בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרסום ראשון: מכתב שכתב פרויד לד"ר יוחנן לוינזון

על החלומות והעיסוק ב"על-טבעי" אצל פרויד. פרסום ראשון של מכתב שכתב הוגה הפסיכואנליזה לחבר קיבוץ גבעת ברנר ד"ר יוחנן לוינזון

תגובות

"רוב תודות על מכתבך הנדיב ועל ספרך שאותו אקרא בעניין רב. אינני יודע עדיין אם אוכל לכתוב עליו. כלומר, אם ארגיש שיש לי הכישורים הדרושים לשם כך". כך השיב תיאודור הרצל לפנייתו של פרויד, כי יואיל לפרסם בעיתונו מאמר ביקורת על "פירוש החלום". בהתחשב בפופולריות העצומה שהרצל נהנה ממנה בשנות חייו האחרונות, אפשר לשער כי למאמר ביקורת אוהד שלו יכולה היתה להיות השפעה חיובית על התקבלותו של הספר, לפחות בעיר מגוריו של המחבר.

פרויד שב והתלונן על שספר החלומות שלו אינו זוכה להכרה שהוא ראוי לה בחוגים רפואיים. הוא יכול היה להתנחם בכך שלמרות יחסם הצונן של הפסיכיאטרים לתיאוריית החלום שלו, "פירוש החלום" הרחיב עד מהרה את מעגל המתעניינים בפסיכואנליזה אל מעבר לכותלי האקדמיה. אמנים, חוקרי ספרות, פולקלוריסטים, היסטוריונים ואפילו משפטנים - כולם התדפקו על דלתו של פרויד וביקשו להשתתף בשיכרון פירוש החלומות שאחז בדור הפסיכואנליטיקאים הראשון.

חוקרי מקרא וקבלה היו מהראשונים להגיב על מסקנותיו של פרויד ואף לראות בתורתו גילוי של יהדותו. למן הופעתו של "פירוש החלום" עתידה שאלת "מקורותיה היהודיים" של הפסיכואנליזה לדבוק בעקשנות בכנפות מעיליהם של פרויד ושל ממשיכיו. אלתר דרויאנוב, מחבר "ספר הבדיחה והחידוד", כתב לפרויד כדי להסב את תשומת לבו לדמיון בין תיאוריית החלומות החדשנית שלו לבין פירושי חלומות בספרות התלמודית והקבלית. דעתו של פרויד היתה שונה: "שמחתי לגלות כי נמצא לספרי קורא נבון במקום כה מרוחק, אולם לי עצמי נראית בולטת יותר הקרבה שבין רעיונותי על החלום לבין אלה של היוונים הקדמונים", הוא ענה לדרויאנוב, ואותת באופן כזה בבירור על העדפתו את האוניוורסליות על פני הפרטיקולריות האתנית היהודית.

בדומה לשאול טשרניחובסקי בן דורו, שבשירו "לנוכח פסל אפולו" (שפורסם בשנה שבה יצא לאור "פירוש החלום") הביע את משאלתו לקחת חלק בחוויה התרבותית היוונית ולא רק בזו היהודית, הרחיק גם פרויד אל יוון הקלאסית בחיפושיו אחר השכבות הקדומות של התרבות האנושית בכלל ושל המיניות הילדית בפרט. אתונה ורומא, ולא ירושלים, עתידות להזין את עולמו הרוחני החושני של פרויד. אליהן גם יעלה לרגל. את חדר העבודה שלו ואת מכתבתו גדשו מאות חרסים, צלמיות ופסלונים שבהם השקיע את מיטב כספו. "אלילי הקדומים והמטונפים" הוא כינה אותם.

בשלהי שנות ה-20 החלו לשאת פרי הניסיונות להביא את דבר תורת פרויד לפני האינטליגנציה הארץ-ישראלית. חוויית המפגש עם נופיה האנושיים של הארץ, עם בני היישוב הישן, עם האוכלוסייה הערבית ועם יהודים מארצות מוצא שונות, באה לידי ביטוי בפרשנות המקומית שניתנה לתיאוריה הפסיכואנליטית. עמנואל וליקובסקי נמנה עם הראשונים מבין רופאי הנפש שפעלו בארץ-ישראל ששיתפו את קהילת הפסיכואנליטיקאים הבינלאומית בהתנסויותיהם הקליניות. מסקנותיו על הזיקה שבין הלא מודע של מטופליו לבין תחייתה של השפה העברית התפרסמו בכתב העת "אימאגו" שבעריכתו של פרויד תחת הכותרת: "האם יכולה שפה אשר נרכשה זה לא כבר להפוך לשפתו של הלא-מודע?"

במאמר טען וליקובסקי כי אצל אדם ששליטתו בשפה העברית מוגבלת, מוכתבות המשמעויות הסימבוליות של השפה על ידי המצלול של המלים ולא על ידי משמעותן המילולית. כך קורה, שמשחקי המלים המופיעים בחלום של מטופל הדובר רוסית, ערבית או יידיש הם למעשה מצלולים דומים של שתי השפות שבהן הוא מדבר: מטופלת דוברת יידיש חולמת בערב שלפני הגרלת לוטו על "עכברים". ביידיש עכברים הם "מייזלעך" ואילו בעברית המלה "מזלך" מבטאת את משאלתה של המטופלת שכרטיס ההגרלה שבידה יהיה הכרטיס הזוכה. מטופל אחר חולם ש"עכברים מכרסמים בגופו", כלומר שמצפונו נוקף אותו. עכברים, מזכיר וליקובסקי, הם מכרסמים, והמקבילה הרוסית לנקיפות מצפון היא "נשיכות המצפון", ואלה יוצגו בשפת הסמלים הלא-מודעת באמצעות הדימוי של עכבר המכרסם בגופו של החולם.

מקרה אחר של פתרון חלומות הנעשה על טוהרת המילונאות הוא של גבר נשוי הסובל מאימפוטנציה ושוהה כמה שבועות בגפו בתל אביב לצורך קבלת טיפול פסיכותרפויטי. בחלומו פונה אליו אדם המבקש לקנות ממנו גיר. לשם מה לך גיר, תוהה החולם, והרי במקום שממנו אתה בא, בביתך, יש מכתש מלא גיר.

למשמע החלום מיהר וליקובסקי ושאל את המטופל אם הוא העניק מתנה לאיזו גברת בזמן האחרון במטרה לזכות בחסדיה. המטופל נראה נבוך. עד עתה הוא היה תמיד נאמן לאשתו, שנותרה במשק המשפחתי שבצפון. והנה בעת שהותו בעיר התוודע לגברת אחת שניסה להשיגה באמצעות מתנה. את מצפונו השקיט כשאמר לעצמו שהוא חייב לבדוק את תוצאות הטיפול (שיבתה של האונות המינית). ואולם הגברת לא נעתרה לחיזוריו. וליקובסקי הסביר למטופל כיצד הצפין החלום את כל סיפור המעשה: "סיד" פירושו בערבית "אשה", ובחלום הוא מבקש לרכוש סיד (גיר), כלומר, אשה, ועונה לעצמו, בקולו של מצפונו, יש לך סיד בבית.

חולם אחר מבין מטופליו של וליקובסקי מנהל עם שכניו הערבים מאבקים משפטיים סביב שאלת בעלותו על חלקת אדמה. לילה אחד הוא חולם על עכברים שנפלו לתוך פח ומנסים להימלט מתוכו על ידי כך שהם קופצים לעבר חור במכסה. הוא דואג שמא יברחו ומכסה את החור במרצפת. החלום הזה הוא מלאכת מחשבת של משחקי מלים בעברית ובערבית: העכבר הלוא הוא חבר (תובע, בערבית) שהוא מוטיב קבוע בחלומות של דוברי ערבית המצויים בסכסוכים משפטיים; ואכן הערבים ניסו "לקפוץ" על אדמותיו שב"חור אל ואזה" ולהחזיק בהן, ומן הראוי היה "להפיל אותם בפח". והנה, רק באחרונה עלה בדעתו של המטופל כיצד ישכנע את השלטונות שקרקע המריבה אכן שייכת לו. תוכניתו היתה לרצף את השביל המוביל למקום - לחור אל ואזה - ובכך לחזק את בעלותו על הקרקע.

את תרומתו לפירוש החלום בארץ-ישראל סיכם וליקובסקי כך: "צורת החשיבה של הגזע היהודי נוטה למשחקי מלים, לכפל לשון ולהלצות, והתעתיק העברי המשמיט על פי רוב את התנועות וכולל רק עיצורים, הולם להפליא את צורת החשיבה הראשונית של הלא-מודע".

באוסף פרויד, שבארכיון ספריית הקונגרס בוואשינגטון, מצויים גם מכתבים שנשלחו לפרויד מארץ-ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. בין שהיו אלה פניות של עמיתים, מעריצים או סתם תמהונים, פרויד נהג לענות ללא שהיות על עשרות המכתבים שהגיעו אליו מדי יום. האגדה מספרת שנהג להתייחס לשעת כתיבת המכתבים כשעת מנוחה, ושגם בערוב ימיו כתב כעשרה מכתבים בשעה. ניכר במכתבים שנכתבו בתנופה רבה, ללא התעכבות מיותרת על כתיבה תמה ועל דקדוקי ניסוח.

דווקא בחליפת המכתבים עם מי שלא נמנו עם חוג תלמידיו פרויד מתגלה על פי רוב כבן שיח סקרן ונדיב, שהתהילה לא העבירה אותו על דעתו. הוא אינו מסתפק בדברי נימוסין אלא מתייחס בכובד ראש גם לסברות הכרס של הדיוטות, ואף נעזר בהן כדי לזכך את רעיונותיו. גם ביטויים של ישירות מצמררת, של סרקזם ושל תוקפנות לשמה נמצאים למכביר בקורפוס המכתבים הפרוידיאני, הנאמד ב-20 אלף מכתבים.

ד"ר יוחנן לוינזון, רופא השיניים שעלה ארצה מברלין ב-1933 והצטרף לקיבוץ גבעת ברנר, ביקש בראש ובראשונה להודות לפרויד. בזכות הפסיכואנליזה, כך הוא מגלה במכתבו, עלה בידו לקבל כמה החלטות חיים גורליות ולוותר על קריירה אקדמית בגרמניה לטובת חיים ביישוב שיתופי בארץ-ישראל. שלוש סוגיות עיקריות נידונות במכתב ששלח לוינזון לפרויד ב-5 באוגוסט 1936. הן מתייחסות לפרקים הראשונים בסדרת "הרצאות המבוא החדשות לפסיכואנליזה" שפרויד פירסם ב-1933. הסוגיה הראשונה נוגעת למעמדו של חלום הביעותים בתוך תיאוריית החלום הפסיכואנליטית הראשונית.

חלומות אלה, המדירים שינה מעיניהם של הלוקים בנוירוזה טראומטית (או בעגה הפסיכיאטרית של ימינו: תסמונת דחק בתר-חבלתית), עומדים לכאורה בסתירה לנוסחה הייסודית של "פירוש החלום", שלפיה מימוש המשאלה הלא מודעת הוא המניע העיקרי לטוויית חלומות. למרות העובדה שקשה לזהות משאלה מענגת כלשהי בסיוטי לילה, לוינזון, בדומה לפרויד, מבקש למצוא מקום לחלומות הביעותים בתוך המסגרת המושגית של תיאוריית החלום ההיסטורית, ומצביע על הפונקציה שיכולה להיות לחלום הביעותים של הסובלים מנוירוזה טרואמטית. לדבריו, חלומות אלה משחזרים את החוויה הטראומטית כדי לאפשר למנגנון הנפשי לפרוק מעליו את העודפות הרגשית שהיא ממאפייני הסיטואציה מחוללת הטראומה.

הסוגיה השנייה שבה דן לוינזון במכתבו נוגעת לפרק אחר בהרצאות המבוא החדשות. תחת הכותרת "החלום וחוכמת הנסתר" פרויד דן בין היתר בתופעת הטלפתיה. והנה, במאורעות המרד הערבי הגדול הגיע לוינזון למסקנה כי אחדים מתושבי הכפרים הערבים בארץ-ישראל ניחנו ביכולות טלפתיות: "אין לי ספק כי הדרך היחידה להעברת ידיעות שעמדה בפני הערבים היתה באמצעות העברת מחשבות. קיימות ראיות לכך כי אנשים מסוימים בקרבם משדרים את המסרים ואילו אחרים קולטים אותם... אני יכול לתאר לעצמי שהתופעות האלה עשויות להוות שדה מחקר פורה במיוחד לפסיכואנליטיקאי, אבל עליו להיות בקיא בשפתה ובתרבותה של האוכלוסייה הערבית שבה מדובר".

את מכתבו לפרויד חותם לוינזון בעניין אישי. כמי שידע במהלך חייו תקופות של דיכאון עמוק ושל התרוממות רוח קיצונית, הוא מרשה לעצמו לחלוק על הדברים שכתב פרויד בפרק "פירוק האישיות הנפשית". בעוד שפרויד מותיר פתוחה את שאלת הגורמים למחזוריות במצבי הרוח, ללוינזון אין ספק שההפרעה המאנית-דפרסיבית היא הפרעה מבנית בעלת בסיס תורשתי. כראיה לכך הוא מציין שרבים במשפחתו מצד אביו סבלו מהפרעה נפשית דומה.

בחלק הראשון של מכתבו פרויד מציין כי יש להרחיב את מושג החלימה בפסיכואנליזה כדי שיכלול פונקציות נוספות לבד ממילוי המשאלה. לפי תפישה זו, שניצניה ניכרים במכתב, הפסיכואנליזה מסוגלת להשיב את היכולת לחלום גם למי שאיבדו אותה ונמצאים לפי שעה "מעבר לעקרון העונג".

העניין שפרויד גילה בטלפתיה אינו צריך להפתיע יתר על מידה את מי שמכיר את ההיסטוריה של רפואת הנפש. זו השתתפה משחר נעוריה בהסרתם ובהצבתם המחודשת של קווי הגבול שבין המיתוס לבין הלוגוס ובין אמונה למדע. אדרבה, הקשבה פסיכואנליטית לאסוציאציות חופשיות מבוססת על כך שלא-מודע של אדם אחד מסוגל לקלוט לא-מודע של אדם אחר תוך עקיפתה של התודעה.

פרויד לא הסתיר אפוא את המשיכה שחש ל"אמונות תפלות" ולתופעות "על-טבעיות" למיניהן. לנטייתו זו היו שותפים גם קרל יונג השווייצי ושנדור פרנצי ההונגרי, שבאחת ההזדמנויות הודיע לפרויד שבכוונתו להופיע בווינה ולהציג את עצמו כ"אסטרולוג החצר של הפסיכואנליזה".

פרנצי גם התלווה לפרויד לביקור אצל קוראת מחשבות ברלינאית, והשניים התרשמו עמוקות מיכולותיה הטלפתיות, שאותן ייחס פרויד ליכולת להעביר מחשבות. לפרויד לא היה ספק שביסוד התופעות המכונות "על-טבעיות" מצויים תהליכים אנרגטיים-פיסיקליים שהמדע טרם מצא דרך למדוד. כבר ב-1910, במהדורה השלישית של "פירוש החלום", הוא מצא לנכון להוסיף לספר עב הכרס דיון על "חלומות נבואיים" ועל "חלומות טלפתיים", שאותו נמנע מלשלב במהדורה הראשונה. הגדיל לעשות וילהלם שטקל, מייסדו של "המשרד הפסיכואנליטי המרכזי לאיסוף חלומות", שהקדיש לחקר החלומות הטלפתיים מונוגרפיה שלמה.

בעוד יונג ופרנצי היו מעוניינים להפוך את תחום התופעות העל-טבעיות לטריטוריה פסיכואנליטית, ארנסט ג'ונס ומקס אייטינגון עשו כמיטב יכולתם לרסן את פרויד בנקודה זו. לעתים נראה היה שהצליחו בכך. ואולם ניסויים בטלפתיה ובקריאת מחשבות, שערך עם בתו אנה ועם פרנצי, הביאו את פרויד למסקנה שיהיה עליו "להניח בצד את השיקולים הדיפלומטיים", ולייחד דיון נפרד לבעיית הטלפתיה. "מצמרר אותי לחשוב שבמוקדם או במאוחר יהיה עלינו לנעוץ את שינינו בפרי הבאושים הזה (התופעות העל-טבעיות, ע"ר)", כתב לאייטינגון. גם לג'ונס הודיע, הפעם באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שאין בדעתו לאפשר לדעת הקהל, או לנזיפות של תלמידיו, להכתיב לו את הכיוונים שבהם על המחקר הפסיכואנליטי לפסוע: "למבקשים להציגני כמי שחטא וסר מדרך הישר אמור נא בפשטות, כי הפיכתי למאמין בטלפתיה היא ענייני הפרטי, כמו היהדות שלי, כמו תשוקתי לעישון, כמו דברים רבים אחרים".

פרויד שב אפוא לאהבתו הישנה ופירסם שני מאמרים, "חלומות וטלפתיה" (1922) ו"פסיכואנליזה וטלפתיה" (1934), שלא הותירו מקום לספק בדבר כוונתו לכלול את הטלפתיה בשדה המחקר הפסיכואנליטי ובנכונותו להמשיך להיטלטל בין ספקנות לשכנוע, כפי שמצופה מפסיכואנליטיקאי, ביחס לתופעות שהשכל הישר מתעקש למקם בתחום הנסתר והעל-טבעי.

במכתב ללוינזון פרויד מצהיר שתצפיותיו בכלבים הן אשר סייעו לו להשתכנע בקיומה של טלפתיה. הכלבים, שהיו במשך שנים רבות אורחי קבע בחדר עבודתו, מוזכרים פעמים רבות במכתביו. במכתבים אחרים הוא מציין בהתפעלות את רגישותה של ג'ו-פי, כלבת הצ'או-צ'או דמוית האריה שליוותה אותו במשך שבע שנים, לתנודות במצב רוחו. גם המשוררת האמריקאית הילדה דוליטל, שהיתה באנליזה אצל פרויד בשנים 1933-1934, רוטנת ביומן האנליזה שלה על כך שתשומת לבו של פרויד נתונה לפעמים יותר לג'ו-פי מאשר לה. קוראי המכתב ישימו לב לכך שפרויד מתייחס בו לשתי סוגיות, החלומות והטלפתיה, אך בוחר להתעלם מהסוגיה השלישית, האישית יותר, שלוינזון שטח בפניו. שמץ של אירוניה מסתנן למשפט שבו חותם חוקר הנפש את מכתבו לחבר הקיבוץ: "בעניין הזה אתה מבין כנראה יותר ממני". ?

---

הכותב הוא פסיכואנליטיקאי, פסיכיאטר והיסטוריון. המובאות במאמר הן מתוך ספרו "עושי הנפשות: עם פרויד לארץ-ישראל 1918-1948" (עם עובד, 2007)



''טרם הצלחתי להתגבר כליל על סלידתי ממה שמכונה חוכמת הנסתר''. פרויד וכלבי צ'או צ'או


פרויד ופסיכואנליטיקאים עמיתים משמאל ארנסט ג'ונס, פרויד, שנדור פרנצי, אוטו ראנק, מקס אייטינגון, קארל אברהם והנס ז'קס תצלום: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו