ספרה של אסתר פרל, "אינטליגנציה אירוטית", שפורסם לפני כמה שנים, הפך במהירות לרב ממכר. מה הפלא? היא טענה בו בין היתר שהפמיניזם והשוויון בין המינים פגעו בתשוקה, קראה לעשות חשבון נפש במה שקשור לזוגיות ועוררה מחלוקת סוערת.

השבוע היא באה לישראל והנחתה סדנה על בגידות של בני זוג, מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה, המאגדת יותר מאלף פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, מטפלים משפחתיים וזוגיים ושאר מרפאי יחסים.

300 משתתפים נרשמו לסדנה בת היומיים שהתקיימה בסמינר אפעל, או למען הדיוק, קרוב ל-300 משתתפות. "זה לא אומר שנשים יותר מודאגות מבגידה", היא מתבדחת, "זה בגלל שהמקצועות הטיפוליים עברו בשנים האחרונות לידיים של נשים". בגידות הן גם נושא ספרה הבא.

פרל, בת 50, נולדה בבלגיה וחיתה כמה שנים בארץ בטרם עברה לארצות הברית בראשית שנות ה-80. בעברית רהוטה, גם אם במבטא צרפתי-אמריקאי, היא מסבירה שהמלה "בגידה בעברית טעונה משמעויות שליליות, ולכן אולי כדאי להשתמש במלים אחרות כשמדברים על רומנים מהצד בזמן מערכות יחסים".

היא אשה רהוטה ומרתקת והרעיונות שלה נשמעים מצוין בתיאוריה. לא ברור מי יתנדב לבדוק אותם בשטח. כשגמרה את חלקה הראשון של הסדנה, ביום רביעי, היא נשארה לעמוד על הבמה וענתה על עשרות השאלות. כמה מהמשתתפות טענו כי מדובר בפריצת דרך וכי תפישתה של פרל משקפת נאמנה את המציאות החדשה שהן פוגשות אצל מטופליהן. אחרות התקשו לקבל את המסרים החותרים תחת מוסד המשפחה והזוגיות המוכר והידוע.

בין היתר מציעה פרל "לא להתעלם מההתאהבות שיש בבגידה, מהחיפוש, מהריגוש, מהכמיהה ומהתשוקה של הבוגד למשהו חדש. במשך שנים ניסיתי להבין את המוטיבציות של אנשים לבגידות, והבנתי שלפעמים אין לזה כל קשר לזוגיות. מצאתי בני זוג שהיו במערכת יחסים טובות וגילו יום אחד, בהפתעה, שבן הזוג מנהל רומן מחוץ למערכת, לפעמים אפילו בתקופות הכי טובות שלהם כבני זוג. הבוגד יכול להיות בעל ערכים מונוגמיים, אבל ההתנהגות שלו יכולה להיות מאוד רחוקה מכך.

"לעתים יש בבגידה דרישה מחודשת למשמעות, יש בה שאיפה לעזוב את מה שנהיינו במשך הזמן ולנסות למצוא את עצמנו מחדש", היא מסבירה, וטוענת שדווקא מתוך המציאות הזאת יכולים בני זוג למצוא דרך למנף את הזוגיות שלהם, לא רק לשקמה.

"ברוב הבגידות אין רצון של הבוגד לפרק את מערכת היחסים, להיפך. הן מתקיימות במקביל למערכת היחסים ומפרות אותה - בהרבה מקרים באלמנטים שליליים, אבל לעתים גם באלמנטים שיכולים להיחשב חיוביים".

יש לה מה להגיד גם על הסליחה, שהיא "החופש של הצד הנפגע להחליט כמה לסלוח ועל מה. אמון אינו דבר טוטלי, זו הבטחה בתחפושת. כשמבטיחים אותה באמת מתכוונים לכך, אבל מסתתרות מאחורי זה הרבה מסכות חברתיות ונפשיות".

פרל ממליצה למטפלים להקפיא בשלב הראשון את מערכת היחסים בין בני הזוג, כדי למנוע מהם להחליט בחיפזון, בלהט הרגשות. בזמן המשבר, היא אומרת, "אהבה ושנאה מתערבבות. אני שומעת מטופלים מהצד הפגוע שרוצים שבן הזוג הבוגדני יילך, וכעבור דקה משנים את דעתם ומעדיפים שיחזור, או שיהיה משהו שאנו מכנים באנגלית ?פאק יו פאק מי'. זו תקופה שאנשים חווים כאב עצום, אבל הם גם מרגישים חיים. זה מעורר אצל שני בני הזוג רגשות בעוצמות שלא חוו תקופה ארוכה. החוכמה היא למנף את המציאות הזאת להחייאת הזוגיות".

פרל מדגישה שהיא לא מעודדת בגידות, אבל היא גם לא תכריז שהן רעות לזוגיות. "לפעמים יוצאים מהרומן דברים טובים שיכולים לשפר את הזוגיות", היא מתעקשת. "בהרבה מקרים זה יכול להיות הדבר הכי טוב שיכול לקרות לזוג".