בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השותף הסמוי בערוץ 2

זכייני ערוץ 2 מאפשרים למנהלי קרן "אבי חי" להפוך את הערוץ למקדם מסרים. הם משקיעים מיליונים וזוכים בתמורה להיות שותפים בהפקות. הם מימנו בחצי מיליון דולר את "סוף הדרך" והכתיבו הרכב זוגות של חילונים ודתיים. ב"לתפוס את השמים" הם השקיעו כ-20 אלף דולר לפרק, ביקשו לגוון את דמויות המתנחלים ונענו בחיוב. בלעדיהם לא הייתם רואים את "מעורב ירושלמי", "האשכנזים" או "עשרת הדיברות". ב"אבי חי" רוצים שתעברו מסע לתוך הזהות היהודית אבל לא מוכנים שתקראו להם מיסיונרים

תגובות

עכשיו היא יכולה לספר על זה. המפיקה הוותיקה עינת דבש מ"דבש הפקות" עמדה לפני הרגע הגדול ביותר בקריירה שלה. לדבש, שהפיקה לזכיינית רשת את תוכנית הריאליטי המצליחה "סוף הדרך", היה בתחילת הדרך רעיון שונה במקצת. "אנחנו בדיוק עבדנו על פורמט אחר", היא מגלה לראשונה. "מה שהתבשל היה פורמט ריאליטי של זוגות. כשפנו אלינו מ'צו פיוס', שזאת שלוחה של קרן 'אבי חי', הם ביקשו תוכנית בידורית שעוסקת בחילונים ודתיים. בהתחלה לא חשבנו שהמערך של המשתתפים יהיה חילונים ודתיים, אבל הם רצו שזה מה שיהיה וזה מה שהיה. החלטנו להפוך את הפורמט שעבדנו עליו לפורמט של ניגודים. דתיים וחילונים".

כמו מפיקים אחרים בתעשיית הטלוויזיה בישראל, עינת דבש זקוקה להרבה חסדים כדי לממש את תוכניותיה. קרן "אבי חי" לא רק הציעה שינוי תוכני וליווי צמוד, כולל מעורבות בבחירת המשתתפים, היא גם הציעה סיוע כספי נדיב. "תקציב של הפקה כמו שלנו, שיש בה כמויות גדולות של צלמים ועריכות של מאות שעות חומר גלם, נע בין 100 ל-150 אלף דולר לשעת טלוויזיה", אומרת דבש. "הסיוע של קרן 'אבי חי' עזר להפקה להתקיים, 20 אחוז מהתקציב של ההפקה הגיע מהם. הקרן ליוותה אותנו לאורך כל העבודה, צעד צעד, היא היתה מעורבת גם בבחירת המשתתפים. הם הדבר הכי טוב שקרה לי".

תרומתה של קרן "אבי חי" להפקת שתי העונות של "סוף הדרך" עלתה על חצי מיליון דולר. "שאר הקרנות בכלל לא תומכות בסדרות טלוויזיה", אומרת דבש. "הקרנות הציבוריות מנועות על פי חוק הקולנוע מלהשתתף במימון של סדרות, כך שלנו, בתור מפיקים, אין יותר מדי אל מי לפנות. אנחנו נמצאים בבעיה רצינית. הפקות פה נעשות במחירי עלות, לא כל הפקה מצדיקה את עצמה מבחינה כלכלית ואנחנו לוקחים על עצמנו לא פעם סיכונים לספוג הפסדים ונלחמים על כל שקל".

בתנאים אלה נוטים מפיקים להאזין לבעל מאה המבקש להביע דעה. דבש: "מסביבנו 'יס' בהפסדים, ערוץ 10 בהפסדים, 'הוט' בהפסדים. זה מפחיד. במצב הזה, אם האינטרס של הקרן לא סותר את העולם האידיאולוגי שלי - אז למה לא, אני אקדם אותו בברכה. בסופו של דבר התוכנית עשתה פה משהו טוב, לדעתי משהו אדיר. אני מאמינה ומרגישה שהתוכנית השפיעה מאוד על הציבור, שהבאנו הרבה צופים דתיים לטלוויזיה ונתנו לדתיים וגם לחילונים תחושה שהדתיים כאן הם לא רק מתנחלים לוחמניים".

לכיכר השוק

גם דני דניאלי, המשנה למנכ"ל קרן "אבי חי" ומנהל תחום המדיה בקרן, חושב שהזוגות של "סוף הדרך" עשו לנו משהו טוב. הוא נהנה כשהוא צופה בטלוויזיה. לא רק שהוא עומד בהצלחה ביעדים שהציב לעצמו, הוא גם רואה את התוצאות על מסך הטלוויזיה שלו. הקרן, אחת הקרנות הפילנתרופיות הפרטיות הגדולות שפועלות בישראל, גילתה בשנים האחרונות את מסך ערוץ 2 כאמצעי לקידום מסריה.

הצופים אינם מודעים לכך שהם סופגים מסרים מתוכננים שקרן פרטית היתה מעורבת בעיצובם. זה קרה בהפקות כ"עשרת הדיברות" (קשת), "סוף הדרך" (רשת), "לתפוס את השמים" (קשת), תוכנית הנוער "מי דיבר" בהנחיית ג'קי לוי (חינוכית 2), "האשכנזים" (ערוץ 8), "פרשת השבוע" (הוט), "דרמות מהשורש" (רשת), "מעורב ירושלמי" (קשת), "חכמי ספרד" (רשת), הסרט התיעודי "שעת השי"ן" (טלעד) ו"החדר" עם ד"ר רות קלדרון (קשת). המכנה המשותף לשרשרת הפרויקטים הללו הוא שכולם ממלאים אחר הצהרת השליחות של "אבי חי": טיפוח קשר למסורת היהודית וקירוב בין דתיים לחילונים.

"אנחנו עוסקים בתרבות יהודית ובקו התפר שבין יהדות לישראליות, בחיבור שבין הציבור החילוני לציבור הדתי", אומר דניאלי. "בסך הכל אנחנו חושבים שכל אדם בישראל צריך להתמודד עם שאלת זהותו היהודית". על השולחן במשרדו בירושלים מונחות שתי קלטות של הזכיינית רשת, ומחלונו מבצבצת כיפת הסלע המוזהבת.

"העשייה שלנו בשדה המדיה היא תולדה של הכרה שאי אפשר היום שלא להיות פעילים במדיה", ממשיך דניאלי. "אנחנו עומדים מול מציאות לא פשוטה. ייתכן שזה היה תפקידו של ערוץ 1 לעסוק בצורה רעננה ורלוונטית בנושאים שאנחנו מטפלים בהם, אבל הוא נמצא במצב שבו הוא נמצא, ויכול להיות שלהרבה אנשים היה נוח שהיהדות תישאר בנישה של תוכניות דת ומסורת. אנחנו חושבים שזה מסר לא נכון, מזיק; לדעתנו, התרבות היהודית רלוונטית לכל אחד. אבל בשעה שערוץ 1 לא פועל וישנו ערוץ 2 - ערוץ יצירתי ותוסס - אנחנו חשבנו שנכון שנביא את התכנים שלנו לכיכר השוק. אנחנו רואים בזה שליחות".

אנשי "אבי חי" אינם מסתירים לרגע את הכוונות שלהם, בעיקר משום שהם משוכנעים שהן טובות. הם אנשים רכים, כאלה שמעדיפים להקשיב לפני שהם מדברים, משדרים המון דרך ארץ, לא יקדמו את דעתם בכל מחיר. בהתנהלות שלהם עם היוצרים הם מבהירים תמיד שלא תהיה כפייה או הטלת וטו מצדם, אבל שתהיה התערבות עד הפרטים הקטנים. ב"אבי חי" לא רוצים מהפכות גדולות, אבל הם בהחלט רוצים להשאיר טביעת אצבע על הטלוויזיה שלנו. ואת זה הם בהחלט מצליחים לעשות, אולי אף יותר ממה שחשבו לעצמם בתחילה. יוצר שמוכן ללכת בדרכם יזכה להכיר נדיבות לב שטרם נתקל בה כאן.

מפיק ויוצר הסדרה "מעורב ירושלמי", נסים לוי, הסכים. "אבי חי" מימנה 20 אחוז מתקציב הסדרה שלו, על פי הערכה - 20 אלף דולר לפרק. "'מעורב ירושלמי' התחברה אל הקרן בעונה השנייה שלה, עם המעבר לערוץ 2 מערוץ 10", אומר לוי. "כל הזמן היו שיחות בינינו לבין הנציגים של 'אבי חי', העבודה אתם היתה נחמדה מאוד, היה דיאלוג רציף. הם היו מעורבים בהתחלה, קראו את כל התסריטים וגם היו מעורבים בשלב העריכה, הם הסתכלו ונתנו הערות".

על יומנו הגדוש של לוי מונח סיגר כבוי. בבית קפה, קרוב לבית ילדותו בשכונת תל ברוך בתל אביב, הוא מזמין תה דובדבנים ונזכר בפגישה הראשונה בירושלים. "בפעם הראשונה שנפגשנו שאלתי את דניאלי: מה אתה רוצה לקבל? מה אתה מקווה לראות?' הוא אמר לי מיד: 'מור אוף דה סיים'. הייתי רגוע".

אבל, אחר כך דברים השתנו. "אחר כך התחילו כל מיני, הוא אמר לי שיש לו בעיה עם הדמויות החילוניות בסדרה. הדמויות החילוניות בעונה הקודמת באמת היו חיוורות, לא עגולות, הוא רצה שנעגל אותן, שלדמויות החילוניות תהיה ערכיות משלהן. הוא גם ביקש לראות יותר דמויות חילוניות. אבל זה לא התנגש עם שום דבר, כי גם אני רציתי, גם אני חשבתי שזה מה שצריך לעשות, שהדמויות החילוניות באמת לא היו מספיק מפותחות. מי שראה את העונה הקודמת בטח הרגיש את זה, בעונה השנייה הכנסנו יותר דמויות חילוניות ופיתחנו אותן".

לדעת לוי, קרן "אבי חי" היא תופעה מבורכת בתעשיית הטלוויזיה. "כשהראו על המסך כל היום בית חילוני, תל אביבי, עם הומואים, אז זה היה בסדר? יש הרבה קרנות בעולם שדוחפות זהויות שלא באות לידי ביטוי, ואני חושב שזאת ברכה. לפני שש שנים הבנתי שהדבר הבא זה דתיים, על המסך באותו זמן היו 'פלורנטין' ו'הבורגנים', סדרות בועה. אני אמרתי שלא יתכן שהחברה הדתית לא תהיה מיוצגת. התחברתי לקרן כי חשבנו אותו הדבר, האג'נדה שלהם ושלי דומות. צריך להבין שזאת קרן פרטית אבל היא לא באה לקדם אג'נדה פרטית, איזה תיאוריה פאשיסטית".

אין לך בעיה עם זה שהם נכנסים לחדר העריכה שלך, שמאשרים תסריטים?

"אני לא מבין למה מוזר אם נציגי הקרן מגיעים לחדר העריכה שלי כדי לראות מה קורה. למה זה מוזר? הם משקיעים כסף. מגיע בנאדם שכל עיסוקו בקרן הוא קידום של תרבות ועשייה טלוויזיונית מקורית, והוא יושב ומדבר, ולא מגביל את חופש היצירה שלי. ברור לי שאנחנו מהלכים על קו דק, אין שום ספק, אבל מעולם לא הגענו לסיטואציה שהם מנסים לכופף לי את היד, הם מבינים שבכוח זה לא יצליח".

שילמנו עליו

מה שבעיקר הבינו בקרן "אבי חי" זה שהעלילה הדרמטית בערוץ 2 תומכת במטרות הקרן ביעילות רבה יותר מכל סמינר יהודי-ציוני לתלמידי תיכון, או שיווק קמפיין של פוליטיקאים דתיים וחילונים רוקדים, כדוגמת קמפיין "צו פיוס". הם הבינו שדמויות כמו רוני (יורם חטב) ונורית (אורלי זילברשץ-בנאי) ב"לתפוס את השמים" חודרות לנשמה, והקמפיין רק עובר ליד. סיפורה של משפחה תל אביבית הנקלעת למשבר עם חזרתו בתשובה של האב ומנסה לחיות במשותף למרות הפערים ההולכים ומעמיקים, כמו ב"לתפוס את השמים", חודר לשיח הציבורי באופן שמצדיק לדעתם השקעה של כ-20 אלף דולר לפרק.

כי דברים יכלו להיראות אחרת. בשלב כתיבת התסריט של "לתפוס את השמים", למשל, הצליחו אנשי הקרן להשפיע על האופן שבו יוצגו תושבי ההתנחלות, שאתם נפגש רוני אחרי שעזב את ביתו. "בכל הקשור לדמויות המתנחלים בסדרה היה לי לא מעט מה להגיד", מאשר דניאלי. "היה חשוב לי שיוצג מרחב של דמויות, לא דמויות סטריאוטיפיות. בהחלט כבר בשלב של התסריט היה שיג ושיח לגבי הדמויות של המתנחלים בסדרה, חשבתי שהדמויות הולכות לכיוון של קיבעון. אני חשבתי שבתסריט חשוב להדגיש את הגיוון של המתנחלים. פה היתה לי תרומה. בסופו של דבר הייתי מרוצה מאוד ממה שהיה על המסך" (אסף אמיר, מפיק הסדרה, הוא גם יו"ר איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל: "לי לא היה קשר עם קרן 'אבי חי', אתי הם לא דיברו על תסריטים. מה שדניאלי אולי מתכוון זה שהוא דיבר עם נציגים בקשת. לא אתי").

אבל ב"אבי חי" לא הסתפקו בדרמה ובריאליטי, הם חשבו שטוב יהיה להיכנס גם למשדר אקטואלי. את התפקיד לקחה על עצמה תנועת "צו פיוס", שהיא זרוע ביצועית של הקרן. זה היה יום חמישי, יום הפינוי של בית הכנסת בנצרים. במשדר שנקרא "זמן אמת - ישראל מתנתקת", שהפיקה קשת בשיתוף תנועת "צו פיוס", הובהר עד איזה מרחק יכולה קרן פרטית לגרור משדר אקטואלי.

"השקענו סכום של כסף ובתמורה לזה יצרנו יחד עם קשת את התכנים ואת המסגרת של התשדיר", מתארת מנהלת "צו פיוס", אלירז נר-גאון. היא מוכנה לחשוף מערכת יחסים משונה ביותר שהתנהלה מאחורי הקלעים של "זמן אמת". "אנחנו לא מסתירים את העובדה ששיתוף פעולה כזה הוא שיתוף פעולה ששילמנו עליו", היא אומרת. "התגייסנו בתוכנית הזאת להעביר מסר של 'בוא לא נתנתק אחד מהשני'. המחלקה שאתה עבדנו היתה מחלקת תוכניות מיוחדות בקשת, הקשר שלנו היה עם אודי ליאון ועם אושרת קוטלר. זה אומר ישיבות משותפות, בנייה משותפת של הקונספט החל משלב הגיית הרעיון ועד שידור התוכנית. אנחנו חשבנו שחלק מהמשדר צריך להיות דוקומנטרי וחלק באולפן. דגל הפיוס שעליו חתמו אזרחים היה למשל רעיון שאנחנו הבאנו".

התוצאה היתה מביכה ומעוררת שאלות. במשדר שהנחתה אושרת קוטלר, קטעי הקריינות נשמעו כאילו נלקחו מתוך נאום של יו"ר קרן "אבי חי", והכתבות ששודרו מיהרו להציג בתוכן את המסרים של הקרן. כתבה אחת ליוותה קבוצת חילונים ודתיים שביקרו ביד ושם, בכותל, בקיבוץ דגניה ובאולם בית העם שבו הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל. הקריין, שביקש לבחון את התגובות של שני "הצדדים" במקומות השונים, נסחף בזרם קלישאות: "יצאנו לניסוי אנושי", "למסע לתוך הזהות היהודית", "למסע כומתה לאומי".

בכתבה אחרת, התלוותה קוטלר למפגש בין אור אזולאי מרמת אביב, לבין חווי-צופיה בלום מפדואל. קוטלר דיברה על "המפגש עם האחר" כאילו הפגישה בין שני אויבים, ואמרה ש"יש סיכוי לראות אחד בשני בני אדם, כאלה שמדברים". בלום אמרה: "היה טוב לפגוש את האנשים מאחורי הסטריאוטיפ".

מי שלא הצליח להבין שהוא צופה בעצם בטלוויזיה מגויסת, היה חייב להשתכנע שמשהו מוזר קורה כשהופיע דני קושמרו על המסך. קושמרו שידר מכיכר רבין, מתחת ל"אוהל ההידברות" של תנועת "צו פיוס", ודיווח בדרמטיות שנאספו כבר 32 אלף חתימות על "עצומת הדגל המאוחד". בידו החזיק כרטיסייה שעל גבה מודפס הלוגו של "צו פיוס" ורגע לפני שהחזיר את השידור לאולפן פסק: "שנמשיך כעם אחד וכמדינה אחת".

רק פרופ' אביעד קליינברג, שהתארח באולפן לצד קוטלר, לא התאפק. "כל התרגיל הזה הוא כמעט קיטש", פסק בשידור חי וקוטלר שלחה בו מבט זועף, כמי שנחשפה בקלקלתה. "זה היה משהו דבילי", נזכר פרופ' קליינברג. "לא היה לי מושג שזה הולך להיות תשדיר שירות ל'צו פיוס'. אמרו לי שאני בא לרב-שיח על ההתנתקות. תוך כדי השידור מצאתי את עצמי בתוך תשדיר שירות, אף אחד לא שאל את דעתי על זה. בין הדיבורים באולפן היו סרטי תדמית - זו לא היתה תוכנית קלאסית של פאנל, זה נראה משהו אחר. עיקמתי את האף, אמרתי שאני לא מאושר, אבל היה ברור לי שאני טובע בשמן זית זך".

"הכוונה היתה להפגיש אנשים שונים לסוג של שיח", משיבה נר-גאון. "יכול להיות שהדרך שבה בחרנו לעשות את זה טלוויזיונית היתה אולי מוגזמת. אז היה משדר שלא הציג עיתונות אובייקטיווית במיטבה. זה היה משדר חברתי שנבע ממצב אקטואלי, זה לא היה משדר חדשותי. יכול להיות שזה היה שקוף מדי, בוטה מדי, יכול להיות שאנחנו צריכים ללמוד מזה ולעשות את זה בפעם הבאה בצורה מעודנת יותר".

שרשרת מזון

פעילותה הטלוויזיונית של קרן "אבי חי" התעוררה בימים שקדמו למכרז על ערוץ 2, אז החלה ריגשה גדולה סביב גיוון התכנים וייצוג של פריפריות שונות על המסך. השותפות האסטרטגית עם קרן "אבי חי" היתה ונשארה מכרה זהב בשביל הזכיינים, בין השאר משום שהקרן תומכת בדיוק באותן הפקות שמספקות גיוון תרבותי. הזכיינים הם גם אלה שסיבכו את היוצרים בקשרי תלות עם קרן "אבי חי", משום שאינם מצליחים להעמיד לרשותם משאבים מספיקים להשלים את מלאכת היצירה.

תופעת "אבי חי" מבהירה עד כמה היוצרים מסובכים בקשרים שמעמידים בספק את עצמאותם האמנותית. לפעמים ההתנהלות נהיית צינית ביותר. אחד משיתופי הפעולה האחרונים בין הרשות השנייה לקרן "אבי חי" הוא מכרז ליצירת סרטים תיעודיים על זהות ותרבות יהודית. "הציעו מכרז בנושא זהות יהודית, לנו היה רעיון לעשות סרט על אשכנזים, זה התאים לתנאים של המכרז, הגשנו וקיבלנו", אומר דני דותן, שביים והפיק יחד עם בת זוגו דליה מבורך את "אשכנזים". "ללא המכרז הזה הסרט לא היה נעשה", הוא מודה. "אף אחד בארץ לא יכול לעשות סרט בלי תמיכה של מישהו".

דותן מרגיש כנראה שנקלע למצב מביך. "אני לא רוצה להגן על, או לתקוף, אף אחד, אבל מה ההבדל בין 'אבי חי' לבין גלי צה"ל שמחליטים איזו מוסיקה תהיה פה? אני חושב שיוצרים צריכים להיות זהירים", הוא אומר. "לי ולדליה אף אחד לא אמר מה לעשות, שזה יהיה ברור מאוד, בשום שלב לא נכנסו לנו לחדר העריכה. בשום פנים ואופן. אני לא יודע אם הסרט שלנו היה בכיוון של קרן 'אבי חי' וזה גם לא מעניין אותי. הסרט הוא מה שאנחנו רצינו, אין לנו בסרט דתי אחד".

אבל אחד "האשכנזים" היה איתמר בן כנען, והוא מגלם מסר הרבה יותר חזק מכל דתי שדותן יכול לחשוב עליו. בן כנען הוא דמות נוספת ש"אבי חי" הפכה לדוגמן הבית שלה בלי ידיעתו. כשבן כנען, סופר תל אביבי בוהמיין, מתעמת עם יהדותו, ב"אבי חי" מרוצים אפילו עוד יותר. בסרט בן כנען מפתיע מאוד: בערב שבת הוא נראה מתפלל ומזמר מזמורי שבת כשעל ראשו כובע המשווה לו מראה חרדי. בחתונה שלו, המצולמת בסרט, התעקש בן כנען על הפרדה בין ציבור הנשים לציבור הגברים. זה היה חומר פנטסטי, קרן "אבי חי" פשוט התמוגגה מול המראה שנגלה על המסך.

"אני לא מכיר את כל המפה הזאת של הפרויקטים שקרן 'אבי חי' מעורבת בהם", אומר דותן. "אני מאמין באדם היוצר, אני לא מאמין שליוצר יש תפקיד לשרת אידיאולוגיה. אני לא יודע מה להגיד, באמת, אני פשוט לא יודע מה להגיד, לא מעניינת אותי המסה שהם יוצרים, אני מסרב להיות חלק ממסה כזאת".

וזאת אחת הבעיות המרכזיות, גם יוצרים כדותן, שנוטים להתבוננות סוציולוגית וביקורתית על סביבתם, מתקשים לנסח משהו בהקשר של תופעת קרן "אבי חי". יוסף פיצ'חדזה, הבמאי של הסרט החדש "שנת האפס", אינו מתקשה בזה, אולי כי מעולם לא התקשר עם הקרן וגם אינו מהרהר בהתקשרות אתה. אולי זה בכלל מכיוון שהוא איש מחוספס.

"הכל קשור לחוסר תרבות", טוען פיצ'חדזה. "מה שקורה, שהמפיקים מנסים לרצות זכיינים, והזכיינים מנסים לעשות כמה שיותר כסף. זאת השורה התחתונה. אבל מה יקרה אם אני, למשל, משוגע, יש לי כסף ואני רוצה לעודד אכילה של בננות? אני משוגע, ככה בא לי, לתת כסף ליוצרים שיעודדו אכילה של בננות. יש למישהו בעיה עם זה? מה שאני רוצה להגיד, שהבעיה היא לא במי שרוצה להשקיע במסר מסוים, הבעיה היא במי שרוצה לקחת ממנו את הכסף שלו. נוצר מצב של עידוד פרסום סמוי. אם זכיין יודע שיש קרן שאוהבת מאוד סדרות על חילונים ודתיים, על זהות יהודית, הוא יקרוץ לה, הוא מתייחס למסרים שהיא מעוניינת להעביר ומשלם פחות על ההפקה. המפיקים בארץ משתפים עם זה פעולה כי הזכיינים מחזיקים אותם בביצים".

פיצ'חדזה מתאר מצב מורכב הרבה יותר. לדעתו יש התכוונות של עשייה יצירתית, לעתים אפילו לא מודעת, על פי המסרים של קרן "אבי חי". "גם המפיקים יודעים שאם הם יכניסו דוס לסדרה שלהם, יש סיכוי גדול יותר שהזכיין יהיה מרוצה", אומר פיצ'חדזה. "היום היוצר, עוד בזמן שהוא מפתח את הרעיון, עוד בזמן שהוא מדמיין, הוא חושב על הזכיין. וכאשר הזכיין רוצה למצוא חן בעיני הפוליטיקאי שמעליו, אז צריך לעשות גם דברים חשובים כמו לקרב בין דתיים לחילונים".

הבעיה, הוא אומר, היא במצוקה שאליה נקלעים היוצרים. "למה יוצרים צריכים להיות כל כך נואשים כדי לפנות, בגלל המצוקה שלהם, לקרנות כאלה? אף אחד מאותם יוצרים לא יגיד שהוא משנה מסרים בגלל אותה קרן, או שהמכרזים שהקרן מוציאה משפיעים על התסריט שלו, אחרת הוא יצא אידיוט גמור, אבל הם תלויים בהם. ואלה יחסי תלות לכיוון אחד בלבד. מי שמכניס את המסרים הם התסריטאים והבמאים, אבל הם נמצאים בסוף שרשרת המזון. זה כמו שתבוא לשוק הכרמל ביום שישי בערב ותראה עניים שאוספים עגבניות מהרצפה. יש טעם לשאול אותם אם מישהו מהם רעב?"

אתה רואה פתרון?

"מועצת הרשות השנייה חייבת להקציב סכומים שיאפשרו לעושי הסדרות לעבוד מבלי שהיצירה שלהם תהיה תלויה בקרן פרטית. עכשיו השערים פרוצים. מועצת הרשות השנייה חייבת להגביר את הפיקוח על הזכיינים, והיא כמובן לא עושה את זה. מישהו צריך להיות כלב השמירה מול הקרנות שמקדמות את המטרות הפרטיות שלהן. מחר תקום קרן אחרת, ועוד קרן, רק אלוהים יודע איזה רעיונות יהיו להן".

שום הטפה

"אבי חי" היא קרן פרטית שנוסדה ב-1984 ופועלת בישראל, בצפון אמריקה ובחבר המדינות (שמה לקוח מהפסוק בספר בראשית מ"ה, שבו שואל יוסף את אחיו במצרים "העוד אבי חי?"). מייסד הקרן הוא זלמן חיים ברנסטין, מיליונר יהודי ניו יורקי שמת ב-1998. ברנסטין היה לאחד השמות המכובדים ביותר בוול סטריט והחברה שלו, "ברנסטין", נחשבה אחת מחברות ההשקעות העצמאיות הגדולות בעולם. בטור שייחד לו ה"ניו יורק טיימס" לאחר מותו נכתב כי שווי תיקי השקעות של החברה שהקים נאמד ביותר מ-80 מיליארד דולר.

ברנסטין היה חסיד נלהב של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הקרן שהקים פועלת בהשראתו וברוח תורתו של הרב, אבל מנהלים אותה גם חילונים והיא אינה מזוהה פוליטית או דתית. הקרן מתנהלת כגוף ציבורי ובכל הנוגע לדיווח על פעילותה נוהגת בשקיפות רבה (כתבת מוסף "הארץ" ציינה אותה, בסוף 2003, כאחת משתי הקרנות השקופות ביותר לציבור). החלטות על מענקים מקבל חבר הנאמנים, ובו 11 חברים. בישראל מתגוררים חמישה מהם, בהם יו"ר הקרן ארתור פריד (לשעבר מנכ"ל קרנות רוטשילד בישראל), מם ברנסטין (אלמנתו של מייסד הקרן), ד"ר דוד תדמור (לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים), ד"ר מאיר בוזגלו מהאוניברסיטה העברית וד"ר אביטל דרמון, אשת חינוך.

ברשימת המיזמים הישראליים של "אבי חי" עשרות פרויקטים. "אבי חי" היא המממנת הבלעדית של כתב העת "ארץ אחרת", המתמקד בעניינים הקשורים לתרבות היהודית מנקודת מבט עכשווית, ושל "צהר", ארגון רבנים אורתודוקסים המייצגים את הדור הצעיר של רבני הציונות הדתית. "אבי חי" הקימה ומממנת את המרכז לזהות יהודית-ציונית בצה"ל, פרויקט שנועד להעניק לחיילי צה"ל תכנים וערכים יהודיים-ציוניים. "אבי חי" היא גם האחראית על תוכנית לימודים לחטיבות הביניים בעשרות בתי ספר במערכת החינוך הממלכתי, שבמרכזה לימוד פרשת השבוע.

דניאלי, אדם חילוני, מדגיש שב"אבי חי" נאבקים מאבק תרבותי, לא דתי, שהם אינם רוצים להחזיר אף אחד אל הדת, חס וחלילה. "במדינת ישראל אנשים צריכים להיות מודעים, לעסוק ולחקור את תרבות ישראל, את הקשר שבין יהדות לציונות, את משמעותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית", הוא אומר. "זה שאנחנו עוסקים ביהדות זה לא אומר שאנחנו נציגי המפד"ל או הציבור הדתי. על פי שני מחקרים שעשינו יחד עם מכון גוטמן גילינו, שרוב הציבור מעוניין בתכנים מסוג זה במדיה".

דניאלי מספר שלא נוח לו במסדרונות של הזכיינים, אבל הוא ממשיך להלך בהם. "אי אפשר להתעלם מכך שהמכרז יצר פה הזדמנויות לא קטנות", הוא אומר. "אני באמת לא יודע אם קשת היו עושים את 'עשרת הדיברות' ללא המכרז. אנחנו תמכנו בעשרים אחוז מההפקה הזאת, היינו מעורבים משלב בניית התוכנית. יחד עם עמי אמיר מ'מטר הפקות' ונציג קשת, יורם זק, השתתפנו בדיונים הפנימיים, היינו מעורבים במעקב אחר התחקירים וקבענו יחד את הסיפור הדוקומנטרי בכל אחד מהפרקים. אבל אנחנו לא איזה מין זקני ציון שמנסים לשנות את הטלוויזיה. שמעתי שאומרים עלינו שאנחנו משתלטים על הפריים טיים".

וזה לא נכון?

"זה שטויות. אנחנו בסך הכל מדברים על התרבות של העם היושב בציון, לגוניו, אין פה שום קונספירציה, שום הטפה. אני רוצה שבין מקורות ההשראה של היוצרים בכתיבה תהיה גם התרבות היהודית. מה רע שמישהו עושה דרמה שקשורה למוטיווים מפרשת השבוע, כמו הסדרה 'פרשת השבוע', והיא הכי ישראלית. מה יותר נהדר מזה? זה מרתיח את דמי לבוא ולייחס איזושהי משמעות שלילית, זה נראה לי מופרך לחלוטין. אנחנו לא מנסים להשתלט על המדיה, אנחנו עושים רק טוב. גם בחוזים שלנו עם הגורמים שאנחנו עובדים אתם אנחנו מבקשים זכות אחת, להשמיע את דברינו. יש הבדל גדול בין לדבר לבין להתערב או להטיל וטו. אנחנו מכבדים את החופש של היוצר, והיוצרים גם רוצים לשמוע את מה שיש לי לומר".

אתה באמת חושב שיוצרים היו מקשיבים להערות שלך אילו היצירה שלהם לא היתה תלויה בכסף שלך? הרי הרוב מוחלט של הפרויקטים שאתם מעורבים בהם לא היו מתקיימים ללא הכסף שלכם.

"נכון, ל'חכמי ספרד' לא היה סיכוי, 'חכמי ספרד' נולד מתוך דיאלוג עם המפיק אברהם קושניר, הוא נולד ביוזמה משותפת. בשלב הראשון ניסינו לגייס את רשת, היא פיקפקה ואנחנו הפקנו את התו כנית בעצמנו ומימנו את כולה. אחר כך רשת הצטרפה. 'מעורב ירושלמי' לא היתה מתקיימת בשום פנים ואופן ללא התמיכה של 'אבי חי' ואני גאה בזה. 'סוף הדרך' נבע מחיפוש שלנו, מרצון להיכנס לגל הריאליטי ולבנות לתוכו מסגרת שנוגעת לעיסוקים שלנו. 'מישהו דיבר' שרצה ארבע עונות בחינוכית 2 היתה לדוגמה ניסיון שהבסיס הרעיוני שלו, תוכנית שיח בין נוער חילוני לנוער דתי, דבר שלא היה קודם, נוצר כאן, אצלנו.

"ב'לתפוס את השמים', קשת פנתה אלינו, לקח כמה וכמה שנים להגיע לעונה שנייה, אני מניח שהיה חסר להם כסף. וזה מעולה. אנחנו לא מכריחים ולא כופים שום דבר על אף אחד. בעזרת הכסף שלנו אנחנו קודם כל משפיעים על כך שנוצרת יצירת איכות. יכול להיות שזכיין ישקיע בדרמות שעולות 70 אלף דולר לפרק, אני בא בעצם לזכיין ואומר לו 'בוא תשקול לעשות דרמה איכותית יותר ואנחנו ניתן את ההשלמה'".

זו התחייבות

הרעיון החדש של קרן "אבי חי" הוא לשלוח יוצרים לבית מדרש. מדי שבועיים נפגשים יוצרי טלוויזיה, תסריטאים ובמאים בכירים במכללת עלמא, כדי להתעמק במשך ארבע שעות בכתבים יהודיים בסדנה שנקראת "בית מדרש יוצר". במשתתפים: רן תלם, ינקול גולדווסר, דורון צברי, דני קושמרו, חגי לוי, רותי רודנר, קובי עוז ושלמה משיח. כבר שלושה חודשים שהסדנה פועלת בהנחייתם של ד"ר רות קלדרון והרב רז חן. מטרת הסדנה לפתח סדרות טלוויזיה עכשוויות המבוססות על טקסטים יהודיים.

"אנחנו עובדים כמו תלמידים בישיבות", מספר התסריטאי שלמה משיח, שכתב את "לתפוס את השמים". "יש טקסט, אנחנו קוראים אותו ואחר כך יושבים בחברותא ומתחילים לנתח אותו. קראנו למשל סיפור על רבי שעומד למות וכל תלמידיו יושבים סביבו ולא מפסיקים להתפלל, כך הם מחזיקים את נשמתו. ויש איזה משרתת שעומדת על הגג ושומטת כד של חרס, מהרעש התלמידים מפסיקים לשנייה להתפלל, ובשנייה הזאת הרב מת".

משיח כבר חושב מה אפשר לעשות בחומר הגלם הזה. "אפשר לקחת את הטקסט הזה לכל מיני מקומות, למשל לסיפור על המתת חסד של אדם שלמעשה אין סיכוי ותקווה לחייו, ודווקא אשה פשוטה מצילה אותו מייסוריו. הטקסטים מעמיקים ומרתקים כשנכנסים אליהם, הם נועזים, יש טקסטים שעוסקים בתאוות, בבגידות ותשוקות, זה לא רק דברי קודש כל זמן. אין שום רמז למיסיונריות, הכל פתוח לכל דעה, אפילו מתוכננות לנו שתי יציאות לוויק-אנדים מרוכזים בשישי ושבת".

בסוף הסדנה כל משתתף יציג סרט או סדרה המתבססים על טקסטים יהודיים וההצעות הנבחרות מיועדות להיכנס לשלבי הפקה בקשת. "אם יכניסו אותי לרשימת היוצרים, אני מחויב להציע משהו, זו התחייבות שחתמתי עליה", אומר משיח. "השלב המעניין הוא מה יצא מהסדנה הזאת, בינתיים אנחנו רק לומדים. השלב הבא הוא השלב המעשי, היצירתי. זאת המטרה בעצם, בשלב מסוים רוצים לראות מאתנו פרי במסגרת מה שספגנו בסדנה. אני לא רואה כרגע מטרה נסתרת. כרגע. יכול להיות שבעוד חצי שנה נדבר ותשמע בנאדם נורא זועם שעובד על פרויקט, שמנסים לכוון אותי לאמירות שאני לא מעוניין לומר אותן. אבל זה עדיין לא שם".*

ידו הקצרה של הרגולטור

אילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה ברשות השנייה: "על פי הכללים שלנו, הערוצים 2 ו-10 צריכים לקבל אישור מהרשות השנייה אם הם רוצים לשתף פעולה עם קרן פרטית בהפקה מסוימת. הפרוצדורה מחייבת אותם להגיש בקשה ואז אנחנו בודקים אם לקרן יש אג'נדה פוליטית. עם גופים בעלי אג'נדה פוליטית אנחנו לא מאשרים לשתף פעולה. לגבי קרן 'אבי חי', הוגשו אלינו בקשות ואישרנו אותן.

"הנחת היסוד שלנו היא, שלכל גוף שמשתף פעולה יש השפעה על התכנים, אחרת אין לו אינטרס להיכנס לאותה הפקה, אבל בכל הקשור לקשר שבין הזכיין, היוצרים והקרן, אנחנו לא מתערבים. התערבות שלנו בתכנים חייבת להיות זהירה מאוד, אנחנו לא יכולים להיות על הסט, אבל אנחנו יכולים לקבוע כללים של מה מותר ומה אסור. למשל, קבענו שזכיין יכול לשתף פעולה עם גופים בהפקה של עד 50% מתוכניות הדרמה והתעודה, ושהזכיין חייב לממן לפחות 60% מכל תוכנית דרמה.

"המצב האידיאלי מבחינתי הוא שהזכיין ישלם את כל ההפקה, אני לא מתלהבת מזה שקרן פרטית שותפה בהפקה. אבל לא תמיד הזכיין יכול או רוצה להשקיע כל כך הרבה כסף ביצירת דרמה. יוצר שנכנס לקשר כזה עם קרן כמו קרן 'אבי חי' יודע למה הוא נכנס. אם לא מתאים לו, שלא ייכנס. אני לא מעודדת את זה, אבל לא ממש ברור לי איזה סוג הגנה אנחנו צריכים לתת ליוצרים? אני חושבת שלא ריאלי לאסור על גוף פרטי להשפיע על תוכן, אני גם לא יכולה לפקח על הקשר שבין הזכיין לקרן. מה נקבע? שאסור לנציג הקרן להתקרב עד 30 מטר מחדר העריכה? אני לא יכולה לחוקק חוקים שאני לא יכולה לאכוף. יד הרגולטור לא יכולה להגיע לכל מקום".

תגובת קשת: "בין קרן 'אבי חי' לקשת יש שיתוף פעולה פורה ולגיטימי, דרכו בחרה הקרן לקחת חלק בהפקתן של סדרות הדרמה המשובחות 'לתפוס את השמים' ו'מעורב ירושלמי', המציגות פסיפס רחב של החברה הישראלית. קשת, בשיתוף הקרן, רואה חשיבות רבה בעידוד ראייה מורכבת ופחות סטריאוטיפית של דמויות שונות, בדרך שתעשיר את המסך ותעודד את הסובלנות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. לקרן ניסיון רב בנושאים של סובלנות ופלורליזם יהודי ואנו שמחים לשאוב ידע זה.

"יש להדגיש, כי חופש היצירה ליוצרי התכנים, הסדרות והתוכניות, לא רק שלא נפגם אלא להיפך - מרוויח משיח זה, המסייע ביצירות דמויות עשירות ומרתקות. בכל מקרה, לקרן 'אבי חי' אין, והיא אינה מבקשת להכתיב אידיאולוגיה כלשהי, למעט השקפת עולמה הדוגלת בסובלנות, שהנה ערך אוניוורסלי".



מימין למעלה ובכיוון השעון: ''מעורב ירושלמי'', ''לתפוס את השמים'', ''פרשת השבוע'', ''שנת אפס'', ''סוף הדרך'' ו''עשרת הדיברות''. עליית מפלס היהדות


עינת דבש. נלחמים על כל שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו