יום ראשון

קמתי, שטפתי פנים, התפללתי, נכנסתי לבלוג, קיללתי סמולן, ספרתי עוד חודש מאז הגירוש, שתיתי קפה, הקמתי מאחז בחצר - בעזרת השם, קרטון-ביצוע ואקדח סיכות. עכשיו נראה אותם מפנים מאחז שהקים יהודי הנשוי לבת הדור השלישי לשואה, ואשר שכנו נפצע פעם בפיגוע.

יום שני

עוד בוקר לח בשנת תרל"ח.

מבחינתנו - הפטריוטים החדשים - זהו תמיד בוקר לח בשנת תרל"ח, ויגידו התשקורת והסמול מה שיגידו לגבי התאריך הלועזי. אנו - בניגוד לבוגדים - יודעים שכל תהליך ההתיישבות בארץ ישראל עוד לפנינו; שאין משמעות למדינה-שמדינה אלא ככלי לשימושנו החד-פעמי, כמכשיר אד-הוק להגנתה ולתקצובה של קהילה יהודית בארץ ישראל, המהווה ראש גשר לקראת גאולה משיחית; שבעזרת השם - אחרי שיתפוגגו המתקראים "ישראלים", המהווים סכין בגב האומה - יגיעו לארץ הניו-פטריוטים האמיתיים מקראון-הייטס ומפלאטבוש: יהודים שיעזרו לנו לטהר את האדמות ולהילחם בערבים, בצה"ל או בממשלת הזדון, כפי שיתבקש.

אפרופו צה"ל: קיבלתי טלפון מהאיש שלנו בפיקוד המרכז, שהדליף לנו על כוונת כוחות הביטחון להרוס אחרי הצהריים את שיכון הדיקטים שהקמנו שלשום במאחז כדרלעומר. ביקשתי מאותו שטינקרמן שישלח לי פקס או דיסק און-קי, עם תוכניות הפריצה המדויקות של האלוף וכת דיליה, כדי שנדע איך להתקיף ולהתגונן.

בינתיים התקבל מהרב איפכא אישור להתנגד בכוח מול קלגסיו של האשמדאי ברק גם לפני תום ספירת העומר. העברנו את המידע הזה לסמג"ד, הרב משיח חרון-אף אל, בחזקת לפני עיוור, לא תיתן מכשול.

אתמול בלילה, כשחזרנו מהאפטר-פארטי של "אם תרצו" - המסיבה שבה נתנו-בראש כדי לתת גב לצה"ל, עברנו ליד ג'יפ צבאי והוצאנו לו את האוויר מהגלגלים - כהכנה למחר.

יום שלישי

יום סוער וגדוש פעילות: בבוקר לקחנו את הנשקים ויצאנו לעזור לצה"ל לגרש קבוצת ערבושים שהתעקשה לסחוב מקרר ישן לצורכי מגורים או מה, דבר שהיווה סיכון ביטחוני. אחרי שירינו להם מעל לראש - כלומר מעל לראש של החיילים - הם הרימו את התחת והזדרזו יותר בגירוש. ואני שואל איפה צה"ל שהכרנו - עם היוזמה, התעוזה, הנחישות, האומץ של יחידה 101 ושל שרון ימ"ש. מישהו צריך לנער את הגוף העלוב הזה, כדי שיקום ויפעל בלי שום התחשבות בבג"ץ, ב"בצלם" ובשאר בוגדים.

לעימות עם כוחות הביטחון בכדרלעומר הגענו די מוכנים, מבחינה מודיעינית. הסתערנו עליהם כאשר הם ניסו לחלל את סוכת בית הכנסת הגדול העתיק. הקלגסים הללו לא רק שלא ברחו, אלא נופפו לעברנו באגרופים לאחר שזרקנו עליהם דלי מלא קקי ושברנו למג"ד שלהם את האף. אני נפלתי על שיח קוצני, אבל הם - כגרועים בפוגרומיסטים - השאירו אותי לדמם. לא היה אכפת להם ממני, כשם שלא אכפת להם מגלעד שליט, מאילן רמון ומפולארד. ואני שואל, איפה צה"ל המוסרי שהכרנו - עם הערכים האנושיים ואי השארת פצוע בשטח. מישהו צריך לנער את הגוף הברוטאלי הזה, ובעניין זה אנו שוקלים לפנות לבג"ץ.

יום רביעי

לשפשף את העיניים ולא להאמין עד לאן מסוגלים להגיע הבוגדים, התקשורת, הסמול ושאר השטינקרים. מתברר שחיילת סמולנית ששירתה בפיקוד המרכז הדליפה מידע ומסמכים לעיתון, והלשינה על מעשים לא כשרים כביכול שנעשו בפיקוד.

למותר לציין שאני וחברי לא יודעים את נפשנו מרוב זעם: מה, לפגוע ככה בכבודו של הצבא, שהוא קודש-הקודשים של כולנו? לצאת ככה נגד סמכותו המוסרית של פיקוד המרכז, שהוא יקר ללבנו במיוחד? להדליף את סודותיו? עד לאיזה שפל הגיע הגיס החמישי הזה? איפה אכיפת החוק?

מיהרתי למחשב ותיקתקתי כל היום: קראתי להסיר את הכפפות ולנהוג ביד ברזל בכל אותם גופים, ארגונים, קרנות ועמותות חוץ-ממלכתיים, שעושים מה שמתחשק להם במטרה לחתור תחת סמכות המדינה ולטרפד את מדיניותה. יושבים להם אנשים, שמחליטים מה טוב למדינה ומה הערכים החשובים ביותר שלה: לוקחים כסף מתרומות בחוצלארץ ונתמכים על ידי כל מיני מוסדות מפוקפקים כמו אוניברסיטאות, ובכסף המלוכלך הזה הם נעזרים כדי לקדם את האג'נדה שלהם בנוגע למדיניות בשטחים. עד מתי רשעים יעלוזו?

רצינו לארגן הפגנה ולפרסם מודעות ענקיות אבל נתקלנו בבעיית תקציב. הרב איפכא אמר שהוא ינסה לדבר עם הרשל ("לאקי") בורדלמן - מיליארדר הקזינו והפורנו מאטלנטיק סיטי, שעוזר לנו ברכישת אל אקצה - אולי הוא יעזור במימון המודעה.

יום חמישי

האיש שלנו בפיקוד מרכז, שטינקרמן, הדליף לנו שבפיקוד רותחים על עצם הפרצה הביטחונית, ההלשנות וההדלפות של הסמול. לכן יצאנו אחרי הצהריים לגבות "תג מחיר" על פרשת ענת קם והקרן לישראל. עשינו קצת סמטוחה בכמה כפרים ערביים כעונש על ניסיונות הסמול להשחיר את תדמיתה של המדינה.

יום שלם תיקתקתי קללות ונאצות נגדם. כי מה הכי מרגיז? שהבוגדים המסריחים הבני מוות, הכלבים המטונפים הארורים האלה, מונעים על ידי שנאה; הנבלות האלה לא יודעים אהבת ישראל מהי.

יום שישי

קמתי, התפללתי, שמעתי ברדיו שיר חדש, מלא אהבת ישראל, שכנראה יהפוך להמנון שלנו: "יא אחי הבוגד, מרוב אהבה סכין עוד אתקע פה/ אז למה אתה בא לי ממקום של קאפו?"

אתמול בערב בא אלינו איזה כתב מאיזו רשת טלוויזיה, וביקש מהרב איפכא שיסביר לו את הדיאלקטיקה המסובכת של הניו-פטריוטיזם. הוא שאל אם איננו מרגישים שנקלענו לדיסוננס קוגניטיבי. הרב איפכא השיב לו שלא משנה איך הוא והקרן לישראל יקראו למקום: בשבילנו הוא היה ונשאר כדרלעומר.

הכתב הזה העלה השערה פרועה, בוגדנית: אולי הניו-פטריוטיזם פורח כאשר אנשי ה"לא-לא" מגיעים לשלטון ופוגשים באילוצי המציאות; אולי העגלון, שאינו רוצה לזוז, רותם לעגלתו סוס מת מלכתחילה - אג'נדת השמאל - ואז מצליף בו בחמת-זעם כדי להרגיש שהוא בכל זאת עושה משהו. "איך נראה לכם ההסבר הזה?" - שאל כביכול בתמימות.

- - - כמו שאמרתי לשוטרים בחקירת התקרית: זה לא שאני מצדיק קרקוף אנשי תקשורת, ואני בכלל נגד אלימות. אבל אני יכול להבין את האנשים. הרי אפילו הצרפתים לא יכלו להתאפק כששמעו על הבגידה של דרייפוס.

איור: ערן וולקובסקי