בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשטרה לא מהססת לדרוש מידע, חברות הסלולר מרוויחות מיליונים

התחזיות השחורות של מתנגדי חוק האח הגדול מתממשות: משטרת ישראל עושה שימוש נרחב בזכותה לקבל מידע אישי מחברות התקשורת, לעתים ללא אישור בית המשפט, והחברות - שמקבלות תשלום עבור השירות - משתפות פעולה

תגובות

>> שנתיים חלפו מאז שנכנס לתוקפו "חוק האח הגדול" ונראה כי התחזיות השחורות של מתנגדי החוק מתממשות. דיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, שנערך בחודש פברואר האחרון וחמק מעיני הציבור, מספק הצצה נדירה למערכת היחסים בין חברות הסלולר לבין המשטרה.

פרוטוקול הדיון חושף כי המשטרה אינה מהססת להעביר בקשות למידע מחברות הסלולר, גם כשלא מדובר בעבירות חמורות.

בראש הדיון ישב ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו ונכחו בו גם חברי הכנסת ניצן הורוביץ (מרצ) ואברהם מיכאלי (ש"ס) ביחד עם נציגי חברות הסלולר, המשרד לביטחון פנים, נציגי משרד המשפטים, האוצר, משרד הביטחון, משרד התקשורת ונציג האגודה לזכויות האזרח.

הדיון בכנסת מעיד כי קיים אי סדר בכל הקשור לבקשות פלטי מידע של המשטרה מחברות הסלולר. נציגי המשטרה שנכחו בדיון לא יכלו להציג נתונים מדויקים, בעיקר לא על בקשות מ-2008.

מהדיון עולה שהמשטרה מבקשת בשנה כ-20 אלף פרטי מידע מחברות הסלולר. הבקשות יכולות להיות פעוטות כמו בקשת מידע על בעלות קו, ולהגיע לדרישה לאיכון סלולרי מדויק, כלומר מעקב אחרי לקוח. חישוב פשוט מעלה כי המשטרה מבקשת בממוצע ביום כ-55 פרטי מידע מחברות התקשורת.

מפרוטוקול דיוני הוועדה עולה כי ב-75% מהמקרים שבהם מוגשת בקשה למסירת מידע מוגשת תלונה על גניבה או על בן משפחה נעדר, ואז מוגדרת הבקשה כ"פניית קרובי משפחה".

ח"כ הורוביץ ביקש לשפר את שקיפות הדיווחים על בקשות המידע והציע כי הדיווחים השנתיים יכללו גם את פירוט הנושאים שבגינם מוגשת בקשה או את פירוט העבירות.

על פי חוק האח הגדול מותר למשטרה לבקש מידע על עבירות שמוגדרות בחוק כפשע, אבל גם בעבירות קלות יותר שמוגדרות כעוון, כמו למשל הוצאת לשון הרע, יכולה המשטרה לדרוש פרטים אישיים של לקוח אחת מחברות התקשורת.

יו"ר הוועדה, ח"כ רותם, הטיח בנציגי המשטרה שאלות בנושא קביעת הקריטריונים לבקשת מידע וביקש להגדיר במדויק את סוג העבירות שעליהן ניתן לדרוש מידע.

ח"כ הורוביץ ביקש כי בדו"ח הבא שיוגש תפרט המשטרה בדיוק את העבירות עליהן ביקשה מידע כדי שניתן יהיה לוודא שהמשטרה מבקשת מידע בנושאים רק מהותיים ולא בנושאים שוליים.

מסלול עוקף בית משפט

עורך הדין דורי ספיבק, שייצג את האגודה לזכויות האזרח בדיון, נגע בנקודה רגישה אחרת: "בסופו של דבר אנחנו מגיעים לשופטים שבעצם מאשרים כל בקשה למסירת מידע. אם זה המצב, יכול להיות שצריך לחשוב מחדש על חלק מהמנגנונים בחוק".

ספיבק הציע שקבלת מידע תוגבל רק לעבירות מסוג פשע או לרשימה מוגדרת של עבירות. לשון החוק הנוכחית מגדירה שנדרש צו של שופט בית משפט שלום על מנת לאשר מסירת מידע למשטרה. ואולם, החוק מגדיר שבמקרים דחופים, קצין מוסמך לכך במשטרה יכול לבקש מידע גם בלי צו בית משפט. מדובר במסלול מקוצר לקבל פלט, ונראה כי המשטרה עושה בו שימוש.

ח"כ הורוביץ מתח ביקורת על המשטרה. "אנחנו רואים עלייה גדולה של בקשות או מספר היתרים ללא צו שיפוטי. אתם הרי מבינים שזה חוק רגיש. החשש הוא שכל הבקשות - בכלל זה לא חשש אלא זאת עובדה - שהוגשו אושרו, ולכן יש כאן בעיה לגבי שיקול הדעת, לגבי המידתיות. החוק נועד למצבים קיצוניים, כי הרי במה מדובר? אנחנו כבר לוקחים את זה כמובן מאליו, אבל זאת חדירה לפרטיות של אנשים בצורה הכי עמוקה. שיחות הטלפון שלהם, התכתובת שלהם וכו'. מה היתה ההתנגדות הגדולה לחוק לפני כן (לפני אישורו, א"ז)? טענו שהוא ישמש גם במצבים שהם לא סיכון חיי אדם או סכנה ביטחונית חמורה, אלא גם במצבים פחות חמורים - לא מצבי חירום", אמר.

ח"כ הורוביץ העלה חשש כי המשטרה מסוגלת גם להגיע אל המידע בדרכים שפוגעות פחות בפרטיות: "אנחנו רואים שגם העלייה הזאת (בבקשות לחשיפת מידע מחברות הסלולר, א"ז), שמתבטאת גם בסכומים שאתם משלמים לחברות התקשורת, באמת אולי מלמדת שאתם משתמשים בזה גם לדברים פחות דרסטיים, דברים שאולי הייתם יכולים להשיג בדרך פחות של פגיעה בפרטיות".

הכנסות של 16 מיליון שקל לחברות התקשורת

כפי שמסתבר, יישום חוק האח הגדול מכניס לחברות הסלולר מיליוני שקלים בשנה. ייתכן כי לחברות עדיף לשתף פעולה עם הבקשות לחשיפת פרטי המשתמשים, כל בקשה כזו מגדילה את הרווח שלה.

אז כמה מקבלות חברות הסלולר ממניעת פשע ועבירות? מנתונים שהציג בדיון ח"כ רותם עולה כי המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) העבירה בשנה שעברה 250 אלף שקל לחברות התקשורת, בזמן שמשטרת ישראל שילמה 16 מיליון שקל. אלעזר כהנא, נציג המשרד לביטחון פנים, סייג את המספרים וטען כי ב-2008 הסתכמו הסכומים שהעבירה המשטרה ב-11.5 מיליון שקל וב-2009 העבירה המשטרה 14.5 מיליון שקל.

ח"כ רותם ביקש להבין כמה עולה כל בקשת מידע ספציפית ונענה על ידי נציג חברת סלקום כי יש תעריפון מיוחד לסוג הבקשה. כלומר, חברות הסלולר גובות תשלום נוסף עבור העברת מידע מורכב או איכון מכשירים. בסלקום טוענים כי המשטרה העבירה לחברה 5 מיליון שקל ב-2009.

ח"כ רותם טען כי המשטרה משלמת יותר מדי כסף עבור הבקשות ואמר "אנחנו עדיין מגיעים לסכומי עתק שאני פשוט לא מסוגל להבין אותם. אני הייתי מציע להם לקחת ארבעה שוטרים, לגייס אותם ושהם יעבדו אצל חברות הסלולר ואז המידע לא יעלה אפילו עשרה אחוזים מהמחיר שמשלמים היום". נציג סלקום, אשר דיבה, הגיב: "להוציא את הנתונים האלה, זה לא מסתכם באנשים אלא במערכות, זה לאגור את הנתונים ולשמור אותם. לשלוף אותם מהמערכות האלה, זאת לא פעולה פשוטה".

ח"כ רותם תקף את סלקום והאשים אותם כי הם גובים מחירים מופרזים עבור מסירת מידע" העברת מידע אחת על בעלות של מכשיר סלולרי בסלקום עולה 12 שקל ובכל החברות האחרות זה עולה שקל וחצי", אמר. רותם שאל את נציגי סלקום על מחיר איכון סלולרי של מנוי, והתברר לו שהחברה גובה עבור שירות זה 86 שקל בשעות היום ו-900 שקל בלילה.

משרד התקשורת מתמהמה

כאשר אושר חוק האח הגדול נקבע שמשרד התקשורת יקבע תעריפים לשירותי המידע השונים. אנה בן מרדכי, נציגת המשטרה בוועדה, ביקרה את משרד התקשורת שלא קבע תעריפים עד כה, וטענה כי מצב זה יוצר הוצאות מיותרות למשטרה. "החוק קבע שיהיה הסדר כספי שתקבע ועדה בין משרדית", אמרה בן מרדכי. "נכון לשנתיים אחרי החוק, לא הוסדר הסדר כספי והמשטרה משלמת כ-16 מיליון שקל בשנה לחברות התקשורת", הוסיפה בן מרדכי.

נציג משרד התקשורת, אסף כהן, טען כי "קודם כל פנינו גם לגורמי הביטחון וגם לחברות כדי לקבל את הנתונים, כל אחד מהצד שלו - מהצד של גורמי הביטחון, כמה בקשות הם הגישו ואיזה סכומים הם שילמו. מהצד של חברות התקשורת ביקשנו את הדבר ההפוך. קיבלנו מחירונים, בעצם את המחירים עבור כל שירות מכל אחת מחברות התקשורת. הנתונים שיש בידי הם קצת אחרים. זאת אומרת זאת שמבחינת היקף הבקשות - לא מדובר ב-10,000 בקשות אלא ביותר", אמר.

כהן ניסה להרחיב על תהליך בחינת מבנה העלויות של חברות הסלולר, אך רותם היסה אותו: "אתם זוכרים שאתם במדינת ישראל? אתם זוכרים שהם מקבלים מכם משאב שהוא משאב של המדינה ולא של אף אחד אחר (הכוונה לתדרים, א"ז)? לכן מדינת ישראל יכולה לומר להן (לחברות התקשורת, א"ז) שזה חלק מהתנאים שהיא דורשת, שהן גם ישתפו פעולה כדי למנוע עבירות או כדי להציל חיי אדם ונפש. זה לא הכל כסף".

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה כי "המשרד נמצא לקראת מיצוי מהלך של גיבוש הסכמות בין המשטרה. לבין חברות התקשורת".

משרד התקשורת בחר שלא למסור מידע על תעריפי השירותים אותם משלמת המשטרה לחברות הסלולר: "מדובר במידע שמסווג כמסחרי סודי. יש לפנות לחברות הסלולריות ולגורמי הביטחון".

מפרטנר נמסר בתגובה כי "פרטנר מחויבת לספק למשטרת ישראל ולגופי חקירה נוספים מידע המבוקש על ידיהם על פי דין. מאחר ולצורך הספקת שירותים אלה, נדרשת פרטנר להקצות משאבים רבים ולשאת בעלויות הנדרשות לשם כך, גובה פרטנר בעד שירותיה אלה מחירים סבירים העולים בקנה אחד עם עלויותיה. זאת תוך מתן שירות מיטבי ומקצועי במענה לפניות גופי החקירה ותוך שיתוף פעולה מלא איתם"

מפלאפון נמסר בתגובה כי "החברה פועלת בהתאם לחוק ומשתפת פעולה עם המשטרה, תוך הקפדה על שמירת צנעת הפרט של לקוחותינו. הנושא נמצא בדיונים בינינו לבין המשטרה בניהול משרד התקשורת. נפעל בהתאם לסיכום שיושג".

מסלקום וממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה לכתבה.

מהו חוק האח הגדול?

>> החוק שמכונה חוק האח הגדול הוגש על ידי הממשלה ביולי 2006, תחת השם "חוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה ונתוני תקשורת". בהסבר להצעת החוק צוין כי "מטרת החוק היא לקבוע הסדר משפטי ראוי וכולל המאפשר למשטרה וכן לרשות חוקרת אחרת, לקבל נתוני תקשורת וקבצים ממאגרי מידע של בעלי רישיונות בזק (כולל חברות הסלולר, א"ז), לשם מילוי תפקידיהן, בדומה להסדר הקיים בסעיף 11 לחוק שירות הביטחון הכללי".

החוק מאפשר למשטרה ולמצ"ח לקבל נתונים שונים מהחברות כמו נתוני מיקום של לקוח באמצעות איכון סלולרי; נתוני מנוי כמו שם, כתובת, פרטי אמצעי התשלום ומספר זיהוי. החוק מאפשר גם לקבל מידע על צריכת האינטרנט של הלקוח - כמו משלוח דואר אלקטרוני.

עוד מאפשר החוק מסירת נתונים על שימוש בטלפון, כמו פרטי שיחות יוצאות ונכנסות, מועדי השיחות, וכן מידע דומה לגבי הודעות טקסט.

רשויות חוקרות אחרות שיכולות להיעזר בחוק הן הרשות לניירות ערך, הרשות להגבלים עסקיים, רשות המסים והמחלקה לחקירות שוטרים.

מי שרשאי לאשר קבלת מידע מחברת תקשורת הוא שופט בית משפט שלום, כאשר הקריטריונים לאישור רחבים למדי: הצלת חיי אדם או הגנה עליהם; גילוי עברות, חקירתן או מניעתן; גילוי עבריינים והעמדתם לדין או חילוט רכוש על פי דין.

כאשר המקרה הוא דחוף, החוק מגדיר גם מסלול מקוצר לקבלת מידע ללא אישור בית המשפט. במקרה זה קצין מוסמך רשאי לבקש מידע מחברת תקשורת לשם מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצע של עבירה כזו, או לשם הצלת חיי אדם.

הגופים שהתנגדו לחוק במתכונתו הםלשכת עורכי הדין, האגודה לזכויות האזרח, הסנגוריה הציבורית והמועצה הציבורית להגנת הפרטיות. מועצת העיתונות הצטרפה לבג"צ שהוגש בשעתו נגד החוק.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו