בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יגאל ויורם לסרי, האחים שנחשדו ברצח אסף שטיירמן, תובעים את המדינה

יגאל לסרי השאיר טביעות אצבעות על שקית ריקה של במבה שנמצאה בזירת פשע, וגילה שהוא חשוד ברצח של הנער אסף שטיירמן. אחר כך נחשד ברצח גם אחיו יורם. רוב חבריהם ומכריהם התרחקו מהם, העסק שניהלו התמוטט והחסכונות שלהם אזלו. עד שאשתו של רעי חורב סיפרה למשטרה שבעלה הוא הרוצח ושמם נוקה. עכשיו הם תובעים מהמדינה פיצוי כספי, אבל היא לא ממהרת לפתוח את הארנק

4תגובות

אחרי ארבע שנים של חרדות מנקישה בדלת. אחרי עשרות לילות של שינה על מזרנים מעופשים בחדרי מעצר. אחרי חקירות חוזרות ונשנות על ידי שלושה צח"מים, נשמו יגאל ויורם לסרי לרווחה. ב-6 בדצמבר 2000 נכנסה סנדרין חורב לתחנת המשטרה בירושלים ואמרה ליומנאי: בעלי רצח את אסף שטיירמן. רעי חורב נעצר והורשע, ובכך הוסר החשד ברצח מעל האחים לסרי.

ב-2007 הגישו האחים, יחד עם הוריהם אדמונד ורוזה, תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל על נזקי גוף שגרמה להם, לטענתם, משטרת ישראל. הם לא תבעו סכום מסוים אלא השאירו לבית המשפט את ההחלטה על גובה הפיצוי. בספטמבר 2009 הציעה השופטת דליה גנות הצעת פשרה: לאחים לסרי ולהוריהם ישולם פיצוי בסך 800 אלף שקל. בני משפחת לסרי השיבו בחיוב, אבל חלפו שישה חודשים עד שהפרקליטה, עו"ד אורנה פורגש, הודיעה לבית המשפט בחודש שעבר שהמדינה מתנגדת לפשרה. הדיון בהוכחות נקבע לפיכך לינואר 2011. בני משפחת לסרי יצטרכו להתאזר בסבלנות.

איך עשית את זה?

בדצמבר 96' נרצח אסף שטיירמן, נער בן 17, בחורשת אוסישקין בכפר סבא. ראשו רוסק בבלוק בניין ועל גופתו נמצאו עשרות סימני דקירה. לצדה נמצאו שני סכיני-הטלה, אבל עליהם לא נמצאו טביעות אצבעות המוכרות למשטרה. במרחק עשרה מטרים מהגופה מצאו החוקרים, ליד בטונדה בכניסה לחורשה, שקית במבה ועטיפות של מסטיק אורביט. הם אספו את הממצאים האלה בזהירות והעבירו אותם למעבדה. על שקית הבמבה נמצאו טביעות אצבעות של יגאל לסרי. לסרי נעצר כמה שנים לפני כן על עישון חשיש ונלקחו ממנו טביעות אצבעות (אבל לא הועמד לדין), והשוטרים איתרו אותו במהירות.

יגאל לסרי היה אז צעיר צנום בן 22, עם שיער ארוך ושחור, אסוף בקוקו. הוא התגורר עם אחיו יורם, המבוגר ממנו בשלוש שנים, אצל ההורים רוזה ואדמונד בשכונת קפלן, מול השדות הירוקים של קיבוץ ניר אליהו. האב היה פועל בבית חרושת לקופסאות פח, האם פועלת בתע"ש. ליגאל ויורם היתה אז חברה לניקוי חדרי מדרגות, "ניקיון לכל". הם ניקו בתים בכפר סבא, רעננה והוד השרון. "היינו יוצאים בבוקר וחוזרים בערב הביתה", אומר יגאל לסרי. "התקיימנו יפה".

הוא זוכר היטב את הערב ההוא, בדצמבר 96': "הגעתי בערב לבית הורי בשכונת קפלן. גרתי שם. ראיתי שתי ניידות משטרה ליד הבית. לא תיארתי לעצמי לתוך איזו מערבולת אני נכנס. הכל היה רגוע. נכנסתי ובסלון היו חמישה שוטרים. אתה יגאל? שואל אחד מהם. כן, אני עונה. תירגע, הוא אומר לי. לא קרה כלום. הכל בסדר. אנחנו רק צריכים לשאול אותך כמה שאלות. בוא איתנו לתחנה. אני הולך איתם ולא יודע איזה אסון באותו הרגע נופל עלי. שמעתי על רצח אסף, כולנו בכפר סבא היינו מזועזעים, אבל לא עלה בדעתי שמישהו יחשוד בי שאני מסוגל לעשות את הדבר הנורא הזה".

בתחנת משטרת כפר סבא פגש לסרי את ראש הצח"מ (צוות חקירה מיוחד) הראשון, רב-פקד שלום מינס. "הגעתי לתחנה ומינס ישר זרק לי: 'יגאל, איך עשית את זה? איך עשית את זה?' סיפרתי לו בדיוק מה עשיתי באותו הלילה. וזה היה כך: הגעתי בחיפושית שלי לבטונדה שבכניסה ליער בערך בשעה 11 בלילה, עם ידידה שלי. ישבנו בחיפושית, עישנו גראס ודיברנו. אחר כך היינו רעבים ויצאנו לקנות במבה ומסטיקים. חזרנו לאוטו ואכלנו את הבמבה ולעסנו מסטיק. ככה ישבנו באוטו עד שתיים בלילה. יצאנו גם מהאוטו לבטונדה וישבנו עליה. אחר כך זרקנו מהאוטו החוצה את השקית של הבמבה ואת העטיפות של המסטיקים ונסענו.

"ואז מינס ביקש שאוריד את החולצה. הורדתי. הוא הסתכל על הגוף שלי, חשב שאולי ימצא עליו סימני מאבק, ראה שאצלי הכל בסדר. הייתי רגוע. מינס הבין שזה לא אני. הוא הזמין גם את הידידה שלי, נחקרנו בנפרד עד הבוקר וזהו. שיחרר אותי, אמר לי 'סע הביתה. לך לשלום, חבוב'. קיוויתי שהסיוט הסתיים. אבל הוא רק התחיל".

מידע מודיעיני חסוי

שלום מינס פרש מהמשטרה לפני כעשר שנים. "מצאנו טביעות אצבעות של יגאל על הבמבה ועל הממתקים שהיו שם ליד הבטונדה שבכניסה ליער. וזה היה קרוב לגופה. יגאל הכחיש שהוא מעורב ברצח, אבל סיפר לי שהיה במקום בלילה ביחד עם ידידה שלו. הבאנו את הידידה והגרסה שלו תאמה לגרסה שלה. לכן החלטתי שאני אפילו לא עוצר אותו. האמנתי לו. בדקתי גם את הגוף שלו. בזירת הרצח היו ראיות שהתנהל שם מאבק רציני וראיתי שעל הגוף שלו אין שום סימני חבלות ולכן האמנתי לו ושיחררתי אותו ואת הידידה שלו. אפילו לא הכנסתי אותם למעצר. אני לא יודע למה היה צריך לעצור אותם שוב לחקירה".

תיק החקירה עבר ליחידה המרכזית (ימ"ר) של מחוז מרכז ושכב שם על המדפים יותר משנתיים. וזה מה שקרה אחר כך על פי כתב ההגנה שהגישה פרקליטות מרכז על התביעה של בני משפחת לסרי: בינואר 98' התקבל במשטרה מידע מודיעיני ש"לפיו האחים יגאל ויורם לסרי רצחו ככל הנראה את אסף שטיירמן", ו"הרקע לרצח הנו סכסוך בגין חוב כספי הקשור לסם מסוג 'גראס' שאותו קנה אסף שטיירמן ז"ל מיגאל לסרי ולא שילם תמורתו". בפברואר "התקבל מידע מודיעיני נוסף אשר אף הוא קשר את האחים לסרי לרצח". לפי כתב ההגנה, מקור המידע בדברים "מפי חבורת גיל עמל, שאליה היו משויכים, למיטב הידיעה, האחים לסרי".

בתשובה לבית המשפט כתבה עו"ד אורנה ינובסקי, המייצגת את בני משפחת לסרי, כי כתב ההגנה "בונה תיק" סביב האחים, תיק "שנועד להצדיק את מערכת האיומים, המעקבים, ההשפלות וההשמצות שהופעלה עליהם". לטענתה, האחים לסרי מערערים על עצם קיומו של אותו "מידע מודיעיני" שהמשטרה טוענת כי קיבלה, וכותבת: "האחים לסרי לא השתייכו ל'חבורת גיל עמל' ו/או לכל 'חבורה' אחרת, וכל שיוך שכזה מהווה חלק מניסיונה של המשטרה להצדיק את המשך החקירה נגד האחים לסרי, על אף שהיה ידוע לה היטב, על פי הנתונים והממצאים שכבר נמצאו בידה, כי האחים לסרי בכלל ויגאל לסרי בפרט, לא ביצעו ואף לא יכלו לבצע את הרצח מלכתחילה".

ב-11 בפברואר 98' (צירוף מקרים?) נעצר יגאל לסרי ל-25 ימים "בגין פרשייה אחרת הקשורה בסחר בסמים", כפי שנכתב בכתב ההגנה, ואחרי שישב עוד עשרה חודשים במעצר-בית עד למשפט הוא נידון ל-6 חודשי עבודות שירות. בתשובתה על כך כותבת עו"ד ינובסקי לבית המשפט, כי בני משפחת לסרי טוענים שמעצר זה היה חלק ממסכת ההתנכלויות של המשטרה, וכי "במסגרת התנהלותה הכוחנית לא נרתעה המשטרה מ'לחפש' אחר יגאל לסרי בכל דרך שהיא ולנסות 'להדביק' לו התנהגות פלילית ולסמנו כעבריין סמים כבד".

בסוף אפריל הוחלט במשטרה להקים צח"מ חדש. כעבור שלושה חודשים הוחלף ראש הצח"מ ועל הפעילות בשטח הופקד פקד מאיר עמירה. "אני לא אשכח איך יום אחד עמירה התקשר ואמר לי שאני צריך להגיע לימ"ר ברמלה", מספר יגאל לסרי. "עמירה נכנס לחדר עם שישה-שבעה איש, פנה אלי ואמר לי משהו בסגנון: 'החליפה כבר מוכנה, מה שנשאר לנו זה רק לתפור לך את העניבה'. ישבו והפחידו אותי. חזרתי וסיפרתי להם בדיוק מה שסיפרתי לשלום מינס. אחרי חודש, בספטמבר 98', הם שלחו אותי לבדיקת פוליגרף".

בבדיקת הפוליגרף נשאל יגאל לסרי שתי שאלות: א. "האם אתה, לבד או עם מישהו נוסף, רצחת את אסף שטיירמן? ב. האם אתה יודע בוודאות מי רצח את אסף שטיירמן?" לסרי השיב בשלילה על שתי השאלות ומנתח הפוליגרף כתב: "הגעתי למסקנה שהוא דובר שקר". באוקטובר נבדקה בפוליגרף גם הצעירה שהיתה איתו בחורשה באותו הלילה. גם היא נשאלה שתי שאלות: "א. האם את מעורבת ברצח ביער אוסישקין? ב. האם יגאל אמר לך שהוא או מישהו אחר מעורב ברצח הזה?" גם היא השיבה בשלילה, ובמקרה שלה קבע מנתח הפוליגרף: "הגעתי למסקנה שהיא דוברת אמת". המסקנות הסותרות מעידות על הבעייתיות של בדיקת הפוליגרף.

הושיבו אותי בניידת

הרצח המחריד, שלא פוענח במשך זמן כה רב, הכניס את ימ"ר מרכז לאמביציה. אל יגאל לסרי הוביל לפחות קצה חוט, אבל החשדות נגד אחיו כבר היו פרי הדמיון. הפתולוג, פרופ' יהודה היס, קבע שיש יותר משני רוצחים בזירה. חוקרי הצח"מ החדש יצאו מהנחה שיש שלושה רוצחים, ופיתחו תיאוריה חדשה חסרת כל אחיזה במציאות: יורם לסרי, אחיו של יגאל, שלח את יגאל לרצוח את אסף שטיירמן. למה? מה המניע? לדעת החוקרים הרצח קשור לעסקת סמים כלשהי, וחוב כספי של שטיירמן לאחד האחים.

"אין לנו טענות על כך שעצרו את האחים לסרי", אומרת עו"ד אורנה ינובסקי, המייצגת אותם. "למשטרה לא היה קצה חוט. זה היה לדעתם קצה החוט היחיד שלהם. יש לנו טענות על כך שהחוקרים התייחסו אליהם כאל רוצחים והוציאו ללא הבחנה מידעים לעיתונים. בנוסף הם פנו אל כל החברים והמכרים של האחים והזהירו אותם מלהתקרב אל יורם ואל יגאל. ליורם ויגאל היתה אז עבודה, היתה להם חברה לניקיון בתים והם הפסידו הכל".

"בוקר אחד קם אדם ורואה שכל העולם נגדו", אומר יגאל לסרי. "אני פותח את העיתון וכותרת ראשית מבשרת - נעצר יגאל לסרי, החשוד ברצח אסף שטיירמן. אתה רוצח. אנשים מסתכלים עלי כעל רוצח. הנה הרוצח - יגאל לסרי, רוצח. הנה הרוצח. כל העיר מכירה אותי. עד היום מסתכלים עלי במבט כזה של כבדהו וחשדהו. עד היום זוכרים. לא יודע מה הולך בראש של אנשים. יודעים שזה לא אני, אבל בכל זאת. אולי אני סתם פרנואיד, אבל ככה זה נראה לי".

ניצה לסרי, אשתו, היתה אז חברתו. "באותה תקופה ניסינו לשמור על איזה שפיות", היא נזכרת. "היינו חברים ולא יכולנו להסתובב בחוץ. אנשים הסתכלו על יגאל כאילו הוא רוצח. המשטרה באמצעות העיתונות חרצה את דינו וזה היה נורא. ההורים שלי לחצו עלי להיפרד ממנו. אמרו לי, אנחנו נסגור אותך בבית, את לא תסתובבי איתו, לא תהיי איתו. ליגאל היו תמיד חברים וחברי ילדות. מי שהיה איתו בקשר, עוכב לחקירה. לא נשאר אדם שרצה להיות איתו בקשר. בוקר אחד הגיעו אלי לעבודה שני שוטרים בניידת ועשו את כל ההצגה שלוקחים אותי לחקירה. הבושה. הבושה. לא יכלו להתקשר ולבקש שאבוא? הייתי מגיעה. הושיבו אותי בניידת מאחור ונסענו. לא ידעתי לאן והם סירבו לומר לי. זה היה נורא".

גם היא עוכבה לחקירה. "מתחילת החקירה הם ניסו לערער לי את הביטחון ביגאל", היא מספרת. "אמרו לי שבזמן שאני ישנה, כי אני הולכת לישון מוקדם, יגאל שוכב עם החברה הטובה שלי. היתה גם תקופה של מעקבים כל הזמן. כשלא היינו בבית הם התקינו מצלמות. ואז, באחת מהחקירות, הם זרקו לי 'אנחנו אפילו יודעים איזה צבע תחתונים את לובשת'".

בסופו של דבר היא נשברה ונסעה לשנה לארצות הברית. "התנתקתי מיגאל לחלוטין, שנה שלמה אפילו לא דיברנו בטלפון. יגאל עד היום לא שוכח לי את זה שהרמתי ידיים, שלא נשארתי. ואז יום אחד התקשר אלי חבר מהארץ ואמר לי שתפסו את הרוצח. התקשרתי אל יגאל מארצות הברית והוא היה קר ומרוחק. הרגשתי שזה נגמר בינינו, שאי אפשר לשקם את מערכת היחסים. חזרתי לארץ ואחרי כמה חודשים נפגשנו במקרה ברחוב, ואז החיבור היה כאילו לרגע לא נפרדנו. כימיה מטורפת בינינו. ועד היום זה כך".

מיקרופונים בכל מקום

המשטרה הצליחה מפעם לפעם לשכנע את בתי המשפט להאריך את מעצרו של יגאל לסרי, על סמך אותו מידע מודיעיני חסוי מ-98', שנשאר חסוי עד היום גם מפני עו"ד ינובסקי, אף שביקשה לראות את כל חומרי החקירה. ב-1 בינואר 99', למשל, קבע השופט שמואל ברוך כי "קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את החשוד למעשים המיוחסים לו", והאריך את מעצרו בחמישה ימים.

"ביקשתי מהמשטרה את תיק החקירה ואת רישום כל המעצרים", אומרת עו"ד ינובסקי. "קיבלתי קלסרים של חומר לא מאורגן ולא מסודר. תרשימים ותמלילים של הקלטות והרבה מאוד חומר חסר. למשל, יש בקשות למעצר עם חומרים חסויים ואי אפשר לדעת מה מהות הבקשה, כי היא חסויה ותוכנה אינו נמצא בקלסרים. עשרות דברים לא נמצאים בארגזים. בין השאר לא קיבלתי עד היום את רישומי המעצרים העדכניים של יורם ושל בת זוגו אז, אילנית. המשטרה שלחה לי רישום מעצרים של יגאל בלבד. אבל אני יודעת שהם חזרו ועצרו גם את יורם ועיכבו את אילנית לחקירה. אני יודעת שהם נעצרו פעמים נוספות".

איך את יודעת?

"המשטרה ביצעה האזנות סתר לאילנית, ליורם, ליגאל ולהוריהם. מיקרופונים היו בכל מקום אפשרי ובכל בית. ויש בידי התמלילים של ההאזנות האלה. וכך למשל, פה ושם בתוך התמלילים, אני מגלה שאילנית משוחחת נניח עם ראובן ומספרת לו שבתאריך מסוים יורם או יגאל במעצר. אבל המעצר לא מופיע ברישומי המשטרה. הוא מופיע בתמלול, אבל אינו מופיע ברשימת המעצרים שקיבלתי. מכאן אני מסיקה שיש עוד מעצרים שאינם ידועים. לדאבוני יורם ויגאל לא ניהלו רישומים של המעצרים, כי הם היו מבוהלים, מדוכאים ומרוששים מכל מה שהמשטרה עוללה להם".

בבית בשכונת קפלן בכפר סבא יושב אדמונד לסרי, בן 70, לצד אשתו רוזה. הוא כבד-ראייה ונעזר במישוש כדי ללכת. בקזבלנקה היה מורה לריקודים סלוניים וכשעלו לישראל ב-62' נאלץ לוותר על המקצוע החביב עליו ועבד במפעל לקופסאות פח בכפר סבא. אחר כך מכרו את המפעל לחברה שהעבירה אותו למעלות. "אז באו אלי ואמרו, אדמונד, המכונות לא בסדר, אתה צריך לבוא למעלות לתקן אותם. אנחנו ניתן לך במעלות מלון ומה שאתה רוצה. רק תבוא. אני לא ידעתי איפה זה מעלות אבל נסעתי. עבדתי על המכונות שלוש שעות וסידרתי אותן. נתנו לי אלף שקל מתנה. מאוד שמחתי. גם הם היו מאושרים. אחר כך ביקשו שאבוא לעבוד במעלות חמישה ימים בשבוע. אז ביום ראשון הייתי נוסע וביום חמישי חוזר, והם נתנו לי שם בית וגם אוכל הביאו".

כל אותו הזמן נשארה אשתו בבית בכפר סבא עם שבעת ילדיהם של בני הזוג. "כולם ילדים טובים, אין בכלל בעיות איתם", הוא אומר. "אני הצלחתי לחסוך קצת שיהיה לנו כסף לזיקנה. אבל עם מה שעברנו הלכו כל החסכונות שלי. בינתיים יצאתי לפנסיה ואני מקבל פנסיה 4,300 שקל לחודש, לרוזה יש עוד 1,200 ביטוח לאומי וזה בסדר בשבילנו. ככה מצטמצמים וזה מספיק לנו".

הוא מתחיל לבכות, מוציא ממחטה נקייה מכיסו ומנגב את עיניו. "אני רק הייתי הולך באותה תקופה לבית הכנסת ומתפלל, מתי כבר ייגמר הסיוט הזה. ולבית באים שוטרים, והילדים הולכים למעצר ואני צריך לקחת להם עורכי דין וככה הולכים כל החסכונות שלי, אז אני מתחיל ללוות קצת ממשפחה וקצת מחברים. ואני כל יום הולך לבית הכנסת ומתפלל".

יורם לסרי אומר שהתשלומים לעורכי הדין שייצגו אותם במעצרים הצטברו למאות אלפי שקלים. "וצריך גם להמציא ערבות לשחרור בערובה, ואתה כבר לא יודע מאיפה לקחת כסף. ההורים שניהם פועלים פשוטים וגם אנחנו צעירים שזה עתה התחלנו את הדרך שלנו בחיים".

"גם אני הייתי פועלת", אומרת רוזה לסרי, האם. "עבדתי בתע"ש כפועלת קבלן 20 שנה ויצאתי לפנסיה בלי שום דבר. המפעל לא שילם פיצויים ולא מבטחים ואין לי כלום. רק ביטוח לאומי. אמרו לי, לכי תתבעי את הקבלן, אז מהר-מהר הלכתי לתבוע אותו וגיליתי שהוא פשט את הרגל וברח מהארץ. וככה נשארתי פועלת קבלן בלי פנסיה".

במשך ארבע שנים היו אדמונד ורוזה לסרי חלק בלתי נפרד מכל שעבר על ילדיהם. הם דאגו לתשלומים השונים לעורכי הדין, לשחרור בערובה. בכתב ההגנה של המשטרה מתואר גם חיפוש שנעשה בבית ההורים. "באחת הפעמים המשטרה ביקשה מהשופט לשלוח אותנו למעצר בית והוא פסק שאני ואילנית נישאר במעצר בית במשך 30 יום", מספר יורם לסרי. "לא יצאתי לעבוד וגם לא אילנית. רק לאמא שלי היה מותר להיכנס ולהביא לנו אוכל. שושי, אמא של אילנית, השאירה את המזון מאחורי הדלת. האם זו לא השפלה?"

"אני הייתי נוסעת מיהוד אליהם לכפר סבא ומביאה כל מה שאפשר", אומרת שושי עזרא, גרושה ואם לשישה ילדים. "לא היה לי ברור איך אפשר היה להכניס את שניהם למעצר בית. הם טענו שאילנית שותפה. לפעמים בלילות אני שואלת את עצמי מה היה קורה לילדים האלה אילו רעי לא היה מכה את סנדרין, אילו סנדרין לא היתה מתייצבת במשטרה ומספרת שבעלה רוצח. הם היו יכולים לחיות באושר והמשטרה היתה ממשיכה לעצור את יורם, יגאל ואילנית".

רצו לשבור אותי

אילנית לב, גרושתו של יורם לסרי, היתה אז חברתו. "גרנו יחד בדירה בכפר סבא", היא אומרת. "היה שלב שהשוטרים רצו לשבור אותי. המשטרה התאמצה לערער את האמון שלי בו. אמרו שיש להם תמונות שהוא עם אחרת. בוגד בי. אמרתי לחוקר, תראה לי. אמר, 'אחר כך. נראה לך, נראה לך'. הייתי ממש מבוהלת וחסרת ביטחון. אשה צעירה. זה משהו שאני לא מכירה בכלל, חקירות שכאלה. כל הזמן האמנתי שהוא לא עשה את זה. שאין לו קשר".

לאורך כל השיחה, היא אינה מצליחה להוציא מפיה את המלה רצח. "הוא לא עשה את זה", "אין לו קשר לזה", "הדבר הזה", היא אומרת. "יום אחד ביקשתי מיורם לרדת איתי למטה, ידענו שהמשטרה טמנה בדירה שלנו מיקרופונים ויש לנו האזנות, וכשהזמינו את שנינו לחקירה היו חוקרים אותנו על דברים ששוחחנו בבית. אז יורם ירד איתי למטה ואמרתי לו: 'אני רוצה שתענה לי בכנות - האם היתה לך יד בזה? האם אתה עשית את זה?' הוא הסתכל עלי בתימהון ואמר לי 'מה פתאום ואיך את יכולה לחשוב בכלל דבר כזה?'

"האמת שחיכיתי לתשובה הזאת. למה שאלתי אותו? רציתי לדעת מיהו האדם שאני הולכת להתחתן איתו. יורם היה אהבת חיי ובמשך ארבע שנים חיינו בתוך סיוט. איך אפשר למחוק ארבע שנים מהחיים של זוג צעיר? ביזבזו לי ארבע שנים מהחיים שלי. הרסו כל דבר. איימו על חברים שלנו. הפסדתי מקום עבודה שהתחלתי. אנשים לא דיברו איתנו. המון אנשים לא דיברו איתנו, פחדו".

ב-26 בינואר 99' הפסיק הצח"מ השני, בראשות רפ"ק עמירה, את עבודתו. התעלומה לא נפתרה ובימ"ר מרכז לא ויתרו ומינו צח"מ חדש, שלישי, בראשות רב-פקד שולה רוזנברג. רוזנברג החליטה להיעזר בכוחות על-טבעיים ושכרה את שירותיה של שירלי רוקח, שהיתה בשירותה הצבאי חוקרת במצ"ח והכירה במקרה את אילנית, בת זוגו של יורם לסרי.

וכך מתוארת הפרשה בכתב ההגנה של המדינה: "לקראת סוף חודש ינואר 2000 הגיעה לידי רפ"ק שולה רוזנברג ידיעה מודיעינית, לפיה מגדת עתידות מסרה כי שמעה מבחורה מסוימת שהחבר שלה היה מעורב ברציחתו של אסף שטיירמן ז"ל... המשטרה פנתה למגדת העתידות, אשר סיפרה לחוקרים, כי הבחורה סיפרה את סיפור המעשה לשותפתה, הגב' שירלי רוקח... החוקרים יצרו קשר עם הגב' רוקח וזו מסרה, כי אותה בחורה היא הגב' אילנית לסרי, אשתו של יורם לסרי".

אילנית לב: "אני הייתי מזכירה בחברת מזגנים ושירלי רוקח היתה מקורבת לבעלים. יום אחד שירלי רוקח נכנסה אלי למשרד ואמרה לי: 'אני קוראת בטארוט. זה מעניין אותך?' אמרתי, כן, אני מאוד רוחנית, למה לא? הזמנתי אותה אלי הביתה. לא חשבתי לרגע ששירלי רוקח היא סוכנת משטרתית. שהכל תרמית. שהכל מתוכנן מראש ואין לה קשר לטארוט. באותה תקופה היינו מוכנים להיאחז בכל דבר. עוקבים אחרייך, מאזינים לשיחות שלך, מטרידים את החברים שלך, חיפשתי חיזוקים מכל מקור אפשרי. חיפשתי תשובות. הכנסתי אותה אלינו הביתה. הפגשתי אותה עם יורם ויגאל. כולנו היינו במצב נורא. רק תנו לנו כיוון. מה קורה בחיים שלנו? תנו לנו תשובות".

המשטרה שכרה בשביל שירלי רוקח דירה מיוחדת לכישופיה. בדירה הותקנו מצלמות ומיקרופונים ורוקח החלה להזמין אליה את יורם ויגאל לסרי ולפתוח להם בקלפים. היא סיפרה להם שהיא רואה יער ופעם אחת יגאל שאל אותה: "תגידי, יכול להיות שעשיתי את זה ואני לא יודע?" השאלה הזאת הביאה מיד למעצרו.

"יום אחד היא באה אלינו לבית פה עם ראשי תרנגולות ואמרה שתוציא לנו את השחור, את הקללה", מספרת רוזה לסרי, אמם של האחים. "אנחנו כבר לא ידענו מה לעשות. חיפשנו להאמין. היא הביאה איתה קופסה כזאת של זיתים חמוצים ושמה את ראשי התרנגולות בפנים, שמה על הגז והדליקה אש, יצאה מהדירה ואמרה שככה היא מסלקת את השחור".

בסעיף 107 לכתב התביעה כתבה עו"ד אורנה ינובסקי: "מהחקירות שנערכו עד למועד ההוא, מהכרתם את הנפשות הפועלות, הן של האחים לסרי והן של הוריהם, הסיקו החוקרים כי יש להם עניין עם אנשים שאינם מתוחכמים במיוחד, שברגעיהם הקשים עשויים לנסות להישען גם על מקסמי שווא. משכך, הוחלט על ידי החוקרים להפליל את התובעים בערוץ הזה". ובסעיף 108 היא מפרטת: "המשטרה שכרה את שירותיה של גב' שירלי רוקח... כדי שתתחזה למגדת עתידות ותתחבר עם בני משפחת לסרי להוציא מהם מידע בכיוון זה".

ימים בודדים בלבד

בדירה נעימה ומרווחת בכפר סבא, יגאל לסרי אינו נראה היום שפוף או מדוכא. למרות ההשפלות שספג הצליח לשקם את עצמו. הוא עובד בעבודה מסודרת וכך גם אשתו ניצה. "בוקר אחד התקשר אלי עורך דין משה שרמן, הסנגור האחרון שלנו, ואמר לי: 'יגאל, מצאו את הרוצח'. התיישבתי ובכיתי. הסיוט נגמר. אני בטוח שאם סנדרין לא היתה מגיעה למשטרה, צח"מים שונים היו ממשיכים לעצור אותנו עד עכשיו".

אבל נציגי המדינה אינם מוותרים, וההתכתשות נמשכת. "נגד האחים לסרי היו ראיות נסיבתיות רבות שחייבו את קיום החקירה בתיק", טוען דובר משרד המשפטים בשם פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי). "החקירה נוהלה בסבירות ובמקצועיות על ידי שלושה צח"מים, כאשר כל צח"מ התחיל את פעילותו לאור ראיות נסיבתיות חדשות שהצביעו בזמן אמת על החשד כי האחים לסרי מעורבים באירוע. חרף הראיות שנאספו, יגאל לסרי נעצר לימים בודדים בלבד ואילו יורם לסרי נעצר למשך יום אחד בלבד. בנסיבות אלו, שבהן לא היתה כל רשלנות בחקירת המשטרה, סבורה המדינה כי אין מקום להתפשר בתיק בסכום המוצע ובמיוחד מאחר שמדובר בכספי ציבור".

את עו"ד ינובסקי התגובה הזאת הצליחה להפתיע. "ימים בודדים? גם עכשיו הם לא אומרים את כל האמת. לפי הדיווחים שקיבלתי מהמשטרה יגאל לסרי נעצר בפרשה זו ל-16 ימים בתקופות שונות, החל מ-97' ועד שנת 2000. ביקשתי מהמשטרה את יומן המעצרים של יורם לסרי ועד היום לא קיבלתי אותו. הייתי שמחה לדעת מנין שואב הדובר את המידע שיורם לסרי נעצר ליום אחד בלבד".

בכתב ההגנה נטען כי "המשטרה לא רדפה את התובעים ומיהרה לעצרם על פי שבבי מידע, אלא ערכה חקירה זהירה, שקולה, בכל שלב על פי החומר שנאסף, ועצרה את האחים על פי צווי מעצר, לאחר שבית המשפט ראה ובחן את החומר שנאסף וראה לנכון להורות על המעצר".

יותר מזה, אף שהרוצח האמיתי של אסף שטיירמן כבר הורשע ויושב בבית הסוהר, ואף שהתברר גם למשטרה כי לאחים לסרי לא היה שום קשר לרצח, למערכת אכיפת החוק יש עדיין טענות אל יגאל לסרי. למקרא כמה סעיפים בכתב ההגנה קשה להאמין שזו אינה פרודיה על כתב הגנה: מתברר כי החל ב-5 בספטמבר 2000, שלושה חודשים לפני שנחשף הרוצח האמיתי, "סירב יגאל לסרי לשתף פעולה עם החוקרים ולענות על שאלותיהם, דבר שהכביד מאוד על התקדמות החקירה" (לסרי מסביר: "לא היה לי שום דבר חדש לספר להם מעבר למה שכבר סיפרתי"). גם לשופט ששיחרר את לסרי ממעצר יש לפרקליטות ולמשטרה טענות, שהרי לפי כתב ההגנה הבינו החוקרים כי בגלל השחרור, "איסוף המידע בעניין פרשיית הרצח יהא קשה עד בלתי אפשרי".

בדיעבד נראה שהמשטרה צריכה דווקא להודות ללסרי על שתיקתו. שהרי אילו המשיכו החוקרים ללחוץ עליו ייתכן שהחקירה היתה "מתקדמת" עד כדי כך שהעציר החף מפשע היה נשבר ומודה באשמה, וכבר היו דברים מעולם. בסירובו "לשתף פעולה" אולי חסך לסרי מן המשטרה מבוכה כפולה ומכופלת עם חשיפתם של הרוצחים האמיתיים כעבור חודשים ספורים.*

גיליון המעצרים כך נראה דף המעצרים של יגאל לסרי שמשטרת ישראל העבירה לעורכת דינו

עו"ד אורנה ינובסקי, המייצגת את משפחת לסרי בתביעת הנזיקין נגד משטרת ישראל, ביקשה לקבל את פירוט המעצרים של האחים יגאל ויורם לסרי, שנחשדו ברצח אסף שטיירמן. היא קיבלה רק את רישומי המעצרים של יגאל לסרי.

אסף שטיירמן נרצח ב-4 בדצמבר 96'. יגאל לסרי נחקר בפעם הראשונה שבוע לאחר הרצח, אך חקירה זו לא נרשמה כמעצר.

* 11.12.96 - מעוכב לחקירה לילה אחד (עו"ד ינובסקי: "מכאן עד לחודש יוני אין לי מידע, ואני בטוחה - מהצצה בדפי האזנות הסתר שקיבלתי מהמשטרה - שהיו עוד מעצרים. אבל המשטרה לא סיפקה לי את המידע).

* 17.6.97 - 6 ימי מעצר (החשד: עבירות סמים).

* 30.9.97 - יממה (לא נכתב מה סיבת המעצר).

* 11.2.98 - 25 ימים (לטענת המשטרה, מעצר זה היה בחשד לעבירות סמים שבהן הורשע ונידון לשישה חודשי עבודות שירות, שאותם ריצה בבית אבות ברעננה).

* 28.12.98 - 7 ימים (החשד: גרימת מוות בכוונה).

* 4.9.00 - 8 ימים (החשד: גרימת מוות בכוונה).

* 12.9.00 - המשטרה ביקשה משופטת המעצרים קלרה רג'יאנו להאריך את מעצרו של לסרי, אבל השופטת קבעה שהמשטרה "לא הצליחה להביא חומר חקירה חדש" והורתה לשחרר את לסרי לאלתר.

בסך הכל מעידים רישומי המשטרה שנמסרו לעו"ד ינובסקי על 16 ימי מעצר של יגאל לסרי בפרשת הרצח. פחות משלושה חודשים אחרי שחרורו של לסרי ממעצרו האחרון, ב-6 בדצמבר 2000, גילתה סנדרין חורב למשטרה כי בעלה רעי חורב הוא הרוצח של אסף שטיירמן.

בעד ונגד האם יש לקבוע בחוק פיצוי על מעצר שווא?

* בעד, עו"ד ששי גז: "יש היום פיצוי למעצר שווא, שהוא בגובה השכר היומי הממוצע במשק. והוא נמוך. צריך להיות פיצוי קבוע גבוה יותר, ובנסיבות מסוימות לאפשר לבית המשפט להחליט על פיצוי גבוה. יש אנשים שאפילו יומיים של מעצר שווא הורסים להם את החיים. בנוסף, הסיכוי הקיים היום לקבל פיצוי נמוך מאוד. בפועל רק מעטים מקבלים פיצויים. מעטים האנשים שבכלל תובעים מהסיבה שהתשלום לעורך הדין שלהם יהיה גבוה יותר מהפיצוי שיקבלו. בכל מקרה, הפיצוי צריך תמיד להיקבע על ידי שופט.

* נגד, עו"ד יהודה רסלר: "מדינת חוק עושה גם שגיאות. צריך לפצות אנשים שנעצרו לחקירה רק במקרים שרשויות אכיפת החוק פעלו ברשלנות חריגה ביותר; תפקידו של שופט לקבוע אם היתה רשלנות חריגה. אם נחייב את המדינה בתשלום פיצוי קבוע מראש על כל מעצר שגוי, נגרום למצב בלתי נסבל. המשטרה לא תוכל לתפקד. השוטרים ייאלצו לבצע 1,200 בדיקות לפני שיעצרו חשודים. כל החקירות ישתבשו. נכון שאתה עושה מעצרים. נכון שלא תמיד אתה עוצר את האנשים הנכונים. אבל אינך יכול לשתק את המערכת ולבצע עשרות בדיקות לפני שאתה עוצר. זה יגרום לשיתוק המערכת".

קיבל פיצוי 84 אלף שקל על 17 ימים של מעצר שווא

ב-7 בדצמבר 2009 חייב בית משפט השלום בתל אביב את משטרת ישראל לפצות ב-84 אלף שקל את תומר דמליך, בגין מעצרו למשך 17 יום והגבלת חירותו למשך כמעט שנה בחשד להצתת בית עסק מתחרה, ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. זאת לאחר שהוכח כי המשטרה התרשלה בביצוע החקירה והתעלמה מראיות זמינות שהיו ברשותה. בעת מעצרו היה דמליך בן 18, ובלי עבר פלילי.



יגאל לסרי. לא עלה בדעתי שמישהו יחשוד בי


יורם לסרי. רק לאמי היה מותר להיכנס ולהביא לנו אוכל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו