צילומים: אימג' בנק / Getty Images, אי-פי

המבקרים קוטלים את השירים שלו, הופעותיו החיות נטולות כריזמה ובגיל 32 הוא אפילו לא הוציא אלבום אחד. ועדיין, כל חברות התקליטים הגדולות בעולם רודפות אחרי ג'יימס מקרטני, הבן של המוסיקאי המצליח בתולדות הפופ. מקרטני הצעיר יוציא השנה את אלבום הבכורה שלו, ותסמכו על אביו שהוא יישמע מלוטש ויזכה למסע יחסי ציבור מסיבי. החיפושית המזדקנת כבר הזעיקה לאולפן את מפיק העל דיוויד קאהן ששיתף פעולה עם מקרטני באלבומו האחרון.

קאהן, שרגיל לעבוד עם סופרסטארים מטוני בנט ועד להקת הסטרוקס, הצמיד מיד לג'יימס חסר הניסיון נגנים מקצועיים שילוו אותו בהקלטות ובהופעות. זה אולי לא מזכיר את הרגע ההיסטורי שבו ג'ון פגש את פול ב-58', אבל קאהן לפחות דאג ששניים מהנגנים יהיו ילידי ליברפול. ועוד מאותה שכונה שבה פול נולד.

לפני שבועיים סיים ג'יימס מקרטני את סיבוב ההופעות הראשון שלו באנגליה. 14 הופעות קצרות במועדונים קטנים שהציגו מוסיקאי מהוסס שמלבד אותן עיני כלבלב שעוברות במשפחה, לא הזכיר את מכונת הבמה המשומנת שנקראת פול מקרטני. מבקרי המוסיקה מיהרו להתנפל עליו. "גרדיאן" טען שאין לו "שיר רצחני אחד", כזה שיבדיל אותו מאלפי זמרים אחרים. ב"אובזרבר" ציינו את העצבנות שלו על הבמה וקיוו שנטישת חלק מהצופים באמצע ההופעה סייעה לו להתגבר על פחד הקהל. "אינדיפנדנט" כתב שהשירים של ג'יימס מקרטני עדכניים לתחילת שנות התשעים.

אבא מקרטני נחלץ לעזרת הבן והתייצב להופעה שלו במועדון שממוקם בתוך מרתף בברייטון. 60 איש ראו את סר פול מקרטני רוקד ליד מכונת הסיגריות עם בת זוגו ננסי שבל, שר את כל המלים ומנציח את בנו במצלמת וידיאו ביתית. "סאן" דיווח שבמהלך ההופעה ביצע ג'יימס את שירו החד-משמעי "I Love You Dad", ובסופו צעק אביו מקצה המרתף: "גם אני אוהב אותך".

הילד בבועה

ג'יימס מקרטני נולד ב-12 בספטמבר 1977 ובילה את השנתיים וחצי הראשונות של חייו במטוסים ובאוטובוסים. באותן שנים נהגו פול ולינדה מקרטני לצרף את בנותיהם לסיבובי ההופעות של להקתם "כנפיים", וגם ג'יימס הפך לחלק קבוע מהפמליה. כל זה נגמר לאחר רצח לנון ב-80'. פול החליט לפרק את הלהקה המצליחה, ולקחת פסק זמן מהופעות מחשש שינסו להתנקש גם בחייו.

משפחת מקרטני התיישבה באחוזתה במחוז סאסקס בדרום אנגליה, ושם החל ג'יימס הצעיר להתעניין במוסיקה מכיוון לא צפוי. "הוא התחיל לאהוב גיטרות אחרי שצפה במייקל ג'יי פוקס בסרט 'בחזרה לעתיד'", אמר בעבר פול מקרטני. "אני זוכר שניגנו ביחד את 'ג'וני בי גוד', כי זה השיר שמייקל ניגן בסרט". ב-89' הצטרפו ג'יימס ושתי אחיותיו סטלה ומארי לסיבוב ההופעות החדש של אביהם. כדי שג'יימס לא יחמיץ לימודים הוא זכה לליווי צמוד של מורה פרטי.

חבריו בבית הספר זוכרים נער ביישן שלא התלהב לנפנף בייחוס המשפחתי שלו, בניגוד לאחיותיו סטלה מעצבת האופנה ומארי הצלמת המפורסמת. "הוא תמיד היה מאוד שקט ומופנם, ולא נראה שיש לו הרבה חברים", אמרה בעבר ידידה קרובה של אחותו סטלה. "החברות הכי טובות של ג'יימס הן אחיותיו שמגוננות עליו כאילו הוא ילד קטן, למרות שהוא כבר אדם מבוגר. הוא לא מילדי המפורסמים שיהפכו לסלבריטאים סוג ג' בגלל הוריהם".

ב-97' ערך ג'יימס הופעת בכורה מוסיקלית באלבומו עטור השבחים של אביו "Flaming Pie", שבו ניגן סולו גיטרה באחד השירים. זו היתה תקופה לא פשוטה עבור המקרטנים, כשאם המשפחה לינדה התמודדה עם מחלת הסרטן. כעבור שנה, היא מתה בחוות המשפחה באריזונה כשבני משפחתה לצדה. הבנות שבו במהרה לעיסוקיהן, אך ג'יימס חזר עם אביו לבית בסאסקס, שם פיזרו את אפרה של לינדה בשבילים שנהגה לטייל בהם. "הייתי שבור באותה תקופה, בכיתי כל יום וג'יימס היה שם כל הזמן", נזכר מקרטני, וסיפר באותו ראיון כי במשך שבועות ארוכים הסתגרו השניים בבית, ואפילו ישנו יחד באותו חדר.

ב-2001 ג'יימס כבר כתב שני שירים עם אביו לאלבום "Driving Rain" (שאותו הפיק דיוויד קאהן). האלבום כלל כמה שירים לזכרה של לינדה, לצד כמה שנכתבו על אהובתו החדשה של פול: הת'ר מיילס. ילדיו של מקרטני שנאו את האשה החדשה שנראתה להם שתלטנית וגסה. הם לא הבינו איך שחקנית פורנו רך לשעבר נכנסה לנעלי אמם.

ב-2002 פול והת'ר התחתנו, ועבור ג'יימס האירוע הזה ציין סוף תקופה. הוא עזב את הקן המשפחתי, החל ללמוד בקולג' בברייטון, עסק בפיסול ועבד במלצרות כדי לשלם את שכר הדירה. באותן שנים ג'יימס השתדל שלא לחשוף את שם משפחתו בפני חבריו, ותמונות פפראצי נדירות שלו מאותה תקופה הציגו בחור שמנמן עם שיער בלונדיני ארוך ומראה מוזנח.

גם לידתה של אחותו החורגת, ביאטריס, ב-2003 לא החזירה את ג'יימס לחיק אביו. אבל כעבור שלוש שנים הנישואים של פול והת'ר החלו להתפורר וג'יימס חזר הביתה, שוב כדי לתמוך באביו. הפעם התמודד מקרטני עם תביעת גירושים שאיימה לקרוע ממנו מחצית מכל רכושו. בסופו של דבר פול שמר על כספו וכבודו, ומיילס הוצגה בתקשורת האנגלית בתור יוקו אונו של המאה-21. וג'יימס? הוא זכה למתנה מאביו: דירה בשווי מיליון פאונד בלונדון, לא הרחק מדירות שנרכשו עבור אחיותיו. מאותו רגע ג'יימס החל להיפתח, להשתנות, או במלים אחרות, להפוך לבן עשירים מפונק.

לפתע הוא התייצב במסיבות יוקרתיות בלונדון עם אביו או אחיותיו והתחכך עם דמויות מעולם הזוהר כמו קיית מוס או השחקנית טנדי ניוטון. ג'יימס מקרטני גם הציג מראה חדש ומעודכן: הוא הסתפר, השיל קילוגרמים מיותרים והחל ללבוש בגדי מעצבים. צלמי פפארצי הופתעו לגלות את הצעיר הביישן שתמיד ניסה להתחמק מהם, מגיע במרצדס היוקרתית של אביו לאירועים נוצצים ומתבדח איתם בכניסה. עם כמות כזו של ביטחון עצמי, הוא כבר היה מוכן לצעד הבא: קריירה מוסיקלית.

"אנחנו בוחנים את הרעיון שג'יימס יוציא אלבום", אמר אביו לפני כשנתיים. "בינתיים אני עוזר לו בהקלטות של כמה שירים, אבל ג'יימס עושה את כל העבודה. הוא כתב את כל השירים וזה נשמע מסעיר". בסוף השנה שעברה החל ג'יימס להופיע תחת השם הבדוי Light. זו היתה הפעם הראשונה שהוא העז לעלות על הבמה, אבל הצהובונים חשפו את זהותו האמיתית. בנובמבר האחרון הופיע ג'יימס באירוע השנתי שמארגן הבמאי דיוויד לינץ' באיווה לעידוד המודעות למדיטציה טרנסצנדנטלית (לינץ' הוא חסיד נלהב של המהרישי יוגי שאירח את הביטלס ברישיקש ב-68'). זה היה ניסוי הכלים האחרון שלו לקראת סיבוב ההופעות הראשון בחייו, שנפתח לפני כחודש בליברפול, כמובן.

ג'יימס עלה לבמה לבוש בחולצה פתוחה שעליה אוירו לבבות, כוכבים ובלונים. במשך 45 דקות הוא הציג את כל שיריו, לא שכח שמדובר ביום הולדתו של ג'ורג' הריסון המנוח והקדיש לזכרו את שירו "My Friend". אבל יותר מכל בלטה השרשרת של ג'יימס שעליה תלוי צלב ענק.

מבקרי מוסיקה שקטלו את ההופעה נזכרו במשפט המפורסם שכתב מקרטני לפני 41 שנה באלבום האחרון של הביטלס: "Boy, you're gonna carry that weight a long time". אז התכוון מקרטני כי לא משנה מה יעשו חברי הביטלס לאחר פירוק הלהקה, הם לעולם לא יגיעו לשיאים שלה. עכשיו הצהובונים הפכו את השורה הזאת לכותרת ביקורת ההופעה של בנו: הקריירה של מקרטני הצעיר נידונה לכישלון בגלל ההשוואה הבלתי נמנעת לאביו. וזה חתיכת צלב שהוא יצטרך לשאת כל חייו.

בינתיים לג'יימס לא כל כך אכפת מההשוואות לאביו. "כמובן שהביטלס השפיעו עלי. בייחוד אבא שלי וג'ון לנון", הוא אמר לאחרונה. "אבל גם לנירוונה יש השפעה עצומה על השירים וההופעות שלי. אני גם שואב השראה מאמנים כמו הקיור, פי-ג'יי הארווי, רדיוהד וכל הדברים הטובים. זה פשוט רוקנרול נקי. הטקסטים באלבום שלי יעסקו באהבה, רוחניות ומשפחה וכולם נכתבו בעשר השנים האחרונות. בינתיים אני נהנה להופיע במקומות קטנים, אבל אני רוצה להגיע לפסטיבלים וגם לנגן באצטדיון וומבלי".

ובינתיים אצל הלנונים

החלטתו של ג'יימס מקרטני להפוך למוסיקאי אחרי שנים של אנונימיות, מרגשת את אנגליה בעיקר מפני שהיא השלימה את הפאזל הגנטי המדובר ביותר ברוקנרול. עכשיו באופן רשמי לכל חיפושית יש צאצא בביזנס. אפילו ג'וליאן לנון מתכוון השנה לשבור 12 שנות שתיקה ולהוציא אלבום חדש. ג'וליאן, אגב, הוא הבן היחיד של חבר הביטלס שזכה להצלחה מסחרית. אלבומו הראשון "Valotte" מ-84' ניפק שני סינגלים שהתברגו לצמרת המצעדים באנגליה ובארצות הברית וכמעט זיכה אותו בתואר תגלית השנה של אם-טי-וי. גם במקרה שלו התגייסו כמה שמות לוהטים כדי להתניע את הקריירה החדשה. למשל, הבמאי האגדי סם פקינפה נשכר כדי לביים עבור ג'וליאן את שני הקליפים הראשונים שלו.

ג'וליאן, שנולד בתחילתה של הביטלמניה ב-63', לא זכה לתשומת לב מאביו. הוא נותר בבית עם אמו סינתיה בזמן שלנון היה עסוק בלכבוש את העולם עם הביטלס, ואחר כך בלהיכבש על ידי יוקו אונו. הציור שהכין בגן על חברתו לוסי שמרחפת בשמים משובצים ביהלומים אמנם שימש השראה לאחד השירים המפורסמים של הלהקה, אבל באופן כללי לנון לא כתב אז שירים על בני משפחתו. הוא היה עסוק בלהסתיר אותם. בתקופת הגירושים של ג'ון וסינתיה, ביקר מקרטני את ג'וליאן הצעיר וכתב למענו שיר עידוד: "Hey Jules". מאוחר יותר הוא שינה את המלים ל"Hey Jude".

רק בשנים האחרונות בחייו חידש לנון את הקשר עם בנו שאף ניגן בתופים באחד משירי אלבומו "Walls And Bridges" מ-74'. עשר שנים אחר כך פרץ ג'וליאן לתעשיית המוסיקה עם אלבום שהופק בקריצה לביטלס וקול שהזכיר את אביו המנוח מינוס החספוס. למעשה, שנים לאחר רצח לנון, בכל פעם שעלתה האפשרות לאחד את הביטלס, שמו של ג'וליאן תמיד עלה בזכות הדמיון הרב לאביו, אך חברי הלהקה דחו את הרעיון. ג'ורג' הריסון אמר שג'וליאן לא דומה לאביו מכיוון ש"הוא לא קשוח כמוהו", ומקרטני הוסיף: "למה שנרצה לעשות לג'וליאן דבר כזה?"

מאז אלבום הבכורה שלו התקשה ג'וליאן לשחזר את ההצלחה הראשונית שלו. גם אלבומו החמישי והאחרון "Photograph Smile" מ-98' היה כישלון מסחרי. אבל ב-2007 חזר ג'וליאן לכותרות כשמכר לחברת התקשורת Primary Wave שיעור משמעותי מחלקו בתמלוגים על שירי אביו. "הרגשתי שזה זמן מתאים לצרף שותף", אמר אז לנון, "גם למען האינטרס שלי במוסיקה של אבי, וגם למען הפרויקטים המוסיקליים הבאים שלי". במלים אחרות, ג'וליאן לנון הבטיח את עתידו בתעשיית המוסיקה בזכות מכירת ביצת הזהב האחרונה שנותרה לו: השירים של אבא. רק לאחר שייצא אלבומו החדש במהלך השנה, הוא יידע אם העסקה הזאת השתלמה.

גם לאחיו החורג, שון לנון, לא היה סיכוי להשתחרר מצלו של אבא ג'ון. לידתו של שון ב-75' לאחר שנים שבהן ניסתה יוקו אונו להרות, סימנה את תחילת פסק הזמן שנטל אביו ממוסיקה. במשך חמש שנים עסק לנון בטיפול בילד ולא הפסיק לספר כמה הוא נהנה "לאפות לחם ולהיות עקר בית". הוא התכוון לספק לבנו הטרי את כל מה שמנע מג'וליאן, ונהג לומר שהגיטרה שלו היתה תלויה על הקיר במשך חמש שנים. אבל לנון, שנהג לתעד את עצמו באופן כפייתי, השאיר אחריו מאות שעות של הקלטות שהוכיחו כי גם באותן שנים הוא לא הפסיק לנגן, להקליט ולכתוב שירים חדשים. חלקם מצאו את הדרך ל"Double Fantasy", האלבום האחרון שיצא בחייו, חודש לפני הרצח. באותו אלבום הונצח שון בשיר המקסים "Beautiful Boy".

הרצח העצים את המיתוס הלנוני, ושון גדל כבן אצולה ניו-יורקית מכובדת. בגיל 13 הוא כבר הופיע בסרטו של מייקל ג'קסון "סהרורי", שלוש שנים אחר כך הוא כתב עם לני קרביץ את השיר "All I Ever Wanted", וב-96' הוא הוציא את אלבומו הראשון "Into The Sun". הביקורות קטלו אותו. אמרו שהוא מנסה לרכוב על המניירות הווקאליות של אביו אבל השירים שלו פשוט לא מספיק טובים. חלק מהמבקרים אפילו טענו שהם מזכירים שירים של מקרטני. ובכל זאת, שון לנון אומץ על ידי הסצנה האלטרנטיבית בניו יורק, יצא עם קלידנית בשם יוקה, התרועע עם הביסטי בויז וחיכה שמונה שנים עד שהוציא את "Friendly Fire" המנומנם, ששוב הציג אמן צעיר, אופנתי ומפונק. לחלק מסיבוב ההופעות של אלבומו השני (שהגיע גם לישראל) הצטרף גם אחיו ג'וליאן.

מורשת אבא ג'ורג'

בזמן שהלנונים הצעירים הלכו בדרך אביהם, דהני הריסון (שנקרא על שם התווים ההודיים דה וני) ניסה ללכת בדרכו של אביו ולשמור על שקט. "עשיתי כל שביכולתי כדי לא להפוך למוסיקאי", אמר בעבר. "למדתי באוניברסיטה, עבדתי כמעצב, אפילו עסקתי בספורט אולימפי כמו חתירה ובסוף הפכתי למוסיקאי. כנראה שזה הדי-אן-איי שלי".

דהני (31) פרץ לתעשיית המוסיקה ב-2002, שנה לאחר מות אביו. הוא סייע להשלים את העבודה על אלבומו האחרון והמוערך של ג'ורג' הריסון "Brainwashed", והשתתף בקונצרט המחווה לזכרו ברויאל אלברט הול בהשתתפות מקרטני, רינגו סטאר, אריק קלפטון, טום פטי, ראווי שנקר ואגדות נוספות. הילד שבגיל שש ברח באמצע שיעור תופים מרינגו סטאר בגלל שהרעש הפחיד אותו, ריגש את הקהל בזכות הדמיון הרב לאביו. רגע לפני שההופעה הסתיימה, תפס מקרטני את המיקרופון וסיפר לכולם שאלמנתו של הריסון אוליביה אמרה לו ש"כשדהני על הבמה זה נראה כאילו ג'ורג' נשאר צעיר וכולנו הזדקנו".

כיום דהני הריסון מנהיג להקת רוק-אלקטרוני בשם thenewno2 (השם הוא מחווה לסדרה "האסיר"). הלהקה, שהוקמה לפני ארבע שנים ולמעשה מורכבת ממנו ומחברו אוליבר הקס, הוציאה לפני כחודש את אלבום הבכורה שלה "You Are Here", שזכה לביקורות פושרות. "רציתי להיות מין יישות חסרת פנים. לא רציתי לקרוא ללהקה שלי 'דהני הריסון והחבובות' או משהו כזה", סיפר דהני הריסון. "אבא שלי תמיד אמר לי: 'תהיה מוסיקאי, אל תהיה מפורסם. אחרת תאבד את החופש שלך'".

בינתיים, thenewno2 ממשיכה בסיבוב ההופעות שלה בארצות הברית בלי הרבה רעש תקשורתי. דהני הריסון נראה ונשמע כמו אביו ואפילו חלק משירי הלהקה מתכתבים עם המלודיות ההריסוניות המוכרות, אבל זה לא מספיק כדי להגיע לקהלים גדולים.

בינתיים, תרומתו הגדולה של דהני הריסון לתעשיית המוסיקה היא תפקידו המשמעותי בפיתוח משחק הרוק בנד של הביטלס שיצא בשנה שעברה. "לקחתי את הפרויקט הזה לאפל ושיכנעתי את כולם לאפשר לי לעשות פרזנטציה", סיפר דהני ל"בילבורד". "בוא נגיד שהתפקיד הרשמי שלי בכל הסיפור הזה הוא בעיקר להיות נלהב... עבדנו על המשחק במשך שנתיים. זה היה כאב ראש לא קטן, אבל גם הדבר המהנה ביותר שעשיתי בחיי. חוץ מזה הצלחתי להשיג את ברכתם של מקרטני, רינגו ויוקו שזה לא דבר קל לעשות".

דהני גם קידם את המשחק באופן אישי, ואפילו התארח אצל קונאן אובריאן והדגים את שירם של הביטלס "Birthday" כשהוא על התופים וקונאן על הבאס. בימים אלה מפתח דהני את רוק בנד 3 שלדבריו יחולל מהפכה בשוק. "אני עובד על זה שהפעם הכלים יהיו הכי קרובים לדבר אמיתי. המטרה היא שאנשים יצליחו ללמוד לנגן מוסיקה תוך כדי משחק".

המופרע של הכיתה

למרבה האירוניה, המוסיקאי המוכשר ביותר מכל בני הביטלס הוא דווקא זאק סטארקי (45). בנו של רינגו סטאר, הצלע הפחות מוערכת ברביעייה, הפך למתופף כבר בגיל 12 כשהחל לנגן בפאבים. אביו רצה שהוא יהפוך לעורך דין או לרופא, אבל ידידו הקרוב קית' מון, המתופף האגדי של The Who, העניק לילד במתנה מערכת תופים (שעליה ציורי נשים עירומות). משם, זאק החל ללמוד לבד איך לתופף.

"תמיד היתה מוסיקה בבית שלנו", הוא סיפר לאחרונה. "הייתי מתחיל את היום שלי בשמיעת תקליטים ומחקה את הסאונד של התופים. אבא שלי לקח אותי להופעה של טי-רקס כשהייתי בן שש, וזה היה הדבר הנכון בשבילי. התאהבתי בגלאם-רוק ובאלבומים של דיוויד בואי. עד שהתחלתי להאזין ל-The Who. הם נשמעו כל כך שונים וחיים. זה כבר הפך את כל עולמי". הצעד הבא היה לעזוב את בית הספר, להיות מגורש מבית הוריו ולהפוך לאלכוהוליסט.

אבל סטארקי לפחות בנה את המוניטין שלו כמתופף מקצועי בכוחות עצמו, תוך שהוא שואב השראה מצורת התיפוף הפראית של קית' מון. הוא עבד במלצרות עד שהשתחל לגלגול חדש של The Spencer Davies Group, להקה בריטית משנות השישים. מאז הוא סחב את התופים שלו ברחבי אנגליה כדי להציע את שירותיו, ועבד עם עשרות להקות לא מוכרות. "מעולם לא סירבתי לעבודה. בתור מוסיקאי שמנסה להתפרנס לא יכולתי להרשות לעצמי לסרב", הוא אמר.

במשך השנים הוא שיקם את יחסיו עם אביו, ואפילו התארח בהרכב ה-All Stars שמלווה את רינגו כבר שנים ארוכות. ב-94' מתה אמו מורין מלוקמיה, ולא עזרה השתלת מח עצם שתרם לה זאק.

שנתיים אחר כך, בתום עשור מפרך של הופעות במקומות קטנים ועם הרכבים אלמוניים, שמע אותו במקרה ג'ון אנטוויסל, הבאסיסט של The Who, מנגן בפאב מקומי, והזמין אותו להצטרף ללהקה. ב-96' סגר סטארקי מעגל ונכנס לנעליו של קית' מון הענק. מאז הוא המתופף הקבוע של The Who או לפחות מה שנשאר ממנה. הוא גם הפך למתופף הקלטות נחשק ועבד עם אמנים כמו פול וולר, ג'וני מאר, The Waterboys ו-The Lightning Seeds. ב-2005 התחרו על שירותיו גם אואזיס, עמם הקליט והופיע, ו-The Who. "ביקשנו ממנו להצטרף ללהקה באופן קבוע, אבל סטארקי אמר שהוא חייב לעבוד עם The Who עד אמצע 2007", אמר אז נואל גלאגר מאואזיס. ואכן, ב-2007 חזר סטארקי להקליט עם אואזיס אבל בסופרבול האחרון הוא כבר שב לעמדת המתופף של The Who. שרידי הלהקה רוג'ר דאלטרי ופיט טאונסנד אמרו לאחרונה כי סטארקי הוא המתופף הטוב ביותר שניגן איתם מאז קית' מון. "אני לא כוכב רוקנרול, אני לא מפורסם, אבל אני כן מוסיקאי מצליח מאוד", סיכם סטארקי את הקריירה שלו עד כה.

בכל מקרה, אם ילדי הביטלס יחליטו יום אחד להקים להקה, הצלע המעניינת ביותר תהיה הבן של רינגו. ליד הילדים המפונקים של לנון, מקרטני והריסון, זאק סטארקי נראה כמו המופרע של הכיתה. בכל זאת, מדובר בבן טיפוחיו של קית' מון, אחת הדמויות הקיצוניות ביותר בהיסטוריה של הרוקנרול.

בינתיים כבר החלה להתפשט באנגליה שמועה שאיחוד של ילדי הביטלס הוא אופציה ריאלית. על פי הדיווחים, הריסון ג'וניור מנהל מגעים עם שאר הצאצאים כדי להקים את הלהקה שהעולם כולו חושש ממנה. הבן של החיפושית השקטה מיהר להסביר שאמנם כל הבנים בקשר טוב זה עם זה ורואים עצמם כמשפחה מורחבת, אבל פרויקט מוסיקלי לא ייצא מזה: "כל אחד מאיתנו מתעסק בעניינים שלו", אמר הריסון. "כל הזמן מציעים לנו להתאחד כי אולי זה יישמע מעניין, אבל אנחנו לחלוטין לא רוצים לעשות את זה". העולם שיחרר אנחת רווחה. זה עוד לא קורה.*

הכישלון יתום

ההצלחות והאכזבות של ילדי אגדות המוסיקה

זה לא סוד שאין כמעט "בנים של" שהשאירו חותם על תעשיית המוסיקה. המקרה החריג המפורסם ביותר הוא ג'ף באקלי, שהצליח להאפיל על אביו טים, שמת ממנת יתר של הרואין ב-75'. באקלי האב אמנם היה זמר מוכשר ורבגוני יותר מבנו, אבל חלק גדול משיריו לא שרדו את מבחן הזמן. לעומת זאת, קולו המיוסר, מראהו החיצוני וגרסתו היבבנית ל"הללויה" של בנו ג'ף תמיד יצליחו להפנט נערות מתבגרות וזמרות מתחילות. תוסיפו לזה את העובדה שג'ף מת בטביעה במיסיסיפי ב-97' באותו גיל שבו אביו הלך לעולמו, וקיבלתם אגדת רוק.

גם נורה ג'ונס (31), בתו של ראווי שנקר, הצליחה למכור עשרות מיליוני אלבומים ולהעמיד קריירה מכובדת שלא מנסה להתכתב בכוח עם זו של אביה. באקלי וג'ונס הצליחו לגעת בפסגות היצירה של הוריהם, אבל הם לא היחידים שזכו להצלחה מסחרית. השותפות של ננסי סינטרה עם לי הייזלווד הפכה אותה לכוכבת בשנות השישים עד שהתחתנה והפכה לעקרת בית. זיגי מארלי (42) הוציא כמה להיטים ואפילו זכה בפרסי גראמי. ג'ייקוב דילן (41) הצליח להרים להקה מצליחה בשם The Wallflowers שהתכתבה עם המוסיקה של כמה מממשיכי דרכו של בוב דילן. גם להקת ווילסון פיליפס שהורכבה מבנותיהם של בריאן ווילסון מהביץ' בויז ובתם של ג'ון ומישל פיליפס מהמאמאס והפאפאס, הוציאה כמה להיטים בתחילת שנות התשעים. אנריקו איגלסיאס ירש מאביו את השטיק הלטיני שמשגע נשים, וג'ון קרטר קאש (40) הפך למפיק מוערך וזכה בפרסי גראמי, בעיקר בזכות השתתפותו בפרויקטים של אביו ג'וני קאש.

יש כמובן ילדים עם תסביך אב שונה. בנו של סטינג, ג'ו סאמנר (34), שמנהיג את להקת Fiction Plane, אוסר על היחצנים של הלהקה להשתמש בשם אביו. לעומתו, ליסה מארי פרסלי (42) לא התביישה להקליט גרסת קריוקי מזעזעת לשירו הקלאסי של אביה "In The Ghetto" ולהוציא אותו בתור דואט שלה עם אלביס.

ילדים של זמרים אקסצנטריים זוכים לעתים לשמות שמחייבים אותם להישאר נאמנים למורשת המשפחתית. לדוגמה, הבן של אדי ואן-הלן, וולפגנג. לפני 19 שנה החליט אביו לקרוא לילד על שם מוצרט, והיום הוא כבר מנגן איתו באס בלהקת ואן-הלן. שם ביזארי יותר ניתן לבנו של פרנק זאפה: דוויזיל, על שם הכינוי שהעניק פרנק לזרת המעט מעוותת של אשתו. בבית החולים סירבו לרשום את השם בתעודת הלידה, ועד גיל שמונה דוויזיל לא ידע ששמו החוקי הוא בכלל איאן. כיום דוויזיל הוא גיטריסט מוערך.

ב-14 השנים האחרונות עובד דוויזיל על הפרויקט המוסיקלי היומרני של התעשייה: יצירה בת 75 דקות שמורכבת מסולואים שהקליטו במיוחד עבורו הגיטריסטים הגדולים בעולם. ג'ו וולש מהאיגלס וסטיב ואי שניגן עם אביו הם רק חלק מחברים ומעריצים של אבא שהסכימו לסייע לזאפה ג'וניור, והבאים בתור הם ג'ף בק וג'ימי פייג'. כן, גם בגיל 41 זאפה רוכב על תהילת אביו - מספיק להעיף מבט על שם אלבומו החדש "The Return Of The Sun Of".