בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התובנות שגילה גדעון לוי מהביקור במרוקו

השבוע שב גדעון לוי מביקור ראשון במרוקו. ארץ נהדרת, מרוקו, ארץ הסתירות והניגודים, המסתורי והגלוי, המפורש והסמוי. הבעיה הפלסטינית מעניינת כאן הרבה פחות מהצפוי אבל ליהודים שם יש חלום - להפוך את הדגם המרוקאי לדגם לישראלים ולפלסטינים

תגובות

בחדר קטן, בבית מידות שבנייתו הולכת ונשלמת, שמשקיף על עמק עוצר נשימה של עצי ארגן, עמד השבוע נגר מרוקאי ושייף דלתות מעץ ארז מקומי. ספק אם הנגר יודע מה הוא בונה. כבר כמה שבועות שהוא בונה את ארון הקודש לבית הכנסת של יוצאי מרוקו בכפר סבא. כשישלים את מלאכתו, ישלח בעל הבית, קלוד סנוף, צייר ועיתונאי יהודי, את הארון ליעדו שם יקדישו לזכר סבו, ראול, שהיה מעשירי מרוקו. עד אז גם תושלם מלאכת בניית ביתו היפהפה של סנוף בסוף העולם, במערבה של מרוקו, לא הרחק מהעיירה איסאווירה שלחופי האטלנטי.

איסאווירה, מי שמע, אבל כאן נולדה אמו של הסופר א"ב יהושע, לכאן הוא נשלח בילדותו מירושלים, בתקופת הצנע, בשנת 1950, לשלושה חודשים של התענגות אצל בני הדודים שבעיירה הערבית. מאז לא ביקר שם. השבוע סיפר לי יהושע כי באיסאווריה נטמנו הזרעים הראשונים ל"מסע לתום האלף" שלו. דוכן תבלינים ומרקחות בשוק העיירה עדיין הציג השבוע שלטים בעברית: "עושה חשק לגבר ולאישה" וגם: "נגד אבנים בכליות".

גם אנדרה אזולאי ואשתו, קטיה, נולדו בעיירה הציורית הזאת, היחידה בעולם הערבי בה היה רוב יהודי. מזה שנים שאזולאי מכהן כראש וראשון ליועצים למלך מרוקו. לא פגשתי בחיי הרבה אנשים מרשימים כאזולאי. הילוכו, נימת דיבורו ותוכן דבריו כולם אומרים אצילות ותבונה. לפני למעלה מחצי יובל שנים, כשפגשתי אותו לראשונה, טילפנתי למלונו בירושלים וביקשתי לדבר עם מר אזולאי. "הוא עובד במלון?" שאלה אותי אז המרכזנית שחשבה כמובן שאזולאי הוא לא שם של אורח. אזולאי אוהב להזכיר את התקרית הזאת מאז. גם קטיה אשתו נושאת אתה זיכרון צרוב מישראל; פעם העירו לה כאן: "את לא נראית מרוקאית".

בשבוע שעבר פגשתי אזולאי מעט מדוכדך ונסער לאחר שלראשונה בקריירה המרשימה שלו כיועץ הבכיר היחיד, שעבד הן עם המלך חסן השני והן עם בנו, המלך מוחמד השישי, החשיד אותו פרקליט מקומי, חליד סופיאני שמו, פעיל למען הפלסטינים, כסוכן ציוני של המוסד. האיש, שהקים עם חבריו את "זהות ודיאלוג", אחת הקבוצות הראשונות שקראו למשא ומתן בין ישראלים לפלסטינים עוד בשנות ה-70; שהקדיש לא מעט מהקריירה שלו להשגת שלום בין יהודים לערבים; שתמיד התגאה בזהותו היהודית אבל גם היה ונותר פטריוט מרוקאי; שאחראי לא במעט לדמוקרטיזציה היחסית של ארצו ולשגשוגה הכלכלי היחסי; שגלה מארצו למשך כחצי יובל שנים בהן הפך לדמות כלכלית חשובה בצרפת ובכל זאת שב לארצו - נחשד לרגע.

קשה להאמין שזה לא קרה מעולם קודם לכן - יועץ יהודי נחשב למלך במדינה ערבית, שלו היה בית בקיסריה שבישראל (עד שהפריצות הרבות לבית הביאוהו למכור אותו) - וגם זה אומר משהו על פתיחותה של מרוקו, בה הכל מקפידים לכנות את המלך "הוד מעלתו". עיתוני הממלכה יצאו מיד להגנתו של אזולאי בכותרות ראשיות ואזולאי לא היסס להשתתף בשבוע שעבר בכנס השנתי של "מועדון מימונה", ארגון שפועל לשמירת המורשת התרבותית היהודית במרוקו, שהתקיים באוניברסיטת אל-אחוואן באיפראן.

מימונה בלי מופלטות ושווייצריה הקטנה במרוקו: איפראן היא עיירת סקי מטופחת בהרי האטלס, שכמו הועתקה מהרי האלפים עם אוניברסיטה שמלמדת באנגלית, כמו הועתקה מבוסטון. ואם לא די בכך, האוניברסיטה הוקמה בכספי סעודיה, כפיצוי לכך שמכלית סעודית זיהמה את חופי מרוקו, והיא מקיימת מדי שנה את הכנס הזה, עם שלט גדול בעברית בכניסה לאולם הכנסים ההדור. תערוכת צילומי יהודים בכניסה, נשיא האוניברסיטה פותח את הכנס ומזכיר המדינה במשרד התיירות, אניס בירו, משתתף בו. לראות ולא להאמין.

לראות את מרוקו לראשונה ולא להאמין. כבר מחלון המטוס נסדק הדימוי הראשון: מרוקו בכלל ירוקה. בימים הבאים יילכו עוד כמה דעות קדומות ויתערערו. מרוקו, לא מה שחשבתי, לא מה שאולי אתם חשבתם.

לשוחט אברהם סבג היה זה יום עמוס במיוחד: הוא עוד צריך לשחוט היום שתי תרנגולות. בכל זאת מצא השוחט, שהוא גם מוהל לעת מצוא, זמן לסייר אתנו בחוצות ה"מלח", הגטו היהודי לשעבר בעיר פז. לבושו מרושל, העברית בפיו נושנה, אבל השוחט שחט והשיטה פרחה: סבג מקפיד לתת נדבה לקבצני המקום הרבים בידו השמאלית, כי כך מצווה אותו ההלכה. לערבים נותנים ביד שמאל, הסביר, בדיוק כמו שמבדילים בין קודש לחול, בין בתי היהודים ובין בתי הערבים. "פה אין שנאה", הסביר השוחט סבג, אחרי כל גינוני ההתנשאות הללו כלפי הערבים, שכמה מהם נישקו את ידו בשוק.

מוסיקה ארמית התנגנה בהונדה של סנוף ואחריה גם שלמה בר, בזמן שהתקרבנו לבית הקברות "בית החיים" בלבה של פז. משמאל עמד פעם קולנוע "אפולו" של היהודים ומימין המצבות המטויחות עם העברית היפהפייה החקוקה עליהן: "חביון לגוויית איש, חביון למשמרת הגווייה לזמן תחייה".

את בית הקברות הזה הקימו היהודים בחופזה, לאחר שנאלצו להעתיקו מאתר קרוב אחר, אבל כיום הוא מטופח יותר מכל בית קברות מוסלמי ישן בישראל. הנה קבר הרב, שבנו הוא כיום פקיד בנק בנתניה, הנה קבר הנערה שעלתה על קידוש השם. לרחוב אזולאי ב"מלח" יש עכשיו שם ערבי, כמותו כל שאר הרחובות שנשאו פעם שמות יהודיים, אבל בית הכנסת בלב הרובע הצפוף והדחוס שופץ להפליא, ביוזמתו של אנדרה אזולאי, כמובן. רק כ-60 יהודים נותרו בפז, השוחט שלנו, אחד הצעירים שבהם, מזמן כבר לא בן 60. השבוע חשב סבג לעלות לישראל: בנו סידר לו עבודה כמשגיח כשרות במלון באילת.

כמה מהיהודים שפגשנו, ובראשם המלווה שלנו סנוף, חולמים להפוך את הדגם המרוקאי לדגם לישראלים ולפלסטינים. סנוף, איש צבעוני ורב קסם, מתכנן עכשיו פרויקט שיפגיש ישראלים, פלסטינים ומרוקאים ללמוד ממרוקו איך אפשר לחיות יחדיו. אבל גם כאן הקהילה היהודית הקטנה, כ-3,000 איש, לא מדברת בקול אחד: סימון לוי, קומוניסט ומנהל המוזיאון היהודי בקזבלנקה, השווה בכנס המימונה באיפראן את הכיבוש הישראלי בשטחים לנאציזם, לא פחות. הוא גם ביקש להזכיר לנוכחים שהרג היהודים הגדול בהיסטוריה בוצע בידי אירופאים, לא בידי ערבים. "אני מרוקאי מזה 3,000 שנה", אמר שם אזולאי, "אני מרוקאי ויהודי. כאן במדינה הזאת יהודים ומוסלמים הם אחים. אנו היחידים שיכולים לומר זאת".

ארץ נהדרת, מרוקו, ארץ הסתירות והניגודים, המסתורי והגלוי, המפורש והסמוי. הבעיה הפלסטינית מעניינת כאן הרבה פחות מהצפוי, ענייני הפנים מעניינים יותר. דמוקרטיזציה, המצב הכלכלי, מערכות החינוך והבריאות הכושלות, הפזורה הגדולה והסהרה המערבית שהס מלהזכירה. המצב הכלכלי והחברתי מצטיירים בדיוק כמיקומה הגיאוגרפי של הממלכה - משהו בין אירופה לאפריקה. אסירים פוליטיים יש כנראה הרבה פחות, נגמרו ימי ההיעלמויות המסתוריות. כמאל לביב, שישב חמש שנים בכלא על פעילותו הקומוניסטית, נפגש אתנו ב"קפה פול" היאפי בקזבלנקה ודיבר בחופשיות.

הקצב בעיירת המחוז שכוחת האל, סידי מוכתאר, מוקף בכבשים שחוטות ולא ערופות שתלויות באטליז שלו על אנקולים. הוא גם מנהל החשבונות של מוכר השטיחים, בהיותו היחיד שיודע לחשב מספרים בשוק. במרחק שעתיים נסיעה משם, בפרוור היוקרה של מרקש, מוגשת ארוחת צהריים אצל בני הזוג ליז ממן וז'אן-פייר בנולייל, לצד הבריכה באחוזתם, רחבת ידיים ומעוצבת בסגנון מרוקאי, כמו הועתקה היישר ממגזין עיצוב אופנתי. המשרתת מגישה קוסקוס על פי אות שניתן לה בפעמון החשמלי שמזעיק אותה הלוך ושוב מהמטבח, בזמן ששלושת גנני הבית עמלים על קצירת הדשא במזמרות בגינת חמשת הדונמים.

בבית שר הבריאות לשעבר, ד"ר עבד אל-רחים הרושי, בפרוור היוקרה של קזבלנקה, מתגאה המארח ביצירות האמנות המרוקאיות המודרניות הרבות שתלויות על הקירות. אשתו, קלוד, בקיאה בכל פרטי "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז אותו קראה באחרונה והתפעלה מאוד. במסעדה האיטלקית בעיר מגישים פרושוטו מקותל חזיר, בקבלות הפנים מגישים ויסקי בלק לייבל בזמן שברחובות מסתובבות לא מעט נשים רעולות. "אלמלא השחיתות היה יכול להיות כאן גן עדן", נאנח אחד ממלווי. מרוקו.

בשוק הדגים של איסאווירה קונים סרדינים, וגם דגי טורבו וסול, ואחר כך עוברים אל מעבר לקיר, אל מסעדת הפועלים הצפופה, דלה להחריד, שם צולים אותם ומגישים אותם עם סלט עגבניות וצ'יפס. דגים טעימים כאלה לא אכלתי מעודי. בפונדק הדרכים שעל אם הדרך בין איסאווירה לאגדיר מזמינים מבעוד מועד טאג'ין כבש ומתענגים על התבשיל שבושל בכלי החרס שלוש שעות על אש קטנה.

אש גדולה יותר עולה לא הרחק משם, בהאד-דרע. אחת לשנה מתקיים כאן הפסטיבל השנתי, הפנטזייה המרוקאית. במשך שבוע ימים מגיעים לכאן רבבות מרוקאים מכל רחבי הממלכה לחזות בתחרות הפרשים הגדולה. חיל פרשים לנו, הם רוכבים על מאות סוסיהם המעוטרים ברתמות ובאוכפים ססגוניים, שועטים במהירות מפחידה לעבר הקהל, ורק ברגע האחרון, אבל ממש ברגע האחרון, בולמים את סוסיהם הערביים טהורי הגזע ויורים במתואם מרוביהם חומר נפץ שמשמיע קול רעש גדול ופולט אש ותמרות עשן אל הקהל. גבר-גבר הוא הפרש המרוקאי.

מבעד לעשן חומר הנפץ ואבק הסוסים השועטים, על רקע השקיעה המרוקאית המתקרבת, ניבטים פניהם החרושות של רבבות התושבים שמגיעים לכאן בדרכים לא דרכים, עשרות נוסעים נדחסים בעמידה על כל טנדר, לעתים במרחק של ימי נסיעה מכאן. רבים מהם נבערים - כ-45% מתושבי הכפרים הם עדיין אנאלפבתיים וכ-20% מתושבי הערים - וזו להם החוויה הגדולה והמסעירה של השנה. הפסטיבל הזה התקיים בשבוע שעבר והשבוע התקיים באיסאווירה פסטיבל מוסיקה קאמרית שאזולאי הוא נשיא הכבוד שלו. רק אמרו לאזולאי מלה טובה על עיר הולדתו ונהרה תעלה על פניו.

נחשים מחוללים לנגינת חליל בשוק של מרקש; אורג מרבדי קש ב"חבוז", השוק של קזבלנקה; שלג על פסגות הרי האטלס באפריל; עשרות שוטרים לצד הדרך לנמל התעופה על שם מוחמד החמישי, בזמן שמוחמד השישי אמור אולי לעבור כאן; שוטרי תנועה שמשחררים אותך תמורת בקשיש ומחסומי דרכים רבים שרק השבוע התברר פשרם: נחשף תא מחתרתי גדול של אל-קעאדה. אשרת הכניסה לישראלים אינה אלא פתק הזמנה חצי מפוברק מטעם ועד הקהילה היהודית.

קצת עולם שלישי וקצת ראשון, ערב ואפריקה עם נגיעות צרפתיות, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כמעט, מרוקו.



חברי מועדון קריקט בעיר סלה, השבוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו