בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויד צדק. המאה ה-20 היתה המאה של החלום

אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, מרד בדעה המדעית המוסכמת בזמנו וחזר לטענה "הפרימיטיבית" כי לחלומות יש משמעות. אלא שמי שמייצר את המשמעות, טען פרויד, הוא החולם עצמו. הקפיצה המחשבתית הזאת השפיעה דרמטית על התרבות האנושית. איך נראה המהלך הזה לפסיכואנליטיקאים בני זמננו, ומה מעמד החלום בתוך חדר הטיפולים כיום. תמונת מצב, 120 שנה אחרי פרסום "פשר החלומות", ופרסום ראשון למכתב גנוז של פרויד

תגובות

לו הפרק הראשון של "פירוש החלום" מאת זיגמונד פרויד - אולי הספר המכונן של הפסיכואנליזה ומהספרים המכוננים בתרבות המערבית - היה מעובד למחזה, פרויד היה נראה בו עומד על הבמה מול ספרייה גדושה חיבורים מדעיים מאת חוקרים בני זמנו בנושא החלום. היו לא מעט חיבורים כאלה; התיאוריה השלטת בהם, לפי פרויד, גרסה כי החלום הוא תופעה גופנית שאין לה תפקיד בחיי הנפש.

בפרק הראשון של "פירוש החלום" פרויד עורך סקירה מהירה שלהם, או בגרסת המחזה המדומיינת, שולף את המחקרים אחד אחד מהספרייה, מעיין בהם קצרות ובחוסר חשק, ומשליך אותם בזה אחר זה לפח האשפה. משגמר לרוקן את כל המדפים, הוא ניגש למלא אותם בכתביו שלו. או כמו שתיאר הוא עצמו את פעולתו, בחדות פשוטה: "אפתח בסקירת פועלם של מחברים קודמים ושל מעמדן של בעיות החלום במדע בן זמננו, משום שבמהלך הדיון לא תימצאנה לי עילות רבות לחזור לעניין זה. שכן, חרף מאמץ בן אלפי שנים, לא חלה אלא התקדמות מועטה בהבנה המדעית של החלום".

פרויד ביקש לעשות דבר שונה בתכלית: לחבור ביודעין למסורת עתיקה שנדחקה במאה ה-19 מפני המדע ולהראות כי לחלום, ממש כפי שסברו הקדמונים, יש משמעות והוא ניתן לפירוש. "להפתעתי הרבה גיליתי יום אחד שלא התפישה הרפואית של החלום היא זו המתקרבת לאמת, כי אם התפישה החובבנית שעודנה שבויה חלקית באמונות תפלות", כתב בפתח "על החלום", ספרון שראה אור שנה אחרי "פירוש החלום". יותר מכך, החלום הוא אחד הכלים היעילים ביותר בשיטת הטיפול של פרויד. "החלום", אמר, "הוא דרך המלך להכרת הלא מודע הנפשי". משום כך קיווה פרויד שספר זה יהפוך את המאה ה-20 ל"מאה של החלום".

בל נטעה: פרויד אמנם דחה את הישגי המדע בתחום החלום, אבל בבואו לפרוש את תיאוריית החלום שלו הוא עושה זאת בכלים מדעיים, ולא בכדי. ערן רולניק, פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר שתירגם רבים מחיבורי פרויד לעברית, אומר: "פרויד הצעיר הכותב את ?פירוש החלום' עדיין מקווה לזכות להכרה בממסד הרפואי, ולכן הוא מציית לכללי השיח הרפואי. הוא עדיין מקווה שאם ימקם את התרומה שלו בקונטקסט של המחקר הקיים, יראו טוב יותר ויעריכו יותר בקלות את גודל התרומה שלו. אבל מה שקורה, וזה מתחוור די מהר, הוא שהרופאים אינם ממהרים להכיר בגדולתו של הספר, בעוד שבקרב סופרים, פילוסופים וחוקרי תרבות הספר זוכה לתהודה רבה.

"קהל היעד החדש", ממשיך רולניק, "עתיד להקרין על האופן שבו פרויד יכתוב את חיבוריו הבאים. שנים ספורות אחרי פרסום ?פירוש החלום', פרויד יישא את ההרצאה האחרונה שלו בפני פורום רפואי ובהרצאה הזאת הוא כבר יתקוף את הרופאים על שהם מעזים לעשות שימוש בפסיכותרפיה אף שאינם אמונים על השימוש בה".

מהי מהות פריצת הדרך של פרויד בתחום החלומות?

"המסע לגילוי משמעות החלום מתחיל מתוך חוויה אישית של כאב - האבל של פרויד על מות אביו. במהלכו של המסע הלילי הזה הוא מגלה שהחלום ממלא תפקיד בחיי הנפש ושיש לו משמעות, הוא ממלא משאלות לא מודעות ומאפשר את השינה. גם מבחינתו של פרויד המסע הזה לא מסתיים עם פרסומו של ?פירוש החלום' ולמעשה הוא מלווה אותו 30 שנים נוספות. פרויד עצמו מדגיש שנקודת המוצא של תיאוריית החלום הפסיכואנליטית, שלפיה לחלום יש משמעות, איננה פסיכואנליטית כי אם עממית-דתית".

אתה מתכוון לתפישה שלפיה חלומות הם דרך שבה מועברים לאדם מסרים מאלוהויות או מעולם המתים?

"בדיוק. זה מהלך אופייני מאוד לפרויד, לקחת אמונה רווחת ולתת לה תפנית פרשנית שבמבט ראשון נראית מוכרת, ואפילו בנאלית, אך במבט נוסף תתגלה כמהפכנית וכמגדירה מחדש את תפישתו העצמית של האדם המודרני".

פרויד דחה גם את מי שטענו שהוא מחדש מסורת יהודית של פרשנות. לדברי רולניק, פרויד לא חשב שהחידוש הגדול שלו טמון בכך שהוא מציע פירוש לחלומות ומייחס משמעות סמלית למספרים ולשמות. "מאז ומעולם היו תרבויות שעשו זאת", אומר רולניק. "טענתו של פרויד היתה שאפתנית הרבה יותר. הוא הצביע על העקרונות והמנגנונים הנפשיים שבאמצעותם הלא מודע טווה חלומות לצורך מילוי משאלה. הפסיכואנליזה, לפחות זו הניזונה מהחשיבה הפרוידיאנית, היא לא סתם תיאוריה פרשנית. היא תיאוריה פסיכולוגית שעוסקת במוטיווציה של חיי הנפש. היא מסבירה, היא קושרת בין רגשות לסיבותיהם, בין סימפטומים גלויים להתרחשויות לא מודעות".

נעמי ענר, פסיכואנליטיקאית מנחה במכון הפסיכואנליטי בירושלים, מרצה ומנחת סמינרים בנושא חלומות, מרחיבה את ההסבר: "פרויד אמר שהחלום הוא מילוי של משאלה מינית שהתעוררה בתקופת הינקות. בבואו לפרש את החלום, התוכן הגלוי של החלום - העלילה, הסגנון, התפאורה, הדמויות - היה רק קליפה בעיניו. הוא התבונן בדימויים שבחלום פריט אחרי פריט, וביקש מהמטופל לספר לו כל דבר, זניח ככל שייראה, שעולה בדעתו כשהוא חושב על דימויי החלום".

בניתוח שערך לחלומותיו שלו ולאלה של מטופליו, התבונן פרויד במחשבות, בזיכרונות, בהקבלות ובאסוציאציות שהתעוררו נוכח הדימויים שהופיעו בחלום, כדי לגלות את התוכן הסמוי שהם מסמלים. החלום קיבל פירוש מתוך דיאלוג - בין החולם לבין עצמו או בין החולם לאדם אחר - כפי שעשה פרויד, אשר בעת כתיבת "פירוש החלום" ניהל תכתובת תכופה עם חברו הרופא הברלינאי וילהלם פליס. "במובן הזה הוא לימד אותנו - מבלי שהתכוון לכך - שנורא חשוב הקשר עם מישהו שאפשר לספר לו, להשתמש בו כמכל לסיפורים שלנו, כמפרש וככתובת", אומרת ענר. זאת אף על פי שהצהרתית לפחות, האנליזה של פרויד - באופן חריג - בוצעה בידיו הוא.

בין גילוי לכיסוי

"חלום הזוכה לתשומת לב אנליטית יכול להאיר את הדרך לתהליך אנליטי ולקדם את הכרת עולמנו הפנימי", אומר רולניק, "אבל חלומות הנחלמים בתהליך טיפולי ניחנים ביכולת לא פחות מופלאה, לגניבת דעת וליצירת בלבול. המתח שבין לרצות לדעת ולהתנגד לידיעה, בין גילוי לכיסוי, נוכח בכל היבט של חיי הנפש. רק טבעי שגם החלום ישתתף במורכבות הזו. לכן העבודה עם חלומות לעולם אינה יכולה להתבצע במנותק מחלקיה האחרים של העבודה הטיפולית. הרבה פעמים תראה שבסיום שבוע של עבודה אינטנסיבית ומשמעותית, שפתחה למטופל פתח לתובנות חדשות או לצמיחה רגשית, יסופר חלום שייראה כמהדהד את המהלך הנפשי הזה, אבל גם יחתור תחתיו. לפעמים לוקח זמן לקלוט ש'נורי התאורה החלומיים' נורים כדי להסיח את הדעת.

"הפתעות באות לעתים גם מהכיוון השני: מטופל מתלונן שאינו זוכר את חלומותיו ובדוחק מספר זנב חלום, ומתברר שבדרכו המינימליסטית הצליח התוכן הגלוי של החלום לעורר אסוציאציה של ריח או קול או זיכרון ילדות, שהם בבחינת חידוש עצום ומקפצה למחוזות חדשים. חלק גדול מההתרחשות הלא מודעת בא לידי ביטוי ברגע המסוים שבו החלום נכנס לתוך הדיבור של המטופל והמטופל. החלום הוא אולי ?האסוציאציה החופשית ביותר' - אבל באנליזה כמו באנליזה, מה שנחשב בנקודת זמן מסוימת מקדם ומפרה את התהליך האנליטי, יכול בנקודת זמן אחרת לשרת את ההתנגדות לתהליך הטיפולי.

"ההתייחסות לחלום המסופר בטיפול מושפעת מהשלב שבו הטיפול נמצא. מטופלים שיתקשו לשתף את המטפל בפנטזיות המודעות שלהם לא יתקשו לספר, ממרחק ביטחון, על ?משהו משונה' שאירע בחלום. במקרים אלה העבודה על החלום מכינה את המטופל לעבודה אנליטית המבוססת על עניין שווה בכל מה שעולה בדעתו".

אתה יכול לזכור טיפולים ספציפיים שבהם חלום היה נקודה של פריצת דרך?

"אני לא מאמין בפריצות דרך בפסיכואנליזה. מאוד ייתכן שרגע מסוים בטיפול ייחווה כנקודת מפנה או פריצת דרך, אבל מאחורי החוויה הזאת יש בדרך כלל חודשים ושנים של עבודה קשה. היה מי שהציע את המושג ?חלום שהופך דף', כלומר חלום שמבשר, או מסכם, מעבר שעשה החולם מעמדה נפשית אחת לאחרת. אבל כדאי לזכור שגם חלום שחלמנו לפני חודשים ושנים יכול בנקודת זמן מסוימת לזכות לפירוש רענן, והפירוש החדש הוא שנחווה כאותה ?הפיכת דף'. התרחשויות נפשיות לא באמת מתרחשות ברגע שאנחנו שמים לב אליהן, אלא הרבה זמן קודם לכן. ייתכן שהפציינט חולם את ?החלום המהפכני' הזה כבר שנים רבות ורק עכשיו הוא מסוגל לזכור אותו, להבין אותו ולעשות אתו משהו. ייתכן שהוא מזמן יודע את מה שמסר לנו היום כחלום, אבל משום מה, רק היום הוא מעז לשתף אותנו בידיעה הזאת. ייתכן שהוא כבר מזמן יודע משהו שאנחנו לעולם לא נדע אודותיו.

המכתב הגנוז של זיגמונד פרויד

"אחד הדברים שפרויד למד במהלך האנליזה של חלומותיו זה לכתוב ?כמתוך חלום' גם את מחשבותיו התיאורטיות המורכבות ביותר. כמו שקריקטורה מוצלחת יכולה להעביר למתבונן בה שפע של מסרים וחוויות בעזרת קווים ספורים, גם חלום מוצלח יכול להציג בצמצום ובצלילות את יחסי האובייקט הפנימיים, או את צורת התפקוד המנטלית של המטופל בנקודת זמן מסוימת. חלום יכול להציג, בעזרת שלוש דמויות ואיזה ריח של איזדרכת שמתלווה אליהן, מהלכים נפשיים שכאנליטיקאי אזדקק לאין-ספור מלים כדי להמשיג".

ענר מדגישה שעצם המסירה של החלום לאחר - לא בהכרח למטפל - היא בעלת חשיבות. "ב-1913, הפסיכואנליטיקאי שנדור פרנצי כתב מאמר קטן, של חמש שורות, ובו טען שהאדם שלו אנו מספרים את החלום מקבל מסר מאתנו. בחיי היום-יום את יכולה לספר לבן הזוג שלך על חלום שחלמת; הרבה פעמים זהו מסר שאת רוצה להעביר לו. לפעמים החלום מופיע רק כדי שנוכל לספר אותו למישהו מסוים. נתקלתי במקרה שבו בחור, שרצה מאוד לפנות לבחורה שהתאהב בה ולא ידע איך לעשות את זה, חלם עליה - ולמחרת היתה לו עילה לומר לה, ?חלמתי עליך'. זו כמובן לא הרמה היחידה של החלום הזה, אבל אפשר לראות בכך הקצנה של הרעיון שלפיו החלום הוא מסר".

בין טיפול לכתיבה

דרך ארוכה עברה פרשנות החלום מאז פירסם פרויד את ספרו ב-1899. למעשה, כבר מרגע פרסומו החל להיווצר הפער בין פרשנות החלום כפי שפירט אותה פרויד בספר, לפרשנות הקלינית של החלום. למעשה, פרויד עצמו לא תמיד נהג בהתאם לתיאוריה הפרשנית שאת יסודותיה הניח ב"פירוש החלום". "אפשר למצוא בדיווחים על העבודה הקלינית ב'פירוש החלום' סטיות מן התיאוריה המוצהרת, שעל גבן נבנו אחר כך התפתחויות וחידושים בקליניקה ובתיאוריה של העבודה עם חלומות", מסבירה ענר. "בנוסף, תיאוריות החלומות לוקה בכך שנכתבה בהרחבה בסוף המאה ה-19 ולא נכנסו אליה תובנות פסיכואנליטיות מאוחרות יותר".

"אל תטעו", מבהיר רולניק, "פרויד לא טיפל בדיוק כמו שהוא כתב. וגם אם באנליזות מסוימות שעליהן כתב, כמו במקרה המפורסם של ?איש הזאבים', נדמה שהוא מתייחס לחלום כמו מדובר במגילת סתרים המחזיקה את פתרון התעלומה, זהו רושם שנוצר בגלל צרכים תיאורטיים ופוליטיים.

"לפרויד החוקר חשוב להראות שאין מקריות בנפש ושלכל פרט בחלום יש משמעות שניתן לגלות. כשמעלים חלום על הכתב יש חשש שהמלאכה תיראה לקורא כמשימה טרחנית ולא משכנעת, אבל בפועל, החוויה של פירוש חלומות אינה דומה כלל לקריאה במעשה הפירוש. רק מיעוט מבין החלומות המסופרים באנליזה זוכים לפירוש ממצה מהסוג שלפרויד היה חשוב להראות שאפשר להגיע אליו. הפער בין התיאוריה המוצגת ב'פירוש החלום' לעבודה עם החלום בקליניקה, נובע גם מכך שרבות מתובנותיו של פרויד ביחס לפירוש החלום הופיעו לאחר שכתב את הספר המכונן, תוך כדי עבודתו הקלינית". חברי התנועה הפסיכואנליטית שדבקו ברעיונות הבסיסיים שבספר ולא הצליחו להתקדם הלאה היו חלשים יותר בעיניו.

"מיד לאחר פרסומו של ?פירוש החלום', התיאוריה הפסיכואנליטית החלה להפוך לתנועה מדעית", מסביר רולניק. "זמן קצר לאחר מכן התברר שמבחינתו של פרויד התלמידים שלו מחולקים לשלוש קבוצות או כיתות. בכיתה א' נמצאים אלה שבאו אל פרויד בגלל הרעיון של הלא מודע - זה קסם להם, זה דיבר אליהם, זה היפנט אותם. וכשהראו להם גם מעשי כשל - למשל שאתה רואה חבר ואתה אומר לו להתראות, במקום שלום, אז כנראה אתה רוצה שהוא יילך - הם אמרו, ?איזה יופי, הלא מודע הממזר אומר את האמת. כדאי ללמוד להקשיב לו'. תלמידי כיתה ב' הם אלה שמצאו את דרכם לפסיכואנליזה בזכות ?פירוש החלום'.

"פרויד אהב מאוד את תיאוריית החלום שלו, ואנחנו יודעים שהוא עצמו היה פותר חלומות מחונן, אבל הוא גם חשש מאוד מהפיכתה של הפסיכואנליזה לתנועה של פרשני חלומות וציידי משמעויות סמליות. הכי קשה היה לפרויד למצוא ממשיכים שיעלו ביחד אתו לכיתה ג' - הכיתה שבה נלמדת תיאוריית המיניות הילדית. עד היום לאנליטיקאים רבים קשה לעלות לכיתה הזאת".

מה הפרספקטיווה הנוכחית על "פירוש החלום"?

"ללא ספק מדובר בפריצת דרך מדעית וקשה לתאר את התפתחות החשיבה של פרויד ללא האנליזה העצמית של חלומותיו, אבל פירוש החלומות הוא רק נדבך אחד בבניין שנקרא חשיבה פרוידיאנית. מבחינה היסטורית, ללא תיאוריית החלום האנליטית לא ניתן להבין את גילוי הלא מודע, את גילוי התסביך האדיפלי או את גילוי המיניות הילדית. גם להבנת אופן היווצרותה של הקהילה הפסיכואנליטית אנו זקוקים ל'פירוש החלום', כטקסט שסביבו כוננה תפישתם העצמית של האנליטיקאים הראשונים. אבל בתיאוריה הקלינית מקומו של החלום משתנה כל הזמן. לפעמים השיח הפסיכואנליטי מתרחק מהחלום ולפעמים הוא חוזר אליו. היום יש חזרה מסוימת להתעניינות בתיאוריית החלום. זה משמח אותי".

דרך עבודתו של פרויד ועבודתם של אנליטיקאים אחרים, התחוללו שלושה שינויים מהותיים בתפישה הפסיכואנליטית של החלום: עוד בימי פרויד עלו שאלות לגבי היות החלום מילוי משאלה מינית ינקותית. פרויד היה צריך להסביר חלומות טראומטיים, השבים ונחלמים ללא הסוואה, ולשנות את הבנתו על מטרת החלום.

מי רוצה לחזור על טראומה? פרויד מצא הסבר: חלומות מסוג זה הם ניסיון לשלוט על הטראומה בדיעבד, דרך גיוס חרדה שהיתה חסרה בסיטואציה המקורית ושהעדרה גרם לנוירוזה הטראומטית. אספקט זה, של שליטה טובה יותר והרגעה של התנסות טראומטית, התפתח הן ב"פסיכולוגיית האני" בארה"ב בשנות ה-50 וה-60 והן ב"פסיכולוגיית העצמי" משנות ה-70 ואילך.

כיום, הפסיכואנליזה על כל זרמיה רואה בחלום "עיבוד ראשוני של דבר מה קונפליקטואלי ומאיים שמתחולל בנפש", מסבירה ענר. שנית, התוכן הגלוי של החלום - ה"קליפה" שלכאורה אין בה צורך אחרי שהתברר התוכן הסמוי - החל גם הוא להיחשב משמעותי להבנת החלום. "פרויד עצמו התייחס לעתים אל התוכן הגלוי בניתוחי החלומות שלו", מסבירה ענר, "אבל נקודת המפנה חלה כאשר בשנות ה-50 הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון לקח את החלום הראשון שפרויד מביא ב'פירוש החלום' - הזריקה של אירמה - וניתח אותו על סמך התוכן הגלוי בלבד". החלום הגלוי קיבל מעמד של מראה המשקפת את מצב האגו בזמן ובמרחב, וניכרים בה ההגנות, הפשרות וההישגים של החולם.

כמו כן, בניגוד לסברתו של פרויד שטיפול בסימפטומים אפשרי רק באמצעות הבנת תוכן החלום, כיום עצם החלימה עצמה נתפשת כתהליך עיבוד חיוני לנפש. "העיבוד מתרחש כבר בעצם החלימה, אפילו אם לא זוכרים את החלום", אומרת ענר, "למעשה, הפסיכואנליטיקאי מסעוד חאן, תלמידו של דונלד ויניקוט סבור שלעתים מוטב כלל לא לספר את החלום. הוא מניח שהחלום נובע מתוך 'העצמי האמיתי', ושבכך שאנו שומרים אותו לעצמנו אנחנו משמרים מקום אותנטי בנפש".

ושלישית, הפסיכואנליטיקאים רואים כיום בחלום לא רק עניין פנימי של המטופל, אלא חלק מהתקשורת עם האדם שהחולם מספר לו על החלום. חשיבותה של תקשורת זו בטיפול מבוססת על ההנחה שעולו הפנימי של המטופל משתחזר ביחסיו עם המטפל, ותוכן החלום כמו גם האופן שבו הוא נמסר ומפורש הן שתי רמות של שיחזור זה.

"אין ספק שהחשיבה על החלום והאופן שבו משתמשים היום בחלומות התפתחו במהלך מאה ועשרים שנים של שיח חלומות פסיכואנליטי", מוסיף רולניק. "חלק גדול מהפיתוחים הם שינויי דגש יותר מאשר שינויים פרדיגמטיים. החלום אולי הפסיק להיות ?אבן הבוחן' של הפסיכואנליזה, כפי שפרויד ראה אותו בתחילת דרכו, אבל גם היום, מדרך ההקשבה של מטפל לחלום ומאופן שבו הוא עובד אתו, אפשר להקיש לא מעט על העמדות התיאורטיות וההעדפות הקליניות שלו.

"דווקא למי שמעוניין לשמר את העניין בחלום, כדאי להתוודע לשפות אנליטיות שונות שיאפשרו לו גמישות רבה יותר בעבודה עם חלומות. מטפל שיתעקש להזמין אסוציאציות לכל המרכיבים הגלויים של חלום, ויתעקש על טכניקת פירוש נוקדנית, עלול להצליח בטכניקה הזאת עם מטופל אחד ולהיכשל בה עם מטופל אחר. מטפל שימהר לפרש חלום רק על סמך תוכנו הגלוי ויעדיף את האסוציאציות של עצמו על פני אלה של המטופל, יגרום למטופליו שלא לחוות כלל את הגילוי הרגשי שמן הראוי שיתלווה לעבודה על חלום, אלא להתייחס אליו אך ורק ברובד אינטלקטואלי ואסתטי".

גם בעיני ענר הבדלים בין מטפלים משנים מאוד את האנליזה. "זה הרבה עניין של אהבה", היא אומרת. "יש אנליטיקאים שברגע שהמטופל מעלה חלום, הם מזדקפים בכיסא. לא רק זה - בסמינרים שאני מעבירה חוזרת התופעה שאחרי כמה זמן בסמינר, תלמידים מספרים לי שהפציינטים שלהם חולמים יותר: המטפלים מתעניינים יותר בחלומות, ולכן הפציינטים חולמים יותר. יש מטפלים שמתעניינים פחות בחלומות של מטופלים, ואז מתעוררת השאלה אם זה משום שקשה להם לעסוק בחומרי החלום של המטופל. כדי להיות מסוגל להתעניין בחלומות של אחרים, המטפל צריך להיות מסוגל לנהוג כך גם לגבי החלומות שלו עצמו".

לפי ענר, החלום הוא "צוהר מאוד מיוחד אל הלא מודע. לא שאי אפשר להתבונן בלא מודע בדרכים אחרות - למשל, דרך העברה או העברה-נגדית (רגשות שהמטופל חש כלפי המטפל, שמקורם ביחסים ראשוניים שלו, ואלו שהוא מעורר במטפל) שמתקיימת בטיפול". אבל החלום הוא הזדמנות מיוחדת. "משהו בחלום מקל על הגישה ללא מודע", מסבירה ענר. "אנשים בדרך כלל אומרים, ?היה לי חלום', כאילו זה לא ממש חלק מהם אלא דבר שבא מבחוץ, בדומה לאמונה ההיסטורית שמקור החלומות באלים. זה מאפשר לך ולמטפל להתבונן בו יחד בלי חשש".

האם "להפריע" למטופל?

בשיטת הטיפול האינטר-סובייקטיבית, המטפל חולק עם המטופל את האסוציאציות שמעורר בו חלומו של המטופל. "כשאני שומעת חלום מהמטופל", אומרת ענר, הנוטה לאסכולה הקלייניאנית, "מיד יש איזשהו רעיון, אסוציאציות שעולות בדעתי. אני משתדלת להחזיק אותן אצלי כדי לא להפריע למטופל להעלות אסוציאציות משלו, וחושבת מה אני יכולה להבין מהאסוציאציות שלי.

"אבל יש מטפלים אינטר-סובייקטיביים שנותנים את האסוציאציות שלהם לחלום, וגם ב'פירוש החלום' של פרויד אפשר למצוא מקומות שהוא חולק את האסוציאציות שלו, לפעמים לא ברור אם הוא יודע שהאסוציאציה שייכת לו ולא לפציינט. מטפלים אינטר-סובייקטיביים 'קיצוניים' מספרים לפציינט על החלומות שחלמו ושנראים להם קשורים לאנליזה. הרעיון הוא שהאנליזה היא יצירה משותפת של שניים, ושמתוכה נוצר מה שהפסיכואנליטיקאי אוגדן מכנה 'האינטר-סובייקטיבי השלישי'. השלישי הוא שמייצר את החלומות - ולכן, בעיני המטפל האינטר-סובייקטיבי, החלומות שמופיעים באנליזה הם של הפציינט והאנליטיקאי גם יחד".

מטפלים מסורתיים יותר לרוב לא משתפים את המטופל בחלומותיהם, אבל ענר מדגישה שגם הם "משתמשים בחלומות שלהם. בניגוד לאינטר-סובייקטיבים הם עושים זאת בינם לבין עצמם" (ראו תיבה "החלום כיצירה משותפת", עמ' 10).

כשם שלא כל מטפל יכול לעסוק בחלומות, לא לכל מטופל יש היכולת הזאת. "פרויד חשב שכולם יכולים לדבר על החלום, אבל זה לא נכון", אומרת ענר. "ידוע לנו מהנוירולוגים שכל אדם חולם חמישה חלומות בממוצע בלילה, אבל יש אנשים שלא זוכרים את החלומות. אחרים חולמים חלומות קצרים ומכניים ואינם מסוגלים לפתוח אותם לפרשנות או להעלות אסוציאציות ביחס אליהם. הרבה פעמים היכולת לחלום נפתחת בטיפול: אנשים שלא זכרו חלומות מתחילים לזכור, החלימה נעשית ארוכה יותר והיכולת להסמלה מתפתחת. אפילו אנשים שאומרים שאינם חולמים, לפעמים כשהם מתחילים טיפול מתחילים גם לחלום".

יש פסיכולוגים שסבורים שכאשר מטופל מרבה להביא חלומות לטיפול, הוא עושה זאת כדי ליצור מסך עשן.

"יש כאלו שלפעמים זה קורה אצלם כך", אומרת ענר, "אפילו פרויד אמר שלפעמים מטופל מציף בחלומות כדי לא להגיע למקומות שקשים לו. האנליטיקאי צריך להקשיב לחלומות בתוך קונטקסט. לפי הגישה של מלאני קליין, לפעמים סיפור החלום בשעה הטיפולית נעשה כדי להיפטר ממנו, כמו מחלקים שקשה לשאת בתוכך. כך גם ילדים קטנים מתעוררים בלילה בבכי, יש להם סיוט, והם מספרים לאמא ואבא. אמא ואבא כבר לא יכולים לחזור לישון, אבל הילדים פטרו את עצמם מהחלום בכך שסיפרו אותו, והם נרדמים שוב".

בניגוד ליחסים בין ילדים והוריהם, באנליזה, מסבירה ענר, "אפשר לנסות לעשות עיבוד של החלק המושלך, ולהשיבו לחולם בהדרגה באמצעות הפירושים, מה שמאפשר לו התמודדות עם השלכותיו". באנליזה פעמים רבות החלומות משמשים מסר למטפל, כדרכו של המטופל לומר דבר מה שמפריע לו, או להראות למטפל דברים שנסתרו ממנו. "יש אנליטיקאים שמדברים על חלום כעל סופרוויז'ן - שמשמש מדריך לטיפול, מספר משהו שלא ראית. החלום הוא מסר אלינו, מסר לאנליזה, אם היא הולכת טוב או לא". ?

המנגנונים הבסיסיים שפרויד זיהה בעבודת החלום

מטרתם: להסוות את המשאלה האמיתית המניעה את החלום עיבוי (קונסולידציה) התכה של זרמי אסוציאציות לדימוי אחד שכולל מחשבות חלום רבות התקה מנגנון שמאפשר לייצג דבר באמצעות דבר אחר. הנושא או האובייקט מיוצגים, אך באופן מוסווה הסמלה המחשבות הסמויות של החלום מיוצגות באמצעות סמלים מהסוג שאפשר למצוא באגדות עם, פולקלור ומיתוסים דרמטיזציה ההמחזה של סיפור החלום וחלוקתו לדמויות שונות

החלום כיצירה משותפת

הגישה ההתייחסותית התפתחה בשנות ה-80 בניו יורק, מתוך הפסיכואנליזה הבין-אישית ותפישות יחסי האובייקט הבריטיות. אחד מנציגיה הבולטים הוא סטיבן מיטשל.

ד"ר מאיר ברגר, נציג של הגישה בישראל, אומר ש"נקודת המוצא של הפסיכואנליזה הקלאסית היתה כמה שפחות להפריע לתהליך האסוציאציה. לייצר ?אזור סטרילי' למקומו של המטופל. התפישה האינטר-סובייקטיבית אומרת שזה מצב דמיוני. המטפל תמיד נוכח, תמיד שותף - בין אם הוא רוצה את זה או לא, ובין אם הוא יודע את זה או לא".

ברגר, פסיכיאטר המלמד באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת תל אביב, שעבד כ-14 שנה בארצות הברית וניהל מחלקה פסיכיאטרית שיקומית בבית החולים אברבנאל, מסביר ש"האדם הוא יצור אינטראקטיבי שנולד לתוך מערכות יחסים. בתחילת חייו התקשורת עם אחרים היא רגשית, טרום-סמלית ולא מילולית (תקשורת מובלעת), ובהמשך מתהווה רמת תקשורת סמלית ומילולית (מפורשת).

"גם כמבוגר האדם עובד בכל הרמות האלה, וזה נוכח בין המטפל למטופל. זהו המודל המרובד של חוקר הינקות דניאל סטרן. כל עניין ההעברה בטיפול משתנה לפי התפישה הזאת, כי כשיש תשדורות רגשיות וגופניות - וזה מה שקורה באינטראקציה - המטפל והמטופל מפעילים זה את זה, יוצרים יחד אקלים רגשי שהמטפל יכול לעמוד עליו מתוך רגשותיו שלו עצמו, הנוצרים באינטראקציה".

איך נתפש החלום בגישה הזאת?

"מנקודת המבט ההתייחסותית, המדגישה את המתהווה בו-זמנית בנפשותיהם של אנשים ובאינטראקציות ביניהם, אפשר לראות בהופעת חלום, המובא לשעה הטיפולית, ביטוי של פעילות מנטלית הרוחשת בנו כל הזמן ואשר היא תמיד תלויית הקשר ביחסים עם מי צמח החלום ולמי מספרים אותו, מתי ומדוע. לפי התפישה ההתייחסותית, נפשנו עשויה מצבי עצמי שונים ומתחלפים. כל פעם יכול להיות עצמי אחר בקדמת הבמה, מחובר למצבי עצמי שהוזזו אל אחורי הבמה או מנותק מהם, כלומר בדיסוציאציה. מצב החלימה נתפש כמצב ייחודי של עצמי המנותק ממצב הערות מחד גיסא והקשור אליו מאידך גיסא.

"מה שבא לידי ביטוי בחלום נמצא אצלנו כל הזמן, ובשינה זוכה לייצוג כדימוי. במקום להסתכל על החלום מפרספקטיווה אחת, בעיקר כמילוי של משאלות מודחקות, מסתכלים עליו כאירוע שבו מתהווה משהו. אדם מביא חלום בטיפול, כלומר הוא מסופר בקונטקסט מסוים לאדם מסוים.

"הפסיכואנליטיקאי הניו יורקי פיליפ ברומברג מתייחס לחלום בספרו ?להעיר את החולם', כסיפורו של אדם על מקום שבו הוא היה. ברומברג אף מזמין אותו לחזור לשם ולספר ביתר פירוט את הקורה שם. כך נוצר עיבוד משותף, בזמן אמת, של המטופל והמטפל יחד, במטרה ליצור תובנה של החוויות, הדימויים והרגשות בחלום בהקשריהם השונים - הקשרים לעברו של המטופל מחד גיסא, ומאידך גיסא להחייאת העבר הזה ביחסים הטיפוליים בהווה.

"כך, למשל, מיטשל מביא דוגמה על מטופל שאמו עברה אפיזודה פסיכוטית שהוא, כילד, לא ידע עליה אך נאמר לו שאמו רגישה וצריך לשמור עליה. ואז בטיפול הוא קולט את החרדה של מטפל צעיר ולא מנוסה ומחליט שגם המטפל הוא פסיכוטי בהיחבא ועליו מוטלת האחריות לשמור עליו".

ומה המעמד של האדיפוס בגישה ההתייחסותית?

"מיטשל מדגיש שתיאוריה פסיכואנליטית נשענת על מטאפורה כמו אדיפוס, למשל, ושכדאי לזכור זאת ולא לקבל אותה כאמת מוחלטת. תיאוריה נחוצה, אך ראייה מוגבלת שלה עלולה לעוור את המטפל. לכן מציע מיטשל ארבע פרספקטיבות על האינטראקציה, שבין השאר מאפשרות לעמוד על מידת ההלימה שבין הנרטיב התיאורטי לתקשורת המובלעת הרגשית בין שני האנשים: ההתנהגות הספונטנית ברמה הלא סמלית, האקלים הרגשי, הסכימות השונות שקובעו בילדות והמישור האינטר-סובייקטיווי שבו אנשים מכירים בנפרדותם זה של זה.

שני הדברים הללו - התקשורת המובלעת והנרטיב התיאורטי המפורש - יכולים להופיע בחלום. למשל, מטופל יונגיאני יספק למטפל שלו הרבה ארכיטיפים והפרוידיאני יעסוק הרבה באדיפוס".

מייקי דגן

חמש עובדות על "פירוש החלום" (הוא "פשר החלומות")

1 > האנליזה העצמית של פרויד, שבמסגרתה נולד ונכתב הספר, היתה במידה רבה תגובה למות אביו בסוף 1896

2 > וילהלם פליס, רופא יהודי מברלין ומומחה למחלות אף אוזן וגרון, חברו הקרוב של פרויד, בעל תיאוריות משונות על המיניות, אסר עליו לכלול חלום מסוים שלו בספר, וגרם לו בכך ל"חסימת כתיבה" ארוכה. פרויד כנראה פירסם את החלום, או חלקים ממנו, בפרסומים מאוחרים יותר

3 > אלכסנדר פרויד, אחיו הצעיר של זיגמונד ואחד ממומחי התעבורה החשובים של תקופתו, שזכה בפרופסורה עשור לפני אחיו הגדול, כתב מאמר לגלגני על "פירוש החלום" בשנה שבה ראה אור

4 > בהקדמה למהדורה האנגלית השלישית מ-1931, פרויד כותב על "פירוש החלומות" כי הוא מכיל "את הגילוי בעל הערך הגדול ביותר שנתמזל מזלי לגלות. תובנה כגון זו אינה נופלת בחלקו של אדם אלא פעם אחת בימי חייו"

5 > על המהדורה הראשונה נדפס בגדול "1900", אף שהספר ראה אור בנובמבר 1899. פרויד רצה להדגיש כך את החדשנות של ספרו, וביטא גם את תקוותו שזו תהיה המאה של החלומות. הוא צדק במידה רבה

ואולי מדובר בחימום מנועים למה אנו חולמים, הגרסה הנוירולוגית

ב-1900, השנה שבה יצא לאור ספרו של זיגמונד פרויד "פירוש החלום", "כל הנושא של שינה וחלומות היה עדיין בגדר נעלם", אומר ד"ר ירון דגן, ד"ר לפסיכולוגיה ולרפואה ומנהל מכוני השינה ב"אסותא מרכזים רפואיים". "גם ביהדות וגם במיתולוגיה היוונית השינה נחשבה מוות זמני. הרופאים בתקופת פרויד לא ידעו דבר על הפיסיולוגיה של השינה", קובע דגן. העדר הידע, בשילוב עם המוזרות של החלומות והתפישה שראתה בשינה מעין מוות, הביאו לכך ש"חלומות קיבלו מעמד מיסטי-נבואי".

פרויד, טוען דגן, המשיך את המסורת הזאת ולא קירב את ההבנה המדעית של החלום. נקודת המפנה התרחשה רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, "אז טען הרופא הגרמני הנס ברגר שהוא יודע לחבר אלקטרודות לגולגולת ולרשום את הפעילות החשמלית של המוח. כך נולדה בדיקת הא-א-ג, המשמשת אותנו עד היום".

אחד השימושים הראשונים במכשיר שפיתח ברגר היה לצורך בדיקה של תהליכים המתרחשים במוח בזמן השינה. "בשלב הראשון התברר שגלי המוח בשינה שונים מאוד מגלי המוח בזמן הערות. לגלי המוח בשינה יש חוקיות מאוד ברורה", אומר דגן. בשנות ה-50 פירסם חוקר השינה נתניאל קלייטמן את התגלית המרעישה על שנת ה-REM (Rapid Eye Movement), שלב בשינה המתאפיין בתנועות מהירות של העיניים. "השלב הזה מכונה גם שינה פרדוקסלית כי מצד אחד יש בו עוררות מלאה של הגוף והמוח, כולל זקפה אצל גברים, ומצד אחר יש שיתוק של האיברים", מסביר דגן.

בעקבות הגילוי של שנת ה-REM התפתחה פרדיגמה מקובלת במחקר השינה. "רופאים וחוקרים נהגו להשכיב בני אדם לישון כשהם מחוברים לאלקטרודות, להעיר אותם בשלבים שונים ולשאול אם עבר להם משהו בראש בזמן שהיו בשנת REM. ב-85% מהמקרים, הנשאלים אמרו שכן. זו הסיבה ששנת REM נקראת גם שנת חלום". דגן מדגיש ששנת החלום נבדקה מחקרית פעמים רבות ואילו התיאוריה של פרויד, שהניח כי החלומות הם דרך המלך לתת מודע, לא הוכחה מחקרית בשום צורה ואופן, ובעיני היא אמונה ותו לא".

שנת החלום תופסת 15%-20% מהשינה האנושית. "אם אומרים שהתפקיד של השינה הוא לתת לגוף ולמוח מנוחה, איך אפשר להבין שבתוך השינה יש זמן כה סוער מבחינה קוגניטיבית ופיסיולוגית?" שואל דגן. לתהייה הזאת יש כמה הסברים אפשריים: "המוח הוא מערכת חשמלית, שמדי פעם זקוקה לגרייה. במשך היום כל החושים שלנו מקבלים גרייה חיצונית; בשינה, ערוצי הקשב שלנו אטומים כמעט לחלוטין. אחרי זמן מסוים של שינה, המערכת צריכה להפעיל את עצמה מבפנים באמצעים חשמליים. אחרת היא לא תוכל להמשיך לתפקד.

"אחד התוצרים של הפעילות החשמלית המוגברת", מסביר דגן, "הוא החלום. פרויד היה אומר שהסערה בשנת החלום מבטאת תכנים נפשיים קשים של החולם. לפי גישה אחרת, מדובר בתהליך פיסיולוגי לחלוטין שתכליתו, בראש ובראשונה, לעשות מעין חימום של המנוע בזמן השינה".

לפעילות הקוגניטיבית שמתרחשת בשעת החלום יש גם הסבר הישרדותי. "בעלי חיים, בעיקר טורפים למיניהם שחיים בטבע, הולכים לישון ומנתקים את עצמם מהסביבה. הם זקוקים לסף גירוי מסוים גם בזמן השינה, כדי לשמור על ערוץ של קשר עם הסביבה. שנת החלום מאפשרת לרענן את הפעילות שלנו אחת לכמה זמן", מסביר דגן. "מנקודת מבט פיסיולוגית, הפעילות הקוגניטיבית הסוערת, שמתרחשת יחד עם עוררות מוחית וגופנית, היא יחידה אחת שנועדה לשמור על הכוננות שלנו באותו שליש של היממה שבו אנחנו פורשים מהחיים".

איך התיאוריה הזאת מסבירה את החלומות שמופיעים בשלב הזה של השינה ואת אופן ההופעה שלהם? מדוע החלומות עושים שימוש בתכנים שקלטנו במשך היום?

"יש בעיה מתודולוגית בסיסית בחקר החלום", מודה דגן. עם זאת, הוא גורס, זאת אינה סיבה לאמץ את הסבריו של פרויד, אשר "אינם שונים באופן מהותי מפרשנות החלומות בזמנים קדומים. יש דברים שאנו מוגבלים מלהבין, אבל אנו צריכים להישאר עם המגבלה הזאת. אין סיבה שנמציא משהו אחר. אם אנחנו ממציאים הסבר אחר, צריך לדעת שזאת תיאוריה שייתכן שהיא נכונה, אבל ייתכן גם שלא".

לדעתו של דגן, הגיונית יותר התיאוריה שגורסת כי הפעילות הקוגניטיבית בזמן שנת החלום חיונית לבניית הזיכרון, כאבן יסוד של יכולת הלמידה. "לשאלתך מדוע החלומות נראים כה מבולבלים יש שתי תשובות אפשריות: פעולה לא מסודרת של נוירונים בראש מייצרת פרודוקטים לא מסודרים, שהם החלומות; בזמן שנת החלום נעשה מעין ארגון, כמו במודל של מחשב, של כל האינפורמציה שנקלטה במוח בשעות היום, והמידע ממוקם במקום הנכון בזיכרון. זו תיאוריה טובה כמו התיאוריות של פרויד על חלומות. היתרון היחיד שלה הוא שהיא לא הולידה שיטה טיפולית".

ליטל לוין



מתוך הסרט 'בכבלי השכחה' של היצ'קוק


התוכן הגלוי של החלום - העלילה, הסגנון, התפאורה, הדמויות - היה רק קליפה בעיניו. פרויד / גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו