"הלוואי שהייתי עכשיו בעזה", אומר מסעב חסן יוסף בשיחת טלפון מקליפורניה. "בעבר הבאתי את המידע על מקומו של נהג מונית שנחטף ברמאללה וסיירת מטכ"ל שיחררה אותו". הוא יודע את שמה של היחידה ואף קנה חולצה עם ההדפס "סיירת מטכ"ל" באנגלית. "הייתי לובש מדי צבא ומצטרף לכוחות המיוחדים הישראליים כדי לשחרר את גלעד שליט. אילו הייתי שם הייתי יכול לעזור. ביזבזנו כל כך הרבה שנים בחקירות ומעצרים כדי ללכוד את אותם טרוריסטים שעכשיו רוצים לשחרר תמורת שליט. אסור לעשות זאת".

את הדברים הללו אומר לא אחר מאשר בנו של השייח' חסן יוסף, בכיר אנשי חמאס בגדה. מסעב, בן 32, מוציא השבוע לאור בארצות הברית את ספרו "Son of Hamas" ("בן חמאס") בהוצאת Saltriver. הוא מספר בו לראשונה את סיפור חייו המלא ומעל הכל מגלה, כאן ב"הארץ" ובספר, את הסוד הגדול שמלווה אותו כבר 14 שנים.

את מסעב יוסף פגשתי בפעם האחרונה ביולי 2008 בקליפורניה. הוא סיפר לי אז על המהפך שעבר בחייו: ב-99' החל בתהליך התקרבות לנצרות ובחלוף כמה שנים המיר את דתו והפך לנוצרי לכל דבר. מוסף "הארץ" פירסם אז את הדברים וזכה מיד לתגובה נזעמת מצד חמאס, שהכחיש את הדברים. אולם הארגון האיסלאמי לא דמיין לעצמו אז שזה רק קצהו של סיפור דרמטי הרבה יותר. בחלוף שנה וחצי החליט מסעב יוסף לחשוף את התמונה המלאה: במשך יותר מעשור פעל בנו של ראש חמאס בגדה כסוכן של השב"כ. לא ממניעים כלכליים או אינטרסנטיים, אלא מאידיאולוגיה צרופה.

במשך תקופה זו הצליח יוסף לסכל עשרות פיגועי התאבדות, חשף חוליות של מתאבדים ומחבלים ובכללם כאלה שתיכננו לחסל בכירים בישראל כשמעון פרס, אז שר החוץ, והרב עובדיה יוסף. בשב"כ נחשב יוסף למקור האמין והבכיר ביותר שהצליחה מערכת הביטחון להפעיל בצמרת חמאס וזכה לכינוי "הנסיך הירוק": "הנסיך" - על היותו בנו של ראש חמאס בגדה. "ירוק" - בגלל צבע דגלו של הארגון האיסלאמי.

בתקופה הקשה ביותר של האינתיפאדה השנייה, הוביל מסעב יוסף למעצרם של בכירי המבוקשים ששמותיהם מעטרים בכל יום את כותרות העיתונים, כמו איברהים חאמד ומרואן ברגותי, ואף גרם למעצרו של אביו כדי שלא יחוסל על ידי צה"ל. הסיפור הבלתי נתפס שלו חושף אדם צעיר ואינטליגנטי שיוצא באומץ נגד התנועה שבה גדל במטרה להציל חיי אדם, ואף משכנע את השב"כ לעצור מבוקשים במקום לחסלם.

רצה להציל חיי אדם

"קפטן לואי", כפי שנקרא בזמנו המפעיל של מסעב יוסף בשב"כ, מתקשה להסתיר את הערכתו אל "המקור" שלו. "כל כך הרבה אנשים חבים לו את חייהם ואפילו לא יודעים על כך", הוא אומר. "אנשים שעשו הרבה פחות ממנו זכו בפרס ביטחון ישראל. הוא בוודאי ראוי לכך. הכרתי אותו במשך שש שנים, כרכז וכאחראי על אזור. ואני אומר לך, אם היו לנו X רכזי מודיעין בגזרה, למעשה בזכותו היו לנו 1+X. הוא היה הרכז הנוסף. אתה יודע מה, הוא היה יותר טוב מרובנו, בלי להעליב אף אחד".

קפטן לואי פרש כבר משירות הביטחון הכללי. כיום הוא קצין ביטחון במרכז הארץ וסטודנט. אבל ניכר בו שהוא מתגעגע לאותם ימים ולילות של מרדפים אחר מבוקשים ומחבלים מתאבדים. "הדבר המדהים שכל הפעילות שלו לא היתה עבור כסף", הוא אומר על יוסף. "הוא עשה דברים שהוא האמין בהם. הוא רצה להציל חיי אדם. ההבנה המודיעינית שלו היתה לא פחות טובה משלנו. הרעיונות, התובנות. תובנה אחת שלו היתה שווה לי אלף שעות מחשבה של טובי המומחים.

"אני אספר לך סיפור. יום אחד קיבלנו מידע שמחבל מתאבד אמור להגיע לכיכר מנרה במרכז רמאללה, כדי שיאספו אותו ויעבירו לו חגורת נפץ. לא ידענו איך הוא נראה בדיוק, או את שמו, רק שהוא בשנות העשרים לחייו, לבוש בחולצה אדומה. מיקמנו את 'הנסיך הירוק' בכיכר והוא עם החושים המפותחים שלו איתר את היעד תוך דקות. הוא קלט מי אוסף אותו, עקב אחרי המכונית והוביל אותנו למעצר של המתאבד ושל האדם שהיה צריך לתת לו את החגורה. והנה סיכול פיגוע נוסף, שבקושי מתייחסים אליו. אף אחד לא פותח שמפניות או פורץ בריקודים ושירה. זה היה על בסיס יומי כמעט עבור 'הנסיך'. הוא הפגין אומץ, חושים מפותחים, יכולת להתמודד עם הסכנה. ידענו שהוא אחד כזה שבכל מצב, גשם, שלג, קיץ, ייתן את המקסימום".

העינויים והגיוס

מסעב יוסף זוכר היטב את היום שבו נכנס איש שב"כ לתאו בבית המעצר במגרש הרוסים, והציע לו לעבוד למען ישראל, או במלים אחרות להפוך למשתף פעולה. עד לאותו מעצר, הוא היה חבר בתא הסטודנטים של חמאס באוניברסיטת ביר זית והיה מעורב בזריקות אבנים. הוא הושלך לכלא רק לאחר שקנה נשק ב-96'. במחסום ליד רמאללה עצרו חיילים את מכונית הסובארו שבה נהג והורו לו לכבות את המנוע.

"הם הוציאו אותי מהמכונית ועוד לפני שהספקתי להגן על עצמי השליכו אותי על הקרקע והיכו אותי נמרצות". בשיחה עם "הארץ" הוא מספר כי לא תיכנן להפוך למשת"פ ואף לא החליט על כך לפתע פתאום. "הועברתי לבית המעצר, המסקוביה, עברתי עינויים לא פשוטים והיכו אותי שוב ושוב בחקירה, אזקו את ידי בחוזקה. ואז הגיע איש השב"כ והציע לי לעבוד איתו. לא ביקשתי כסף, מאחר שמצבי הכספי היה טוב. חשבתי לומר לו שאני מסכים כדי להפוך לסוכן כפול ולנקום בשב"כ ובישראל על מעצרי ועל הדברים שעשו לאבא שלי. התוכנית שלי היתה לאסוף מידע על השב"כ מבפנים ולעשות עם זה שימוש נגד ישראל. אני ידעתי שמדובר בגוף אפל ורע ובאנשים רעים שעושים דברים נוראים, כמו לכפות על אדם להפוך למשת"פ. לא ידעתי אז במה מדובר ומה זה באמת השב"כ. לאחר שהסכמתי השאירו אותי בכלא במשך 16 חודשים כדי שלא אשתחרר מוקדם מדי. זה היה עלול לעורר חשד שאני אכן סוכן של השב"כ".

בתקופת מאסרו, הוא מספר, היה עד לדברים איומים. "ישבתי בכלא עם אנשי חמאס, עם בכירים בארגון שהפעילו מנגנון שנקרא מג'ד - מעין גוף ביטחון פנימי של חמאס שנועד לחשוף סוכנים של ישראל. הם היו מענים אסירים, רובם אנשי חמאס, בגלל שחשדו בהם בשיתוף פעולה. התפקיד שלי היה לרשום את ההודאות והעדויות של הנחקרים והם סמכו עלי, כי הייתי הבן של השייח'. שם איבדתי את האמון שלי בחמאס. הם הרגו אנשים ללא סיבה. בעוד שכולם מזהירים אותי מהשב"כ, לראשונה בחיי ראיתי אנשי חמאס מענים חברים שלהם, בני עמם, באכזריות יוצאת דופן. האמת לא עניינה אותם בכלל. מספיק שחשדו במישהו והסיפור שלו נגמר. הם עינו בברוטאליות, שרפו את הגוף של הנחקרים, דקרו אותם במחטים, כיבו עליהם סיגריות.

"נשבעתי לעצמי שכאשר אשתחרר לא אמשיך יותר בחמאס וגם לא אעבוד עבור ישראל. ב-97' שוחררתי מהכלא, והשב"כ יצר קשר. החלטתי לנתק את הקשר ביני לבינם, ורציתי להתעמת איתם כדי לעשות זאת כמו שצריך. להפתעתי הפגישה הראשונה היתה חברותית מאוד, נעימה. הייתי סקרן לדעת יותר, לא היו לי תוכניות להרוג אף אחד או לרגל, פשוט הייתי סקרן. וכך הסכמתי להיפגש עם המפעיל שלי, קפטן לואי, פעם שנייה ולאחריה שוב ושוב".

כבר בפגישה השנייה, הוא מספר, איש השב"כ הצליח להפתיע אותו. "הוא הסביר לי שאם אני רוצה לעבוד עבור הש"ב, עלי לכבד כמה כללים. 'אסור לך להתרועע עם נשים מופקרות ולהתנהג באופן לא מוסרי', ככה הוא אמר לי. 'אל תשכב עם נשים ותתנהג כמו פרחח, בעיקר אתה, בן של שייח', אתה חייב למצוא עבודה ולהסתדר'. פעם אחת, באמצע פגישה עם קפטן לואי בירושלים, הוא הפסיק את הפגישה ושאל אותי 'התפללת כבר צהריים?' הייתי מופתע ואמרתי שלא. אז הוא ביקש שאלך להיטהר (לשטוף ידיים, פנים ורגליים) ואתפלל צהריים ואז נמשיך.

"היה חשוב להם שאמשיך להיות מי שאני, שלא אשתנה, שאהיה רציני. הם רוצים אנשים מכובדים שמוערכים בחברה שלהם ולא כאלה שיש להם שם רע. הפכתי עוד יותר סקרן ורציתי ללמוד עליהם יותר. המפעילים שלי שבו ואמרו לי כל פעם מחדש, 'עליך לכבד את אביך ואת אמך ולא לעשות דבר רע לאף אחד'. הם לא ביקשו עדיין מידע על משהו או מישהו ואני הפכתי יותר ויותר רציני בקשר איתם. המפעילים שלי, מצדם, כיבדו אותי והתייחסו אלי יפה מאוד ואפילו סייעו לי בלימודים. הייתי המום מההתנהלות שלהם. הם לא רצו לפעול נגד הפלסטינים בכלל, אלא נגד הקיצוניים. הסתכלתי על האנשים האלה שבעבר רציתי כל כך להרוג וגיליתי שכל מה שידעתי עליהם היה לא נכון".

זו היתה גם התקופה שבה החל להתקרב אל הנצרות וקרא בברית החדשה. "אני זוכר שנתקלתי במשפט 'אהוב את אויבך'. זה גרם לי לחשוב - אלה האויבים שלי, השב"כ, החיילים, שרק מנסים לעשות את תפקידם. חשבתי לעצמי כיצד היה מתנהג חמאס בסיטואציה הפוכה, האם היו מפגינים רחמים ליהודים? וחשבתי לעצמי, על מי אתה צוחק, חמאס ופתח היו מתנהגים בצורה יותר אנושית? לא יכולתי להגדיר כבר מיהו האויב שלי. נכון, השב"כ עשה טעויות והרג אנשים חפים מפשע, אבל המטרה העיקרית שלו ושל ישראל היתה לשמור על העקרונות של מדינה דמוקרטית. ישנם 1.2 מיליון פלסטינים שחיים בישראל, בתוך תחומי הקו הירוק, ונהנים מזכויות ומן השגשוג והרווחה של ישראל יותר מבכל מדינה ערבית אחרת. ובכל זאת, החיילים הללו לקחו את אבא שלי מול עיני, ירו באנשים מול עיני ותאמין לי שזה לא היה עניין של מה בכך בשבילי לעבוד בשביל האנשים האלה, זה היה מהפך אמיתי".

מה היו המטרות שלך כשהסכמת לעבוד בשבילם?

"אני ראיתי עינויים, הרג, מלחמה על אדמה. בשבילי, חיי אדם והצלתם זה הדבר החשוב ביותר, יותר מכל פיסת אדמה או נדל"ן. רציתי להציל והצלתי חיי אדם, ישראלים ופלסטינים. זה לא היה בגלל שהשב"כ הפעיל עלי לחץ, או בגלל כסף. עשיתי זאת מאחר שהבנתי מיהו חמאס באמת והייתי חייב לעשות שינוי. למעני ולמען האחרים. חשבתי לעצמי שגם אם יטענו שאני בוגד, שיגידו. אנשים לא יאמינו לי ויחשבו שעשיתי זאת למען הכסף, אבל אין להם מושג. אני הייתי מאושר, מאושר(!!!) כשעצרתי מחבל מתאבד".

האינתיפאדה תוכננה

במשך כל הראיון בולט השימוש שעושה מסעב יוסף בגוף ראשון רבים. "אנחנו", "עצרנו", כשהוא מתייחס לפעילות של השב"כ. הוא מעיד על כך שבקליפורניה יש לו חולצה שעליה כתוב באנגלית "אני עובד בעבודה סודית שאיני יודע מהי - הש"ב". "יש לי עוד חולצה של צה"ל, בצבע זית עם הסמל, שאני אוהב מאוד", הוא מספר וצוחק.

ב-99' הוא כבר היה בלב לבה של צמרת חמאס בגדה, וליווה את אביו לכל מקום. כפי שמתפרסם לראשונה בספר, השייח' חסן יוסף הגה את הקמת חמאס בגדה שנה לפני שהוקם רשמית. ב-86', מספר בנו בספר, נפגש אביו בחברון עם השייח' אחמד יאסין, מוחמד ג'מאל א-נטשה, מוחמד מוסלח ואחרים, ויחד תיכננו את הקמת הארגון. רק בדצמבר 87' הודיע חמאס רשמית על הקמתו.

בספטמבר 2000, כשעמד אריאל שרון לבקר בהר הבית, היה זה אך טבעי שמסעב יוסף יתלווה לפגישות של אביו. ב-27 בספטמבר, לילה לפני הביקור של שרון, נפגש השייח' יוסף עם מרואן ברגותי, מפקד התנזים בגדה ועם כמה מראשי הפלגים האחרים. "אני הסעתי אותו לפגישה וכשחזרנו הוא אמר לי שהם סיכמו שמחר, לאחר הביקור של שרון בהר, הם יוציאו הפגנות ובסופו של דבר אינתיפאדה. התוכנית שלהם היתה לעורר מהומות שיימשכו כשבועיים-שלושה.

"הם תיכננו את האינתיפאדה, שלא יספרו לך אחרת. הנהגת חמאס בחברון ובעזה לא רצתה לקחת חלק במהומות, כי טענו שלא מגיע לערפאת שיעזרו לו לאחר שהוא רדף את הארגון בצורה קשה כל כך. ובאמת חמאס בעזה לא השתתף בהפגנות בתחילת האינתיפאדה. אבל אבי היה בעד".

מה זאת אומרת תיכננו? ערפאת ביקש מהם לעשות זאת?

"אני לא יכול לומר לך בוודאות שהוא נתן הוראה. אבל הוא כן נתן את ברכת הדרך. יא בן אדם, מה אתה חושב - ברגותי, חוסיין א-שייח', כל אלה שאירגנו את ההפגנות, היו נפגשים עם ערפאת בכל יום. אז על מה דיברו שם? אבל זה לא הדבר הכי גרוע שגיליתי אז על ערפאת. אני הייתי זה שחשף שהחוליה הראשונה של גדודי חללי אל-אקצא היתה למעשה חבורה של אנשי המשמר הנשיאותי של ערפאת, כוח 17, שקיבלה כספים ממרואן ברגותי, שקיבל אותם מערפאת".

איך הצלחת לחשוף אותם?

"באותה התקופה החלו הפיגועים הראשונים על הצירים ברחבי הגדה, נגד מתנחלים וחיילי צה"ל. קיבלתי טלפון מקפטן לואי שאמר לי שיש להם מידע שכמה אנשים בלתי מזוהים ביקרו אצל מאהר עודה, בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, ושהוא צריך שאבדוק מיהם. את עודה הכרתי כבר בכלא, כשהיה אחראי על מג'ד, גוף הביטחון שאחראי לעינויים. הוא נהג בחשאיות רבה. נסעתי באותו ערב במכונית והתמקמתי מול הבית שלו. לאחר כחצי שעה יצאו כמה חמושים מהבניין שלו ונכנסו לשברולט ירוקה, עם מדבקות בעברית. התחלתי לעקוב אחריהם ואיבדתי אותם. כעסתי על עצמי שהם אבדו לי. למחרת, מרוב עצבים, יצאתי עם המכונית ונסעתי בכל העיר לחפש אותם. בסוף התייאשתי ונכנסתי למוסך לשטוף את המכונית.

"פתאום אני רואה את השברולט הירוקה עוברת. בעל המקום, שידע שאני הבן של השייח', סיפר לי שהם אנשי כוח 17 ושהם גרים בביתוניא. זה לא היה הגיוני. מה פתאום שאנשי כוח 17 יתגוררו מחוץ למוקטעה ויהיו מעורבים בפיגועים? נסעתי לכתובת שהוא נתן לי ואיתרתי את השברולט הירוקה. משם מיהרתי לדווח ללואי. המפקד שלו לא האמין, מה פתאום ששומרי הראש של ערפאת יעשו את זה? צריך לזכור, עד אז חשבו שגדודי חללי אל-אקצא הם אולי קבוצה של חמאס, לא ידעו עליהם כלום. אמרו לי שלא יכול להיות שראיתי את זה.

"זה הרגיז אותי מאוד. לואי שאל אותי אם אני בטוח שזאת שברולט ולא ב-מ-וו. נסעתי שוב אל הבית וראיתי בחניה ממול מכונית מכוסה ביריעה לבנה. ניגשתי בשקט אל המכונית והרמתי מעט את היריעה. גיליתי ב-מ-וו מודל 82'. התקשרתי אל לואי וסיפרתי לו על המכונית. 'יש! מצאנו אותם', הוא צעק. הוא הסביר שהמכונית שמצאתי שימשה אותם בכל הפיגועים האחרונים, שבהם נהרגו 12 אנשים.

"כעבור זמן קצר כוחות צה"ל סגרו על הבניין בביתוניא, אך החבורה לא היתה שם. הם הבינו שנחשפו ומיהרו להסתתר במוקטעה. היו שם שניים מרכזיים: אחמד ע'נדור ומוהנד אבו חלווה. ע'נדור נהרג אחרי חודשים רבים מפליטת כדור עצמית. אבו חלווה שיגר עוד ועוד אנשים לבצע פיגועים. הוא היה טיפוס מפוקפק, שנהג להסתובב עם מקלע כבד באמצע הרחוב ולירות בכל הזדמנות. השב"כ רצה לחסל אותו ואני הודעתי ללואי שאני מסכים למשימה, גם אם משמעות הדבר שייהרג. חשתי שאין ברירה, כי אחרת ימשיך מוהנד להרוג חפים מפשע.

"בארבעה באוגוסט 2001 המתנתי מחוץ למשרדו של מרואן ברגותי עד שהבחנתי באבו חלווה נכנס אליו. כעבור כמה שעות הוא יצא ונכנס למכונית הגולף המוזהבת שלו. הודעתי לשב"כ שהוא במכונית, לבדו, היה חשוב להם שמרואן ברגותי לא ייפגע. הישראלים המתינו קצת עד שהמכונית תהיה בשטח פתוח ואז שיגרו אליה טיל. הוא כנראה ראה את הטיל מתקרב וניסה לקפוץ החוצה, אך הטיל פגע בגולף והוא עף מהמכונית. טיל שני שנורה פגע במדרכה. אני, שישבתי במכונית מאה מטרים משם, הרגשתי את ההדף. המכונית עלתה בלהבות וכך גם מוהנד, אך הוא לא נהרג.

"באותו ערב נסעתי עם אבי לבקר את מוהנד בבית החולים. פניו היו שרופות והתקשיתי להסתכל עליו. אך הוא החלים והמשיך במסע ההרג שלו. רק כעבור כמה חודשים הוא חוסל, שני מסוקי אפאצ'י ירו בו כשיצא ממסעדה בביתוניא".

כמו מנהיג בחמאס

"הנסיך הירוק" ידע להשתמש בשם אביו כדי ליצור לעצמו רשת של קשרים בתוך הארגון. לאחר חיסולם של השייח' ג'מאל סלים וג'מאל מנסור בשכם, שניים מחבריו של אביו, ביולי 2001, החליט לבודד את אביו ולהסתירו, כדי להצילו ממוות. הוא הוציא אותו מבית המשפחה, שיכן אותו בבית מלון ופיטר את שומרי ראשו. אז הודיע לשב"כ על מקומו, אך סיכם עם מפעיליו ששום ישראלי לא יתקרב אל אביו.

"באותה תקופה התחלתי להתנהג כמו מנהיג בחמאס", הוא אומר. "הסתובבתי עם 16-M, הדגשתי את קשר הדם שלי אל השייח' והסתובבתי עם חברי הזרוע הצבאית של חמאס, שהיו בטוחים שאני מחובר לכל מה שקורה בצמרת הארגון. הם סיפרו לי על הבעיות שלהם וכך דליתי עוד ועוד מידע".

מסעב אף הצליח ליצור קשר ישיר עם ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, בדמשק, ולפחות פעם בשבוע שוחחו בטלפון. בספרו הוא כותב כיצד המוסד ביקש את עזרת השב"כ לגלות מיהו אותו "אדם מסוכן" ברמאללה, שאיתו משוחח משעל דרך קבע. השב"כ, כותב מסעב, בחר לשמור על סודו מפני המוסד.

וכך כתב בספרו על התקופה ההיא: "בגיל 22 הפכתי למקור היחיד של השב"כ בתוך חמאס, שהיה מסוגל לחדור לזרוע הצבאית והמדינית, כמו גם לפלגים אחרים. אך ידעתי שאיני נושא לבד באחריות הזאת. היה לי ברור שאלוהים מיקם אותי בסיטואציה המיוחדת הזאת בלב חמאס וההנהגה הפלסטינית, בפגישות עם יאסר ערפאת ועם כוחות הביטחון הישראליים. הייתי בעמדה מיוחדת לעשות את העבודה ויכולתי לחוש שאלוהים היה עמי".

מן המגע הישיר עם ערפאת הוא הורחק, לדבריו, בגלל טעות בלתי רצונית: "את ערפאת פגשתי כמה פעמים כשהתלוויתי אל אבי בפגישות שקיים עמו. לא אהבתי אותו אבל לא יכולתי להפגין זאת. פעם אחת הוא נישק אותי ובאופן אינסטינקטיבי ניגבתי את הלחי. הוא נעלב ואבי חש מבוכה ומאז לא לקח אותי לעוד פגישות עמו".

גם מרואן ברגותי לא עורר אצלו הערכה. "הוא טרוריסט עם דם של הרבה ישראלים על הידיים. על אף שהשב"כ שנא אותו, הוא לא רצה לחסלו כדי שלא יהפוך לקדוש מעונה. אני הכרתי את מרואן דרך אבי. ליוויתי אותו לפגישות עם מרואן בתחילת האינתיפאדה אך גם בפגישות לאחר מכן, כשנציגי הפלגים התכנסו. בשביל חמאס הפכתי למעין מתווך בין הארגון לפלגים האחרים, בעיקר כשאבי כבר ירד למחתרת ומן הארגונים האחרים פנו אלי פעמים רבות עם בקשות לחומרי נפץ, לכלי נשק. כל אחד חשב שיש לי מה להציע והאמין בי, בין היתר בגלל שאני הבן של השייח'.

"כך הגיע אלי אחמד (הצרפתי) ברגותי, העוזר הנאמן של מרואן, שהודיע לי שהוא זקוק לחומרי נפץ רבים בשביל כמה מחבלים מתאבדים שבאים מג'נין. אמרתי לו שאנסה לארגן לו משהו, אך כבר באותו הלילה הוא שלח אחד מהם לבצע את הפיגוע ב'סי-פוד מרקט' בתל אביב. למחרת עצרנו את כל האחרים".

מטריית ההגנה של השייח'

"לאבי האהוב ולמשפחתי הפגועה. לקורבנות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לכל חיי אדם שאלוהי הציל. למשפחתי, אני גאה בכם מאוד. רק אלוהי יכול להבין את מה שעברתם. אני מבין כי מה שעשיתי גרם לעוד פצע עמוק שייתכן שלא יגליד בחיים אלה ואולי תיאלצו לחיות עם הבושה הזאת לעולם... באהבה, בנכם" (מתוך ההקדמה לספר)

בראיון הנוכחי, כמו גם בפגישה הקודמת, "הנסיך" חוזר ומדגיש עד כמה הוא אוהב את אביו. גם לואי אומר כי שמע ממנו רבות על החינוך לאהבת האדם שקיבל מאביו. ובכל זאת, הבן היה זה שאחראי למעצר אביו והעביר את המידע שהוביל למעצרו. יתרה מכך, כדי להסוות את העובדה שהוא מקור המידע השתמש מסעב באמו: הוא סיפר לה היכן מסתתר אביו, כדי שתיסע לפגוש אותו. המעצר התבצע דקות לאחר שהגיעה האם אל השייח' יוסף, ובחמאס - כמו גם בצה"ל - הניחו שהעוקבים אחריה גילו בצורה זו את מקום המסתור שלו.

"הילד הציל את אבא שלו", מגונן עליו קפטן לואי. "אם לא הוא, אבא שלו כבר היה מת עשר פעמים. הוא בעצם הפך למעין מטריית הגנה של אביו, והוא הבין זאת. פעם אחת, לאחר הפיגוע בבית ישראל בירושלים, אריאל שרון נתן הוראה של פחות או יותר לירות בכל מה שזז ונושם חמאס. השם של אבא שלו עלה לדיון כמועמד לחיסול. מסעב הדגיש שאבא שלו חשוב לו וחיי אדם יקרים לו בכלל וכך מנע את חיסולו".

זמן קצר לאחר מעצרו של האב, בקיץ 2002, יזם מסעב יוסף עם לואי את מעצרו שלו. הוא הוחזק כמה חודשים במעצר מינהלי ופגש את אביו בכלא כשני עצירים לכל דבר. מסעב שוחרר מהכלא באפריל 2003.

במארס 2001, יצא חבר ילדות של מסעב, דיא טוויל, אחיינו של בכיר בחמאס, לפיגוע התאבדות בגבעה הצרפתית. השב"כ חשד בחמישה בכירים בארגון, שעשויים להיות מעורבים: מוחמד ג'מאל א-נטשה, סלאח תלאחמה, איברהים חאמד, סייד שייח' קאסם וחסניין רומאנה. מסעב הכיר את כל החמישה מהתקופה שקדמה לאינתיפאדה, וכשהרשות הפלסטינית שיחררה אותם מהכלא בתחילת האינתיפאדה, אף הסיע את חאמד לביתו.

בקיץ של 2001, בשב"כ ובצה"ל לא ידעו על עבדאללה ברגותי. הפיגוע בדולפינריום ביוני, ולאחריו הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים באוגוסט, הותירו את השב"כ במבוכה, מאחר שאיש לא הבין מי המהנדס שהכין מטעני חבלה בעוצמה חסרת תקדים כזאת. לדברי מסעב, CIA הודיע לרשות הפלסטינית כי ידוע לו שעבדאללה ברגותי מייצר את המטענים הקטלניים ושהוא מתגורר אצל בן משפחתו בילאל ברגותי (אין קירבה למרואן). הביטחון המסכל של ג'יבריל רג'וב עצר את השניים בו ביום. בעקבות הלחץ של הממשל האמריקאי על הרשות הפלסטינית לפעול כדי להפסיק את הפיגועים, התבקש מרואן ברגותי "להרגיע" את עבדאללה ולהבין מה תוכניותיו.

עבדאללה ברגותי לא היה מזוהה לגמרי עם חמאס. הוא היה מעין "פרילאנס", שעבד עם כל הארגונים אך היה מזוהה יותר עם הארגון האיסלאמי. לכן, כשמרואן ברגותי ניגש למלא את המשימה שהוטלה עליו, הוא החליט לצרף אליו את השייח' חסן יוסף. מסעב הסיע את אביו אל מפקדת הביטחון המסכל. "עבדאללה ישב בחדר גדול ועישן סיגריה. אבא שלי, שלא הכיר אותו, פנה אליו והסביר לו שאם יתרחשו עוד פיגועים כמו הדולפינריום או סבארו, ישראל תפלוש לגדה ותפגע ברשות, ובאותה הזדמנות תלכוד גם את עבדאללה. הוא ביקש למנוע כל פיגוע.

"עבדאללה סיפר כי שיגר ארבעה מטענים קטלניים לשכם, כדי שיורכבו שם במכוניות תופת שיפוצצו ליד מכוניתו של שר החוץ אז, שמעון פרס. הוא סיפר על מטענים ששלח אף צפונה משם, שנועדו לפגיעה בחברי כנסת יהודים. אך עבדאללה הסביר שאינו יודע מיהם האנשים ושכל מה שיש ברשותו הוא מספר טלפון. הוא הסכים לעשות שיחת טלפון כדי לבטל את המבצע. מרואן לא רצה שנתקשר מהטלפון הנייד שלו, וגם אבי לא הסכים להשתמש בטלפון שלו לשם כך. סוכם שאלך לרכוש טלפון נייד חדש ולאחר שיחת הטלפון נשמיד אותו. אני קניתי טלפון, עדכנתי בינתיים את השב"כ לאיזה מספר להצמיד האזנה, חזרתי אל עבדאללה והוא התקשר אל מי שהתקשר. השב"כ כבר האזין לכל. באותו יום הוחלט להגביר את השמירה על חברי הכנסת הישראלים כצעד מניעתי".

עבדאללה ברגותי הוחזק עוד כמה חודשים במתקן של הביטחון המסכל, בין היתר בגלל הלחץ האמריקאי. אך כשחלה הידרדרות נוספת במצב, לאחר חיסול ראיד אל-כרמי בטול כרם, הוא שוחרר. מסעב יוסף טוען שהשחרור נעשה בעקבות לחצים שהפעיל מרואן ברגותי על רג'וב. "ביום שעבדאללה שוחרר, מרואן פגש אותו, נתן לו 2,000 דולר ביד, ציווה עליו להיעלם ולעשות את מה שהוא צריך לעשות".

עבדאללה ברגותי הצליח לחמוק מרודפיו שוב ושוב ואף התגורר בבית שעליו הקים הצבא עמדה, מבלי לדעת מי נמצא מתחתיו. רק במארס 2003 נעצר על ידי השב"כ. מסעב היה אז בכלא הישראלי, בניסיון להסיר מעליו חשדות בשיתוף פעולה.

<<<<להמשך הכתבה >>>>>

מסעב יוסף בקליפורניה. אלוהים מיקם אותי בסיטואציה המיוחדת הזאת בלב חמאס וההנהגה הפלסטינית


הפיגוע ב'סי-פוד מרקט', מארס 2002. שאר חברי החוליה נלכדו למחרת היום. למטה: נהג המונית אליהו גוראל עם שחרורו מידי חוטפיו, יולי 2003. מסעב הביא את המידע