בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריטניה ואיראן שוב מתעמתות. אבל הפעם בגלל ממצא ארכיאולוגי

הצהרת כורש, ממצא ארכיאולוגי רב חשיבות, היתה אמורה להיות מוצגת בטהראן אך נשארה במשכנה הקבוע, המוזיאון הבריטי. הסיבה? זו כבר עוד מחלוקת בין המערב לטהראן

תגובות

בריטניה ואיראן שוב מתעמתות בנוגע להפרת זכויות אדם. אבל הפעם המשבר אינו קשור לבחירות לנשיאות, לאלימות ברחובות טהראן או לדיכוי מתנגדי המשטר - אלא לגליל חימר.

העימות התפתח בחודשים האחרונים והתפרץ כעת. הצדדים הנצים הם המוזיאון הבריטי, ממוסדות התרבות הבולטים בממלכה, הארגון הלאומי למורשת תרבותית באיראן וסגן הנשיא רב העוצמה של הרפובליקה האיסלאמית. במוקד עומד גליל חומר מהמאה השישית לפני הספירה, שעליו חקוקה בכתב יתדות אכדי "הצהרת כורש" - שחוקרים מסוימים מתארים כמסמך העתיק ביותר בנושא זכויות אדם.

המסמך מתאר איך בשנת 539 לפני הספירה כבש כורש, שליט פרס הנודע, את בבל (עיראק של היום) והורה להשיב לארצותיהם רבים מהעמים שהוגלו על ידי הבבלים - בהם היהודים. ההצהרה נתפשת בדרך כלל כהוכחה למה שנכתב בספר עזרא שבתנ"ך על שיבת ציון, ולעתים מוזכרת כחיבור היסטורי חשוב על החירות.

בטקס קבלת פרס נובל לשלום ב-2003, תיארה האיראנית שירין עבאדי את הצהרת כורש כ"אחד המסמכים החשובים בהיסטוריה של זכויות האדם". ב-2006 הצביע שר החוץ הבריטי אז, ג'ק סטרו, על הניגוד שבין שחרור העבדים היהודים בידי כורש לבין "הקריאות המעוררות סלידה" של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד "למחוק את ישראל מהמפה".

את גליל החומר גילה ב-1879 הארכיאולוג בן העדה האשורית הורמוזד ראסאם, בשרידי המקדש הבבלי אסגילה (מלה שפירושה בית וראשו נישא מעלה), הממוקם כ-50 קילומטר מדרום לבגדאד של ימינו. התגלית הועברה לבריטניה, והוצגה מאז במוזיאון הבריטי.

החורף היה אמור הממצא הזה להיות מושאל לתערוכה במוזיאון הלאומי בטהראן. אבל הגליל מעולם לא יצא ממרכז לונדון. לטענת בכירים איראנים, פעם אחר פעם הפר המוזיאון הבריטי הבטחות שנתן לשלוח אליהם את הגליל, אף שמועד פתיחת התערוכה נקבע ל-16 בינואר.

"התנהגות מבישה" כינה זאת סגן נשיא איראן, חמיד באקי, ראש הארגון למורשת תרבותית ולתיירות בארצו. "הבריטים הפכו את הגליל של כורש מסוגיה תרבותית לפוליטית", קבע באקי, המקורב לאחמדינג'אד, והודיע שאיראן תנתק את קשריה עם המוזיאון הבריטי. הוא הוסיף שאיראן תתלונן על כך בפני ארגון החינוך והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) ותכתים את שם המוזיאון הבריטי בקרב מוזיאונים בעולם.

המוזיאון הבריטי הגיב בתדהמה והביע "הפתעה רבה" לנוכח הדברים. המוזיאון הדגיש שהודיע לבאקי כי השאלת הפריט רק נדחתה ותתבצע במחצית השנייה של יולי. "המוזיאון הבריטי פועל... מתוך רצון טוב, ומייחס ערך רב ליחסים הטובים שהיו לו עד כה עם איראן. יש לקוות שהעניין יבוא על פתרונו מהר ככל האפשר", נאמר בהודעת המוזיאון.

המוזיאון נימק את דחיית ההשאלה בכך שלאחרונה נמצאו - במוזיאון עצמו - שתי פיסות חומר השייכות לגליל. חקר ממצאים חשובים אלה, הסביר, ייארך שישה חודשים לפחות. בפיסות החומר, שמנהל המוזיאון ניל מקגרגור סיפר בססגוניות שצורתן דומה ל"שתי עוגיות לכלבים", מופיעים כנראה העתקים של ההצהרה החקוקה בגליל. הגליל נשבר בעת החפירות באתר הארכיאולוגי בבבל, ולכן הכתובות שבפיסות החומר עשויות לסייע בפענוח שלם יותר שלו.

אוצר האגף למזרח הקרוב העתיק במוזיאון, אירווינג פינקל, סיפר לעיתון "גרדיאן", כי "כמעט חטף התקף לב" כשהתגלו הפיסות והוא החזיק אותן בידיו. "תמיד חשבנו שגליל כורש הוא יחיד במינו", אמר, "אף אחד מעולם לא העלה בדעתו שייתכן שנוצרו העתקים של הטקסט, שלא לדבר על האפשרות שקטעים ממנו היו כאן כל הזמן".

ההסבר על מציאת פיסות החומר החדשות לא נשמע משכנע לגמרי, ולא רק באוזני האיראנים. לפני כשנה, כשמקגרגור נפגש עם באקי בטהראן והסכים על השאלת הגליל, היו היחסים בין שתי המדינות מתוחים, אך לא כפי שהם כיום. זה היה כחצי שנה לפני הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות וההפגנות למען הדמוקרטיה שפרצו בעקבותיהן. בנוסף, באותה תקופה הפעיל המערב פחות לחץ על איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה.

כעת המצב שונה. יש המעריכים שהמוזיאון הבריטי לא שש להעביר מוצג כה חשוב לטהראן, לנוכח אי-היציבות הפוליטית שם והיחסים המעורערים בין המדינות. המוזיאון ומשרד החוץ בלונדון סירבו להגיב לשאלות בנושא הזה.

אין זו הפעם הראשונה שמוסד תרבות מעורב בסכסוך עם מדינה ריבונית על מדיניות השאלת מוצגים. מדינות שונות מפגינות כיום נחישות רבה יותר, בדרישתן להשיב להן ממצאים שנלקחו משטחן וששייכים למורשתן. כך, הולכות ומתרבות התביעות מהמוזיאון הבריטי ומגופים דומים במערב להשיב פריטים המוצגים בהם.

פרו, למשל, מאיימת לתבוע את אוניברסיטת ייל בארה"ב, כדי שזאת תשיב לה את אוצרות האינקה, שהובאו ממאצ'ו פיצ'ו ושמאוחסנים באוניברסיטה מאז שהארכיאולוג היירם בינגהאם לקח אותם ב-1915. ואילו איטליה אילצה באחרונה את מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק להחזיר לה פריטים שונים, בהם אגרטל משנת 500 לפני הספירה.

עם זאת המוזיאון הבריטי, שבאוספיו כשבעה מיליון פריטים מכל קצות תבל, עדיין מושך יותר אש מגופים אחרים. שיש אלגין (הפסלים שעיטרו את הפרתנון באתונה), ברונזות בנין וכמובן אבן הרוזטה, נמנים עם פריטי המוזיאון שסביבם סוערת מחלוקת קשה, ואף הוקמו ארגונים הדורשים להשיבם למדינות המקור שלהם - יוון, ניגריה ומצרים, בהתאמה.

המוזיאון הבריטי מסרב להחזיר את הפריטים בנימוק שהוא האפוטרופוס הראוי להם, ושבהתאם לחוק הבריטי אסור לו להעבירם לגורם אחר. עם זאת, המוזיאון מוכן להשאיל פריטים. אבל אולי לא לאיראן, ולא כעת.



תצלום ארכיון: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו