בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שפות נכחדות | ניב גלילי

הניב הגלילי של העברית הומצא על ידי יצחק אפשטיין, ממחדשי השפה, והוטמע ביד נטויה בתלמידיו מראש פינה והסביבה. פעם אפשר היה לזהות לפיו את תושבי הגליל, אך כיום אביב קלר, בן 91 מראש פינה, הוא אולי אחרון הדוברים של ההגייה הייחודית הזאת

תגובות

בגיל 91 כמעט שום דבר לא נשאר מהעולם שבו גדל אביב קלר. בביתו בראש פינה, שבו חיה משפחתו במשך שישה דורות מאז 1878, הוא יושב ומעלה זיכרונות. קלר הוא האדם הזקן ביותר בראש פינה, נכד למייסדי המושבה הראשונה. הוא נולד בשנת תרע"ט (1919) עם הסתלקות הטורקים מהארץ, ובהתאם לכך הוענק לו השם הנדיר - "אביב יהיה לעם". הוא העד האחרון להוויה ששררה בראשית ההתיישבות הציונית. ראש פינה היתה מושבה קטנה של שומרי מצוות, שגידלו כרמים בהרי הגליל. "למשפחתי היה כרם, והיין שלנו היה הכי טוב, בגלל הטופוגרפיה", הוא אומר ומוסיף ש"בבית דיברנו גם יידיש ולפעמים ערבית, אבל בבית הספר דיברו רק עברית".

אלא שגם הדיבור של קלר הוא שריד אחרון מהעבר הרחוק. ככל הנראה, אביב קלר הוא דובר העברית האחרון שבדיבורו נותרו עדיין שרידים לדיאלקט הגלילי - ניב מוזר של העברית המודרנית, ששלט במושבות הגליל העליון בתחילת המאה שעברה, אך הלך והידלדל עד שנעלם לגמרי.

"אני חושב שאני המוהיקני האחרון", הוא אומר. "הדור היותר הצעיר כבר לא מדבר כמו שאנחנו דיברנו". הוא עצמו כבר מדבר בגרסה מרוככת של העברית הגלילית. שלא כמו מוריו בראש פינה, הוא הוגה את שמו כ"אביב" ולא "אביב". אבל ההבדל בין שפתו לבין זו של דוברי עברית אחרים בני דורו מורגש, למשל בהדגשה החזקה של ההברות.

כאשר מטיילים במדינות אחרות בחברת מקומיים, הם מזהים בקלות דיאלקטים שונים של שפתם - צורות נבדלות של השפה שמדוברות במחוזות או באזורים שונים. אצל דוברי העברית, לעומת זאת, קשה למצוא דיאלקטים.

אמנם לפי המתואר בספר שופטים, בני שבט אפרים דיברו בדיאלקט שונה. באופן זה, זיהו אותם אנשיו של יפתח הגלעדי כשהורו להם "אמור נא שיבולת", והם אמרו "סיבולת". בני אפרים שזוהו בדרך זו נטבחו במקום.

אך בעברית המודרנית המצב שונה. זו שפה צעירה עם היסטוריה קצרה; וכיוון שציבור דוברי העברית המודרנית חי ברובו בשטח קטן ודחוס, ויהודים מעטים בישראל נשארים במשך כמה דורות במקום אחד, לא התפתחו כאן דיאלקטים נפרדים. לכל היותר ניתן לזהות ירושלמים לפי הצורה שבה הם אומרים את המלה "מאתיים", או לפי הכינוי המקומי שלהם לסוכרייה על מקל. חוץ מהחריג הזה, לעברית יש דיאלקט אחד ואחיד.

דיאלקט אינסטנט

ובכל זאת, בעבר הלא רחוק היה גם לעברית דיאלקט נוסף. דיברו בו בגליל, ובעיקר במושבות הוותיקות של הגליל העליון. בפתיחת המחזה "ימים של זהב" מאת שלמה שבא (שהוצג בתיאטרון חיפה ב-1965), מופיעה דמות של "גלילי", שבא ליפו ומשוחח עם מקומי בשם מישקה. הדיאלוג מתנהל כך:

גלילי: תמחל לי אדון, איפה כאן בית תבשיל? מישקה: מה? גלילי: בית תבשיל, מקום שם אוכלים. מישקה: שמעתי, אתה גלילי, מהמטורפים ההם? גלילי: אני מהגליל, אבל לא מטורף. מישקה: תגיד בית. גלילי: בית. מישקה: תגיד, הזבובים מסתובבים בחלב. גלילי: הזבובים מסתובבים בחלב. מישקה: גלילי עיקש.

האות בית הדגושה היתה סימן הזיהוי הבולט ביותר של הניב הגלילי. המשפט "הזבובים מסתובבים בחלב" (או בגרסה אחרת "שבעים ושבעה זבובים מסתובבים בחלב) נהפך לבדיחה מוכרת ביישוב ובישראל הצעירה בכלל. "היו כאלה שלעגו לצורת הדיבור הזו. היו מלעיגים עלינו ואומרים ?זבובים לבנים מסתובבים'", אומר קלר. "אבל אנחנו, במושבות, לא התייחסנו לזה. לא היה לנו זמן להתייחס. עבדנו".

אבל מאיפה נולדה צורת הדיבור הגלילית? שלא כמו דיאלקטים המוכרים בשפות אחרות, צורת ההגיה הזאת לא התהוותה בהדרגה, אלא נבדתה ממוחו הקודח של אחד המחדשים הראשונים של השפה העברית, יצחק אפשטיין.

אפשטיין, שנולד ב-1863 ליד מינסק, השתקע בגליל בשנות ה-80 של המאה ה-19 והיה למחנך הידוע והמשפיע ביותר במושבות היהודיות של הגליל. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הוא חינך את תלמידיו לדבר עברית, אך הנהיג עברית בעלת צליל שונה מזה שבו דיברו במרכז הארץ. בראש ובראשונה, הוא דרש להגות תמיד את האות בי"ת כדגושה. "אנחנו חונכנו לדבר בהדגשה", מסביר קלר. "בבית הספר ניסו להדגיש לנו את הבי"ת הדגושה והפ"א הדגושה. בעצם אני לא ממש יודע למה. אני חושב שרצו לתת איזה גוון מיוחד לבני הגליל. דיברו כך במושבות, ואנחנו כמעט עד היום מדברים ככה".

המורה שמחה וילקומיץ, ממשיך דרכו של אפשטיין, הנהיג את "ההגייה הגלילית" בהתלהבות גדולה לא פחות, והיא נהפכה למושא גאווה של צעירי הגליל, שהיה אז אזור מבודד ומרוחק.

הערצה לשפות פונטיות

מדוע החליט אפשטיין להנהיג צורת הגייה כזאת? קלר סבור שהדבר קשור להשפעת הערבית. "היינו שכנים הרבה שנים עם הערבים, דיברנו וחיינו אתם ויכול להיות שמהדיבור אתם באה ההדגשה. זה אולי שפה לא מהוקצעת. לא ראו בזה משהו חריג או יוצא דופן".

אך חיקוי הערבים כנראה לא היה המניע המקורי של אפשטיין. לטענת הבלשן אהרן בר-אדון, אפשטיין ניסה להחיות ניב עתיק של העברית שהיה נהוג בגליל בתקופות קדומות.

חוקר הלשון יאיר אור מציג הסבר אחר לשגיונו של הד"ר אפשטיין. "בתקופתו של אפשטיין היתה הערצה לרעיון שכונה אז ?שפות פונטיות', כלומר שפות עם התאמה בין אותיות לצלילים", מסביר אור. "האספרנטו, למשל, נבנתה על סמך העיקרון הזה, והיו הרבה הצעות לרפורמה דומה בשפות שונות, למשל בכתיב הגרמני והרוסי. הרעיון שלאות ב' תהיה צורת הגייה אחד, ולא שתיים, נובע מן העיקרון הזה, שללא ספק הדריך את אפשטיין".

בכתביו, העניק אפשטיין הסברים מוזרים לתפישותיו. כך למשל, הוא טען שהצליל של כ' רפה יוצר "חיכוך תדיר" ש"עלול לצרום את המרבדים הענוגים" ואף לגרום לפגמים פיסיולוגיים. עם זאת, אור סבור שפתרונו של אפשטיין לבעיית ההגייה של האותיות הרפויות היה הגיוני. "מבחינה בלשנית, הפתרון של אפשטיין היה אלגנטי מאוד בהשוואה לעיקרון שניצח בסוף, של שמירה על כללי בג"ד כפ"ת עם רשימה ארוכה של מקרים יוצאי דופן. מערכות סבוכות כל כך בדרך כלל אינן ניתנות ללימוד ואינן שורדות, כך שלניב הגלילי היה לפחות יתרון, שהוא היה פשוט מאוד".

ובכל זאת, הניב הגלילי לא שרד לאורך זמן. כבר ב-1913 ועד הלשון (הגוף שקדם לאקדמיה ללשון עברית) הכריז מלחמה על הניב. דוד ילין, ממייסדי הוועד, טען שאין לאפשר קיומה של הגייה שונה בגליל, דבר שהיה עלול לטענתו, "להרוס כל יסוד אחדות המבטא".

"הניב הגלילי גם מעניין בתור ניסוי לשוני של מחנכים בתקופה של החייאת הדיבור העברי", אומר אור. לדבריו, "מה שמכונה ?הניב הגלילי' איננו דיאלקט במלוא מובן המלה. כאשר מדברים על דיאלקט, מתכוונים בדרך כלל גם להבדלים באוצר המלים ובתחביר, ולא רק פרט מסוים בהגייה. אבל אילו התופעה היתה נמשכת וקבוצה של דוברים גליליים היתה ממשיכה להבחין את עצמה מדוברי העברית, סביר להניח שעם הזמן היא היתה מפתחת אפיונים נוספים, שהיו יכולים להצדיק את השימוש במונח דיאלקט".

בעשורים הבאים, כשהתנועה בין צפון הארץ למרכזה נעשתה פשוטה יותר, לא ניתן היה עוד לשמר צורת דיבור שונה בגליל. הניב הגלילי הלך ונעלם, עד שנשאר בעשורים האחרונים רק אצל זקנים ספורים בראש פינה ומטולה. מה שנשאר הוא בעיקר המשפט "הזבובים מסתובבים בחלב", שנהפך לפולקלור.

לקלר יש הסבר גורף יותר: "היום כבר בקושי מדברים בכלל עברית", הוא אומר. "כל שיחה נגמרת ב'אוקיי, ביי' ושלום על ישראל".

עברית גלילית שם: עברית גלילית מוצא: ראש פינה הדוברים: ותיקי המושבות בגליל העליון מספר הדוברים כיום: בתחילת המאה ה-20 כמה אלפים. כיום דוברים ספורים לכל היותר עוד משהו: הסופר ש"י עגנון ליגלג על דוברי הדיאלקט בסיפורו "עד הנה"



אביב קלר. הניב נהפך למושא גאווה של צעירי הגליל, שהיה אז אזור מבודד ומרוחק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו