בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרטים חדשים על חייו של הרמן גרינג, מבכירי המשטר הנאצי, ממשיכים להיחשף

ההמונים כינו אותו "הרמן השמן". גבלס אמר שהוא "טיפש כמו ראש קש ועצל כמו קרפדה". היטלר אישר ב-1945 שהוא מושחת ומכור למורפיום. כיצד הפך הרמן גרינג, האיש החריג ביותר במפלגה הנאצית, לסגנו של השטן?

תגובות

"אחי ואני עברנו עיקור, כי פחדנו ליצור עוד מפלצת", התוודתה לאחרונה בטינה גרינג, בת אחיינו של הרמן גרינג, שהיה סגנו של היטלר. גרינג, בת 53, דיברה לפני המצלמות של סרט תיעודי חדש, "הילדים של היטלר", בבימויו של חנוך זיווי. "עברתי קשירת חצוצרות בגיל 30", אמרה. "לא רציתי להעביר את הדם של המפלצת. אני דומה לו - העיניים, עצמות הלחיים, הפרופיל. אני דומה לו יותר מאשר בתו". גרינג, תושבת סנטה פה שבניו מקסיקו, עוסקת בנטורופתיה. "כעת אני מקבלת את עצמי יותר בשל מי שאני, וכל מה שזה כולל - הטוב, הרע והמכוער", אמרה בסרט.

המפלצת שבטינה גרינג מדברת עליה עומדת במרכזם של שני ספרים חדשים המתחקים אחר דמותו המוחצנת, הססגונית, החריגה ואחוזת התזזית של הרמן גרינג, שפיקד על חיל האוויר הגרמני. ספר אחד הוא ביוגרפיה שראתה אור באחרונה בעברית: "גרינג - סגנו של השטן" (בהוצאה משותפת של ספרית מעריב ודביר; תרגום: עידו הרטוגזון). מחבר הספר, גידו קנופ, הוא עיתונאי והיסטוריון גרמני ותיק ומוכר, שאחראי לרצועת סרטי התעודה של ערוץ הטלוויזיה הגרמני היוקרתי ZDF. הספר השני ראה אור בגרמנית בלבד (בהוצאת ריימר-מאן), וכותרתו "אספן הברזל - האוסף של הרמן גרינג". מחברו, האנס לוהר, מגולל את חלקו של גרינג בשוד הגדול בהיסטוריה של יצירות אמנות. שני הספרים מספקים הצצה מרתקת אל חייה של אחת הדמויות המשפיעות והאכזריות ביותר במשטר הנאצי.

דבר בחייו של גרינג לא היה שגרתי. הוא נולד ב-1893 בבוואריה לאב בן 54 - דיפלומט, שכיהן כקונסול הכללי של גרמניה בהאיטי - ולאם שהיתה צעירה מאביו ב-20 שנה. הוריו קראו לו על שם הסנדק שלו - ד"ר הרמן אפשטיין, יהודי עשיר וחבר המשפחה. אפשטיין, שכעבור שנים היה גם המאהב של אמו של גרינג, לקח את המשפחה תחת חסותו ואיפשר לה לגור באחת מטירותיו.

בשלוש שנות חייו הראשונות גדל גרינג הרחק מחיק הוריו, שהיו בשליחות מחוץ לגרמניה. כעבור שנים סיפר לפסיכולוג, כי כששבו הוריו לגרמניה ואמו רכנה אליו כדי ללטפו בפעם הראשונה, הוא חבט בפניה באגרופו. כשגדל קצת ניבאה אמו ש"הרמן יהיה אדם גדול או פושע".

שאיפות גדולות היו לו כבר מגיל צעיר. במכתבי אהבה שכתב לחברתו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התנבא: "איני רוצה להיות אדם פשוט... אני רוצה לבלוט מתוך עדר האדם. לא אני אלך בעקבותיהם, אלא הם ילכו בעקבותי". לאחותו אמר באותה תקופה: "אם תפרוץ מלחמה אביא בוודאי גאווה לשם גרינג". במלחמה הוא שירת בחיל האוויר הגרמני הצעיר כטייס קרב, וזכה בעיטור הצטיינות לאחר שהפיל 18 מטוסי אויב. במשפטי נירנברג נזכר גרינג בתקופה הזאת בערגה, וסיפר: "עוד מתחילת הדרך הייתי מוכן להשתתף בכל מהפכה, ולא משנה מי מוביל אותה, כל עוד אין זה השמאל".

החבר הטוב ביותר

את היטלר פגש לראשונה ב-1922 בכינוס פוליטי במינכן, שם למד גרינג היסטוריה וכלכלה באוניברסיטה. הוא נשבה בקסמו של היטלר מהרגע הראשון. "היטלר דיבר מלה במלה הישר מתוך לבי", סיפר. כעבור כמה שנים אמר עליו היטלר: "הוא האיש הטוב ביותר שלי... איש של נחישות, שיודע מה נדרש ומביא זאת לכלל ביצוע". בהזדמנות אחרת הצהיר: "איני בודד. יש לי החבר הטוב ביותר בעולם - גרינג".

זמן קצר לאחר פגישתם הראשונה הצטרף גרינג למפלגה הנציונל-סוציאליסטית. היטלר שמח על האפשרות לקשט את מפלגתו בגיבור מלחמה, שונה מרוב חבריה שהיו בריוני רחוב. "אין לי מצפון. למצפון שלי קוראים אדולף היטלר", נהג לומר גרינג. כאופורטוניסט שאהב את מנעמי השלטון הוא שמר אמונים להיטלר לכל אורך הדרך, גם כשהתנגד בבירור למדיניות החוץ שלו, והיה מעורב בכל הפשעים שביצע המשטר במלחמת העולם השנייה, ובכלל זה השמדת היהודים.

כבר ב-1923 מינה היטלר את גרינג לפקד על פלוגות הסער של המפלגה - ס"א. "הוא הנחיל להם הרבה מנועזותו ומאומץ הלב שלו, כך שמה שהיה אספסוף ולעתים גס ונורא מאוד - הפך לצבא של אור, לקבוצה של לוחמים נלהבים המוכנים לצעוד לפקודתו של הפיהרר כדי לשחרר שוב את הארץ האומללה הזאת", כתבה כעבור שנים אשתו הראשונה, קארין, לבנם.

באוקטובר 1923 כבר היה גרינג עסוק בהכנות להפיכה שתיכנן היטלר. אז גם חשף את הצדדים האכזריים שבאישיותו. "הפעולה צריכה לעורר פחד עז ביותר", אמר בישיבה סודית של מפקדי הס"א. "יש לירות בכל מי שמעורר בעיה ולו הקלה ביותר. הכרחי שמפקדים יחפשו כבר כעת את הדמויות שסילוקן נדרש. לפחות באחד מהם יהיה צורך לירות לאחר תחילת המרד, לצורכי הרתעה". חודש לאחר מכן ניהל, לצד היטלר, את הפוטש הכושל במרתף הבירה במינכן. "יש לסלק את קבוצת היהודים העלובה מברלין", קרא אל ההמונים שנאספו לקריאת המפלגה. בהמשך עמד בראש הצועדים ברחובות מינכן כשהוא חובש קסדת פלדה עם צלב קרס ומציג לראווה את עיטור ההצטיינות הצבאי שלו. 14 מהמשתתפים בפוטש הכושל נורו למוות בידי המשטרה המקומית. גרינג עצמו נפצע ואיבד את הכרתו.

מי שנחלצה לעזרתו היתה בלה באלין, אשתו של מוכר רהיטים יהודי, שהגישה לו עזרה ראשונה ופינתה אותו למרפאה. שנים לאחר מכן, כשהנאצים כבר שלטו בגרמניה, סייע גרינג למשפחת באלין לשמור על רכושה ואחר כך אף להימלט לשווייץ. לא היה זה המקרה היחיד שבו סייע ליהודים שחפץ ביקרם. במשך השנים הציל את חייהם של כמה מחבריה של אשתו השנייה וסייע לסוחרי אמנות יהודים שהעשירו את אוסף היצירות שלו. "אני קובע מי יהודי", אמר ב-1935, לאחר שאנשי הגסטפו החלו לחקור כיצד הגיע ארהרד מילך, בעל השורשים היהודיים, לתפקיד ניהולי במשרד התעופה בראשות גרינג.

פציעתו הקשה של גרינג הטרידה אותו כל חייו. בגלל הכאבים הקשים שמהם סבל הוא התמכר למורפיום, והצליח להיגמל ממנו רק בתום המלחמה, כשנפל בשבי בעלות הברית.

שיגעון גדלות טיפוסי

לאחר כישלון הפוטש נמלט גרינג מבוואריה לאוסטריה השכנה בלוויית רעייתו, קארין. גם נסיבות היכרותם היו חריגות ויכלו להשתלב היטב בסרט הוליוודי. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבד גרינג כטייס בחברה סקנדינבית. באחד הימים הסוערים של חורף 1920 הוא הטיס את חוקר הארצות השוודי, אריק פון רוזן, משטוקהולם לאחוזתו ששכנה 70 ק"מ דרומית משם. תנאי מזג האוויר אילצו אותו לבלות את הלילה באחוזה, שם התארחה גם גיסתו של פון רוזן, קארין, שכבר היתה נשואה לקצין שוודי ואם לילד. גרינג וקארין, שהיתה מבוגרת ממנו בשש שנים, התאהבו ממבט ראשון ובקיץ כבר עזבה את הבית והצטרפה אל אהובה החדש בגרמניה. "יותר ויותר אני מבינה עד כמה אתה יקר לי", כתבה לגרינג, לאחר שהתוודתה לפני בעלה על בגידתה. "אני כל כך אוהבת אותך. אתה הכל בשבילי. אין אחר כמוך, עבורי אתה מושלם בכל מובן".

השנים הבאות לא היטיבו עם גרינג. רכושו הפרטי הוחרם בידי השלטונות בשל מעורבותו בניסיון ההפיכה ובני הזוג נדדו לשוודיה, שם התארחו אצל משפחתה של קארין. בגלל השימוש במורפיום הפך גרינג מצעיר חסון לגבר שמן וחולה, שסבל מבעיות זיכרון. אשתו ניסתה לקבל סיוע מהיטלר, שהיה עדיין בכלא, אך חזרה מגרמניה כשבידיה רק תמונה חתומה של הפיהרר.

לאחר שגרינג ניסה להתאבד, אישפזה אותו אשתו בכפייה בבית חולים לחולי נפש בשטוקהולם, שם טופל במשך חודשיים. תיקו הרפואי, שחלקו מתפרסם בספר "גרינג - סגנו של השטן", הוא סיכום מעניין של אופיו ושל הפרעות האישיות שמהן סבל מאז ועד יומו האחרון: "הפציינט הפריע, היה דיכאוני, סבל מפחדים, מהיר חימה ולוקה במרה שחורה, פטפטן, חש עצמו קורבן של 'מזימה יהודית', נוטה להיסטריה, אגוצנטרי, בעל תודעה עצמית מוגזמת, שונא יהודים, הקדיש את חייו למלחמה נגד היהודים. סובל מהזיות, מאיים, רואה חזיונות, שומע קולות, מאשים את עצמו. טיפוס היסטרי וברוטאלי עם אופי חלש מאוד".

המציאות השתנתה כמעט בן לילה ב-1927, לאחר שהנשיא החדש, פאול פון הינדנבורג, העניק לו חנינה פוליטית וההליך המשפטי נגדו נמחק. גרינג חזר לברלין, חידש את הקשר עם היטלר ובתוך חמש שנים זינק לעמדת המפתח של מספר שתיים שלו. לא כולם במפלגה ראו את עלייתו המטאורית בעין יפה. שר התעמולה יוזף גבלס, אחד מיריביו הגדולים של גרינג, היטיב לתאר ביומניו את סלידתו ממנו. ביוני 1929 כתב: "גרינג הולך ומתפתח לדמות הדוחה של הסיעה. הוא טיפש כמו ראש קש ועצל כמו קרפדה. הוא התייחס לאחרים עד כה בתיעוב".

באוקטובר 1930 כתב גבלס: "גרינג מתנהג כאילו הוא ממלא מקומו של האפיפיור". בפברואר 1931 כתב: "גרינג עושה את הדברים המטורפים והבולטים ביותר, מתנהג רגע אחד כמו קנצלר ורגע אחר כמו שר ההגנה, בקיצור, שיגעון גדלות טיפוסי. הוא זקוק לטיפול רציני. היום הוא עושה רק רושם מגוחך".

כעבור שנתיים, כשהיטלר מונה לקנצלר, הוא צירף את גרינג כשר התעופה לממשלת הקואליציה שהרכיב. בשנים הבאות המשיך גרינג לקטוף לעצמו תוארי כבוד ומשרדים ומילא שורת תפקידים במשטר הנאצי, בהם שר הפנים, שר הכלכלה, ראש ממשלת פרוסיה ואף שר היערות ושר הציד. לצד זאת, הוא היה לחייל הגרמני המעוטר ביותר וקיבל מהיטלר ב-1940 את דרגת "רייכסמרשל של הרייך הגרמני הגדול" - דרגה יחידה במינה וחסרת תקדים.

מלך השוק השחור

ב-1931 מתה אשתו קארין ממחלה, כשהיא בת 44. את שמה העניק גרינג לאחוזת הפאר שבנה מצפון לברלין - "קארינהאל", שהיתה לאחד מסמלי הסטטוס שלו ושל אורח חייו הראוותני, הבזבזני והמושחת. המתחם כלל מבנה עצום ובו חדרי המשפחה, שער גדול שעוטר בשני צבאים מברונזה, חדרי כושר, מתקני ספורט, סאונה, אולם קולנוע קטן וחצר פנימית גדולה ששימשה למסיבות ולאירוח. בעיצומה של המלחמה הוקם מבנה אחר, שנקרא "קארינהאל דמה" ונועד לבלבל את האויב במקרה של התקפה וליצור את הרושם שזאת טירתו האמיתית.

גולת הכותרת של האחוזה היתה הגלריה, שבה הוצג אוסף היצירות וחפצי האמנות העצום שצבר גרינג. איסוף היצירות, שבו החל בגיל צעיר כתחביב, הפך בתקופת השלטון הנאצי לאובססיה של ממש. כדי להגדילו השתמש גרינג בתקציבי המדינה, בהחרמות, ב"תרומות" וב"השאלות" של יצירות חשובות ויקרות ממיטב המוזיאונים בפאריס, אמסטרדם, בלגיה, איטליה, שוויץ ופולין. "מלך השוק השחור", כפי שכונה גרינג, אסף תמונות, ציורים, פסלים, אגרטלים, שעונים וכלי נשק עתיקים. בסוף המלחמה היו ברשותו 1,375 ציורים (בהם של רמברנדט, ולאסקז ובוטיצ'לי), 250 פסלים, 108 טפטים, 200 רהיטים עתיקים, 60 שטיחים ו-175 עבודות יד נוספות. רבים מהם לא הוחזרו לבעליהם וליורשיהם החוקיים עד היום.

לצד האחוזה, שבשטחה נהג לצאת למסעות ציד, הוקמה גם מערת קבר שבה נטמנו עצמותיה של אשתו. בניין ראוותני אחר שנזקף לזכותו של גרינג היה המטה שלו במרכז ברלין. 3,000 חדריו שימשו את 4,000 הקצינים ובעלי התפקידים האחרים שעבדו שם. בהמשך הצטרפו למבנים אלה גם "מפעלי הרמן גרינג" - קונצרן הפלדה הגדול באירופה שהוקם בעיירה זאלצגיטר, ואף עיר שכנה שנקראה על שמו של גרינג. בבעלותו היתה גם רכבת מיוחדת שכונתה "אסיה", ובה חדרי מגורים ושינה מאובזרים היטב, עם משרת, רופא אישי ואחות.

"הרמן השמן", הוא כונה בפי העם. בלילות נהג לזלול לחמניות עם בירה, ועוגה עם שמנת. בגובה 1.70 מטר, בסוף המלחמה היה משקלו 135 ק"ג. "יש לו פרופורציות של זמר טנור גרמני, לישבנו יש קוטר של יארד אחד לפחות ומאחר שגזרתו נדחסת על ידי מדים הדוקים הוא יוצר רושם חד פעמי באופיו", אמר עליו בלגלוג שגריר ארצות הברית בברלין באמצע שנות ה-30. אחרי המלחמה סיפר הרופא הצבאי האמריקאי שבדק אותו במעצר: "הוא היה כה שמן עד שיצר רושם גרוטסקי. מאסה רוטטת. הירכיים שלו היו כה עבות עד שהתחככו זו בזאת ללא הפסק".

קטע מיומניו של גרינג, המתפרסם בביוגרפיה החדשה, חושף משהו מאורח החיים של מפקד חיל האוויר בתקופת המלחמה. ב-16 בפברואר 1941, אחרי גיחה לילית של מטוסים בריטיים בשמי פולין הכבושה, מתאר גרינג את סדר יומו כך:

"מזג אויר קר ובהיר.

9:30 יקיצה

10:00 עיתונים

11:30 ארוחת בוקר

12:30 הליכת בוקר קצרה

13:00 קריאה

13:00 ארוחת צהריים

14:30 נסיעה במזחלת

16:00 האכלה של חיות

17:30 חזרה וקפה

18:00 תמונות

19:00 תיקים/סרט

בימים אחרים נוספו לאלה גם ביקורים בסאונה ומסז'ים. זמן לעבודה כמעט לא נכלל בסדר היום של הקצין הבכיר.

ב-1935 הוא נישא בשנית, לשחקנית אמי זונהמן, עמה ניהל רומן ממושך. "הפיהרר חושב שיש יותר מדי רווקים בדרגות הגבוהות של המפלגה", הסביר אז גרינג. נשף החתונה החגיגי, כיאה לגרינג, חרג אף הוא מכל פרופורציה ומגבול הטעם הטוב. "מי שמבקר בברלין בימים אלה יכול לחשוב שהמונרכיה הוקמה מחדש ושהוא נמצא בחגיגות חתונה מלכותית", תיאר שגריר בריטניה את מראה עיניו. הטקס המרכזי נערך בקתדרלה הגדולה של ברלין - הברלינר דום - בהשתתפות עשרה גנרלים של חיל האוויר, שהרימו את חרבותיהם מעל הזוג ומטוסי קרב חלפו ביעף מעל ההמונים שהמתינו בחוץ.

שלוש שנים לאחר מכן נולדה לזוג גרינג בת, שנקראה אדה - על שם בתו של בניטו מוסוליני. היטלר שימש בתפקיד הסנדק. אדה גרינג, היום בת 72, חיה במינכן. היא לא מתכחשת לפשעי הנאצים, אך נושאת בגאווה את שם משפחתה.

מתאם הפתרון הסופי

חלקו של גרינג ברדיפת היהודים ובהשמדתם, אכזריותו ופשעי המלחמה שהיה אחראי להם, ניכרו בכמה צמתים מרכזיים בקריירה שלו במשטר הנאצי. "השאלה היהודית חייבת להיות מתואמת ולהיפתר בצורה זו או אחרת", אמר ב-12 בנובמבר 1938 בישיבה במשרד התעופה של הרייך. גרינג, שמינה את עצמו למתאם-על ל"פתרון השאלה היהודית", סיפר לנוכחים כי "הפיהרר הורה לי אתמול שוב בשיחה טלפונית לבנות באופן מתואם את הצעדים המכריעים".

הישיבה כונסה בעקבות הפוגרומים של ליל הבדולח, שהתרחשו שלושה ימים לפני כן, והזיקו, לתפיסתו, לשלטון הנאצי. "עדיף היה לי לו הייתם הורגים 200 יהודים ולא הורסים דברי ערך כאלה", אמר בהתייחסו לנזק הכלכלי שגרמו הפורעים. אחר כך קידם גרינג צעדי חקיקה אנטי יהודיים, שנישלו אותם מכלכלת גרמניה וקנסו אותם על נזקי הפוגרומים.

בישיבה אף הוחלט לקדם את גירוש היהודים מגרמניה והוקם "מרכז להגירה יהודית" כדי להוציא לפועל את התוכנית. ברקע כבר הידהדו גם קולות אחרים, של השמדת היהודים. "אם הרייך הגרמני יגיע בזמן הנראה לעין לקונפליקט מדיני, הרי מובן מאליו שאנו בגרמניה נבצע בראש ובראשונה התחשבנות רצינית עם היהודים", הכריז גרינג. כעבור חודשיים חזר היטלר בדיוק על אותו איום בנאום ברייכסטאג. "מעבר לנאמר, הייתי רוצה שוב להצהיר: לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה", סיכם גרינג את הישיבה.

שנאת היהודים בלטה בנאומים נוספים שנשא, בהם דברים שאמר בעיר לינץ עם סיפוח אוסטריה. "העיר וינה לא יכולה להיקרא עיר גרמנית. למקום שחיים בו 300 אלף יהודים לא ניתן לקרוא עיר גרמנית. אבל וינה חייבת להפוך שוב לעיר גרמנית".

ב-31 ביולי 1941 הוא חתם על המסמך שהציג לו ריינהארד היידריך, תחת הכותרת: "פתרון מלא של שאלת היהודים באזורי ההשפעה הגרמניים באירופה". זה היה האישור להתחיל בהכנות הארגוניות לפתרון הסופי, עוד בטרם כונסה ועידת ואנזה. שבועיים לאחר מכן הכריז גרינג כי "אין ליהודים עוד מה לחפש באזורים הנמצאים בשליטתה של גרמניה".

במשפטו בנירנברג לאחר המלחמה הכחיש גרינג כי ידע על "המאורעות המחרידים" במחנות הריכוז וההשמדה ואמר כי רק "הדגיש את השוני שבין הגזעים". עוד טען, כי "מעולם לא הוצגו לנו מספרים או משהו דומה לכך". את הפסיכולוג האמריקאי שבדק אותו שאל גרינג: "כיצד אמור דבר כזה להיות אפשרי? לרצוח שני מיליון אנשים?" לאחיינו סיפר, כי רצה להרחיק את היהודים מהחיים הכלכליים והפוליטיים, אבל לא לפגוע בהם. "ככל שאתה יותר למעלה, אתה רואה פחות מה קורה למטה", אמר בבית המשפט.

בלי רחמים

את ימיו האחרונים של המשטר הנאצי העביר גרינג הרחק מהבונקר שבו ישב היטלר בברלין. בעוד הצבא האדום צר על העיר, שהה גרינג בבית כפרי בבוואריה. היטלר כבר ידע שלא יוכל לסמוך עוד על בן טיפוחיו, והעיר באפריל 1945 כי "גרינג עצלן. הוא הרשה ללופטוואפה להידרדר. הוא היה מושחת. הוא היווה דוגמה שאיפשרה לשחיתות להתפשט במדינה שלנו. בנוסף, הוא מכור למורפיום זה שנים. אני יודע את זה זמן רב". גבלס הוסיף שמן למדורה, כשאמר אז: "האיש הזה מעולם לא היה נציונל-סוציאליסט. הוא רק השתזף בזוהרו של הפיהרר, אבל מעולם לא חי בצורה נציונל-סוציאליסטית ואידיאליסטית. הוא אחראי לכישלון של חיל האוויר הגרמני, הוא האחראי לכך שאנחנו יושבים כאן ונאלצים להפסיד את המלחמה".

פקודה שהוציא מזכירו של היטלר, מרטין בורמן, קבעה כי "הקרב על ברלין מגיע לשיאו. אם ניפול, מוטל עליך לירות בבוגד הרמן גרינג. היטלר. למען הסדר הטוב". בצוואתו, שהוכתבה למזכירתו יום לפני מותו, הורה היטלר "לקחת מגרינג את כל הזכויות שהיה עשוי להיות זכאי להן".

ב-7 במאי נעצר גרינג בידי צבא ארצות הברית. ימים ספורים לאחר מכן כתב "כרוניקל" הלונדוני: "העובדה שהוא שמן, אין משמעותה שהוא גם טוב לב. גם כשהוא צוחק הוא אינו יודע כל רחמים". במקום מעצרו הוחזקו בכירים נוספים במשטר הנאצי. גם אז, בערוב ימיו, התרברב גרינג במעמדו. "תמיד הייתי מספר שתיים. כשעוסקים עכשיו בתלייה, תהיו בטוחים שהראש שלי הוא הראשון בתור", אמר.

בשיחה עם פסיכיאטר הכלא אמר גרינג כי "גם אם לא אצליח לשכנע את בית המשפט, הרי אשכנע לפחות את העם הגרמני בכך שעשיתי את כל מה שעשיתי למען הרייך. בעוד 50-60 שנה יהיו בגרמניה פסלים של הרמן גרינג".

ב-1 באוקטובר 1946 הוא נידון למוות. "לא ניתן לדבר על כל נסיבה מקילה", נימק בית הדין. "גרינג היה תכופות, כמעט תמיד, הכוח המניע ועמד רק מאחורי הפיהרר. הוא היה הדמות המובילה במלחמות ההתקפיות כמנהיג פוליטי וצבאי. הוא הנהיג את עבודות הכפייה ויצר את תוכנית הדיכוי נגד היהודים וגזעים אחרים. בכל החומר המשפטי לא ניתן למצוא סיבה אחת לסלוח לאיש הזה".

בשיחה עם אחד המתורגמנים באולם בית המשפט אמר גרינג: "כל אחד צריך למות, אבל למות כמרטיר הופך אותך לבן אלמוות. יום אחד אתם עוד תניחו את עצמותינו בארונות שיש". ב-16 באוקטובר 1946, שעות ספורות לפני מועד תלייתו, התאבד גרינג בתאו בבליעת גלולת ציאניד. עד היום לא ידוע בוודאות איך הצליח להכניס את הרעל לתאו. "אהובתי היחידה", כתב לאשתו. "לאחר הרבה התלבטויות ותפילה פנימית לאלוהי, החלטתי ללכת בעצמי לעבר המוות, ולא להתיר לאויבי להרוג אותי באופן זה. מוות בירייה הייתי מקבל על עצמי בכל עת, אבל אין לתת שיתלו את הרייכסמרשל של גרמניה. אני רואה זאת כסימן מאלוהים, שהאמצעי אשר ישחרר אותי מהכוח הארצי נותר בכל חודשי השבי ולא נמצא... הרמן שלך".*

הבדיחה עונש מוות על "הערות זדוניות"

בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה נפוצה בגרמניה הבדיחה הבאה: אדולף היטלר טיפס עם הרמן גרינג אל גג מגדל הרדיו בברלין. היטלר הביט מלמעלה על בירת הרייך השלישי ואמר שהוא רוצה לעשות משהו כדי לרומם את רוחם של תושבי העיר. "למה שלא תקפוץ למטה?" - הציע לו גרינג.

את הבדיחה הזאת סיפרה ב-1944 פועלת גרמניה שעבדה במפעל תחמושת בברלין. אחד מעמיתיה דיווח על כך לרשויות. בתגובה, היא נעצרה ונשפטה על פגיעה במאמץ המלחמתי "באמצעות הערות זדוניות". נגזר עליה עונש מוות והיא הוצאה להורג.

נתן את ההוראה גרינג מאשר להיידריך להתחיל בהכנות לפתרון הסופי

בסוף 1938 הטיל היטלר על סגנו, הרמן גרינג, את האחריות ל"פתרון השאלה היהודית" באירופה. ב-31 ביולי 1941 אישר גרינג להתחיל בהכנות הארגוניות לפתרון הסופי, במכתב אל ריינהרד היידריך, ראש משטרת הביטחון והס"ד, שתרגומו מובא כאן (בעקבות זאת כינס היידריך את "ועידת ואנזה" בינואר 1942, שבה גרינג לא נכח):

"כהשלמת המשימה שכבר הוטלה עליך בצו מ-24 בינואר 1939, לפתור את השאלה היהודית בצורה של הגירה או פינוי, פתרון רצוי שבנסיבות הזמן, הריני מייפה את כוחך בזה לעשות את כל ההכנות הדרושות מן הבחינה הארגונית, העניינית והחומרית, לפתרון כולל של השאלה היהודית בתחום ההשפעה הגרמני באירופה.

"במקום שהעניין נוגע לתחום סמכותן של רשויות מרכזיות אחרות, יש לשתפן בכך.

"כמו כן אני מטיל עליך גם להמציא לי בקרוב הצעה כוללת של האמצעים הארגוניים, המעשיים והחומריים המוקדמים, לשם הביצוע המיועד של הפתרון הסופי של השאלה היהודית".



בני הזוג גרינג בטקס ההטבלה של בתם אדה, נובמבר 1938. היטלר בתפקיד הסנדק


גרינג ,מאחור, וגבלס בדרך אל הרייכסטאג, אוקטובר 1930. הדמות הדוחה של הסיעה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו