כפר ספא

אלוף-משנה במילואים שאול אריאלי, ששירת שנים רבות בחטיבת הצנחנים, זוכר היטב את הטירונות המפרכת שעבר. "שעות תיזזו אותנו, עם מיטות ברזל זוגיות על הגב, עד זוב דם, עד כדי סיכון הבריאות, כדי להחדיר בנו את ערך האמינות. כל חשד קטן ביחס לאמינות עלה לנו בכאבי תופת. ומה קורה עכשיו? כמעט ההיפך. יותר מדי קצינים בכירים שמעורבים בסיפור של גדר ההפרדה וההתנחלויות ובפעולות נגד הפלסטינים, מטעים את הציבור. הם עומדים בבג"ץ ומסתירים ממנו מידע, בלי למצמץ".

אריאלי, כיום חבר "המועצה לשלום וביטחון" ומיוזמי "יוזמת ז'נווה", מתקשה להסתיר את כעסו על כמה מהתופעות הרווחות בגדה: המצור שבו נתון הכפר שייח סאעד, בפאתי ירושלים, ש"הארץ" דיווח עליו השבוע; השכונות החדשות המוקמות בהתנחלויות תקוע ונוקדים, למרות הקפאת הבנייה שהממשלה הכריזה עליה (התושבים הספיקו לצקת יסודות רגע לפני כניסת ההקפאה לתוקף); "כביש ליברמן" (עוקף זעתרא) שנסלל לפני כארבע שנים בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, כדי לחבר כאלף מתנחלים מגוש עציון לירושלים; וכמובן, כביש 443 בין ירושלים למודיעין, שאמור להיפתח היום לתנועת פלסטינים, בהוראת בג"ץ, לאחר שהיה סגור לפניהם שנים, מחשש לפיגועים.

צופה מהצד יתקשה להבין את התנהלות מערכת הביטחון בעניין הכביש הזה. בג"ץ החליט לפתוח את הכביש לתנועת פלסטינים? הבה נתחכם לו: הכביש ייפתח, אבל באופן שיקשה על תושבי הכפרים מסביבו. התוואי החדש של הכביש לא יאפשר נסיעה למרכז העירוני שלהם - רמאללה. כך אולי יצליחו המגבלות "הביטחוניות" לשכנע את הפלסטינים להימנע מנסיעה בכביש, ויותירו את הנוף הישראלי נקי.

איסמעיל עינקאווי, תושב הכפר הפלסטיני בית סירא, פתח חנות מאולתרת בדרך שנחסמה לפני שנים בין כפרו לכביש. הוא הבין את הפוטנציאל המסחרי הטמון במקום. כשנשאל השבוע מה יעלה בגורל פרנסתו, שעשויה להיפגע לאחר שהתנועה באזור תעבור לכביש 443, הוא לא נשמע מודאג. "רוב המכירות הן לפועלים שיוצאים לעבודה בישראל, לא לאנשים שעולים על הכביש. אני מוכר להם קפה ותה בשלוש וחצי בבוקר, כשהם יוצאים לעבודה. אינשאללה, יהיה בסדר".

עלי שאקר, תושב הכפר ספא הסמוך, בוחן את המפה של כביש 443 החדש. "אי אפשר יהיה להיכנס לרמאללה דרך ביתוניא?" שאל בתדהמה, "אז למה לנסוע עליו? נלך לעשות שלום לחייל ולחזור?"

הנסיעה על כביש בית עור-ספא עוברת בנוף יפהפה. רק גדר ההפרדה פוגמת בו מעט. הכביש מקביל ל-443, ותושבי הכפרים הפלסטינים נוסעים עליו מאז 2002, כשצה"ל החליט למנוע את נסיעתם על 443. הציר מפותל, צר, מלא מהמורות ומתאים בקושי למעבר שתי מכוניות. מימין, כ-20 מטרים מהגדר, נחה לה רצועת האספלט הנוצצת בעלת ארבעת הנתיבים של 443, כביש מהיר וחדש לישראלים בלבד (על פי נתוני האגודה לזכויות האזרח, נוסעות עליו כיום כ-40 אלף מכוניות ביום).

נוסעים מסביב

סיפורו של כביש 443 מדגים עד כמה נהפכה ישראל למדינת התחמנים. בשנות ה-80 הוחלט להרחיב את הכביש, ששימש עד אז בעיקר את הפלסטינים. לשם כך הפקיעה המדינה אדמות רבות מתושבי הכפרים הפלסטיניים הסמוכים לו. כשעתרו התושבים לבג"ץ נגד ההפקעה, קיבל בית המשפט את הבטחת הצבא שהכביש יורחב גם כדי לשרת את צורכי האוכלוסייה הפלסטינית. בשנות ה-90 נהפך הכביש לעורק תנועה ראשי לישראלים ולפלסטינים.

אבל זמן קצר אחר כך פרצה האינתיפאדה השנייה. הנוסעים בכביש הותקפו לא פעם באבנים, ובשיא העימות היו על הכביש גם כמה פיגועי ירי קטלניים. ב-2002 החליט צה"ל לחסום את 443 לתנועת פלסטינים. התושבים נאלצו למצוא דרכים עוקפות, ארוכות הרבה יותר, כדי להגיע לרמאללה.

בשנים האחרונות השתפר המצב הביטחוני בגדה ובשנתיים האחרונות פסקו הפיגועים כמעט לחלוטין. אבל הכביש נותר סגור לפלסטינים. במאי 2006 הגישו נציגי שישה כפרים השוכנים לצדו עתירה לבג"ץ להתיר להם להשתמש בו. בתשובת הצבא, באוקטובר 2006, טענו נציגיו כי אין איסור על נסיעת פלסטינים בכביש. אבל המציאות היתה הפוכה. הטיעון הביטחוני הוצג בכל פעם מחדש בתגובות המדינה, אף שמפקד כוחות צה"ל בגזרת בנימין לשעבר, תא"ל (מיל') אילן פז, קבע בחוות דעת כי ההפרדה עשויה לאיים עוד יותר על ביטחון הנוסעים הישראלים בכביש, משום שברור שכל הנוסעים הם ישראלים.

רק בסוף בדצמבר 2009 הורה בג"ץ לפתוח את 443 לתנועת פלסטינים ונתן לצבא חמישה חודשים להיערך לכך ביטחונית. בית המשפט סירב עם זאת להתערב בהחלטת צה"ל להותיר את מעבר הסחורות במחסום ביתוניא, המחבר בין רמאללה לכביש, סגור לבני אדם. כך הפך בג"ץ את פסיקתו למגוחכת, שכן הכביש שימש את 28 אלף תושבי הכפרים הסמוכים לו בעיקר לנסיעה לרמאללה.

ב-2008 אמנם סלל צה"ל כביש "מרקם חיים" מהכפר בית עור א-פוקא לרמאללה, כדי להקל על התושבים שאינם יכולים להשתמש ב-443. דרך זו היתה קצרה יותר וסלילתה חייבה הפקעת אדמות נוספות מפלסטינים. אך גשמי החורף האחרון פוררו חלקים ממנו והנסיעה לרמאללה שוב התארכה.

יורים מהגבעות

כביש 443 ידע פיגועים לא קלים. באוגוסט 2001 נהרגו בו שני ישראלים ושלישי נפצע אנושות מירי על מכוניתם. מבדיקת הצבא עלה כי הירי לא היה ממכונית חולפת, אלא מאחת הגבעות שליד בית עור א-תחתא. יוצא אפוא ש"שיקולי הביטחון" שבגללם נאסרה על הפלסטינים נסיעה בו - בלתי משכנעים. כל חוליה שתרצה לירות על נוסעים בכביש תוכל לעשות זאת מהגבעות לצדי 443, או מהציר המקביל (ספא-בית עור).

גם זורקי האבנים יוכלו לעשות זאת מהגבעות. שום פלסטיני לא ייסע דרך המחסום, יירד מהאוטו, ישליך אבנים ויחזור לכפרו ב-443. היו שטענו שעיקר הכוונה בסגירת הכביש היתה להוכיח לציבור הישראלי שישראל פועלת להגן על אזרחיה. אין ספק שמבחינת צה"ל הוסר סיכון משמעותי של פיגוע "ירי על הציר". אך מחבל "ממוצע" יכול לעשות זאת גם בלי לעלות לכביש. אפשר גם לשאול למה הוחלט לסגור את 443. הרי גם בכבישים מעלה אדומים-ירושלים וחוצה שומרון היו פיגועים, והם לא נסגרו לתנועת פלסטינים.

השבוע המשיך צה"ל את הכנותיו לפתיחת הכביש לתנועת פלסטינים. לאורך חמישה קילומטרים, משני צדי הכביש, הוקמה גדר. שלושה מחסומים חדשים נבנו (בית סירא, בית עור וצומת עופר) ונעשו עבודות סלילה והרחבה ליד צומת עופר. אפשר להעריך שהושקעו בפרויקט עשרות מיליוני שקלים. העבודות גרמו עומסי תנועה גדולים ליד הצומת. כשייכנס המחסום לפעולה יהיו שם פקקים. וכל זה בשם אבטחת הישראלים, בכביש שממילא לא ישמש כמעט פלסטינים.

בצה"ל עדיין משוכנעים שנסיעת פלסטינים בכביש מסוכנת. "קשת האיומים תתרחב", אמר גורם צבאי ל"הארץ", אף שהדגיש שמערכת הביטחון מיישמת את פסיקת בג"ץ במלואה. כשנשאל לגבי התועלת המינימלית שיוכלו להפיק פלסטינים מהכביש, אמר הגורם שהציר "יעזור לתושבי הכפרים אם ברצונם לנסוע ולבקר תושבים בכפר סמוך. אבל אם בכוונת הפלסטינים להשתמש בכביש או לא, אלה כבר שיקולים שלהם". הוא הוסיף, שבכביש "מרקם החיים" החלופי שנסלל יש כיום תנועה, אף שחלקו התפורר.

מחסום ביתוניא, המפריד בין כביש 443 לרמאללה