החומר שסיפק עד המדינה בפרשת הולילנד יצר הבדל מהותי בין חקירה זו לבין פרשיות קודמות. ההבדל מתואר בשתי מלות מפתח, "פאזל" ו"פנדורה".

בדרך כלל, יש למשטרה ערב רב של ראיות, ברמה משתנה של מהימנות. השלמת התמונה מחייבת צירוף שקדני של פיסות, ללא כיוון ברור; זו הרכבת תצרף, פאזל, ללא מכסה הקופסה המגלה את התוצאה הנכספת. עד המדינה הביא את שקית הפיסות של התצרף, יחד עם התמונה. עדיין נדרשות עבודה דקדקנית ומציאת תחליפים לפיסות אבודות או קרועות, אבל זהו ניווט קל, יחסית, לפי מפת דרכים, לא גישוש באפלה אל יעד עלום.

בהשאלה מעולם ההתרעה המודיעינית, רוב הידיעות המגיעות למשטרה דומות לדיווח של סוכן על תזוזת כוחות אויב לעבר החזית. דיווח כזה צריך לאמת, בהצלבה עם מקורות אחרים, ולהציב בהקשר רחב של התפתחויות נוספות ושל כוונת הדרג המחליט. עד המדינה הוא כמקור-צמרת שערק מליבת המשטר, או הכנופייה, והביא אתו כנדוניה לאדוניו החדשים, נותני חסותו, את תוכנית ההתקפה כולה.

בהולילנד גם נפתחה תיבת פנדורה, או בגרסה עברית קופת שרצים. חקירה מובילה לחקירה, פרשייה נוגעת בפרשייה, אם משום זהותם של המעורבים ואם משום מאפייניה של השיטה. יזמי הולילנד חסכו מיליונים ולפי החשד שיתפו ברווחים אלה את מי שעזרו להם - בתחבולות מגוונות, מהמרת בתי מלון בבנייני מגורים (במלונאות בישראל הרווח אפסי ומתקבל תמריץ ממשלתי; בנייה למגורים מכניסה כמעט פי 20) ועד להקטנה כדי מחצית של גובה העצים שנדרשו לנטוע. זה מנקר עיניים אך לא ייחודי, כי היצירתיות מאפיינת את ההתדיינות עם העיריות, ועדות התכנון ובעיקר מינהל מקרקעי ישראל.

אין זה מקרה שבין החשודים יש שדילגו מתפקידים בעיריית ירושלים למינהל המקרקעין ולמשרד התמ"ת. הרשעת היזם דוד אפל בשיחוד אנשי המינהל ואחת העיריות (לוד), בשבוע שעבר, אימתה את חשדן ארוך השנים של המשטרה והפרקליטות, בדבר אופיים של קשרי אפל עם פוליטיקאים, לרוב מהליכוד (אחר כך קדימה) ומש"ס, ועם פקידים בעמדות השפעה. אחרי הרשעת אפל, צריך לקרוא בעיניים אחרות, ספקניות יותר מבעבר, את החלטותיו של מזוז לסגור את תיקי אולמרט, אפל ואריאל שרון בפרשת האי היווני. בניגוד להולילנד, החקירות שהניבו את האי היווני - ובעניינם של שרון ואפל, גם קרקעות באזור לוד - לא נולדו בעדות מבפנים, אלא בתלונת השר אלי ישי שגילה ציתות עברייני לשיחותיו.

להפתעתם המסוימת של החוקרים, התגלו קשרים בין אפל לבין אריה דרעי ואביגדור ליברמן, שרון ואולמרט. מעניין מה היה קורה אילו התהפך הסדר והרשעת אפל היתה קודמת לחקירת קשריו עם אולמרט ועם שרון. לפני שש שנים קבע בית המשפט העליון, בדחותו עתירה נגד מזוז בעניין תיק שרון, כי אפשר כך ואפשר גם ההיפך. היום, ביודעם מה שנודע מאז ובהיותם מחמירים מבעבר בסוגיית הפרת האמונים ("הלכת שמעון שבס"), ייתכן שהיתה לשופטים עמדה נחרצת יותר.

זיקות גומלין

בעימות בין שתי הקבוצות, מערכת אכיפת החוק והחשודים, אחת התכונות המכריעות היא הלכידות. בתיק הולילנד היתה עד עתה עבודת צוות טובה בתוך הפרקליטות - לדור והמשנים שלו, מחוז ירושלים ופרקליטות מיסוי וכלכלה - ובינה לבין המשטרה. בצד השני, שרד אולמרט תיקים קודמים, לא את כולם, גם בזכות קביעותה של החבורה סביבו, במיוחד אורי מסר ושולה זקן, אך גם עובד יחזקאל, רענן דינור ואחרים. הסדקים בחומה זו יכולים לקבוע תחילה מהלכים בחקירה (זימון, מעצר, צווי חיפוש) ואחר כך את משקל הראיות בתיק.

	שמואל דכנר. ידו בכל
	תצלום: מוטי קמחי

שולה זקן לא התפתתה להפליל את אולמרט בתיקים הנדונים עתה במשפטיהם. היה ביכולתה להשיג הסדר נוח יותר בפרשת רשות המסים, שם היא עומדת לדין יחד עם מנהל הרשות ג'קי מצא ואחרים; אבל סעיף האישום נגדה לא היה כבד דיו לשכנע אותה, כהמלצת סניגורה עו"ד מיכה פטמן, לחתום על עסקה בנוסח "המס תמורת הבוס".

זיקות הגומלין בין הפרשיות הן לכאורה אינסופיות. לאחר שעו"ד יגאל ארנון ייצג את אולמרט במשפט חשבוניות הליכוד, שהסתיים בזיכוי - הפרקליטות בחרה שלא לערער, פן תואשם ברדיפת אולמרט - מצאו מתנגדיו במועצת עיריית ירושלים פסול ביחסו המיטיב ללקוחות אחרים של ארנון, יזמי הבנייה במתחם ימק"א. המתנגדים חשדו שהטבות ימק"א נועדו לפצות את ארנון על שכר טרחה נמוך מדי במשפט החשבוניות. לפי תשובת אולמרט לשאלתם, זה היה חשד שווא: אולמרט כתב ששילם לארנון 900 אלף דולר.

הסכום, אם כך, היה לא זעום אלא עצום. דעתם של מתנגדי אולמרט נחה בצד אחד אך נטרדה באחר. גם לאדם אמיד, בעל נכסים, לא פשוט לגייס כמעט מיליון דולר. אחד מהם, עו"ד גלעד ברנע, לא התעצל. הוא טילפן למשרדי מס הכנסה ושוחח עם סגן הנציב לחקירות. "עזוב, אין טעם לחקור", השיב האיש, ג'קי מצא.

השב"כ לא ידע

קצת לפני יום העצמאות טייל אחד מראשי מערכת אכיפת החוק על שפת ימה של תל אביב; רגע נדיר של הפוגה ביותר משלושה חודשים של עבודה קדחתנית, רובה בסמוי, על פרשת הולילנד. עובר אורח, שזיהה אותו, קרא לעברו בעידוד, "כל הכבוד, תכניסו את אולמרט ל-30 שנה". מה אתה רוצה ממנו, הגיב נער חוף אחר, הוא לא השופט. האיש לא ויתר. "אז תמליצו", דרש.

טוב שאין בישראל מושבעים, צעד קטן אחד ממעשה לינץ'. אם היתה פרשת הולילנד מגיעה למשפט חברים, לא היה צורך בהמתנה מורטת עצבים להכרעה: די היה בסימון מגדלי המגורים ת'1, מוצג התביעה מספר אחת. אך עם כל מורכבותה של הולילנד, על המוני המעורבים בה, מגזים מי שמייחס לה את שיא החומרה. זאת פרשת שחיתות ולא רצח. חיי אדם לא קופחו. לא ידוע גם על איום בהתנקשות, אף שאולמרט בהיותו ראש ממשלה חש, לפי עדות תומכיו, יעד לניסיון סחיטה של מי שהיה לאחר שנה לעד המדינה. החלטתו שלא לפנות למשטרה נומקה בשיקולים הקשורים בחקירותיו הנוספות, שהובילו לכתבי אישום.

אבל אין בכך כדי להסביר מדוע הוסתר האיום הגלום בסחיטה מהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ. הרי לא דבר פעוט הוא, סחיטת ראש ממשלה מכהן. השב"כ לא ידע, ומאחר שלא ידע גם לא נודע הדבר ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, שאליו היה יובל דיסקין פונה כמקובל להנחיה.

גם עד המדינה, פלוני-אלמוני ושמא קלוני-שלמוני, לא היה קורבן לאלימות, אבל למצב זה, או למי שנקלע אליו, היה תאריך תפוגה, מפני שהעד הסתבך בחובות של מיליונים לשוק האפור. וככל שהשוק אפור יותר, כך כחולים יותר הסימנים המושארים בגופו של מי שמתמהמה מדי בפירעון חובותיו. הכורח להגיע ליישור מאזנים עם המלווים, בבחינת "תמות נפשי עם ליסטים", דחף את העד אל פרקליט המדינה משה לדור. מזוז, בחודש האחרון לכהונתו, ינואר, עודכן אך התערבותו לא נדרשה.

מכונית מהודרת

אישיותו הבעייתית של העד סוקרה בהרחבה. צד נוסף שלה האיר השבוע עמית ותיק שלו, שהתוודע אליו במוסד ציבורי מחוץ לתל אביב, שם עבדו בצוותא לפני כ-40 שנה. העד, שעסק בכספים, הפציר בעובדים לנצל לטובתו את זכאותם לקבלת הלוואות. הוא גילגל והשקיע, הם קיבלו רק את החזר ההלוואה. כשהתעשר, רכש מכונית מהודרת, אך כשחבריו התמימים ביקשו להצטרף אליו בנסיעותיו היומיות למקום העבודה, הקפיד לגבות מהם תשלום.

אין מועדון של אספני הלוואות, אך במפגשו עם אולמרט הצליח העד לפגוש חובב הלוואות כמותו. אולמרט, כלווה שאינו ממהר להחזיר רבבות דולרים, נחשף בשנות ה-80 במשפט בנק צפון אמריקה. מאז אותה הלוואה, מהבנקאי יהושע הלפרין, קיבל אולמרט לפחות עוד הלוואה אחת, מאיש העסקים יוסף אלמליח. ההלוואה מאלמליח, שטרם הוחזרה, בין השאר בניגוד להתחייבות שניתנה למבקר המדינה, צברה ותק (אך לא ריבית). היא נולדה ב-1993. אילו היתה בשר ודם, היה עליה להתגייס לצה"ל בשנה הבאה.

הדולר והשקל של היום הם קרובים-רחוקים של הדולר והשקל מאותה שנה ראשונה של ביל קלינטון בבית הלבן. אבל מי שבקיאים מאין כמותם בסבך הולילנד מציעים שיטה אחרת לאומדן שווי הלוואות כאלה, באופן המציג אותן כמתנות. בשכונה ממוצעת של שכירים ירושלמים, לדברי שכיר ירושלמי, אפשר היה לקנות לפני 17 שנה דירת שלושה חדרים בהלוואת אלמליח. מחירה כיום גבוה פי ארבעה. רווח גדול לאספני ההלוואות המתגלים גם כאספני דירות. לחלופין, אפשר היום למכור את הדירה, להחזיר את ההלוואה ועדיין להרוויח יפה.

אבא של טוהר

פרשת הולילנד היא פגישת מחזור של ותיקי בנק צפון אמריקה, לעתים בחילופי תפקידים - ההגנה היתה לתביעה, ולהיפך. עו"ד יהודה וינשטיין, סניגורו של הלפרין (שהורשע), נכנס לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בעיצומה של חקירת הולילנד, מתעדכן ומנוע מלטפל באותם היבטים הקשורים כך או אחרת באולמרט, לקוחו לשעבר (מתיק "ראשונטורס"). עו"ד שמעון דולן, התובע במשפטו של הלפרין, מייצג עכשיו את עו"ד אורי מסר, החשוד בהולילנד. גם המונחים "בנק" ו"צפון אמריקה", אפשר בנפרד, מהדהדים בהולילנד. אחד החשדות הוא שכספי שוחד נשלחו אל מעבר לים והולבנו, בהפרשת מעשר כדין, במסווה של סעד למקורבים שהוצגו כנזקקים.

כשלעצמו, ההסכם עם עד המדינה אינו חידוש מסעיר. הסכמים שנויים במחלוקת נחתמו בנסיבות בעייתיות לא פחות. למשל, ההסכם בין היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, למרות התנגדות פרקליטת המדינה עדנה ארבל, לבין גנב המסמכים מהמשטרה, סטניסלב יז'מסקי, בהמלצת עו"ד יעקב נאמן, כיום שר המשפטים. יז'מסקי ברח לקנדה מצויד בדיסק שאצר חומר משטרתי סודי. רובינשטיין ייחס להחזרת החומר ולשימוש בו בחקירה חשיבות עליונה, עד כדי פטור מהפללה ליז'מסקי (שלבסוף לא החזיר את כל החומר).

רובינשטיין הוא היום שופט נכבד בבית המשפט העליון. לפני כן, כיועץ מתחסד, פגע קשות בחקירות השחיתות כשרדף - גם בעזרת העבריין הנמלט יז'מסקי - את ראש אגף החקירות במשטרה, משה מזרחי. ניצב מזרחי נשלח לגמלאות. כיום, במיטב שנותיו, הוא מצייר ומטפל בבנותיו; הקטנה שבהן שמה טוהר. בקיאותו, אמינותו ונחישותו מתבזבזות. החברה הישראלית מעדיפה לתגמל את החשודים ולהתנכר לבלתי משוחדים.

מזרחי הוא מקרה בולט אך לא יחיד. עוד קצין חסר פשרות, שהתעקש שלא להבין את כללי המשחק, הוא מירון חומש, אלוף משנה במילואים מהאסכולה של ישראל טל וחיים לסקוב. כפקיד בכיר במינהל מקרקעי ישראל גינה חומש תופעות מושחתות, התנדב להעיד במשטרה וחזה בעיניים כלות בתרגיליהם של יעקב אפרתי, משה שמעוני (עוזרו לשעבר של אפרתי, אחר כך מנכ"ל משרד הדתות, נכדו של הרב עובדיה יוסף) וירון ביבי, שהתמנה לראש המינהל לאחר אפרתי.

בפרשת הולילנד נזכר עד כה שמעוני כמי ששירותיו נשכרו בידי שמואל דכנר, שידו בכל ושאולי גם יודע הכל. חומש חשד שאפרתי ושמעוני פועלים לטובת דני דנקנר. כשנתן ביטוי למחאותיו ודיבר סרה בשרון ובאולמרט, פטרוניהם של ראשי המינהל, הורחק מעמדותיו הבכירות, בכלל זה מילוי מקומו של אפרתי בראשות המינהל. ההתעמרות בחומש פגעה בבריאותו ושלחה אותו לדימוס. שלשום היה לו רגע של נחת: דומה שנציגי המשטרה והפרקליטות, ששמעו ממנו לאורך השנים במה ובמי הוא חושד, הצליחו סוף-סוף לצבור ראיות.

מדכנר ועד דנקנר, רבים מדי מגיבוריה של החברה הישראלית בשנים האחרונות היו דמויות שלעסו אומצות עסיסיות מעגל הזהב. זה לא הפריע לאחד או לשניים מאלה להגיע לראשות הממשלה. אם טיהור הרקב שנחשף בהולילנד ושות' יסמל עידן חדש, ערכים אחרים, לא הכל היה לשווא.

הפגנה ליד פרויקט הולילנד בירושלים. השלמת התמונה מחייבת צירוף שקדני של חלקי הפאזל


דני דנקנר. פעלו לטובתו?