליהם מספיק חזק, הישראלים פשוט יקומו ויברחו מכאן - בעיקר אם יעמדו לפניהם פיתויי חברת השפע האמריקאית ושלוחותיה. ראשו טרוד בחיפוש דרכים להצלת השלד הציוני, המשכיל והמבוסס של ישראל מפני קריסתו הצפויה תחת הלחץ הכפול של התחזקות החרדים והערבים מבית, ואיומי ההשמדה של איראן ובעלי בריתה מחוץ.

נאום נתניהו בכנס הרצליה, בשבוע שעבר, הוקדש להתמודדות עם סכנת הקריסה הלאומית. הנאום עורר רק מעט עניין בתקשורת, שציפתה לכותרות מדיניות והתאכזבה מהיעדרן. העקיצה המגושמת של ראש הממשלה כלפי קודמו ויריבו, אריאל שרון - הוא נאם בהרצליה על התנתקות, ואני על התחברות - נשמעה כחזרה עבשה על מריבות העבר, ולא חוללה סערות. אבל הנאום היה מהמרתקים והחשובים של נתניהו. הוא חשף את חששותיו לעתיד הקולקטיב הישראלי, אם ימשיך בהתרחקותו מהמורשת הציונית של דור האבות והמייסדים.

"הערובה לקיומנו", אמר נתניהו, "תלויה לא רק במערכות נשק או בעוצמת הצבא או בעוצמת הכלכלה או בחדשנות שלנו, ביצוא שלנו... היא תלויה בראש וראשונה במטען הידע והרגש הלאומי שאנחנו מנחילים מהורים לילדים, וכמדינה במערכת החינוך שלנו. היא תלויה בתרבות, היא תלויה בגיבורי תרבות, היא תלויה ביכולת שלנו להסביר את צדקת הדרך, להמחיש את הזיקה שלנו לארץ. קודם כל כלפי עצמנו ואחר כך כלפי אחרים. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאם תחושת השליחות הזאת תתפוגג, אם מקורות הכוח הרוחניים יתערפלו... העתיד שלנו יתערפל גם כן".

צבריות שורשית

נתניהו נתלה בשני מקורות השראה. בנפוליאון, שהתרשם עמוקות מקינת היהודים על בית המקדש שחרב, וביגאל אלון, שאמר: "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו מעורפל ועתידו לוט בערפל". זו לא בחירה טריוויאלית לפוליטיקאי מהימין, שאביו עבד עם זאב ז'בוטינסקי. כמפקד הפלמ"ח, אלון היה אחראי לסזון ולאלטלנה, פעולות שבעיני "המשפחה הלוחמת" נראו כרדיפה פוליטית, אם לא בגידה פושעת במאבק הלאומי לטובת אינטרסים מפלגתיים ומחנאיים של מפא"י.

נתניהו מוכן לסלוח לאלון, כדי לאמץ את מה שאלון מסמל. את דור התקומה, את הצבריות השורשית, הטיולים בשדות, המדורה וילקוט הכזבים. את הגלגול המודרני של גיבורי התנ"ך, ספר ש"קרוב ללבו של נתניהו בימים אלה", כדבריו. הוא רוצה לחנך את הדור הצעיר לאור הסמלים האלה, כדי שהקשר להיסטוריה היהודית ולמפעל הציוני יחזיק את הצעירים בארץ גם בבגרותם.

הוא חושש מהתפוררות הקולקטיב: "האתגר הוא לא להיסחף לאשליה שמותר או אפשר לכל אחד מאתנו לשקוע בטיפוח עצמי בלבד. יש לנו הרבה צעירים מוכשרים, שמתחנכים לחשוב במידה לא מבוטלת של צדק שהם קוסמופוליטיים, אבל הם לא יכולים להיות קוסמופוליטיים בלבד". ומה מציע להם ראש הממשלה? לטייל הרבה בארץ, להתרגש כמוהו מתלים עתיקים ומאתרי ראשית הציונות.

נתניהו נסער מביקור לא מתוכנן שקיים בתל לכיש לפני כמה חודשים. בספרייה של בית הוריו, כמו בהרבה בתים מהתקופה, ניצב ספרו של נפתלי טור-סיני על מכתבי לכיש - אגרות שנכתבו על חרסים ותיעדו את מצוקת מגיני העיר נגד הצבא הבבלי (השר בני בגין פירסם לימים ספר משלו על חרסי לכיש, "כי לא נראה את עזקה"). נתניהו סיפר בנאומו איך נעצב למראה האתר הריק, שרק כמה מדריכי תיירים רוסים הסתובבו בו.

ברוח דומה התפעם נתניהו מסיור במחנה המעצר הבריטי בעתלית, עם הכיתה של בנו, שבו ראה את הצריף ששימש את מחתרת ניל"י באיתותיה לבריטים במלחמת העולם הראשונה. בסיפור שלו, ניל"י עזרה לבריטים "לכבוש ואחר כך לשחרר את הארץ, מה שסלל את הדרך לציונות" (כאן חזר נתניהו לשורשיו; הימין נהג לרומם את ניל"י, שחבריה היו בני איכרים ולא אנשי תנועת העבודה).

ביום תל חי, י"א באדר, יביא נתניהו לאישור הממשלה את "תוכנית המורשת", שמגבש עכשיו מזכיר הממשלה צבי האוזר. הממשלה תשקיע בשיקום מאות אתרים היסטוריים, מוזיאונים ותיעוד, וסלילת שני שבילים מקבילים לשביל ישראל, שיעברו בין אתרים ארכיאולוגיים ותחנות בתולדות היישוב. טכנולוגיות חדשות יקרבו את העבר לדור החדש; זו תהיה מורשת בהיי-טק.

גורם ממשלתי בכיר אומר שמאז דוד בן-גוריון, שגם בימי הצנע הקשים השקיע משאבים בשמירת אוצרות העבר של העם היהודי, לא נעשה מאמץ כזה להנחלת המורשת. בן-גוריון, כמו נתניהו, חרד עמוקות לכושר העמידה של אזרחי ישראל, והעניק עדיפות רבה לחפירות ארכיאולוגיות - שנועדו, יחד עם לימוד התנ"ך, לבסס תודעה היסטורית משותפת לאומת מהגרים מודרנית.

כמו באמריקה

יוזמת המורשת של נתניהו מעוררת כמה שאלות. קודם כל, האם אפשר לפתות את ילדי הפייסבוק בטיול לתל עתיק? האם חומות חצור ומגידו, קבר רוטשילד בזכרון יעקב או הצריף בתל-חי יעניקו להם גאווה וזהות ייחודית, לא "קוסמופוליטית" כמו ערוצי הילדים בטלוויזיה?

מבקרי נתניהו יגידו שתהליכי ההפרטה שלו, והערכים האמריקאיים שהוא מייצג, הם שפוררו את הליכוד החברתי של ישראל הישנה והקטנה והחליפו אותו במירוץ זאבים דורסני אל הכסף. נתניהו ישיב להם שדווקא באמריקה הקפיטליסטית משקיעים המון בשימור אתרי העבר.

אבל השאלה הקשה נוגעת לתהליכי השינוי החברתי בישראל: איך ישתלבו בתוכנית הצעירים החרדים והערבים, שבעוד כמה שנים יהיו הרוב בשכבת גילם? הם מתחנכים על נרטיבים אחרים, לא ציוניים, ותוכנית נתניהו מציגה את "ליבת הסיפור הציוני", כדברי יוזמיה. "לא נשקם את אתר נפילתו של עבד אל-קאדר חוסייני בקרב הקסטל, ולא נקדם תרבות חרדית ושאלות ותשובות של רבנים", אומר הגורם הבכיר. נתניהו הזכיר בנאומו את החרדים והערבים, וקרא להם להתגייס לשירות חברתי "בקהילותיהם". הוא לא מציע להם מורשת תרבותית משותפת. וזה יכביד על מימוש חזונו הגדול, לבנות חברה ישראלית מאוחדת מול אתגרי העתיד.

---

הוי ארצי מולדתי

על פי "תוכנית המורשת" שמגבש מזכיר הממשלה, צבי האוזר, המדינה תשקיע בשיקום אתרים היסטוריים, אתרים ארכיאולוגיים ומוזיאונים וגם בחומר ארכיוני, כדי להבטיח את שימורם ולעודד ישראלים לבקר בהם וללמוד מהם. משרד ראש הממשלה איתר 40 אתרים ארכיאולוגיים, 60 אתרי מורשת ציונית ו-40 פרויקטים "לא מוחשיים" של תיעוד והנצחה וקבע כי הם בעלי עדיפות.

בין האתרים והפרויקטים המיועדים לשיפוץ ושיקום:

• תל לכיש.

• מוזיאון טרומפלדור וארכיון גדוד העבודה בקיבוץ תל-יוסף.

• המבנה בעתלית שממנו אותת אהרן אהרונסון, איש מחתרת ניל"י, לצי הבריטי.

• בתי האוסף של משרד הביטחון ביפו (מוזיאון צה"ל), הצמודים ל"מתחם התחנה" שיהפוך לאזור הבילויים הבא של תל אביב.

• המוזיאון בקיבוץ יד מרדכי.

• ביתו של יוסף בוסל, מייסד דגניה, בצפת.

• המפעל לתיעוד הזמר העברי שמוביל נחום היימן.

• בנוסף ייסללו שני שבילי מטיילים, בדומה לשביל ישראל: "השביל ההיסטורי", שיחבר בין אתרים ארכיאולוגיים, ו"שביל החוויה הישראלית", שיחבר בין מוזיאונים ואתרי התיישבות.

לביצוע התוכנית, שתובא לאישור הממשלה בשבועות הקרובים, יוקדשו חמש שנים. ירכז אותה פרויקטור מיוחד במשרד ראש הממשלה.

מוזיאון טרומפלדור בתל יוסף שבעמק יזרעאל