כל מלה שתיאמר בעוד כחודש בטקס הנישואים של מיכל רובינשטיין וטל גונן, תהיה בעלת משמעות עבורם. רובינשטיין, מהנדסת חשמל בת 28, וגונן, יוצא קבע בן 31 שעושה כעת הסבה להוראה, החליטו שבחתונתם, החופה לא תהיה רק שלב מעבר בדרך לאוכל ולריקודים, אלא בעלת תוכן.

יחד עם שבעה זוגות, השתתפו השניים לפני כחודש בסמינר כלולות של "הוויה", מרכז לעריכת טקסים, ולמדו במשך יום על משמעות החתונה והנישואים. הסמינר, שמתקיים במכללות שונות, מפורסם תחת הסיסמה "לא על הדי-ג'יי לבדו". "פעמים רבות", אומרת דיתי דגני-פלג, מנכ"ל המרכז, "החתונה הופכת ל'אירוע', ובין השמלה, העיצוב וההזמנות, הטקס עצמו נשכח". הזוגות שמגיעים לסמינר לומדים על היבטים דתיים, משפטיים ומסורתיים של הצעד המשמעותי שלפניהם, כדי שיוכלו לבחור אם להתחתן ברבנות, בטקס רפורמי, אצל רב חילוני (יש דבר כזה), או בכלל לחיות כידועים כציבור.

גונן ורובינשטיין בחרו לעשות חופה יהודית חילונית ולהתחתן בנישואים אזרחיים בניו יורק. "הלכנו לסמינר כי רצינו להתכונן לחופה ולהשפיע על מה שייאמר בה", אומר גונן. "חשוב לנו שהטקס יבטא את הערכים שלנו. שיהיה שוויוני, למשל". אשתו לעתיד מוסיפה: "עזר לנו לראות זוגות נוספים שמתחבטים בשאלות שמטרידות גם אותנו". דגני-פלג מ"הוויה" אומרת כי "המטרה שלנו היא שהסמינר יהיה מוכר כהדרכה לפני הנישואים, כמו הדרכת כלה שנעשית היום רק על ידי גורמים שמאשרת הרבנות".

גם קיבוץ חנתון שבגליל התחתון מציע סמינר כלולות: שלושה ימים ברוח התנועה המסורתית ובגישה שוויונית. הסדנה נערכת בהנחיית הרבה חביבה נר דוד, רכזת "שמיא", מקווה רוחני וחינוכי, והרב יואב אנדי, רב הקיבוץ. הסדנה עוסקת במשמעות הנישואים והחופה, זוגיות, מיניות וניהול תקציב המשפחה. מי שנתקף חרדה יכול להירגע בשיעור יוגה, פיקניק או טבילה בבריכה.